הצעד האחרון בסדרת הצעדים שנוקטת ממשלת ישראל נגד שלטון החוק – ובאופן ספציפי נגד היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה – מתמקד בניסיון להביא לקביעה שיפוטית שלפיה חוות הדעת של היועמ"שית אינה מחייבת את הממשלה.
המשמעות היא שכאשר היועמ"שית – האמונה על פרשנות החוק – קובעת כי קיימת מניעה משפטית מנקיטת צעד מסוים, החלטה כלשהי או מינוי של אדם לתפקיד, מבחינת הממשלה זו רק המלצה חסרת משקל והממשלה אינה מחויבת בה, עד שיבוא בית משפט ויקבע בהתאם לעמדתה של היועצת.
אירועי השבועות האחרונים, וההתנגשויות החוזרות ונשנות בין היועצת ואנשיה לבין הממשלה, מובילים למסקנה שלא מדובר בסדרה של אירועים נקודתיים, אלא במהלך מתוכנן, שניתן לראות אותו כשלב הנוכחי של ההפיכה המשטרית.
אירועי השבועות האחרונים, וההתנגשויות החוזרות ונשנות בין היועצת ואנשיה לבין הממשלה, מובילים למסקנה שלא מדובר בסדרה של אירועים נקודתיים, אלא במהלך מתוכנן, השלב הנוכחי של ההפיכה המשטרית
שתי הדוגמאות הבולטות לעניין זה הן החלטת הממשלה לשנות באופן חד-פעמי את הליך מינוי נציב שירות המדינה ולאפשר לראש הממשלה נתניהו לבחור אותו בעצמו; וההחלטה למנות את ד"ר אודליה מינס ליו"ר הרשות השנייה.
בשתי הפעמים הצהירה היועצת שחלה מניעה משפטית מלקבל את ההחלטה, בשתי הפעמים התעלמה הממשלה מעמדה זו.
אין זו הפעם הראשונה שהממשלה הנוכחית פועלת אל מול "כרטיס אדום" שמוציאים בהרב-מיארה ואנשיה, בדמות קביעה שחלה מניעה משפטית ולא רק "קשיים משפטיים". אך ההתפתחות האחרונה איננה נעוצה בכך – אלא בנימוקים הממשלתיים הנלווים לפעולה הזו, המלמדים שמדובר בתוכנית סדורה.
אין זו הפעם הראשונה שהממשלה הנוכחית פועלת אל מול "כרטיס אדום" שמוציאים בהרב-מיארה ואנשיה, בדמות קביעה שחלה מניעה משפטית ולא רק "קשיים משפטיים"
הנה מה שאמר מזכיר הממשלה יוסי פוקס בישיבת הממשלה ביום ראשון השבוע, בעניין ההחלטה שנציב שירות המדינה הבא ייבחר אישית על ידי נתניהו:
"השיטה שנבחרה על ידי הייעוץ המשפטי לממשלה למנוע מהממשלה לממש את מדיניותה, היא בדרך של קביעת 'מניעויות משפטיות' סדרתיות להצעות החלטה, אף שאינן סותרות חוק או פסיקה של בג"ץ.
"אין שאלה שבג"ץ מוסמך לבטל החלטות ממשלה כשהוא מוצא אותן בלתי חוקיות. חוק יסוד השפיטה קובע זאת במפורש. אך מהיכן הסמכות של יועץ משפטי לממשלה לבטל בעצמו החלטות ממשלה? אין חריגה מסמכות ומסדרי ממשל תקינים גדולה מהחידוש התקדימי שהיועצת מבקשת לייצר כאן ולהפוך עצמה לבג"ץ ללא חוק מסמיך".
והנה מה שאמר שר התקשורת שלמה קרעי במכתב תשובה לתנועה לאיכות השלטון, שכבר עתרה לבג"ץ בעניין מינוי אודליה מינס ליו"ר הרשות השנייה:
"רק הממשלה עצמה או בית המשפט מוסמכים לבטל החלטת ממשלה סופית (…) אך באשר ליועץ המשפטי לממשלה, היותו הפרשן המוסמך של הדין עבור הממשלה לא הופכת אותו לבית משפט, ולא מעניקה לו את הסמכות לתת צווי ביטול להחלטות הממשלה. אין חוק כזה ואין פסיקה כזו. החלטת ממשלה, כמו חוק של הכנסת וכמו פסק דין של בית משפט, אינן בטלות מאליהן – אלא ניתנות לביטול אך ורק בהחלטה של גורם שהחוק הסמיך לבטלן".
זהו, אם כן, המאמץ הנוכחי של הממשלה. אם לא לפטר את בהרב-מיארה, אזי להפוך את קביעותיה לחסרות משקל. אז היא אומרת "מניעה משפטית", אז מה.
התשובה לשאלה האם הממשלה צודקת, היא תשובה מורכבת. מצד אחד, בית המשפט הקפיד לומר בעשרות פסקי דין לאורך 30 השנים האחרונות, כי עמדת הייעוץ המשפטי לממשלה מחייבת את כלל גורמי הרשות המבצעת, לרבות הממשלה עצמה, כל עוד בית המשפט לא אומר אחרת.
הממשלה אינה רשאית לעשות דין לעצמה ולפעול בניגוד לעמדת היועצת, בנימוק שהיועצת אינה בית משפט, ורק כשבית המשפט יאמר את דברו, הממשלה תציית
התפיסה הזו משרתת את מוסד היועץ המשפטי לממשלה, מאחר שעמדתו נתפסת ככזו שהרשות המבצעת חייבת לפעול לפיה, גם אם הדבר אינו מוצא חן בעיני הממשלה. הממשלה אינה רשאית לעשות דין לעצמה ולפעול בניגוד לעמדת היועצת, בנימוק שהיועצת אינה בית משפט, ורק כשבית המשפט יאמר את דברו, הממשלה תציית.
מצד שני, דוח ועדת שמגר משנת 1998 בעניין תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שנחשב האורים והתומים באשר למהות תפקידו של היועץ, קובע כי הממשלה רשאית שלא לקבל את עמדתה המשפטית של היועצת המשפטית לממשלה, ובמצב כזה לא חלה על הממשלה חובה לציית, וזכותה לבקש להיות מיוצגת בייצוג נפרד בבג"ץ – בהנחה שהנושא אכן יגיע לשולחנו של בית המשפט.
דוח ועדת שמגר משנת 1998 קובע כי הממשלה רשאית שלא לקבל את עמדתה המשפטית של היועצת המשפטית לממשלה, ובמצב כזה לא חלה על הממשלה חובה לציית, וזכותה לבקש להיות מיוצגת בייצוג נפרד
הפרקטיקה של יוזמה מצד הממשלה להגיש עתירה נגד היועצת – או של היועצת להגיש עתירה נגד הממשלה – היא פרקטיקה אפשרית, אך במציאות המשטרית הישראלית היא נותרה בגדר אפשרות תיאורטית בלבד, ונדמה שטוב שכך.
על פי התפיסה הנוהגת על ידי חלק משופטי העליון – ובראשם השופט נעם סולברג – הקביעות שבדוח משרתות את התפיסה שלפיה הממשלה אינה מחויבת לציית להנחיות המשפטיות של היועצת. אך נדמה שבדוח שמגר מובעת בפירוש הגישה האחרת:
"גם בהיעדר הכרעה שיפוטית קונקרטית בסוגייה אשר אליה מתייחס עצם ייעוצו, נשען היועץ המשפטי על הפסיקה הקיימת והמחייבת".
ובמילים אחרות – העמדה המשפטית של היועצת מחייבת את הממשלה לא מכוח העובדה שכך ציווה היועץ, אלא מכוח העובדה שכך קובע הדין, לפי פרשנותו של הגורם המוסמך.
מבחינה פוליטית, ההיגיון במהלך שהממשלה נוקטת הוא שקוף: באופן מיידי, הוא נותן לה נימוק לפעול הפוך ממה שאומרת היועצת המשפטית. הוא מאפשר לממשלה לחתור לצמצום תחולתו של העיקרון בדבר מעמדה המחייב של חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה.
המחלוקת הזו, הממשלה מקווה, עשויה להגיע לפסק דין של בג"ץ – שיעגן במפורש את העמדה שמותר לממשלה לסטות מחוות דעתה של היועצת. המהלך מגדיל את היקף המקרים שבהם הממשלה נעזרת בייצוג משפטי פרטי בבג"ץ, באופן שמצמצם את משקל עמדתה של היועצת ומציג לה תזות נוגדות לגיטימיות-כביכול.
ומעל לכל – המהלך הזה מקרב את הממשלה עוד ועוד אל עבר הנקודה שבה היא עשויה לטעון כי "קיימים חילוקי דעות מהותיים וממושכים" בינה לבין היועצת, "היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל". זה התנאי המאפשר לממשלה להניע הליך להדחתה של היועצת המשפטית מתפקידה, בהתאם לפרוצדורה הנוכחית של העברת היועץ המשפטי לממשלה מתפקידו.
המהלך הזה מקרב את הממשלה עוד ועוד אל עבר הנקודה שבה היא עשויה לטעון כי "קיימים חילוקי דעות מהותיים וממושכים" בינה לבין היועצת, "היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל"
השרים בונים על כך שבהרב-מיארה יודעת את כל זה – ושכתוצאה מכך, היא מכלכלת את מהלכיה בניסיון לצמצם את היקף ההתנגשויות שלה עם הממשלה. גם זה ניצחון טקטי של הפוליטיקאים: או שהיועצת תנקוט קו לעומתי לממשלה בכל עניין ובכך תקרב את קיצה שלה, או שהיא תבחר להעלים עין ממקרים גבוליים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם