יום אחד, אולי יספר השופט הישראלי בבית הדין הבינלאומי לצדק אהרן ברק מה אירע בדיוק בחדר הדיונים של 15 השופטים, בבואם לגבש את החלטתם בבקשתה הרביעית של דרום אפריקה לצווים זמניים נגד ישראל, במסגרת תביעתה על יסוד האמנה למניעת רצח עם.
כיצד קרה שהשאלה העיקרית שעמדה על הפרק, בשעה שעיני כל העולם נשואות אל בית הדין – השאלה האם השופטים יורו לישראל להפסיק את הלחימה ברפיח – לא נענתה באופן מפורש, והתשובה לה נותרה עמומה?
בהחלטה, שאותה הקריא נשיא בית הדין הבינלאומי, השופט הלבנוני נוואף סלאם, נוסחה ההוראה האופרטיבית בעניין רפיח כך:
"מדינת ישראל, בהתאם לחובותיה לפי האמנה למניעת רצח עם, ולאור התנאים המידרדרים של האוכלוסייה האזרחית במרחב רפיח – תעצור מיידית את המתקפה הצבאית וכן כל פעולה אחרת במרחב רפיח, ככל שיש בכך להעמיד את הפלסטינים בעזה בתנאי חיים שיכולים להביא להשמדתם המלאה או החלקית".
השאלה היא כמובן, אם הסייג – "ככל שיש בכך להעמיד את הפלסטינים בעזה בתנאי חיים שיכולים להביא להשמדתם המלאה או החלקית" – חל רק על "כל פעולה אחרת", או גם על "המתקפה הצבאית".
השאלה היא האם הסייג – "ככל שיש בכך להעמיד את הפלסטינים בעזה בתנאי חיים שיכולים להביא להשמדתם המלאה או החלקית" – חל רק על "כל פעולה אחרת", או גם על "המתקפה הצבאית"
בהחלטה תמכו 13 שופטים נגד שניים, אך נוסח ההחלטה הכללית של השופטים לא כלל כל ביאור לתעלומה הזאת. ואכן, הכותרות ברחבי העולם מיד לאחר פרסום ההחלטה הודיעו כי בית הדין הורה לישראל לעצור מיידית את הפעולה הצבאית שלה ברפיח.
רק לאחר שבית הדין פרסם את מסמכי דעות המיעוט – של השופט ברק ושל סגנית נשיא בית הדין, ג'וליה סבוטינדה מאוגנדה – ואת דעות היחיד שכתבו שלושה משופטי הרוב, התברר שארבעה מתוך חמשת השופטים שהתייחסו לשאלה הזו, קבעו כי מותר לישראל להמשיך בפעולה הצבאית ברפיח, כל עוד פעולה זו אינה מעמידה את האוכלוסייה הפלסטינית בסכנת השמדה, מלאה או חלקית.
התברר שארבעה מתוך חמשת השופטים שהתייחסו לשאלה הזו, קבעו כי מותר לישראל להמשיך בפעולה הצבאית ברפיח, כל עוד פעולה זו אינה מעמידה את האוכלוסייה הפלסטינית בסכנת השמדה, מלאה או חלקית
"הצו משמר את יכולתה של ישראל למנוע ולסכל איומים והתקפות מצד חמאס, להגן על עצמה ועל אזרחיה ולשחרר את חטופיה", כתב ברק בדעת המיעוט שלו, ביחס להחלטת שופטי הרוב.
"הצו מגביל את הפעולות של ישראל ברפיח רק ככל שפעולות אלה מונעות תנאי חיים היוצרים סיכון להשמדה חלקית או מלאה של האוכלוסייה הפלסטינית בעזה", כתב השופט הגרמני גאורג נולטה, שהצטרף לשופטי הרוב. בעמדה זו תמכו גם השופט הרומני, בוגדן אורסקו, והשופטת סבוטינדה.
השופט היחיד שהביע עמדה נוגדת הוא השופט מדרום אפריקה, דייר טלאדי, שכתב כי הצו אוסר כליל על כל פעולה ישראלית התקפית במרחב רפיח. ואולם גם השופט הדרום אפריקאי הדגיש כי נוסח הצו אוסר רק על פעולות "התקפיות", וכי פעולות הגנתיות של ישראל – הבאות בתגובה למהלכי תקיפה ספציפיים של חמאס – אינן אסורות גם לפי פרשנותו שלו.
אין זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של בתי משפט בעולם, ששופטים היושבים באותו הרכב ושדעותיהם אינן זהות, מנסים למצוא נוסח של פשרה ביניהם, שכולם יוכלו לחתום עליו.
נוסח של פשרה מאפשר לכמה שיותר שופטים בהרכב להתאחד סביב שורה תחתונה מוסכמת, ולהימנע מהתפצלות שאין בה מרכיב אופרטיבי, שאינה מאפשרת לציבור הקשוב לבית הדין להתאחד מאחורי פעולה מוסכמת, ושאין בה הדרת כבוד כלפי בית המשפט עצמו.
אולם במקרה הנוכחי נוצר מצב בלתי נסבל, שבו הפשרה הולידה נוסח כה עמום, עד שכל צד יכול לקרוא אותו כרצונו.
נוסח של פשרה מאפשר לכמה שיותר שופטים בהרכב להתאחד סביב שורה תחתונה מוסכמת. אולם במקרה הנוכחי נוצר מצב בלתי נסבל, שבו הפשרה הולידה נוסח כה עמום, עד שכל צד יכול לקרוא אותו כרצונו
בסמוך לאחר פרסום ההחלטה, כינס ראש הממשלה בנימין נתניהו שיחת ועידה עם כמה מהשרים הבכירים בממשלתו, וכן גורמי מקצוע – בראשם היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה.
נראה כי בשיחה זו הופנם האופי המורכב של הצו שיצא מבית הדין הבינלאומי, שכן בהמשך הערב פירסמו ראש המל"ל צחי הנגבי ודובר משרד החוץ הודעה משותפת, שבה נמסר בין היתר כי "ישראל לא קיימה ולא תקיים במרחב רפיח פעילות צבאית שיוצרת תנאי מחיה שעלולים להביא להשמדתה של אוכלוסייה אזרחית פלסטינית, כולה או חלקה".
![ראש המל"ל צחי הנגבי (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2024/05/F240305CG15-1024x640.jpg "ראש המל"ל צחי הנגבי (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)")
ההתאמה המדויקת ללשון שנקט בית הדין בהחלטתו, מלמדת כי ישראל רואה עצמה חופשייה להמשיך בפעולה הצבאית ברפיח, ובמקביל רואה עצמה מחויבת להגבלה שבית הדין הגביל אותה באשר להשלכות של פעולה זו על מצבה ההומניטרי של האוכלוסייה הפלסטינית.
התבטאויות מופקרות
כפי שהיה צפוי, בית הדין ראה לנכון, פעם נוספת, לשנות ולעדכן את הצווים הזמניים שהטיל בהחלטתו הראשונה ב-26 בינואר, ושתוקנו כבר פעם אחת, ב-28 במרץ. על מנת לעשות זאת, בית הדין היה צריך להגיע למסקנה כי המצב העובדתי בשטח השתנה.
ואכן – מה שנראה לבית הדין בנקודות זמן קודמות כסיכון להידרדרות הומניטרית של האוכלוסייה ברצועה, התממש לשיטתם של השופטי הרוב, והמצב ההומניטרי הוגדר על ידם כעת כ"אסוני".
מה שנראה לבית הדין בנקודות זמן קודמות כסיכון להידרדרות הומניטרית של האוכלוסייה ברצועה, התממש לשיטתם של השופטי הרוב, והמצב ההומניטרי הוגדר על ידם כעת כ"אסוני"
השאלה הזו עוררה מחלוקת בקרב חלק מהשופטים, החוששים מהשלכות עתידיות של התערבות יתר מצד בית הדין בניהול מיקרו של מהלכי הלחימה, וכן מהתערבות חוזרת ונשנית בצווים שבית הדין כבר נתן, כך שייווצר תמריץ עתידי עבור מדינות העותרות לבית הדין לפנות שוב ושוב בשלב הצווים הזמניים ולדחוק בבית הדין לתקן את החלטתו.
בעיה נוספת התעוררה נוכח חלוקת התפקידים בין המוסדות הבינלאומיים בסוגיות של שמירת השלום והביטחון על פני הגלובוס.
בית הדין אינו מוסד אוכף אלא מוסד משפטי שתפקידו ליישב סכסוכים בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי. דרום אפריקה טענה כי על בית הדין לתקן את הצווים הקודמים שהוא נתן ולהופכם ליותר ספציפיים על מנת לאפשר את מימושם.
לטענת דרום אפריקה, תפקיד זה מוטל על בית הדין בשל הסיכוי הנמוך שמועצת הביטחון או העצרת הכללים של האו"ם יפעלו כך, מסיבות פוליטיות. אך בית הדין אינו אמור לאכוף את הצווים של עצמו, והוא בוודאי אינו רשאי להיכנס לתחומן של הרשויות הפוליטיות הבינלאומיות, רק מכיוון שדרום אפריקה אינה מאמינה ביכולתן לפעול.
בסופו של דבר, בית הדין נעתר לבקשה זו ובין הצווים שהוציא, הוא קבע כי יש למלא אחר הצווים הקודמים שהוציא; כי ישראל תפתח את מעבר רפיח לצורך הכנסת סיוע הומניטרי לאוכלוסייה ברצועה; שישראל תאפשר לכל צוות חקירה מטעם האו"ם להיכנס לרצועה; ולהורות לישראל להגיש לבית הדין דוח המפרט את כל הצעדים שנקטה בהקשרים אלה, בתוך חודש ימים.
התבטאויות מופקרות – כמו אלה מסמוטריץ' בדבר הצורך להשמיד את כל רצועת עזה, ומבן גביר בדבר הצורך למנוע הכנסת כל סיוע הומניטרי לרצועה – גרמו לבית הדין לפקפק ביכולתה של ישראל לממש את הצהרותיה
התבטאויות מופקרות – כמו אלה מצד שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בדבר הצורך להשמיד את כל רצועת עזה, ומצד השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בדבר הצורך למנוע הכנסת כל סיוע הומניטרי לרצועה – עשו את פעולתן וגרמו לבית הדין לפקפק ביכולתה של ישראל לממש את הצהרותיה, בדבר מחויבות מלאה למלא אחר חובותיה בעניין מצבה ההומניטרי של האוכלוסייה, בהתאם למשפט הבינלאומי. אם יימשכו ההצהרות ההרסניות הללו, יוסיף מצבה המשפטי של ישראל ויתדרדר בערכאות הבינלאומיות.
ועל אף כל זאת, בתמונה הגדולה: הייתה זו הפעם הרביעית שדרום אפריקה ביקשה מבית הדין הבינלאומי לעצור את הלחימה של ישראל ברצועת עזה ולהורות לה להסיג את כוחותיה; והפעם הרביעית שבה בית הדין דחה בקשה זו של דרום אפריקה.
בתמונה הגדולה: זו הפעם הרביעית שדרום אפריקה ביקשה מבית הדין הבינלאומי לעצור את הלחימה של ישראל ברצועת עזה ולהורות לה להסיג את כוחותיה; והפעם הרביעית שבה בית הדין דחה בקשה זו של דרום אפריקה
פרשנות מצמצמת של הצו החדש, כפי שקרא אותו השופט ברק, קובעת שבית הדין אומר לישראל בסך הכול: בכל פעולה ברפיח, ובכל הרצועה, עליכם לוודא שלא לגלוש למצב שעלול להפר את זכויותיהם של הפלסטינים בהתאם לאמנה למניעת רצח עם.
בדיוק כמו בבדיחה הנושנה, המסתובבת בקרב עורכי דין, על שופט תמים ושוחר טוב, שכתב פסק דין המטיל על הצדדים חובה לקיים את החוק.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו