היגיון ממשלתי: חמאס מציע הפסקת המלחמה והחזרת החטופים. ממשלת ישראל מסרבת (האם זה לא מה שישראל רצתה בכל מאודה שנים? הפסקת המלחמה עם חמאס?).

איראן אומרת שהיא מסתפקת בשיגורים שהיו תגובה לחיסול בכיריה וכי האירוע הסתיים מבחינתה. ממשלת ישראל מסרבת ומאיימת בתגובה שתפתח במלחמה מול איראן (האם ישראל לא רצתה כל השנים לא לפתוח לבדה במלחמה מול מעצמה כמו איראן?).

איראן אומרת שתסתפק כי התגובה לחיסול בכיריה הסתיימה מבחינתה. ממשלת ישראל מסרבת ומאיימת שתפתח במלחמה מולה. האם ישראל לא רצתה כל השנים לא לפתוח לבדה במלחמה מול מעצמה כאיראן?

חזבאללה אומר שימשיך לירות כל זמן שישראל תוקפת בעזה. ממשלת ישראל מסרבת לסיים את המלחמה בעזה. ממשיכה להילחם בחזבאללה (האם אין לישראל אינטרס לעצור ולסיים מלחמה בשתי חזיתות בצפון ובדרום?).

מה ההיגיון שישראל פועלת נגד כל אינטרס שלה?

ארה"ב דורשת כבר חצי שנה לדון ביום שאחרי בעזה. ממשלת ישראל מסרבת ורק ממשיכה במלחמה לשם מלחמה. כך נמשכת המלחמה גם בעזה וגם בלבנון.

האם ישראל רוצה להמשיך לחיות מול עזה כפי שהתנהלו החיים עד 7.10?

דומה שממשלת המחדל והחורבן שהובילה לטבח 7 באוקטובר אחרי שסירבה לדון בהקמת מדינה פלסטינית עם הרשות הפלסטינית ובניגוד לכל היגיון, וסייעה במימון ארגון טרור רצחני שהוקם בתמיכתה במרחק מאות מטרים מבתיהם של תושבי הנגב המערבי – ממשיכה באותו היגיון חסר היגיון. כעת היא מנהלת מערכה חסרת מטרות הגיוניות ומסכנת, פשוטו כמשמעו, את ישראל במלחמה רב-זירתית, שאותה בדיוק תכנן חמאס באותו בוקר של השבת השחורה.

זהו מצעד איוולת מטומטם שמביא עכשיו למלחמה מול איראן. לא פחות. איראן, שמסוגלת לשגר מטחים של אלפי רקטות וטילים משטחה ומשטח לבנון, סוריה ותימן.

דומה שממשלת המחדל והחורבן, שהובילה לטבח 7 באוקטובר, מנהלת מערכה חסרת מטרות הגיוניות, ומסכנת את ישראל במלחמה רב-זירתית, שאותה בדיוק תכנן חמאס באותו בוקר של השבת השחורה

הממשלה המטורפת, שלא תפקדה יום אחד למען אזרחי ישראל, הממשלה חסרת הכישורים והמסוגלות, מובילה בעיניים פקוחות את ישראל למלחמת גוג ומגוג. הכל בכל.

בינתיים 133 חטופות.ים נמקים במנהרות חמאס. אירוע של הפקרה המונית שהיה צריך להסתיים מזמן בהסכם החזרת שבויים, נמרח מסיבות פוליטיות מושחתות להפקרה נוספת.

עכשיו מאשימים "מקורות בכירים" את חמאס בקריסת העסקה.

חמאס חטף את האזרחים לשם עסקה. בעסקה חייבים לשלם במחיר שאותו דורש החוטף, אלא אם יש לך אפשרות אחרת לחלץ את החטופים.

חצי שנה מאז מחדל ההפקרה ממשלה כושלת, חסרת אחריות, לא הצליחה לייצר שום מנוף על חמאס לשחרור אזרחיה החטופים.ות.

המחיר ידוע. הפסקת המלחמה, נסיגה מעזה, התייצבות מחודשת בקו הגבול ושחרור כל החטופות.ים.

אין שום פתרון אחר.
לא תגובה מול טהראן. לא מלחמה בלבנון ולא כיבוש רפיח.

זהו מחיר המחדל ואותו ממשלת ישראל חייבת לשלם.

כל שיקול אחר של שרידות הממשלה או היענות ללחצים תקשורתיים או פוליטיים, או אישיים של רה"מ, הוא שיקול מרושע, פסול, בזוי, שקרי, מופקר, זדוני אטום ומנוול.

חמאס חטף לשם עסקה. בעסקה חייבים לשלם במחיר שדורש החוטף, אלא אם יש לך אלטרנטיבה לחילוץ החטופים. חצי שנה מאז מחדל ההפקרה, הממשלה הכושלת לא הצליחה לייצר שום מנוף על חמאס לשחרורם

ההיגיון שמדריך היום את ממשלת בנימין נתניהו, יואב גלנט, בני גנץ וגדי איזנקוט, הוא ניסיון להיחלץ ממלכודת שהממשלה עצמה הכניסה את ישראל לתוכה.

הנה מעגל האיוולת – קודם מתנגדים לכל פתרון מדיני בסכסוך בן מאה שנים עם הפלסטינים. כדי להימנע מפתרון שתי המדינות, מחלישים את הרשות הפלסטינית שהכירה בישראל ומקיימת איתה יחסים ביטחוניים כבר 30 שנה.

אחר כך מחזקים את ארגון הטרור חמאס, כי הוא הרי "נכס" כדי למנוע מדינה פלסטינית. מאשרים לו הכנסת מיליארד וחצי דולר מקטאר בהם הוא בונה כוח צבאי אכזרי על גבולה של ישראל.

מתעלמים מאיומי הרקטות, בלוני התבערה, ואימונים מפורשים שחמאס מבצע בגלוי מתחת לאפה של ישראל. מתעלמים מכל תכניות התקיפה של חמאס.

כשחמאס מממש את איומיו ותוקף, הממשלה נכנסת לשיתוק, גורמת להפקרת אלפי אזרחיה לרצח, שבי ואונס. כאשר חמאס מציע מיד חילופי שבויים, הממשלה מסרבת.

המלחמה מסתבכת, וכשסופסוף נרקמת עסקה בעזרת תיווך מדינות זרות, הממשלה עוצרת את העסקה בגלל שחמאס הציע עוד חטופים שאינם בהגדרת אלה שסוכם עליהם. במקום להמשיך לשחרר עוד חטופים הממשלה מחדשת את המלחמה. החטופים שנותרו בשבי נגררים למנהרות ונעלמים, נרצחים או מועברים למקומות מסתור.

המלחמה מסתבכת, וכשסופסוף נרקמת עסקה בתיווך מדינות זרות, הממשלה עוצרת אותה ומחדשת את המלחמה. החטופים שנותרו בשבי נגררים למנהרות ונעלמים, נרצחים או מועברים למקומות מסתור

הממשלה ממשיכה לאיים בחיסול חמאס ולשגר הבטחות סרק שהיא תשחרר את כל החטופים.

המלחמה נמרחת. עובר חודש ועוד חודש והלחץ הצבאי לא מביא לשחרור.

המלחמה מסתבכת גם בצפון. מאות אלפי אזרחים שנעקרו מבתיהם הופכים לפליטים בארצם. אבל הממשלה מסרבת לסיים את המלחמה.

כדי לחפות על מחדליה, ממשלת ישראל מעצימה אותם. כדי לכסות על ערוותה בתפקודה מול התקפת חמאס – היא חושפת שוב ושוב את חוסר יכולתה לנהל את המערכה ואת אפס כישוריה בניהול מדינה. מחדל גורר מחדל שגורר עוד אסון ועוד הסתבכות.

היעדר הכישורים המוביל למחדלים, גורם לממשלה המתוסכלת ממחדליה להעלות את ההימור שוב ושוב על גורל החטופים ועל גורל המדינה. השלטון הופך למטרת המלחמה. שרידות השלטון ולא סיום המלחמה ושיקום המדינה. לא השבת החטופים ולא טיפול בצבא המילואים, בכלכלה הקורסת ובתוצאות שרשרת המחדלים שהובילו את ישראל למערכה אזורית. מערכה חסרת תוחלת.

עכשיו מגבירים ומעלים שוב את ההימור. חיסול בכיר איראני, שמוביל לתגובה איראנית, שגורמת לממשלה שוב לאיים בעוד מלחמה בעוד זירה ולהפוך את הסחרור לצלילה לעבר התרסקות מדינתית סופית.

עכשיו מעלים שוב את ההימור. חיסול בכיר איראני, שמוביל לתגובה איראנית, שגורמת לממשלה שוב לאיים בעוד מלחמה בעוד זירה ולהפוך את הסחרור לצלילה לעבר התרסקות מדינתית סופית

לכל בר דעת ברור כשמש שאנשים כמו דוד אמסלם, יריב לוין, מירי רגב, ישראל כ"ץ, שלמה קרעי ונתניהו לא יכולים לנהל את כל המערכה הזו שאליה הם עצמם הובילו. מי שגרם לכאוס לא יודע ולא מסוגל להיחלץ ממנו.

אז עכשיו יושבים טייסים במטוסים ומחכים להישלח אל הגרדום בטהראן. למה?
מה הסיבה שכל זה קורה?

הרי הם לא יישלחו לחיסול פרויקט הגרעין. הם ישלחו כדי לענות על אותו צורך שלטוני להוכיח שהממשלה מגיבה בעוצמה, ו"תפגע במי שיפגע בנו", בעיקר כדי לענות על שלל סיסמאות נבובות ותעמולה שלטונית ריקה, רברבנית, שחצנית.

מה עושים גנץ ואיזנקוט בכל שרשרת האסונות הזו? במקום להציג אלטרנטיבה שלטונית ולהוביל מהלך להחלפת הממשלה הכושלת בתולדות ישראל, הם יושבים שם ביציע ונותנים עצות. תומכים. מגבים. מצהירים שוב ושוב את אותן הצהרות חלולות על רפיח וניצחון מוחלט וכאילו אנו "כפסע" מכל ההבטחות השלטוניות השקריות.

ההיגיון של נתניהו, גלנט, גנץ ואיזנקוט הוא חוסר היגיון. היגיון שכולו אסון מתמשך.

שבויה במחדליה ובייצר השלטון שלה, גוררת ממשלת ישראל את המדינה כולה לקטסטרופה היסטורית.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.