הסקרים מלמדים זה זמן מה שהציבור מעוניין בעסקאות חטופים ורוצה לראות את כולם בבית. גם אם זה אומר שינוי אופיֿ הלחימה בעזה ואף הפסקת המלחמה. הסקר העדכני ביותר פורסם ב"אולפן שישי" בערוץ 12. לפיו, 56% מהציבור בעד המתווה שהציג נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ורק 24% מתנגדים. כזכור, המתווה של ביידן חותר לסיום המלחמה.

את הסנטימנט הזה אפשר היה לקלוט אתמול מהר החל מהשעה 12:45 בצוהריים (פלוס מינוס), כששבת חמה ושקטה יחסית הפכה בבבת אחת לסחרור שמועות. הביטוי "אש בשדה קוצים" היה קטן על מה שהלך אתמול במאות אלפי בתים.

ב־10:00 בבוקר דפקו לנועה ארגמני על הדלת בלב מחנה הפליטים נוסייראת ואמרו: "נועה, זה צה"ל פה", כפי שסיפר חבר משפחה בריאיון לאחד הערוצים. כעבור שעתיים ו־45 דקות כל המדינה פרצה בקריאות הקלה והודיה.

באזורי מגורים של בנייני דירות, למשל בלב העיר תל אביב, אפשר היה לשמוע שאגות שמחה מהבתים; בחוף הים המתרחצים מחאו כפיים; באירועים חברתיים הידיעה הוכרזה ברמקולים ואנשים פרצו בריקודים.

נעה ארגמני בבית חולים שיבא תל השומר אחרי שחרורה משבי חמאס בעזה, 8 ביוני 2024 (צילום: דובר צה"ל)

במפגש חברתי בביתי קבוצה שלמה נטשה את שולחן האוכל ומיהרה להצטופף מול המסך. הם מחאו כפיים כשאבא יעקב רכן לנשק את נועה ארגמני. האורחים בחנו כל תו בפניו של האב והאזינו בתשוקה לשיחת הטלפון בין מירן ושלומי זיו באוטו בדרך לבית החולים. הדמעות זלגו מעצמן.

האושר הספונטני, שחסר מאוד מאז 7 באוקטובר, כה נחוץ להמשך החיים החברתיים במדינה המוכה והאבלה. מנהיגי המדינה, בראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, לא הפנימו את זה בשמונת החודשים האחרונים.

חרף ההצהרות הפומביות כאילו הם עושים הכול כדי להחזיר את החטופים, ידיעות עיקשות על האדישות, הדחיינות וההתעלמות ממשיכות לזרום

חרף ההצהרות הפומביות כאילו הם עושים הכול כדי להחזיר את החטופים, ידיעות עיקשות על האדישות, הדחיינות וההתעלמות ממשיכות לזרום. ההתייחסות למשפחות חטופים כמטרד במקרה הרע – וכמשהו מפחיד במקרה העצוב – מטריפות את הדעת.

בשבועות האחרונים נתניהו כבר לא מתחשב יותר בשותפיו החרדים בקואליציה – הודעות בשבת, תדרוכים בשבת ואתמול, אחרי הבשורות הטובות, נתניהו התקשר ומייד התייצב בבית החולים להצטלם עם ארבעת החטופים שלא היו חשודים בקיבוצניקיות יתר או בשמאלנות מיוחדת. חוץ מזה, הם גם חטופים חיים. לצידם של המתים הוא לא מעז להתקרב.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מוסר הצהרה בבית חולים שיבא תל השומר אחרי שפגש את המשוחררים ומשפחותיהם, 8 ביוני 2024 (צילום: Tomer Appelbaum/POOL)

העליצות של נתניהו, ריבוי התמונות, ההודעות, מבול הברכות והטלפונים נבעו מההבנה שלו ושל צוותו, עד כמה הציבור משווע לחזרת החטופים בחיים, בחיים ובהקדם. מי כמוהו מתחבר לתוצאות הסקר האחרון כדי להבין מה צריך לעשות.

יום כמו אתמול אמור לקרב אותו להבנה שהחזרת החטופים בחיים תשפר את מצבו הפוליטי. אינספור הודעות על "חזבאללה מורתע", "חמאס מורתע" והצהרות בומבסטיות על התחייבות להמשיך את המלחמה לעולמי עד (או עד שהוא יחסל את החמאס), לא יוציאו את נתניהו מהברוך הפוליטי.

אינספור הודעות על "חזבאללה מורתע", "חמאס מורתע" והצהרות בומבסטיות על התחייבות להמשיך את המלחמה לעולמי עד (או עד שהוא יחסל את החמאס), לא יוציאו את נתניהו מהברוך הפוליטי

בחירתו של בני

במצב הדברים הנוכחי, לשר בני גנץ לא הייתה ברירה אלא לדחות את החלטתו ואת הודעתו על עזיבת הממשלה. נתניהו תפס את ההזדמנות בשתי ידיו וכתב ב־X (טוויטר לשעבר) שהוא קורא לגנץ להישאר בממשלה.

ריח של זיוף והעמדת פנים של אחדות עלתה מהציוץ: "אני קורא לבני גנץ – אל תצא מממשלת החירום. אל תוותר על האחדות", כתב כמה שבועות אחרי שזלזל וסירב לבקשת גנץ לדון באסטרטגיה המדינית.

בני גנץ בכנסת, 21 באפריל 2024 (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)

ובכן, למרות השמחה שגדשה את ישראל, היום קמים האזרחים לאותו האתגר – שרפות בצפון, 100 אלף מפונים, ארגוני טרור מגבולות שונים יורים על ישראל, 120 חטופים, שני שלישים מהם עדיין בחיים, צונאמי מדיני, כלכלה קורסת.

כל הדברים הללו לא נעלמו בזכות גבורתם של לוחמי הימ"מ, שותפי "מבצע ארנון" לחילוץ ארבעת החטופים. הבעיות נותרו בעינן ובני גנץ טרם קיבל מענה ענייני מראש הממשלה על התוכנית המדינית־ביטחונית ליום שאחרי המלחמה.

לגנץ לא תהיה ברירה אלא לצאת מהממשלה. נתניהו יבחר להמשיך בתצלומי יח"צ ולא במנהיגות. מתי ייפתח חלון ההזדמנויות הבא לגנץ לצאת מהממשלה? פסיקת בג"ץ על חוק הגיוס למשל

לכן לגנץ לא תהיה ברירה אלא לצאת מהממשלה. נתניהו יבחר להמשיך בתצלומי יח"צ ולא במנהיגות. מתי ייפתח חלון ההזדמנויות הבא לגנץ לצאת מהממשלה? פסיקת בג"ץ על חוק הגיוס למשל – נקודת השפל של ממשלת נתניהו. פסק הדין (כך יש לקוות) ייתן על הראש לממשלה המתעלמת מלוחמיה וממשיכה להפיל את כל העומס על חלק קטן מהציבור.

זו ההזדמנות של גנץ, אבל לא רק היא: גם העדר האסטרטגיה, העדר שותפות הגורל, האגואיזם, ההתעלמות מהקהילות המפונות, הניתוק שלו ושל שריו מקרית שמונה, מתושבי המלונות, משכבת הגיבורים המשרתים בסדיר ובמילואים.