ארבעה נשיאים אמריקאים נרצחו במהלך כהונתם, וכל אחד ממעשי הרצח הללו גרם לשינוי היסטורי משמעותי.

רצח הנשיא אברהם לינקולן ב-1865 העלה לשלטון במקומו את אנדרו ג'ונסון, יליד קנטקי עם סימפתיה למדינות הדרום שעיכב ומסמס את הניסיון ליצור חברה רב-גזעית בדרום לאחר המלחמה.

רצח ויליאם מקינלי ב-1901 העלה לשלטון את תאודור רוזוולט, הנשיא שנלחם לראשונה במונופולים ויצר את מערכת הפארקים הלאומיים.

רצח ג'ון קנדי ב-1963 העלה לשלטון את לינדון ג'ונסון, שהסתבך בווייטנאם והביא את מהפכת זכויות האזרח ו"החברה הגדולה".

הנשיא ג'ון קנדי במכוניתו בדאלאס לפני שנרצח, 22 בנובמבר 1963 (צילום: Walt Cisco, Dallas Morning News)

גם לרצח של ג'יימס גרפילד ב-1881 היו השפעות ארוכות טווח. עד לתקופה זו, הנורמה הפוליטית המקובלת הייתה שמשרות בממשל הפדרלי ניתנות לפי שייכות פוליטית: הנשיא ממנה את המועמדים המועדפים עליו, לרוב בהתייעצות עם הסנטורים וחברי הקונגרס מהמדינה הרלוונטית אם הם מהמפלגה שלו.

הנשיא ג'יימס גרפילד נרצח ב-1881 בידי
תומך פוליטי, שהאמין כי עזר לגרפילד לנצח ועל כן מגיעה לו משרה; משלא קיבל אחת, התנקם בגרפילד והתנקש בו

משהחל לכהן, הנשיא רשאי לפטר את כל נושאי המשרה של הממשל הקודם, עד רמת מנהל סניף הדואר בעיירה נידחת במערב, ולהחליפם באנשיו. למעשה, באמצע המאה ה-19 זה נחשב מעשה לא מכובד לנשיא או סנאטור לא לדאוג למשרה ממשלתית עבור פעילים מרכזיים שתמכו בו.

השיטה הזו – שכונתה The Spoils System, משל היו משרות ממשלתיות שלל מלחמה עבור המנצח – גרמה כמובן לשחיתות רבה ועם התרחבות הממשל הפדרלי לאחר המלחמה יצרה יותר ויותר מיאוס בקרב הציבור.

דונלד טראמפ בקמפיין, 27 ביולי 2024 (צילום: Alex Wroblewski / AFP)

נקודת הרתיחה הייתה רצח גרפילד: הנשיא נרצח על ידי צ'ארלס ג'יי גלטו, פעיל פוליטי כושל ולוקה בנפשו. בעולמו הפנימי של גלטו, הוא עזר לגרפילד לנצח בבחירות ולכן הגיע לו לקבל משרה ממשלתית; משלא קיבל, התנקם בגרפילד והתנקש בו.

הרצח גרם לזעזוע כזה שבעקבותיו חוקק חוק פנדלטון, אשר לראשונה בתולדות ארה"ב הגדיר משרות ממשלתיות המוגנות מפיטורין, דהיינו כאלה שיהיו בסיס למגזר ציבורי עצמאי. נשיא אחר נשיא הוסיפו עוד ועוד משרות למאגר זה; כיום (לאחר מספר חוקי רפורמה נוספים, כמובן) רק כ-4,000 משרות מתוך 2.25 מיליון המשרות בממשל הפדרלי הן מינויים פוליטיים, והשאר מקצועיים.

רצח גרפילד גרם לזעזוע כזה שבעקבותיו חוקק חוק אשר לראשונה בתולדות ארה"ב הגדיר משרות ממשלתיות המוגנות מפיטורין, דהיינו כאלה שיהיו בסיס למגזר ציבורי עצמאי. כעת, טראמפ מתכנן לשנות זאת

טראמפ מתכנן לשנות זאת. באחד הצעדים האחרונים בכהונתו הקודמת הוא חתם על צו נשיאותי שמגדיר 50,000 משרות בממשל הפדרלי ככאלה שניתן לפטר את נושאן באמצע הכהונה, ללא סיבה מוגדרת אלא רק בשל רצון הנשיא להחליפם בנאמניו. כלומר, להפוך 50,000 משרות – בהן משרות של תובעים במשרד המשפטים וסוכנים ב-FBI – למשרות פוליטיות.

לאחר כניסתו של ג'ו ביידן לבית הלבן, הוא ביטל את הצו הנשיאותי הזה, אבל בשבוע האחרון בכמה מנאומיו, טראמפ ציין שהוא מתכנן להחזיר את הרפורמה המדוברת, במסגרת מה שהוא מכנה מלחמתו בדיפ סטייט. כל נקודת דמיון בין תכניותיו של טראמפ לבין המאבק על נציב שירות המדינה בישראל (שבה, אגב, ישנן כ-500 משרות פוליטיות מתוך מגזר ממשלתי קטן בהרבה של כ-50,000 עובדים) על אחריות הקוראים.

דונלד טראמפ מניח זר בבית הקברות הצבאי הלאומי ארלינגטון, 26 באוגוסט 2024 (צילום: AP Photo/Alex Brandon)

טראמפ ביצע עוד כמה מהלכים מעוררי מחלוקת בשבועות האחרונים: בשבוע שעבר הוא הלך לטקס בבית הקברות הצבאי בארלינגטון – המקבילה האמריקאית לחלקה הצבאית בהר הרצל – ולאחר הטקס פנה לחלקה 60, החלקה שבה נקברים חללים טריים ובה אסור לצלם או לערוך כל אירוע פוליטי, וצילם סרטון קמפיין. כאשר עובדי בית הקברות ניסו למנוע מצוותו לעשות זאת, נוצר עימות מכוער.

בשצף השוטף של שערוריות טראמפ, האירוע הזה נשכח לאחר כמה ימים, אבל יש פה עוד שבירת מסורת אזרחית אמריקאית – במקרה זה של כבוד לחללי המלחמה והמנעות מפוליטיזציה של בית הקברות בארלינגטון.

בשצף השוטף של שערוריות טראמפ, האירוע בארלינגטון נשכח לאחר כמה ימים, אבל יש פה עוד שבירת מסורת אזרחית אמריקאית – במקרה זה של כבוד לחללי המלחמה והמנעות מפוליטיזציה של בית הקברות הצבאי

נושא שלישי בעייתי לקמפיין טראמפ הוא היחס להפלות. החוק כיום בפלורידה אוסר על הפלות החל מהשבוע השישי להריון, עם מעט מאוד חריגים, שאינם כוללים אונס או גלוי עריות. אקטיביסטים מהמדינה הצליחו להביא להצבעה הצעה – המכונה תיקון חוקתי מס' 4 – המבטלת את האיסור ומעגנת בחוקת המדינה זכות להפלה עד לשלב חיות העובר (שבוע 23-24).

כדי שההצעה תעבור, היא צריכה רוב של 60% ולפי הסקרים האחרונים התמיכה בה מתנדנדת סביב הרף הזה. בכלל ארה"ב, התמיכה בהצעה כזו פופולרית אף יותר.

טראמפ כידוע מעולם לא החזיק בעקרונות דתיים חזקים ולכן כאשר נשאל כיצד – בתור בוחר בפלורידה – יצביע ביחס לתיקון מס' 4, הוא ענה שיצביע בעד. עמדה זו כמובן קוממה עליו רבים מתומכיו מהימין הנוצרי, והוא ניסה לחזור בו בצורה מפותלת מעמדתו, אבל השאלה עצמה מעמידה אותו במצב בעייתי, מכיוון שהעמדה שהוא צריך להחזיק בה כדי לרצות את תומכיו מהימין השמרני מאוד לא פופולרית בציבור הרחב.

אירוע בקמפיין של קמלה האריס על "חופש רבייה", 3 בספטמבר 2024 (צילום: AP Photo/Rebecca Blackwell)

המומנטום של האריס דועך

קמלה האריס מצידה ישבה בשבוע שעבר לריאיון ראשון ביחד עם מועמדה לסגנות טים וולז, לאחר ביקורת משמעותית מצד התקשורת ומצד קמפיין טראמפ על כך שלא התראיינה מאז שקיבלה את המועמדות. לפי רוב הדיווחים, הריאיון, שהתקיים בסי-אן-אן, היה מוצלח – אם כי בשלב זה של הקמפיין אין לכך הרבה משמעות.

ואחרי כל אלה, המגמה בשבועיים האחרונים היא של דעיכת המומנטום של האריס. הסקרים הלאומיים התייצבו על רוב של כ-3.5% לטובתה; ולא התפרסמו הרבה סקרים מדינתיים לאחרונה, אבל כמה מאלה שהתפרסמו היו לא טובים עבורה. כך, למשל, שני סקרים ממישיגן שפורסמו ביום שלישי הראו הובלה של טראמפ באחוז אחד.

הריאיון של קמלה בסי-אן-אן היה מוצלח – אם כי בשלב זה של הקמפיין אין לכך הרבה משמעות. המגמה בשבועיים האחרונים היא של דעיכת המומנטום של האריס

המודל של נייט סילבר מעניק כרגע יתרון הסתברותי לטראמפ, בעיקר מכיוון שאחת מהנחות המודל היא שהסקרים מייד לאחר הועידה מעידים על קפיצה – המכונה convention bounce – שתדעך בהמשך, ולכן הוא מוריד באופן מלאכותי את התמיכה בהאריס כעת.

אני מסופק לגבי ההנחה הזו, מכיוון שבשתי מערכות הבחירות האחרונות הוועידות של שתי המפלגות היו צמודות זו לזו ולא ניתן היה ללמוד מהן על ה-convention bounce, ומערכות הבחירות שלפני כן כבר מתחילות להיות רחוקות מדי מכדי להיות אינדיקטיביות. אבל זו רק הערכה, צריך לראות איפה יהיו הסקרים בעוד שבוע-שבועיים.

סגנית נשיא ארה"ב והמועמדת הדמוקרטית לנשיאות קמלה האריס, 2 בספטמבר 2024 (צילום: AP Photo/Jacquelyn Martin)

ובכל זאת יש כוכבית אחת חשובה: בעוד שבוע ייערך העימות הראשון והיחיד בין האריס לטראמפ. לפני שבוע היה נראה שלטראמפ בעיקר יש מה להפסיד מהדיבייט – הופעה חלשה שלו תציג אותו כמבוגר מבולבל, עם קשיים קוגנטיביים, בדומה לביידן של הדיבייט הקודם, אל מול האריס הצעירה והאנרגטית.

עם זאת, כרגע גם להאריס יש מה להפסיד מהדיבייט: היא צריכה להתניע מחדש את ההתלהבות לקמפיין שלה. לזכות צוותה ייאמר שהם מעולם לא התבשמו מהמומנטום, והכותרת של תוכנית העבודה שלהם מייד בתום הועידה היא: אנחנו עדיין האנדרדוג. נראה אם יש להם עוד מספיק קלפים בשרוול לחזור למומנטום.