כבר שנים שהמחנה הליברלי בישראל מנסה כל פתרון אפשרי כדי לגדול – מבריתות עם המפלגות הערביות ועד חיבורים עם הימין המתון.
מחשבה יצירתית וחיבורים חדשים מבורכים כמובן, אבל האם באמת מיצינו את הפוטנציאל של המחנה? מה אם הייתי מספרת לכם שבין ארבעה לחמישה מנדטים חדשים נמצאים ממש מולנו, ואף אחד לא מבחין בהם?
מחשבה יצירתית וחיבורים חדשים מבורכים כמובן, אבל האם באמת מיצינו את הפוטנציאל של המחנה? מה אם הייתי מספרת לכם שבין ארבעה לחמישה מנדטים חדשים נמצאים ממש מולנו, ואף אחד לא מבחין בהם?
ישראל נמצאת בימים אלה בשיאו של גל עלייה עצום מרוסיה ואוקראינה. 200 אלף איש הגיעו לישראל מאז הפלישה הרוסית לאי קרים ב-2014 ועד היום. 80 אלף מתוכם עלו עוד לפני תחילת מלחמת רוסיה-אוקראינה, ו-120 אלף נוספים אחריה.
רובם המכריע של העולים הם דווקא מרוסיה, מכיוון שהדלתות לפליטים מאוקראינה פתוחות בכל רחבי העולם – בעוד שיוצאי רוסיה מתקבלים בקלות רק כאן. אלא שכאן מגיעה הייחודיות הגדולה של העלייה הזאת.
אם העליות הקודמות מרוסיה ומברית המועצות לשעבר התאפיינו בעיקר באנשי מעמד ביניים, העלייה הנוכחית לא הייתה אמורה לקרות. מדובר באנשים שלא חלמו לעזוב את רוסיה. אלו אנשי המעמד הגבוה, בכירים ומפורסמים, ליברלים שסגנון חייהם הציב אותם במסלול התנגשות עם שלטון ולדימיר פוטין. הם אקטיביים ברמה חריגה, מעורבים פוליטית באחוזים גבוהים ומתנדבים בכל דרך שתאפשר להשפיע על הערכים שלהם.
* * *
האירוע שבו אליטה ברמה כה גבוהה מחליטה לעזוב כגוש אחד, הוא כל כך נדיר, עד שמדהים שעבר כך לידינו. כדי לסבר את האוזן, בישראל חיה כיום לסירוגין אלה פוגצ'ובה, הזמרת הגדולה ביותר של ברית המועצות.
תיאטראות העתיקו את כל פעילותם מסנט פטרסבורג ומוסקבה, ופועלים כיום בישראל עם כתוביות בעברית. מיטב במאי התיאטרון הרוסי עובדים כיום בתיאטרון גשר, וכל אלה רק דוגמאות על קצה המזלג.
העלייה הנוכחית לא הייתה אמורה לקרות. מדובר באנשים שלא חלמו לעזוב את רוסיה. אנשי המעמד הגבוה, בכירים ומפורסמים, ליברלים שסגנון חייהם הציב אותם במסלול התנגשות עם שלטון פוטין
בניגוד לעולים הוותיקים בישראל שמצאו את עצמם מזדהים עם תפיסות עולם שמרניות, העלייה הזו בינתיים מקדשת את הליברליזם והדמוקרטיה. אם בעבר, העולים לישראל הוטרדו בעיקר משאלות ביטחון צבאי וכלכלי, נתוני מחקר של המכון לדמוקרטיה מעידים שהסוגיה מספר אחת בעיני העולים החדשים היא עתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית. 50% מעולי שנות ה-90 חושבים שמנהיג חזק הוא התשובה לבעיותיה של ישראל, גישה שרק 12% מעולי העשור האחרון שותפים לה.
העולים החדשים אינם מאמינים שלאזרחים היהודים בישראל ישנם זכויות יתר בהשוואה לאזרחיה הלא יהודים, הם גם אינם שותפים לדעתם של מרבית עולי שנות ה-90, לפיה בג"ץ מתערב יתר על המידה בהחלטות ממשלה.
הם מאמינים בתקשורת ובבית המשפט העליון באחוזים גבוהים משמעותית בהשוואה לעולים ותיקים, ומנגד מאמינים הרבה פחות מהם בבנימין נתניהו.
נוכחותם של העולים החדשים במחאות נגד הרפורמה הייתה כפולה מזו של עולי שנות ה-90. מנגד, נוכחותם של העולים הוותיקים במחאות בעד הרפורמה הייתה גדולה פי חמישה מזו של העולים החדשים.
* * *
עד כאן החדשות הטובות. הבעיה העיקרית עם העלייה החדשה היא שכל הערכים הליברליים שהביאה איתם מופנים כלפי חוץ. הם ממשיכים להיאבק גם מכאן למען אוקראינה או להתנגד למשטר הרוסי. ומה לגבינו? 33% מהם לא הצביעו בבחירות, ל-27% מהם אין דעה על בני גנץ, ול-20% אין דעה על אביגדור ליברמן. בקיצור: מנותקים.
בניגוד לעולים הוותיקים בישראל שמצאו את עצמם מזדהים עם תפיסות עולם שמרניות, העלייה הזו בינתיים מקדשת את הליברליזם והדמוקרטיה. הבעיה העיקרית היא שהערכים הליברליים שהביאו מופנים כלפי חוץ
אל הוואקום הזה נכנסת העלייה השמרנית של שנות ה-90, שעובדת שעות נוספות כדי לחסל כל רכיב ליברלי אצל העולים החדשים. דוגמה טובה לכך היא אגדת הרוק הרוסי, אנדריי מקרביץ' – הזמר המפורסם ביותר השני בעלייה הנוכחית – שהתחתן עם עולה ותיקה אשר חיה בהתנחלות וכיכב לאחרונה בסרט תדמית ארוך למועצת יש"ע.
מי שנעלם מהתמונה לגמרי הם אנחנו, הישראלים. בעוד העולים החדשים מעידים על עצמם שהיו רוצים להכיר את הצברים, וזקוקים לעזרה שלנו במאבקם נגד האליטות השמרניות שמנסות לקלוט אותם, הם נתקלים באותה אטימות שבה נתקלו עולי שנות ה-90.
לא נעשה כל ניסיון לשלב אותם כגוף משמעותי במאבקים למען הדמוקרטיה בישראל, או לחבר בין המאבק הזה לבין המאבק העז שלהם במהלכים הדורסניים של פוטין. בעוד שהעולים החדשים רק מתחזקים בהבנה שזהו ביתם, השותפים הטבעיים שלהם בחברה הישראלית עסוקים יותר ויותר בניסיונות לעזוב.
* * *
ההתנשאות והניתוק האלה מגיעים בשעה קריטית לעתיד המחנה הליברלי. בין ארבעה לחמישה מנדטים נמצאים על השולחן וכמו בהרבה מקרים אחרים, גם כאן לא יהיה ואקום. ללא הושטת יד מצד הליברליזם הישראלי, העולים החדשים ימצאו את עצמם חוברים למחנה השמרני ומעבירים את כוחם האלקטורלי אליו.
בין 4 ל-5 מנדטים נמצאים על השולחן, וכמו בהרבה מקרים, גם כאן לא יהיה ואקום. ללא הושטת יד מצד הליברליזם הישראלי, העולים החדשים ימצאו עצמם חוברים למחנה השמרני ומעבירים את כוחם האלקטורלי אליו
הם מעוניינים לתרום, מעריצים את ישראל וחדורי מוטיבציה לעזור לה בכל דרך. כל מה שנדרש כדי להפוך החמיצות הליברלית בישראל ללימונדה הוא לפקוח את העיניים, לזהות את הפוטנציאל האדיר של העלייה החדשה ולחבק אותה. לשלב אותה בדיון ובמאבק על זהות הדמוקרטיה שכולנו רוצים לראות כאן, ולשמר את החיבור שלה לערכים של סובלנות, שוויון וזכויות אדם. רק אם נאחד כוחות ונשקיע במערכת היחסים הזו, נוכל לבנות כאן מחנה חדש ומבטיח.
ויקי אידזינסקי, יזמית חברתית ומנכ"לית עמותת 'ישראל שלנו' המקדמת חיבור של עליית העשור האחרון מרוסיה ואוקראינה למאבק למען הדמוקרטיה הישראלית. חקרה את עליית שנות ה-90 בדיסציפלינות של סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ופסיכולוגיה קלינית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו