בני אדם זקוקים בשעת משבר למנהיג שניתן לסמוך עליו, לבטוח בו וללכת אחריו. מנהיג המטפח תחושת שייכות ונוטע תקווה. בשנת העצמאות ה-76 למדינת ישראל אנו מצויים במצוקה גדולה ושקועים במלחמה רב חזיתית.

אנו עדר ללא רועה. חסר לנו דוד בן גוריון וחסרה מדינאות. זוהי הטרגדיה של ישראל, שבעה חודשים בתוך המערכה הכבדה. שמחת החיים הלאומית נעתקה ואנו במין שתיקה של עצב, התנהלות רועמת של שגרה ותוגה שאינה חולפת. אנו חברה שניכרים בה סימני עייפות ומורל נמוך. טראומת המערכה האחרונה, שעדיין נמשכת, הולידה ספקות גדולים בקרב ישראלים רבים באשר לעתידה הקיומי.

אנו עדר ללא רועה. חסר לנו בן גוריון וחסרה מדינאות. זוהי הטרגדיה של ישראל, שבעה חודשים בתוך המערכה הכבדה. שמחת החיים הלאומית נעתקה ואנו במין שתיקה של עצב וניכרים בנו סימני עייפות

מטרות המלחמה אינן ברורות והחטופים נמקים במנהרות החושך. במקביל, השנאה הפנימית הולכת וגוברת. קיימת הדרדרות מאובחנת במערכת החינוך, שחיקה ביתרונות האיכותיים של מרכיבי הביטחון, נטישה שקטה של ישראלים, אלימות גדלה, והמטריד ביותר – הביטחון האישי התערער.

הדמוגרפיה שינתה את ישראל – החברה יותר דתית ויותר קנאית והדבר משליך על כל ההיבטים של חיינו. הבלגנו על ההשחתה של מערכות ציבוריות, אימצנו תרבות של שקר, וקיבלנו חזרה את תרבות "הסמוך" במערכה האחרונה.

הפרטנו את חיינו, התנערנו מאחריותנו לקיומה של חברה בעלת ערכים ומוסר חברתי – זה התרחש במשך עשרות שנים של טיפוח אגואיזם חברתי הנובע מן המדיניות הכלכלית חברתית. מדיניות זו עודדה את מקסום הרווחים כמסר חברתי שיש לחנך לאורו. המוטו היה ברור – לעשות רק לפי הכלל של "מה יוצא לי מזה".

בעשרים השנים האחרונות החלפנו את החשיבה הלאומית ואת הקולקטיביות באתוס אישי ובאנוכיות תחרותית. חינכנו דור של מצליחנים בכל הרמות, ובמקביל זנחנו את הצורך בעיצוב אישיותו  הרצויה של האדם הבוגר כאזרח מועיל בעל אחריות חברתית.

לא הבטנו אל המרחב המורכב, וחינכנו דור שראה הכול בשחור ולבן. מכרנו את חיינו לתרבות הפייק והרייטינג, ושלחנו אנשים בינוניים לנהל את חיינו. שיווקנו חיים בנדמה לי – סוג של אשליה שקרית חולפת.

הדמוגרפיה שינתה את ישראל – חברה יותר דתית וקנאית, וזה משליך על כל היבטי חיינו. הבלגנו על השחתת מערכות ציבוריות, אימצנו תרבות של שקר, וקיבלנו חזרה את תרבות "הסמוך" במערכה האחרונה

סירבנו להביט אל המציאות בעיניים, וטעינו כשהערכנו שנוכל לשלוט במיליוני ערבים והזמן יעשה את שלו. המלחמה הרב חזיתית שאנו שרויים בה הבהירה לרבים מאתנו כי על מנת לחיות באזור הזה של העולם נצטרך להיות חברה מגויסת עוד הרבה שנים.

החוקר הגרמני לויד אולסון, שחקר את כלכלות גרמניה ויפן אחרי הרס וכיבוש, קובע באחד מחקריו כי "לוגיסטיקה יעילה של מלחמה מטומטמת לא מביאה לשיפור". במסקנה נוספת קובע אולסון כי "אין תועלת בהחלטות טובות קטנות לנוכח תנע שלילי ועקומה יורדת".

ניתן להשליך ממסקנותיו על ישראל של היום. ישראל זקוקה למה שכינה הסוציולוג יוזף שומפטר "הרס יוצר" – הכוונה להרס של תשתית החשיבה החברתית ושל הקשיחות המאפיינת מערכות רבות ומונעת שינויים הכרחיים ליצירתיות ושגשוג מחודש.

אני זוכר שיחות עומק רבות שהיו לי בעשור האחרון עם אלופי צה"ל שפרשו. הבעתי את דאגתי מאיכות סגל הפיקוד הבכיר שצמח בשורות הצבא בעשרים השנים האחרונות.

חסרים לנו מצביאים בעלי ראש אסטרטגי. משהו השתבש שם בצה"ל הדורש שינוי מן היסוד, בלי לטייח, בלי לעשות הנחות ובלי לעשות תיקונים קוסמטיים ולקרוא להם רפורמות – היינו בסיפור הזה. כל מערכת הכשרת הפיקוד הבכיר צריכה לעבור טלטלה. איכות המנהיגות בישראל בכל הרמות, הצבאית והאזרחית, היא קריטית להישרדות.

סירבנו להביט למציאות בעיניים, וטעינו כשהערכנו שנוכל לשלוט במיליוני ערבים והזמן יעשה את שלו. המלחמה הרב חזיתית הבהירה לרבים כי כדי לחיות באזור הזה של העולם – נצטרך להיות חברה מגויסת עוד הרבה שנים

בישראל התפתחה סוג של מנהיגות שוויליאם שייקספיר תיאר בצורה דרמטית כחתירה לעוצמה, שהפכה למשמעות חיים במקום שתהיה כלי להשגת מטרות וחזון. המנהיגים החלולים הורישו את בורותם לרבים, והובילו בפלגנות שטיפחו לפירוקה של החברה לשבטים, עד שב-7 באוקטובר הטיטניק טבעה.

אנו זקוקים לשיקום האחדות הלאומית על בסיס חדש, המבוסס על אחריות משותפת שתבטא את האינטרסים של כל הקבוצות בחברה. אנו נמצאים בצומת שממנה ניתן לנסוק מחדש ולחילופין, לשקוע עמוק. הבחירה היא בידנו.

התנאי הראשון לשיקום הוא בחירתה של מנהיגות ראויה, המנהלת מדיניות של מקסימליזם מדיני וריאליזם פוליטי. מנהיגות שיוצרת בריתות עם מדינות ומעצמות, המחזקות את בטחונה הלאומי ארוך הטווח.

מנהיגות שמדברת אמת לכל העם ולא מוכרת אשליות מסוכנות בשם הפופוליזם והמשיחיות הקיצונית. שמנהלת את כספנו ביעילות ובונה שירות ציבורי מקצועי ואמין  שהשירות לאזרח עומד בראש דאגותיה.

מנהיגות שמקדמת הסדרים מדיניים להיפרדות מהפלסטינים. שמעודדת את עולם המדע, היצירה וההון האנושי ומשתלבת בעולם הגלובלי תוך שמירה על ערכיה כעם וכלאום. אנו זקוקים לחוקה המבטיחה את זכויות האדם וקיומה של  דמוקרטיה ליברלית.

אנו זקוקים לשיקום האחדות הלאומית על בסיס חדש, המבוסס על אחריות משותפת שתבטא את האינטרסים של כל הקבוצות בחברה. אנו נמצאים בצומת שממנה ניתן לנסוק מחדש ולחילופין, לשקוע עמוק

ישראל זקוקה לבריאה מחודשת –  החברה האזרחית שהוכיחה את יעילותה במלחמה היא הנכס האסטרטגי הגדול ביותר שלנו ועליה להוביל את המהפכה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.