הנשיא יצחק הרצוג התגלה מתחילת כהונתו כמנהיג לא אמיץ בלשון המעטה. אחד שלא קורץ מחומר של נשיא מעורר השראה. ובעיקר – לא קורץ מחומר של נשיא בשעת חירום.

עד ה-7 באוקטובר זה עוד היה נסבל, הוא הצליח לא להרגיז אף אחד, בעיקר לא את השלטון. אחרי הטבח הנורא כללי המשחק השתנו, אבל הרצוג ממשיך לשדר רפיסות ואטימות, ובעיקר פחד.

עד ה-7 באוקטובר זה עוד היה נסבל, הרצוג הצליח לא להרגיז אף אחד, בעיקר לא את השלטון. אחרי הטבח הנורא כללי המשחק השתנו, אבל הרצוג ממשיך לשדר רפיסות ואטימות, ובעיקר פחד

בסוף השבוע שעבר נערכה שיחה קצרה וקולנית בין הרצוג למפגינים, סמוך לביתו של הרצוג בהרצליה פיתוח. הם טענו כי אינו עושה מספיק לשינוי המצב ואינו מסייע במאבק לשחרור החטופים. הרצוג ניסה להתגונן:

"אתם עושים לי עוול. אנחנו פוגשים משפחות חטופים ומשפחות שכולות יום-יום. אני מאמין במדינת ישראל, מאמין בחברה הישראלית ומאמין בדמוקרטיה הישראלית. והדמוקרטיה הישראלית תנצח".

ואז הגיע משפט המחץ של הרצוג:

"הנשיא לא צריך לקחת צד בוויכוח הפוליטי. יש תהליכים, אבל הם נמצאים בוויכוח והם צריכים להיות מוגנים. אבל דבר אחד אני לא אקבל – מטח צעקות".

מדהים, נכון? מטח הצעקות של המפגינים מפריע לו. אולי גם זעקות השבר של משפחות החטופים מפריעות לאוזניו הרגישות. את זעקות הכאב והבכי של החטופות והחטופים, הנאנסות והנאנסים, שמתעללים בהם במנהרות חמאס, הוא אינו שומע, כך שעל כך אינו יכול להתלונן.

מטח צעקות המפגינים מפריע להרצוג. אולי גם זעקות השבר של משפחות החטופים מפריעות לאוזניו הרגישות. את זעקות הכאב והבכי של החטופים, שמתעללים בהם במנהרות חמאס, הוא אינו שומע, כך שעל כך אינו יכול להתלונן

אבל לא זה מה שמקומם בתשובתו הלקונית של הרצוג למפגינים. מה שמקומם במיוחד הוא המשפט:

"הנשיא לא צריך לקחת צד בוויכוח הפוליטי".

כדאי שאדוני הנשיא, יתעורר: לא מדובר כאן בוויכוח פוליטי. מדובר בחיים של אנשים, ובגורלה של מדינה, שנמצאת על סף תהום. מדובר באסון הגדול ביותר שאירע לעם ישראל מאז השואה. אסור לנשיא לעמוד מהצד.

מדובר בראש ממשלה מושחת, שקרן ומסית, שמקריב את חיי החטופים כדי לשרוד בשלטון. את זה אומרים לא רק פוליטיקאים, אלא גם כל מי שמכירים היטב את בנימין נתניהו, כולל קרובי משפחתו וחברים לשעבר. גם הרצוג יודע את זה, אבל הוא שותק.

זה לא ויכוח פוליטי, מר הרצוג, זה ויכוח על מוסר וערכים מול שלטון מושחת וציני. זה ויכוח על קיום החזון הציוני מול הרס הציונות. זה ויכוח על שלטון החוק מול ריסוק הדמוקרטיה.

המשפט הסביר היחידי שהצליח הנשיא להוציא מפיו באותה שיחה מול המפגינים, היה:

"ברור שצריך להוציא את הכהניזם מהממשלה".

מעט מדי ומאוחר מדי.

