התחושה הזאת מלווה אותנו מהיום הראשון של המלחמה, והיא רק מתגברת ככל שהיא מתמשכת: אנחנו לא חשובים. אנחנו קיבוצניקים, "שמאלנים", "פריווילגים", אבל יותר מהכל: אנחנו מתויגים כאויבי שלטון בנימין נתניהו.
קיבוצי עוטף עזה ספגו מכה אנושה ב-7 באוקטובר. מאות נרצחו ונחטפו, מעל ל-50 מהם עדיין בשבי חמאס, נמקים לאיטם. כ-60 קיבוצים בצפון ובדרום פונו מבתיהם, חלקם עדיין לא רואים את האופק לחזרה הביתה. שבעה חודשים אחרי והם עדיין מופקרים לגורלם. בכל הזמן הזה ראש הממשלה נמנע כמעט לחלוטין מלבטא את המילה "קיבוץ".
קיבוצי העוטף ספגו מכה אנושה. מאות נרצחו ונחטפו, עשרות נמקים לאיטם בשבי. כ-60 קיבוצים בצפון ובדרום פונו, 7 חודשים אחרי והם עדיין מופקרים לגורלם, ורה"מ נמנע כמעט לחלוטין מלבטא את המילה "קיבוץ"
הוא לא הגיע למלונות המפונים שבהם שהו חברי וחברות הקיבוצים הפגועים, לא השתתף בהלוויות, לא ביקר בשבעות הרבות, ולא הרים טלפון לרוב החטופים והחטופות ששוחררו – או לבני המשפחה של מי שעדיין שם.
בין הנרצחים ששמם הותר לפרסום לאחרונה, דרור אור ז"ל מקיבוץ בארי, הותיר אחריו שלושה ילדים יתומים מאם ומאב – שניים מהם נחטפו וחזרו בעסקה הראשונה, אך גם הם לא קיבלו התייחסות מראש הממשלה.
ההצטברות הזאת של מקרים והתנהלות מוכיחה שאין כאן מקריות. הקיבוצניקים הם לא מצביעיו הפוטנציאליים של נתניהו, ולכן הוא לא מרגיש מחויב אליהם. לא ב-15 שנות כהונתו, שבהן חטפו הקיבוצים בעשרות סבבים מבלי שראש הממשלה הגיע לביקור, ולא אחרי האסון הגדול שקרה במשמרתו ובעקבות תפיסת עולמו שהובילה לחיזוק חמאס.
אלא שעכשיו לא מדובר רק בנימוס ובמתן תחושת סולידריות והערכה. עכשיו, במילותיו של נתניהו, מדובר בחיים עצמם: החיים של אחינו ואחיותינו, החטופים והחטופות. אלו לא רק הקיבוצניקים, גם חטופי מסיבת הנובה אינם מהמחנה הנכון. הם חילונים וחילוניות שרקדו בשבת. החיילות הן נשים שמשרתות בצה"ל. אין שם מנדטים שאפשר להציל.
לשיא מגיעה הציניות ברעל המופנה כלפי עינב צנגאוקר, אמו של מתן, שמזדהה כתומכת ליכוד מאופקים ויוצאת נגד ראש הממשלה. היא הרי שוברת שורות, בוגדת בתוך המחנה, וזה כמובן יותר גרוע אפילו מלהיוולד "שמאלני בוגד".
בשבת שעברה הרגשנו את העסקה קרובה כל כך. הידיעות על הסכמת חמאס כבר הציפו את הרשתות, ואז החלו לצאת הודעות מטעם "גורם מדיני בכיר". ראש הממשלה. אי אפשר לברוח מהשאלה האם היה נוהג כך אם 132 החטופים והחטופות לא היו חילוניים וקיבוצניקים. לעולם לא נדע אם ההודעות האלה הן שהובילו בסופו של דבר לקריסתה של העסקה.
בין הנרצחים ששמם הותר לפרסום לאחרונה, דרור אור ז"ל מקיבוץ בארי, הותיר אחריו שלושה ילדים יתומים מאם ומאב – שניים מהם נחטפו וחזרו בעסקה הראשונה, אך גם הם לא קיבלו התייחסות מראש הממשלה
בין יום השואה ליום הזיכרון, אני רואה לנגד עיני רק את פניהן היפות של נעמה, לירי, דניאלה, קרינה, כרמל, שירי, דורון, אמילי, נועה, אגם ועוד 122 חטופות וחטופים שהופקרו לשואה הפרטית שלהם.
הפעם יש לנו מדינה, והיא הפקירה אותם, והיא הפקירה אותנו, והיא מאבדת בימים אלה את הסיבה לקיומה: הגנה על כל יהודי בעולם. כן, גם אם הוא קיבוצניק, חילוני או שמאלני.
הדס דניאלי ילין היא מנכ"לית התנועה הקיבוצית לשעבר ומשנה למזכ"ל, מנכ"לית שדולת הנשים, ומנהלת בכירה בקיבוצים. התמודדה לאחרונה בבחירות לראשות התנועה הקיבוצית. בעלת תואר שני בפסיכולוגיה ארגונית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מכול המסקנות מתפרש שבמקביל לבניית החמאס הביבזם קושש לעצמו קואליציית כתות על מנת שתמליך אותו .הביבזם פתח את הגבול לחמאס וגם צעק לו בקול גדול תפדלו קואליציה זו אינה מיצגת את מדינת ישראל שלי בשום צורה ושום ערך קיים.
גם אני נטיתי לחשוב שמדובר בהפקרה של שמאלנים. אבל אז דו"ח מסקנות ועד אסון מירון בא והלך, והבנתי שאף אחד לא מזיז לנתניהו, וכולם קורבנות של האינטרס העליון של המדינה – שלטון נתניהו.
בהתקרב יום הזכרון ובעומדנו מול קברי חללי צה"ל הטריים תדע כל אם עיבריה שהפקידה את בניה בידיו האמונות של מנהיגנו העליון, ואשר ידע לבזבז את חייהם כאשר ייטב בעיניו למען המטרה המקודשת של המשך שלטונו.
כמה נכון עצוב וכואב. כשבימים קשים אלה, כשחיילים בסדיר ובמילואים נהרגים במלחמה, בנו של הדיקטטור , הרחק מהסכנה, במיאמי, מבלה עם כלבו הקטן על הברכיים, בבית קפה באבטחת אנשי שב"כ . והכל על חשבוננו. המשפחה שמשתינה מהמקפצה…לתשומת ליבו של שלמה כהן …
וזו בדיוק הסיבה שבגינה ראש ארגון המחבלים ביבים שקרניהו חייב לסיים את חייו השטניים בצינוק של בית הכלא שמפעיל בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג. ושקרניהו הולך ומתקרב לשם, והנחמה שלי שגם הוא יודע זאת היטב היטב.