הודעתו של פרקליט המדינה עמית איסמן על החלטתו שלא לפתוח בחקירות פליליות נגד נבחרי ציבור בשל התבטאויות מסיתות נגד פלסטינים מאז מתקפת 7 באוקטובר היא קודם כל בושה מקצועית עבורו. מלבד זאת, היא גם בושה ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, למערכת אכיפת החוק ובמישור הבינלאומי – למדינת ישראל כולה.

מלבד היותה בושה מקצועית וערכית, זוהי גם החלטה שתסב לישראל נזק רב. לא רק תוכנה של ההחלטה מלמד על אובדן דרך מקצועי, אלא גם האופן הפחדני שבו טופל העניין ונמסר מידע לציבור. לא המצפן המשפטי המקצועי הנחה את הפרקליטות בעניין הזה, אלא רצון לשאת חן בעיני הציבור, תוך ניסיון לצמצם את הנזק שישראל תספוג, ובצדק, במישור המשפט הבינלאומי.

הודעת פרקליט המדינה נמסרה ביום שני השבוע, בזו הלשון:

"על רקע טענות שהועלו נגד מדינת ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג ובהקשרים נוספים, בהם נטען כי פעולות ישראל אינן עומדות בכללי המשפט הבינלאומי, וכי יש לעצור את צה"ל מלהילחם, התבקשה פרקליטות המדינה להכין התייחסות משפטית להתבטאויות של גורמים מדיניים, אגב אירועי השבעה באוקטובר.

"מדובר בהתבטאויות שעלו בדיונים בבית הדין בהאג. ההתייחסות המשפטית לדברים הועברה לפני מספר חודשים אל היועצת המשפטית לממשלה לקראת דיון שהתקיים בהאג. על פי החלטת פרקליט המדינה לא נפתחו חקירות פליליות בעניין זה".

פרקליט המדינה עמית איסמן (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

קודם כל, הסגנון. אכן, במסגרת תביעתה של דרום אפריקה נגד ישראל לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ), טענה דרום אפריקה כי על בית המשפט להוציא צו ביניים לעצירת מהלכי הלחימה של ישראל ברצועת עזה בכלל, וברפיח בפרט. אך באיזה אופן המידע הזה רלוונטי באשר לחקירת ההתבטאויות המסיתות של נבחרי ציבור בישראל? בשום צורה.

הפרט הזה מופיע בהודעה רק כדי להתסיס את דעת הקהל בישראל ולצייר את הפרקליטות כמי שנמנעת משיתוף פעולה עם עוכרי ישראל. רמה של טוקבקיסט, לא של משרד המשפטים הישראלי.

חקירות פליליות לא נפתחו, וגם "בדיקות מקדימות", המעוגנות בהנחיית היועצת המשפטית לממשלה, ככל הנראה לא. מה כן? משהו משונה. בחינה שלפני בדיקה. עוד פטנט שמטרתו ללכת בלי ולהרגיש עם

הלאה. הפרקליטות התבקשה להכין "התייחסות משפטית". מתברר שהפרקליטות שלנו איננה פועלת במסגרת הליכים פורמליים, המוסדרים בחוק סדר הדין הפלילי, אלא מכינה "התייחסויות", נו, אתם יודעים, לכתוב נייר. כמו מטלה שמקבל סטודנט בפקולטה.

המשמעות האמיתית של השימוש בטרמינולוגיה הזו היא ניסיון ההסתרה מהציבור של מה שמתרחש בפועל: חקירות פליליות לא נפתחו, וגם "בדיקות מקדימות", המעוגנות בהנחיית היועצת המשפטית לממשלה, ככל הנראה לא. מה כן? משהו משונה. בחינה שלפני בדיקה. עוד פטנט שמטרתו ללכת בלי ולהרגיש עם.

בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, 17 במאי 2024 (צילום: Nick Gammon / AFP)

ושלישית, שאלת העיתוי. מתברר שפרקליט המדינה מסר את החלטתו ליועצת המשפטית לממשלה כבר לפני כמה חודשים, אך ההודעה לציבור נמסרת רק כעת. לא מדובר בהחלטות מנומקות – חוות הדעת המלאות נותרות חסויות, ואפילו תמצית שלהן לא נמסרה, למעט השורה התחתונה.

זהו שפל חדש בהקשר של מתן דין וחשבון לציבור מצד ראשי מערכת אכיפת החוק, ועוד בנושא שבו קיים אינטרס ציבורי מובהק הן לקיום שיח ציבורי והן לאפשרות לבקרה כלשהי על תוכן ההחלטה. עד היום החזיק היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט בשיא השלילי בתחום מסירת מידע לציבור על תיקים של אנשי ציבור. כעת פרקליט המדינה איסמן עקף אותו בסיבוב.

כל מה שנדרש על פי חוק כדי שתקום חובה לפתוח בחקירה הוא חשד סביר. האם איסמן טוען ברצינות שאפילו הרף הבסיסי הזה לא התקיים?

לגופה של החלטה, קשה להבין מה הוביל את פרקליט המדינה לקבוע שבהתבטאויות שהושמעו במרחב הציבורי מפיהם של נבחרי ציבור לא התעורר ולו חשד סביר לביצוע עבירות של הסתה לאלימות ולגזענות. לא הרשעה, גם לא העמדה לדין. כל מה שנדרש על פי חוק כדי שתקום חובה לפתוח בחקירה הוא חשד סביר. האם איסמן טוען ברצינות שאפילו הרף הבסיסי הזה לא התקיים?

בתביעה שהגישה דרום אפריקה לבית הדין בהאג בשלהי חודש דצמבר 2023, היא אספה שורה של התבטאויות מצד בכירים ישראלים משלושת החודשים הראשונים של המלחמה. לצד אמירות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיא המדינה יצחק הרצוג ושר הביטחון יואב גלנט, הובאו התבטאויות של פוליטיקאים רבים אחרים.

איתמר בן גביר, שלמה קרעי ואריאל קלנר מובילים בריקודים את משתתפי כנס הכיבוש וההתנחלות בעזה שנערך בבנייני האומה, ירושלים, 28 בינואר 2024 (צילום: חיים גולדברג/לע"מ)

השר איתמר בן גביר, למשל, צוטט כמי שאמר שיש לחסל כל תושב עזתי שחגג, תמך או חילק סוכריות לאחר טבח 7 באוקטובר; שר האנרגיה ישראל כ"ץ אמר שתושבי עזה לא יקבלו טיפת מים; שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמר שיש להרוס את כל העיר עזה. ח"כ ניסים ואטורי אמר שיש למחוק את עזה מעל פני האדמה. וכן הלאה.

על פי פרסומים מהימים האחרונים, המלצתו של איסמן ליועצת שלא לפתוח בחקירות פליליות לא התבססה על היעדר תשתית ראייתית ראשונית, אלא על שיקולים אחרים. למשל, המסקנה שהדחיפות להוכיח לבית הדין הבינלאומי כי ישראל מטפלת בנושא באופן נחוש פחתה בתקופה האחרונה.

עצם ביסוס מסקנתו של פרקליט המדינה על שיקול כזה משקפת התפרקות מכל ערך מקצועי. אלה הם שיקולים זרים שאסור להם להיכנס כלל לתמונת השיקולים בהחלטה בעניין חקירה פלילית

מעבר לכך שזהו חישוב טקטי שגוי, עצם ביסוס מסקנתו של פרקליט המדינה על שיקול כזה משקפת התפרקות מכל ערך מקצועי. אלה הם שיקולים זרים שאסור להם להיכנס כלל לתמונת השיקולים בהחלטה בעניין חקירה פלילית.

החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע רצח עם נחקק בישראל בשנת 1949, בסמוך להצטרפותה של ישראל לאמנה הבינלאומית בדבר מניעת רצח עם. ישראל הייתה מתומכיה הנלהבים של האמנה. ציניות איומה ומקפיאת דם מצד דרום אפריקה הביאה את ישראל להתגונן מפני האשמה זו בדיוק בבית הדין בהאג, לאחר טבח 7 באוקטובר.

העונש שעוגן בחוק הישראלי להפרה של אחד המעשים המהווים השמדת עם מקביל לעונש המוטל על עבירת רצח.

מבנים ברובע א־דרג' שבעיר עזה, שנפגעו במלחמה מול ישראל, 22 באפריל 2024 (צילום: AFP)

ההתבטאויות המסיתות של נבחרי ציבור ישראלים אינן מהוות כמובן פשע של השמדת עם. במובן זה, בסופו של ההליך בבית הדין הבינלאומי, מן הראוי לדחות את תביעת דרום אפריקה כמובן. אך הן עשויות להיחשב כעבירת הסתה, בהתאם לחוק העונשין. וכך גם היה פרקליט המדינה צריך להחליט, לפחות בשלב של פתיחת חקירה.

מעבר לצורך להראות שמערכת אכיפת החוק בישראל פועלת באופן שוויוני, מקצועי ועצמאי, ללא מורא מפני נבחרי ציבור; מעבר לצורך לעמוד מאחורי ההתחייבות שהשמיעה היועצת המשפטית לממשלה בנאומים פומביים ושהשמיעו נציגי ישראל בדיונים בבית הדין בהאג בדבר יכולתה של ישראל לטפל בעצמה בחשד לאמירות מסיתות – זהו פשוט הדבר הערכי, המקצועי והנכון לעשות.

אם עמדתו של פרקליט המדינה לא תשתנה או תתהפך על ידי היועצת – זהו כישלון נורא של מערכת המשפט הישראלית.