כדאי שאדוני הנשיא, יתעורר: לא מדובר כאן בוויכוח פוליטי. מדובר בחיים של אנשים, ובגורלה של מדינה, שנמצאת על סף תהום. מדובר באסון הגדול ביותר שאירע לעם ישראל מאז השואה. אסור לנשיא לעמוד מהצד

השתיקה שלך, מר הרצוג, היא תמיכה בראש ממשלת ההרס החורבן והביזה, בכנופיה שמקיפה אותו ובמכונת הרעל שהוא מתפעל. השתיקה שלך, מר הרצוג, היא תמיכה בימין הקיצוני ובכהניזם. השתיקה שלך, וקשה לי לכתוב את זה, מובילה לכך, שדם הנרצחים גם על ידיך.

נשיא מדינה אינו בובה. הוא אינו יכול לעמוד מהצד מול הזוועות שהתרחשו ומול הניסיונות של פוליטיקאים לנער מעליהם את האחריות לאסון הנורא. כשהמדינה בסכנה, נשיא המדינה חייב לנקוט עמדה.

הנשיא יצחק נבון נקט עמדה ברורה במלחמת לבנון, גם הנשיא רובי ריבלין עשה כך מדי פעם ואפילו הנשיא שמעון פרס לא ישב מהצד בנושאים של מחלוקת. אפילו אבא שלך, הנשיא חיים הרצוג, לא נהג תמיד להסתתר מאחורי הפרוטוקול.

גם הם לא היו מספיק דעתנים ונחושים, אבל אתה, מר הרצוג, הנשיא הכי חיוור והכי חלש שהיה כאן. נשיא פרווה. אני לא רוצה לחשוב שאי נקיטת העמדה שלך נובעת מיחסיך הקרובים עם נתניהו ומהעובדה שהוא תמך בבחירתך לנשיא.

איך אתה יכול להסתכל בעיניו של נתניהו מבלי לומר לו את מה שאתה באמת חושב עליו? איך אתה יכול לעמוד מול פני האומה ולדקלם משפטים חסרי משמעות, רק כדי לשמור על מעמדך "הממלכתי"? אם תמשיך כך אולי כבר לא תהיה  ממלכה. מדוע אינך יוצא בפומבי ובצורה חדה ונוקבת מול אלה שרוצים להרוס את הממלכה?

מר הרצוג, אתה חייב לרדת מהגדר ולקפוץ למים. אתה חייב לנקוט עמדה נחרצת בעד עסקה לשחרור החטופים. אתה חייב לנקוט עמדה בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית.

אתה חייב לנקוט עמדה נגד השחיתות השלטונית, נגד מכונת הרעל הביביסטית ונגד המהפכה המשפטית והמשטרית. יש לנשיא כלים לעשות זאת, אבל אתה בוחר להתעלם. בכך אתה שותף למכונת הרעל וההרס.

אתה חייב לנקוט עמדה נגד איומים ברצח על אנשי מערכת המשפט כולל שופטים ויועצים משפטיים. אתה חייב לעצור את הכאוס ששוטף את המדינה ומאיים להחריבה.

אתה חייב לגלות אומץ לב מנהיגותי ולא רפיסות של עסקן פוליטי, שכל מטרתו לחזור הביתה בשלום.

נשיא מדינה אינו בובה. הוא אינו יכול לעמוד מהצד מול הזוועות שהתרחשו ומול הניסיונות של פוליטיקאים לנער מעליהם את האחריות לאסון הנורא. כשהמדינה בסכנה, נשיא המדינה חייב לנקוט עמדה

אם לא תעשה זאת, גם אתה אחראי. גם אתה אשם.

ירמי עמיר הוא עיתונאי, יוצר וחיית תרבות. עורך תרבות וכתב בכיר לשעבר ב"ידיעות אחרונות", כתב את דרמת הטלוויזיה הבועטת "סקס, שקרים וארוחת ערב", ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט", הגיש תוכניות ברשת ב' וברדיו FM 103, הופיע בתיאטרון הקאמרי, כתב שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות". אין דמוקרטיה בלי עיתונות חופשית.