תחילתה של שנת 2023 תיזכר כשנה שהתחילה עם מחאות סוערות של השבטים בחברה הישראלית, אשר חלקם קראו לשינוי הממשל ושמירה על השיטה הדמוקרטית כפי שהיא.

זו הייתה שנה של קונפליקטים בין ימין לשמאל, בין מתנגדי הרפורמה המשפטית לתומכיה, בין תומכי בג"ץ למתנגדיו. הישראליות הייתה במשבר שלא ידעה המדינה מיום הקמתה, והתחושות היו של חורבן הבית בתוכנו. השבטים היו בהתפרקות מפוארת.

זו הייתה שנה של קונפליקטים בין ימין לשמאל, בין מתנגדי הרפורמה המשפטית לתומכיה, בין תומכי בג"ץ למתנגדיו. הישראליות הייתה במשבר שלא ידעה המדינה מיום הקמתה, והתחושות היו של חורבן הבית בתוכנו

הלילה של השישה באוקטובר באותה השנה היה שונה במהותו מלילות רבים אחרים שידענו. מי שנכנס למיטתו לישון את שנת הלילה בערב שישי לא דמיין את הבוקר שלמחרת. אותו בוקר ששינה את פני החברה בישראל, ששינה כל אחד מאתנו ולימד רבים ובעלי ניסיון מפואר שיעור בהתגלמות הרוע והשנאה שהציגו חמאס. זאת לצד אהבת אדם, עזרה וערבות הדדית ללא גבולות ותנאים שצפו בחברה האזרחית הישראלית, למרות המחלוקות ששטפו את השבטים בישראל שעות לפני השבת השחורה.

המתקפה הרצחנית על ישובי עוטף ישראל הובילה לכך שברגע אחד קם אדם ומחליט שהוא עם ומתחיל ללכת, לצעוד, לרוץ אל שדות הקטל למען אחרים.ות שאינו מכיר, למען הערכים המשותפים והשמירה על הבית.

גברים ונשים הגיעו לדרום לסייע וללחום ללא קריאה או צו 8 כדי לשרת את המדינה. מתנדבים.ות שפעלו למען הלוחמים.ות בחזית ובעורף, למען המפונים, הנפגעים מהתופת, וכולם יחד בנשימה אחת הניחו  את הקונפליקטים, המחאות, ההפגנות שהיו רלוונטים ליום קודם, והחליטו לצעוד קדימה לתוך נבכי ברית עמוקה. להיכן שרק צריך.

לא משנה מי האנשים שאיתם נלחמו בשטח, במה בחרו מבחינה פוליטית, באיזה עמדה חברתית נקטו לפני השבעה באוקטובר ביחס לקונפליקטים השונים – העיקר שהברית תהיה ברורה – אנחנו עם ישראל וביחד נגן על עצמנו ונסייע לאחים.ות שלנו.

ברגעים ספורים נחתמה ברית שבעל פה – ברורה לחלוטין כפי שאמר טרומפלדור:

"חסר גלגל? אני הגלגל. חסרים מסמר, בורג, גלגל תנופה? קחו אותי. צריך לחפור אדמה? אני חופר. צריך לירות? אני חייל. משטרה? רופא? עורכי דין? מורים? שואבי מים? בבקשה, אני עושה הכל. אין לי פרצוף, אין פסיכולוגיה, אין רגשות, אין לי אפילו שם: אני – האידיאה הטהורה של שירות, מוכן לכל, אינני קשור בשום דבר, אני יודע רק ציווי אחד: לבנות".

ובמקרה של השבעה באוקטובר – לסייע, להילחם ולהיות למען האחר. זיקוק של חוסן.

ברגעים ספורים נחתמה ברית שבעל פה – ברורה לחלוטין כפי שאמר טרומפלדור: "חסר גלגל? אני הגלגל. חסרים מסמר, בורג, גלגל תנופה? קחו אותי. צריך לחפור אדמה? אני חופר. צריך לירות? אני חייל"

ברית השבטים צמחה מתוך השקפת עולם של מחויבות לעבר משותף, לחיים בטוחים, למען העם בציון. הברית הזאת הנביטה חוסן לאומי מיטבי שיש להתפאר בו. וכך החברה הישראלית, תוך כדי ההלם הגדול של המתקפה, הציגה עצמה כבעלת יכולת להתמודד עם משברים ושסעים, ובעצם מזערה ככל שניתן את ההשפעה השלילית של השבעה באוקטובר על ידי שמירה של רציפות תפקודית בעורף ובחזית, מבחינה חברתית וקהילתית בכדי להשיג רווחה נפשית, חברתית וקהילתית למרות הקושי, עד יעבור זעם.

חוסן לאומי – עם בונה חברה בונה עם

המושג חוסן  (Resilience) הוא מושג שהגיע לקידמת הבמה המחקרית בשנים האחרונות. איומי הטרור, המגפות, אסונות הטבע והמשברים הכלכליים, החברתיים, הלאומיים, והאזרחיים לסוגיהם הפכו מושג זה שגור בפי רבים.

לאורך השנים החוסן הוגדר במונחים של עמידות בפני משהו, וההתייחסות המרכזית בהגדרתו התייחסה ליכולת של כל אדם או מערכת להתמודד בהצלחה עם דחק, הפרעה, אסון – בין אם מהטבע או על ידי אדם, להתאושש מהאירוע ולקיים רציפות תפקודית סבירה בזמן קצר (Troy et al., 2023).

החוסן הלאומי, הקהילתי והאישי צמח במקומות בהם השריפה כילתה הכל, במקומות בהם היה אובדן ושכול, במקומות בהם אנשים הפכו לתמונות וזיכרונות. החוסן הביא איתו רוח עם, רוח של תקווה, רוח של אומץ וערבות הדדית – הרוח שמנשבת במשך חודשים ארוכים בחברה הישראלית למרות האתגרים המורכבים שעומדים בפנינו.

החוסן הלאומי, הקהילתי והאישי צמח במקומות בהם השריפה כילתה הכל, במקומות בהם היה אובדן ושכול, במקומות בהם אנשים הפכו לתמונות וזיכרונות. החוסן הביא איתו רוח של תקווה, אומץ וערבות הדדית

איך זה קרה?

1. אני נשבע – המחוייבות לקהילה, לחברים ביחידה הצבאית, לעם, לרעיון הציוני שמאגד בתוכו בניה ושמירה על מדינת ישראל הם המאפיינים הבולטים בברית הזאת בין כל חלקי החברה בישראל שקמו ביחד ובחרו להניח את המחלוקות ולהוביל לכדי מקסימום הגנה וביטחון ביום השבעה באוקטובר, המחוייבות של 'אני נשבע.ת' שכולנו זוכרים מסיום הטירונות או הקורס בצה"ל.
2. אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד – הברית הזאת נרקמה באמצעות התעוררות פתאומית של רוח הזיכרון והקולקטיביזם היהודי. הסיפור היהודי שנמצא בתודעה של כל יהודי, הסיפור שנלמד בכל כיתה על בניה והגנה על המולדת בכל מחיר- התעוררות יחסי השותפות גורל והנאמנות לדגל זה הסיפור שלנו – כשנלחמים על הקיום נראה אחרים לפעמים לפנינו וההפך.

מרים פרץ, כלת פרס ישראל למפעל חיים בשנת 1918, אמרה:

"משימתנו לחשוף את האורות החבויים ב'יחד' העצום של כלל שבטי ישראל".

וזה בדיוק הדבר שנגלה ונחשף בשעה הקשה של אוקטובר בישראל, למרות העלטה והחושך כולם הפכו ביחד לאור גדול, אור לגויים.

בשבועות האחרונים שוב חוזר הניגון של פלגנות שבטית בישראל, דבר שמכביד ומקשה על ההתמודדות עם האובדן, השכול ובעיקר התחושה שלא למדנו כלום.

תוכנית לשמירה על החוסן הלאומי המיטבי בישראל

כדי לתחזק ולחזק את החוסן האישי-חברתי ולאומי שהתגלה בעקבות הברית של השבעה באוקטובר יש לנקוט במספר פעולות.

1. הראשונה, הקמת רשות חוסן במדינת ישראל (דבר הכרחי למדינה שחיה במשברים מתמשכים). תחת הרשות הזאת יש להקים מנהלות חוסן בתוך כל רשות מקומית בישראל (בסך הכל 257 מנהלות). יש לזכור שלשלטון המקומי יש הרבה כוח, הוא הראשון שנמצא במגע עם תושביו ומכיר את הצרכים המקומיים באופן הטוב ביותר ועל כן מסוגל להתמודד עם אירועים משבריים בטווח זמן קצר. המנהלת תקבל תקציבים יעודים מהשלטון המרכזי לטובת תחזוק ובנייה של חוסן בקהילה, בחינוך בבריאות ובביטחון המקומי, ותבנה בעזרת הציבור המקומי בכל רשות, צעירים ומבוגרים – תכנית מגרה לשעת חירום.
2. השנייה, מעורבות משמעותית של החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי בחינוך לחוסן – בתי הספר יכשירו נאמני חוסן בקרב התלמידים כתוכנית הכשרה במסגרת המחויבות האישית שתכלול מספר מרכיבים בוני חוסן – שייכות, קהילתיות, ערבות הדדית, חוזקות, נאמנות, פטריוטיות.
3. השלישית, קידום חקיקה ומדיניות ביחס לחובת הכשרת נאמני חוסן במקומות עבודה  – ציבוריים ופרטיים כחלק מהשתלמויות ופיתוח מקצועי של העובדים בישראל.

מלחמת "חרבות ברזל" מהווה עבור כולנו שיעור בחיים, שיעור קשה מנשוא עם אובדן עצום, כאב עמוק וצער אין סופי. לצידה התגבשה תפיסה מחודשת לערבות הדדית, אומץ אזרחי ואהבת האדם – ברית השבטים.

מלחמת "חרבות ברזל" מהווה עבור כולנו שיעור בחיים, שיעור קשה מנשוא עם אובדן עצום, כאב עמוק וצער אין סופי. לצידה התגבשה תפיסה מחודשת לערבות הדדית, אומץ אזרחי ואהבת האדם – ברית השבטים

ובינתיים עד שהמלצות מאמר זה יצאו לכדי פעולה עלינו לנסות – פעם ביום – לפעול למען עזרה הדדית, להפגין אהבה לאחר השונה והדומה לנו ובעיקר לזכור ולשנן את סיפורי האומץ האזרחי-הלאומי-החברתי שנחשפנו אליהם מהשבעה באוקטובר, שיהוו עבורנו מצפן ועמוד אש לפני המחנה, כך שנהיה ראויים למי שהקריבו את עצמם למען חיינו כאן.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.