ש"י עגנון נהג להביט בחשדנות בפוליטיקאים, והדיר עצמו מכל פעילות פוליטית בה לקחו בזמנו חלק מאנשי הרוח, כנתן אלתרמן או ס. יזהר. בסיפורו "בנערינו ובזקנינו" הוא אף שם את אותם עסקנים ללעג ולקלס.

ברומן "שירה" נמצא תיאור מדויק לדמותה של מערכת פוליטית שהולמת במיוחד את זו הנוכחית. "חכמים", כותב עגנון, "מושכים ידיהם מהנהגת העולם מפני שהם יודעים שיש חכמים מהם ורוצים שיתנהג העולם על ידי חכמים גמורים, בתוך כך קופצים הטיפשים והרשעים ונוטלים את העולם לידיהם ומנהגים את העולם כפי זדונם וטיפשותם".

ברומן "שירה" נמצא תיאור מדויק למערכת פוליטית: "חכמים", כותב עגנון, "מושכים ידיהם מהנהגת העולם מפני שהם יודעים שיש חכמים מהם[… ]. בתוך כך קופצים הטיפשים והרשעים ונוטלים את העולם לידיהם…"

רבים רבים מעלים על נס את חכמתו המשתפכת של בנימין נתניהו. הגדיל לעשות כתב העת הביזנס אינסיידר כשבמאמר משנת 2011 הזכיר אותו בין י"ח האנשים החכמים בעולם. לא פחות ולא יותר. נאמר כי מאז ומתמיד הועלו סימני שאלה לגבי מידת אמינותם של כל אותם מבחני אינטליגנציה וייתכן שכעת יש לבטל לחלוטין את חשיבותם.

לדוגמה, כבר בראשית כהונתו הראשונה דאג נתניהו ללחוש על אוזנו של המקובל הקשיש יצחק כדורי כי "השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים". אך, חודשים ספורים אחר כך, באירועי מנהרות הכותל (ספטמבר 1996) הוא הצדיק את ההחלטה שעוררה מהומות, באמירה תמוהה כי מדובר "בסלע קיומנו". נראה כי מנהיג הימין שכח כי היהודים מעולם לא קשרו את קיומם לסלע או לאבן, אלא דווקא ל"צור קיומנו", הרומז לאלוהים, ונזכר במגילת העצמאות שניסחו "השמאלנים".

אולם לשיא של איוולת הגענו כעת וזו משתקפת בסכנת צווי המעצר שעשוי להוציא כרים קאן, התובע בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, נגד בכירים ישראליים.

בעיקרו של דבר, בית הדין הבינלאומי שואב את סמכותו מאמנת רומא (1957), עליה חתומות כ-123 מדינות, והוא עוסק בבחינת חשדות לעבירות של פעולות תוקפניות, פשעים נגד האנושות והשמדת עם.

כאשר התעוררו החששות כי בית הדין צפוי להוציא את אותם צווים, שלרוב לא ניתן להם פומבי, מיהר נתניהו לצאת בהתקפה נגד בית הדין ולטעון כי "מדינת ישראל איננה כפופה לבית הדין". זה לא מדויק. בשנת 2015 הצטרפה "מדינת פלסטין" לאמנת רומא ובכך הכפיפה את ישראל לבית הדין בצורה עקיפה, וכל מעשיה של ישראל ברצועת עזה ובגדה המערבית נתונים מאותה עת לפיקוח בינלאומי.

כאשר התעוררו החששות כי בית הדין צפוי להוציא את אותם צווים, שלרוב לא ניתן להם פומבי, מיהר נתניהו לצאת בהתקפה נגד בית הדין ולטעון כי "מדינת ישראל איננה כפופה לבית הדין". זה לא מדויק

בצד בית הדין הבינלאומי התפתחה הלכה במשפט הבינלאומי הפלילי, בעקבות משפט אייכמן, בדבר "סמכות אוניברסלית" שניתנת לכל מדינה לחקור חשדות לפשעים נגד האנושות שנעשו במדינה אחרת.

השאלה הנשאלת היא מדוע דווקא כעת, אחרי אינספור מבצעים ופעולות צבאיות שנויות במחלוקת בינלאומית, עלתה המחשבה בבית הדין בהאג לשקול אפשרות של הוצאת צווי מעצר נגד ישראלים? התשובה נמצאת בשני מעשי איוולת של הממשלה הנוכחית.

הראשון, בא לביטוי באמירות מפלילות ממש, שנאמרו על ידי שרים וחברי קואליציה בישראל, בשם אזרחי ישראל כולם. למשל של בצלאל סמוטריץ: "צריך למחוק את חווארה"; של אבי דיכטר: "זו נכבת עזה"; של עמיחי אליהו: "צריך להטיל פצצת אטום על עזה"; של ישראל כ"ץ: "אף שיבר מים לא ייפתח בעזה", או של נסים ואטורי: "צריך לשרוף את עזה".

השני, קשור למעמדה של מערכת המשפט בישראל. בעיקרו של דבר, סמכותו של בית הדין ואף "הסמכות האוניברסלית", מוגבלת רק לאותן מדינות שבהן לא מתקיימת רשות שופטת ומערכת אכיפת חוק עצמאיות.

הדימוי של הרשות השופטת בישראל כרשות עצמאית, הייתה עד כה מחסום בלתי עביר בפני המשפט הבינלאומי הפלילי. טענה זו, למשל, היא שמנעה את מעצרה של ציפי לבני בבריטניה בשנת 2009.

אולם, משעה שהחלה "הרפורמה המשפטית", שנתפסה בעולם כניסיון לערער על עצמאות הרשות השופטת בישראל ולהכפיפה למערכת הפוליטית, נפתח הפתח להתערבותו של בית הדין הבינלאומי הפלילי.

מדוע דווקא כעת, אחרי אינספור מבצעים ופעולות צבאיות שנויות במחלוקת בינלאומית, עלתה המחשבה בבית הדין בהאג לשקול הוצאת צווי מעצר נגד ישראלים? התשובה בשני מעשי איוולת של הממשלה הנוכחית

לכאורה ניתן לומר, כי לכל היותר יוצאו צווי מעצר בודדים לכמה בכירים. ולא היא; משמעות הוצאת צווי מעצר מטעם בית הדין הבינלאומי היא הפיכת ישראל למדינה מצורעת, ופתיחת פתח לכל המדינות להשתמש ב"סמכות האוניברסלית" שמשמעותה סכנת מעצר וחקירה לכל ישראלי בגיל שירות צבאי, שיגיע לכל אחת מהמדינות החתומות על אמנת רומא.

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.