פעולות המחאה נגד הממשלה שיוזמים ארגונים וקבוצות שונות בדרישה להקדים את הבחירות לכנסת הן חשובות מאד.

מדי יום אנו שומעים על יוזמות חדשות של מתנגדי הממשלה הנוכחית, שמקיימים הפגנות בחוצות הערים ובעיקר ברחוב קפלן בתל אביב וסמוך לביתו של בנימין נתניהו בירושלים.

מדי יום אנו שומעים על יוזמות חדשות של מתנגדי הממשלה הנוכחית, שמקיימים הפגנות בחוצות הערים ובעיקר ברחוב קפלן בתל אביב וסמוך לביתו של בנימין נתניהו בירושלים

במקביל, יש יוזמה ברוכה של הצבת שלטים על אוטובוסים בכל המדינה, וכן בצדי כבישים, בקריאה לנתניהו להתפטר.

לעומת זאת האופוזיציה נעלמה לחלוטין. קולו של יו"ר האופוזיציה ח"כ יאיר לפיד כמעט ואינו נשמע. הוא תוקף את הממשלה ובעיקר את נתניהו כל אימת שיש לו הזדמנות לנאום בכנסת או כשמזמינים אותו לראיון בטלוויזיה.

גם קולם של השרים לשעבר בני גנץ וגדי איזנקוט לא נשמע כמעט. מדי פעם הם מגיעים לראיון בטלוויזיה או מתראיינים לעיתון, אבל מה הם עושים כדי להפיל את הממשלה?

גם יו"ר ישראל ביתנו ח"כ אביגדור ליברמן איננו נוקט יוזמות כדי לקצר את ימיה של הממשלה. פה ושם רואים אותו מנהל שיחה בבית קפה עם אישיות פוליטית (באחרונה נראה בפגישה עם לפיד) או משמיע הצהרה פוליטית נגד נתניהו, אבל לא מעבר לכך.

כל עוד סיעות האופוזיציה לא יגבשו קו פעולה משותף להפלת הממשלה ולהקדמת הבחירות, אין שום סיבה בעולם שנתניהו יסכים להקדימן. על פי כל סקרי דעת הקהל הליכוד עומד לספוג מפלה קשה בבחירות ולכן נתניהו יעשה הכל, ממש הכל, כדי להבטיח שהבחירות הבאות יתקיימו רק ב-2026.

נתניהו ישמור מכל משמר על הקואליציה של 64 ח"כים. הוא יענה לדרישות של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', הוא ייסחט ע"י השר איתמר בן גביר. הוא ייכנע לדרישה של כל שר או ח"כ מהליכוד (כמו למשל יולי אדלשטיין או ניר ברקת) שישמיע ביקורת על מדיניות הממשלה, והוא יבליג על הביקורת שמשמיע שר הביטחון יואב גלנט ולא יעז לפטר אותו.

תאוות השלטון והשררה של נתניהו הרבה יותר חזקה מיכולת המאבק והנחישות של ראשי האופוזיציה.

כל עוד סיעות האופוזיציה לא יגבשו קו פעולה משותף להפלת הממשלה ולהקדמת הבחירות, אין שום סיבה בעולם שנתניהו יסכים להקדימן. הרי על פי כל סקרי דעת הקהל הליכוד עומד לספוג מפלה קשה בבחירות

אני נזכר איזו נחישות הפגין נתניהו בתקופה הקצרה יחסית (כשנה וחצי) שבה כיהנה הממשלה בראשות לפיד ונפתלי בנט. נתניהו וראשי הליכוד לא נתנו להם מנוח. הם תקפו אותם ללא הפסקה, דרשו הקמת ועדת חקירה ממלכתית בפרשת הרוגלות, הגישו בכל שבוע הצעת אי אמון בממשלה, והשתמשו בכל הכלים הדמוקרטיים שעמדו לרשותם.

האופוזיציה הנוכחית מתנהלת למרבה הצער בכבדות, באיטיות, עם אפס אנרגיה וללא תאום בין מרכיביה. כך לא מפילים ממשלה ולא מקדימים בחירות.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעיתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של ״הארץ״ ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תוכניות בערוץ הכנסת, הפיק הסרט התיעודי ״חומות של שתיקה״ על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופרסם חמישה ספרים. האחרונים שבהם ״מתחככים״, על הכנסת ו״סופה עזה״ על המלחמה הנוכחית . זכה ב-2021 לפרס למפעל חיים בתקשורת מהמכללה האקדמית ״כנרת״. בסוף אפריל 2021 יצא לגמלאות.