האיש המכונה ראש הממשלה מככב בהצגת חייו. המדינה קרועה והוא מקונן על עצמו. זה תמיד עליו. לא טוב לו הזמן הזה, כל היום אבלים ושכולים ומוחים, והעם עומד קרוב מדי וזה לא נעים לו.

כמה אפשר להעמיד פנים וללבוש את ההבעה היחידה שיש לו בארסנל חוץ מעפעפיים שמוטים במאמץ לפקוח עיניים – ההבעה הקפואה, המעושה? והוא עוד אחד שלא מצליח לפקוח עיניים גם אם מושכים בדש בגדו. ומשכו, אוהו כמה שמשכו, אבל הוא חשב שזו שרה, והוא רגיל לשתוק כשהיא מושכת. מה הפעם? זאת כמו העם, כל הזמן תלונות. אכלו לי שתו לי.

אין מנוחה, חושב לעצמו סליפי ביבי, שהשנה התעורר רק במטחי הכבוד של יום הזיכרון ובראיונות לרשתות זרות. לא, חלילה, לעיתונות ישראלית, אותה הוא כבר כבש מזמן. נותר לו רק לשכנע את הגויים.

אין מנוחה, חושב לעצמו סליפי ביבי, שהשנה התעורר רק במטחי הכבוד של יום הזיכרון ובראיונות לרשתות זרות. לא, חלילה, לעיתונות ישראלית, אותה הוא כבר כבש מזמן. נותר לו רק לשכנע את הגויים

האיש שחיקה את ג'ו ביידן מנמנם, נרדם השנה בעמידה, ועכשיו הוא מתנער מאשמה, משיל מעצמו אחריות וצולף אותה באחרים. בצבא, ברמטכ"ל, בשר הביטחון, בשב"כ, בעולם. כמו תמיד אצל האיש המסוכן הזה – הוא לא לומד ולא הכין שיעורים. הכלב אכל לו את המחברת.

ביום העצמאות בנימין נתניהו נמנע מחלק מהטקסים ושלח נאומים מוקלטים מלאי אוויר חם ונרדוף נשיג, נחלק שלל, יחד ננצח ואני אכסת"ח. ובטקסים שכבר טרח להגיע אליהם מאופר כמו כלתו של דרקולה, הוא שם ראש ואולי נרדם, הס פן תעיר, ישן שנת נוכלים.

המדינה פצועה וחבולה ומורדמת. אנחנו כבר שתי מדינות, אם לא שמתם לב. אולי אפילו יותר. ארץ נתניהו באש ובמים וארץ כל השאר, ארץ נודדת צפון ודרום שחלק מתושביה מאיימים להתנתק, שכחו אותם במלון ואין בית. ומולה ארץ מרכז. ויש ארץ חיילים לוחמים וארץ תורתם אמנותם. וארץ נבחרי ציבור שבעים ומרוצים וארץ כל השאר. ארץ נתניהו וארץ שנחטפה בידיו, ארץ בת ערובה.

ואין כבר כוח לדבר על התקשורת. מדובר בעיתוזנות. הרחובות נשטפים מחאה וערוצי הטלוויזיה התחפשו לערוץ 14 ומהדהדים תעמולה בוטה שמתחפשת לחדשות ולא חדלה לצטט ולשווק את מכונת הרעל של שליט רעיל. שליט שמחרים עיתונות ישראלית ובתמורה היא שרועה לרגליו בעיוורון מוחלט.

המחאה היא רק אייטם בחדשות, עם חמיצות קלה על חסימות כבישים ועל פירומן-גביר, אוי ארצי מולדתי, ושום מילת ביקורת על השליט העירום. הרחובות בוערים ועדר הכתבים מלחך עשב.

האיש שחיקה את ג'ו ביידן מנמנם, נרדם השנה בעמידה, ועכשיו הוא מתנער מאשמה, משיל מעצמו אחריות וצולף אותה באחרים. בצבא, ברמטכ"ל, בשר הביטחון, בשב"כ, בעולם

ביום העצמאות התקשורת עשתה טובה, שודר קטע מטקס כיבוי המשואות שמחוץ למדיה הביביסטית הרופסת. הטקס הזה נתן פייט להצגה הסובייטית שנקראת "טקס המשואות", שדילג יפה מעל הגופות במדינה הבוערת.

הטקס המיתולוגי היה פארסה מגוחכת כמו ראש הממשלה. בזה אחר זה עלו קרנפים וזימרו את שיר הארץ הנרקבת תחת שלטון עוועים. ארץ הולכת ומתעוורת, חגוג ואכול כי מחר עוד מלחמה. מולך המלחמה הנצחית רעב תמיד. לא תסתמו לו את התיאבון עם משואות ופלאפל. הוא רוצה שיפודים מבשר אדם.

ואל תפריעו את מנוחת האזרח עם מה שלא נראה כמו תכנית אוכל, בלי ללעוס ובלי לבלוע, לתקוע ישר לגרון, עד שתקיאו. אכול ושתה כי מחר תמות. המדינה כמו שהכרת מתה ועכשיו המטבח רותח, לעת אכין מטבח מצר המנבח.

השבוע עלה אצלי פוסט שכתבתי ב-2016:

"אני בזה עמוקות לכל מי שהצביע לאיש הזה. סכסכן סדרתי, שקרן, פלגן ומחרחר ריב אחים, פופוליסט, מניפולטור, פחדן, מסוכן, ונתין צייתן של אשתו ובנו השרוטים.

"אני בזה לכל מי שיודע ושותק, לפוליטיקאים לוחכי ישבן תמורת תפקיד, לשרים שנשארים בגלל הכיסא, לכלבלבי השררה ומשתפי פעולה, לעיתונאים שמשרתים אותו במקום את האמת, ליח"צנים ודוברים, לכל מי שתורם להישרדותו ומסכים לבליץ המתמשך שלו במדינה שחטף. אני בזה למי ששותק ולמי שהתרגל ולמי שאין לו כוח לקום ולמחות על מה שקורה כאן.

קרנפים עלו וזימרו את שיר הארץ הנרקבת תחת שלטון עוועים. חגוג ואכול כי מחר עוד מלחמה. מולך המלחמה הנצחית רעב תמיד. לא תסתמו לו את התיאבון עם משואות ופלאפל. הוא רוצה שיפודים מבשר אדם

"יום אחד, אולי מאוחר מדי, שמא אחרי אחת המלחמות הבאות, הם יקומו ויספרו מה רחש מאחורי הקלעים של השלטון הנורא הזה, שמוריד על הברכיים את כל מי שלא מתיישר עם הקו העקום שמשרטט האיש הזה.
ואל תפריעו לעצמכם. למה מה קרה, מלחמה?".

*  *  *

הנה מנה לחג הבא, חומוס גרגרים, או שסתם נכנס לי משהו לעין, ועל תלולית החומוס שמדמה חורבן בית תתקעו דגל ישראל. קהל הצופים יעמוד על רגליו, מי שעוד יכול, עין לציון בוכה מרה.

אחרי הפרסומות נחזור לתירוצים על מה שבא לכם, כמו ההסבר להיעדרו של רה"מ מטקסים. מה אתם רוצים, ענו דובריו (כל אחד צריך להתפרנס ממשהו) ראש ממשלתנו ירום הודו וסר חינו "העדיף להיות עם הפצועים בבתי חולים", רגע, אני מוחה דמעה, להודעה צירפו תמונת יח"צ שלו, לופת יד חייל מרותק למיטתו ונראה כמו אחד שרוצה לשים את הראש ולישון לישון לישון.
כמעט התבקש שיגיד "זוז קצת אבא'לה ותעשה לי מקום, החיים שלך דבש, כולה הלכה רגל, לי יש מדינה על הראש ונאומי סרק להקליט.

ואז בא סרטון החטופות וקלקל לו את התכניות. מה רוצים ממנו? לילה נפל על המדינה, אבל כרגיל, לו זה עולה יותר.

במקום בטקסים, נכתב ש"העדיף להיות עם הפצועים בבתיה"ח". להודעה צירפו תמונת יח"צ שלו, לופת יד חייל מרותק למיטה, ונראה כמי שרוצה לשים ראש ולישון. כמעט התבקש שיגיד: זוז קצת אבא'לה, תעשה מקום

זה אותו ראש ממשלה שגם אחרי כמעט 8 חודשים לא טורח לבקר או להרים טלפון לרוב משפחות החטופים ומשפחות הנרצחים בטבח. זה המנהיג ששלח את בניהן ובנותיהן לגיא ההריגה הנורא ההוא בשבעה באוקטובר.

הצפון ריק מאזרחים ומטווח יום יום והדרום עוד מלקק את פצעיו, אבל לא עולה בדעתו לבקר שם, אין לו כוונה לדבר על תכנית עבודה או שיקום ובכלל.

זה עליו ורק עליו, רחמו עליו, אומות העולם קמו עליו. אנטישמים, וביידן מאכזב, והאג והכנסת. הו מאמא, הוא לא רוצה להיגמל משלטון, הוא לא מכיר חיים אחרים, הוא היה עולל כשקיבל מדינה לידיים ב-1996 ותראו אותו עכשיו, נובל לנו על הראש.

רואים עליו שהוא רוצה לישון ולהתעורר מהסיוט הזה, ועכשיו הוא תקוע ככה עם פירומן גביר שמתפעל אותו כמו בובת הסמרטוטים שהוא.

תנו לו לברוח למקלט אטומי של ידיד קרוב כאח מיליארדר, ולישון. לישון. לישון. אולי יתעורר בארץ אחרת, כמו שניבאה פעם אשתו הרחומה: "נרד מהארץ ושהמדינה תישרף".

ובכן, גברת ראש הממשלה ובעלה – החלק השני של חלומך התגשם מעל למצופה, סגרתם את האור ועכשיו קחו את הכסף שחסכתם ותברחו לפנמה, אנחנו ניקח את זה משם.

זה אותו ראש ממשלה שגם אחרי כמעט 8 חודשים לא טורח לבקר או להרים טלפון לרוב משפחות החטופים ומשפחות הנרצחים בטבח. זה המנהיג ששלח את בניהן ובנותיהן לגיא ההריגה הנורא ההוא בשבעה באוקטובר

אם יש תקומה לעם הזה, זה רק אם נהיה פטורים מעונשו של זה, להיות עם חופשי מנתניהו.

"אמנם רדפנו הבלים אבל הנה הראש הרכנו,
אם כתר הוא נושא או דלי,
אין שום הבדל, בסוף יישן הוא.
ואיי לי לו, ואיי לו לי, ואיי לי לנו לכולנו".
(שיר ערש / נתן אלתרמן)

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת