מבצע מדינה

השדות והפרדסים שבהם התחולל הקרב "מבצע מדינה", לשעבר שטחי הכפר מיסכי (צילום: חיים שדמי)
חיים שדמי
השדות והפרדסים שבהם התחולל הקרב "מבצע מדינה", לשעבר שטחי הכפר מיסכי

זה סיפור על אנשים שחיו שנים באותו מקום, עד שיום אחד יצאו לדרך מנקודה אחת – אבל בכיוונים מנוגדים. זה סיפור על המעגליות החוזרת על עצמה.

פליטות, כיבוש, גירוש הם מושגים חמקמקים באזור שלנו. הם קיימים כאן תמיד; רק זהות הנכבשים והמגורשים מתחלפת. אלה שטוענים שליהודים זכויות היסטוריות הם מחוללי המלכוד מהצד היהודי; אלה שתולים בנכבה וב"ציונות" את שורש הרע ומקור הקלקול מהצד הלא-יהודי ובשמו – מעוותים ומרעילים את המציאות ואת עתיד האזור.

כדי לפתוח מעגל חדש, צריך יהיה להכיר בעיוות שני הנרטיבים המקבילים האלה. אחרת ההיסטוריה תמשיך ותחזור על עצמה.

*  *  *

800 מטר בקו אווירי מפרידים בין העיר טירה למושבים משמרת, חירות וכפר-הס. הליכה של עשרים דקות בפרדס מוצל ואתם שם; אבל 25 דקות נסיעה, בכביש פתוח, מפרידות בין טירה למושבים היהודים. כאילו חבל ארץ אחר.

800 מטר בקו אווירי מפרידים בין העיר טירה למושבים משמרת, חירות וכפר-הס. הליכה של 20 דקות בפרדס מוצל ואתם שם; אבל 25 דקות נסיעה, בכביש פתוח, מפרידות בין טירה למושבים היהודים. כאילו חבל ארץ אחר

כשאמא של עיסמאת עזבה את הכפר מיסכי, אישה הריונית בשנות העשרים לחייה, היא עוד האמינה שתשוב לשם. כשאריה, תושב רמת הכובש ולוחם בכוח הישראלי, צעיר ממנה בכמה שנים, חזה בה ובתושבי הכפר האחרים נוטשים את מיסכי עם מיטלטליהם וילדיהם, הוא אמר לאשתו שהמראות האלה הזכירו לו את השואה.

אמו של עיסמאת בשנות התשעים לחייה היום; היא מתגוררת עם בנה בטירה. עיסמאת הוא מנהל עבודה בפרדסים ובשטחים חקלאיים של חירות, שחלקם יושבים על מה שהיו אדמות מיסכי.

 (צילום: חיים שדמי)
(צילום: חיים שדמי)

כשעיסמאת מסייר במכונית שלו בפרדסים ובשדות המקיפים את יישובי השרון הוא שואל: "מה מפריע למישהו שהייתי מגדל את אחד הפרדסים האלה? חברת 'מהדרין' היא שמחזיקה את הפרדסים. מכל אלפי הדונמים האלה – אי אפשר לתת לנו כמה שגם אנחנו נעבוד את הפרדסים, שגם לנו יהיה בית להתרחב אליו? אנחנו לא רוצים לבוא במקום, לא רוצים לגרש. אין לי טענות לתושבי המושבים. הם לא האשמים ואני לא מצפה מהם לפנות לי את הבתים. אבל למה לא לחלוק, למה לא שותפות? יש מספיק שטח לכולם".

הם נולדו לתוך המציאות הזאת: של מלחמת עצמאות ושחרור, של נכבה וגירוש. של התחדשות ובנייה, לעומת תקיעות והזנחה. בני דור ההורים היו כלים, שבוקר אחד הנחיתו עליהם מציאות ומלחמה אלה באלה

זה סיפור על בני דור 1948, הוריהם וילדיהם שלהם: הוריהם, שחיו בצוותא, לעיתים גם בשיתוף-פעולה ותרומה הדדית, באותו האזור ועל אותן האדמות. עד שבוקר אחד, החליטו פוליטיקאים, עסקנים ומדינאים איפה יעברו הגבולות והגדירו מדינות. ואילו הם, נולדו לתוך המציאות הזאת: של מלחמת עצמאות ושחרור, של נכבה וגירוש. של התחדשות ובנייה, לעומת תקיעות והזנחה. בני דור ההורים היו כלים, שבוקר אחד הנחיתו עליהם מציאות ומלחמה אלה באלה; הם נאלצו לתפוס צד. בכך, הבטיחו את המשך מעגל ההיסטוריה.

מבצע מדינה; ככה קראו למבצע לכיבוש השרון במלחמה ההיא. המבצע נגמר. המדינה עדיין בהתהוות. הסיפור עליו הוא מייצג על סכסוך בין מאות שנים.

*  *  *

זה שוב האקליפטוס שגויס בלי רצונו למלחמה. לפני קום המדינה הוא נשלח לחזית הביצות בעמק החולה; אחרי היווסדה, נשלח להשכיח עבר והיסטוריה. במרחבי השדות והפרדסים העצומים של אזור השרון, הגידולים והחממות, נמצאת חורשת אקליפטוסים. אני מטייל הרבה במרחבים האלה. תמיד סקרנה אותי חורשת האקליפטוסים. לא קשורה, לא שייכת, נראית נטע זר בנוף החקלאי.

זה שוב האקליפטוס שגויס בלי רצונו למלחמה. לפני קום המדינה הוא נשלח לחזית הביצות בעמק החולה; אחרי היווסדה, נשלח להשכיח עבר והיסטוריה

מהשבילים המקיפים אותה היא נראית חורשה קטנה ורגילה. נדרשת הליכה של שתי דקות, ללב החורשה, כדי לגלות מה היא מבקשת להסתיר. לאט ובהדרגה, עם כל צעד בינות לענפים ולצמחייה המשתרגת ביניהם ומכסה את האדמה, מתגלה הדבר שאותו לא רואים מחוצה לה. קיר אבנים בגובה שלושה-ארבעה מטר, צמוד אליו בתשעים מעלות קיר נוסף, מן הסתם דומה במקור בגובהו, אבל נמוך יותר כעת, שבור. אלה שרידי המסגד של מיסכי, ואת החורשה נטעה קק"ל ארבע שנים אחרי המלחמה כדי שהעצים האדירים בגובהם יעלימו אט-אט את עקבות ההיסטוריה.

 (צילום: חיים שדמי)
(צילום: חיים שדמי)

עיסמאת זוכר איך עד לפני שנים לא רבות עוד עמדו קיר נוסף ושתי דלתות, במה שהיום הוא חורבה. מבנה בית-הספר, שעמד לא רחוק, נעלם בוקר אחד לפני שנים אחדות כאילו בכישוף. בחודשים שקדמו להיעלמותו, התחילו צעירים מטירה לפקוד את המקום כדי להכניס חיים לעבר המשותף.

אחרי כמה שבועות, כשהגיעו לבקר, מצאו מנעול המונע מהם להיכנס. על המכשול הזה הם התגברו, כמו גם על הגדר החדשה שהקיפה את המבנה אחרי שהתגלה למי שהתקין שם את המנעול, כי הוא נפרץ. אבל בוקר אחד, נעלמו הגדר והמנעול, ואיתם המבנה.

כשהגיעו לבקר, מצאו מנעול המונע מהם להיכנס. הם התגברו על המכשול, כמו גם על הגדר החדשה, שהקיפה את המבנה אחרי שהתגלה למתקין המנעול כי נפרץ. אבל בוקר אחד, נעלמו הגדר והמנעול, ואיתם המבנה

"אם לא היית יודע שהיה שם מבנה, לא היית מאמין שעמד שם פעם אחד", אומר עיסמאת.

*  *  *

בכל שבוע עושה עיסמאת את דרכו מביתו בטירה למקום שבו עמד בית המשפחה במיסכי. מיסכי כבר לא קיים היום, אבל אמו, וכמוה אחיה ואחותה, כולם בחיים, זוכרים מצוין את הבית והכפר. חורבת הבית והאדמות עליהן עמד פעם מיסכי, ממוקמים היום בפרדסי מושבי הסביבה, משמרת, חירות, עין-ורד, שדה-ורבורג, תל-מונד וכפר-הס.

 (צילום: חיים שדמי)
(צילום: חיים שדמי)

בשבתות, לוקח עיסמאת את ילדיו ומשפחתו ויחד הם צועדים מרחק רבע שעה הליכה מטירה לבית הישן ההוא לפיקניק-ארוחת שבת. עיסמאת לא צריך להתאמץ במיוחד לבקר בשטחי מיסכי. הוא מנהל עבודה בפרדסי חירות המשתרעים לכל עבר. העובדים אותם הוא מנהל בפרדסים הם ברובם פלשתינאים מהשטחים.

כפר מיסכי כבר לא קיים היום, אבל בני משפחתו זוכרים אותו מצוין. חורבת הבית והאדמות עליהן עמד פעם, ממוקמים היום בפרדסי מושבי הסביבה, משמרת, חירות, עין-ורד, שדה-ורבורג, תל-מונד וכפר-הס

את עבד אל-חי לקחה אמא לבקר במקום שבו עמד בית המשפחה במיסכי רק פעם אחת. זה היה בילדותו והוא לא ביקר שם מאז. לא המרחק הגיאוגרפי הוא הבעיה. גם עבד אלרחמן, בן 56, חי בטירה, אבל, הוא אומר, "אמא רצתה להרחיק אותנו מהכאב והסבל. היא לא גידלה אותנו על שנאה ונקמה".

אמו היתה בת כעשר כשהמשפחה עזבה את הכפר ומתה לפני שנים אחדות. משפחתה של אמו קיבלה אחרי המלחמה מקום לגור בו בטירה ומעט מזון, מאוחר יותר גם חלקת אדמה קטנה, והשתקעה שם.

עיסמאת ועבד אל-חי הם נציגי הדור השני לנכבה. "הסיפור הערבי-הלא יהודי", בוודאי עבור בני הדור השני והשלישי למלחמה ולנכבה, הוא לא הסיפור השגרתי-שטחי כפי שהוא נתפש לרוב בעיניים יהודיות, זה שמדבר על אסון ו"זה שלנו". הוא מורכב פי כמה. מערבב בין געגוע ועצב, פיכחון ופיקחון, כעס ויוזמה. הוא בעיקר מלמד על ההכרח הדו-צדדי הבלתי-נמנע שבהשתלבות.

עיסמאת ועבד אל-חי הם נציגי הדור השני לנכבה. סיפורם מורכב פי כמה מכפי שנתפש בעינים יהודיות. מערבב בין געגוע ועצב, פיכחון ופיקחון, כעס ויוזמה, ובעיקר מלמד על ההכרח הדו-צדדי הבלתי-נמנע בהשתלבות

בתחילת הדרך לכפר נמצא השביל הישן של מיסכי, שביום פרוץ המלחמה מנה כאלף תושבים. עיסמאת, בן 66, מצביע על שרידי הכפר ומספר כי אביו, שהיה מבין המגורשים, היה לוקח אותו לכפר ההרוס, מספר לו את זיכרונותיו ועל געגועיו לאורח החיים הכפרי והחקלאי. הוא מספר כי אדמות הכפר הגיעו עד סידני עלי וקיבוץ שפים.

בתחילת שנת 1948 התקיים משא-ומתן להסכם הגנה בין הישובים היהודים למיסכי למניעת מעשי איבה הדדים, אולם זה לא הוליך לדבר ממשי ועם פרוץ המלחמה התפוגג הרעיון. לדברי אנשי טירה, הישובים היהודים סירבו להסכם, ולבקשת הצבא היהודי רמזו לאנשי מיסכי שעליהם לעזוב, והבהירו להם כי אינם יכולים לערוב לשלום אנשי כפר.

הואיל ואף אחד ממנהיגי מיסכי לא רצה לקחת על עצמו אחריות להרג ורצח, הבינו תושביו כי לא נותרה בידם ברירה אלא לעזוב. ביום הגירוש נותרו בכפר שניים, המוכתר ואדם נוסף, שסירבו לעזוב. השאר הצליחו לקחת עימם חלק ניכר מרכושם הביתי.

הואיל ואף אחד ממנהיגי מיסכי לא רצה לקחת על עצמו אחריות להרג ורצח, הבינו תושביו כי לא נותרה בידם ברירה אלא לעזוב. ביום הגירוש נותרו בכפר שניים, המוכתר ואדם נוסף, שסירבו לעזוב

בשנת 1952 נהרסו בתי הכפר לאחר שבקשות התושבים לחזור אליהם נדחו ובמקום נטעה כאמור קק"ל חורשת אקליפטוסים. ב-16 ביוני אותה שנה כתב ראש הממשלה דוד בן-גוריון ביומנו, שהריסת מיסכי מתקדמת. להיסטוריה, מתברר, יש דרכים משלה לספר על המעגליות של החיים: עד המאה ה-14 עמד בשטחי מיסכי ישוב צלבני. בעקבות מחלות ומלחמות ננטש המקום לכמאתיים שנה. אז הגיעו המתיישבים החדשים, אבותיהם ואמותיהם של אנשי מיסכי.

לעיסמאת שלושה ילדים. בנו הבכור התחתן עם אזרחית קנדית אחרי שעזב את טירה לטובת יפו. מיפו המשיך לקנדה ואחר-כך התגורר במזרח ירושלים. ביפו היה פעיל בהתארגנות אזרחית יפואית שביקשה להגן על האוכלוסייה המקומית מפני הריסות ופינויים, ושימש כמנכ"ל עמותת "סדאקה-רעות" לשותפות נוער ערבי-יהודי.

מוסא, דודו של עיסמאת, היה בן 23 בעת הגירוש. כך חי זיכרון הימים ההם בתודעה שלו: בדברים שסיפר תיאר את יחסי שכנות טובים שהיו עם רמת הכובש, רמת יוחנן ותל-אשר. ואז, קיבלו ב-17 לאפריל 1948 תושבי מיסכי מסר משכניהם כי עדיף להם שיעזבו. ולא, יגורשו.

רוב בני הכפר העדיפו להגיע לטירה, קלקיליה ולטול-כרם (אחרי המלחמה חזרו חלק מהמגורשים מטול-כרם וקלקיליה לטירה. יש הגרים עד היום במחנות הפליטים בשטחים). למוסא לא היו אשליות. הוא ידע שכנראה לא יוכל לחזור לכפר, אבל תקווה קטנה הלכה איתו תמיד. התקווה של מוסא נגוזה לפני שנים אחדות, כשמת.

למוסא לא היו אשליות. הוא ידע שכנראה לא יוכל לחזור לכפר, אבל תקווה קטנה הלכה איתו תמיד. התקווה של מוסא נגוזה לפני שנים אחדות, כשמת

לעבד אל-חי בית-דפוס בטירה. הלקוחות שלו רבים, רבים מהם יהודים. הוא אוהד הפועל תל-אביב וברצלונה. מרצ'נדייז של שתי אלה תלויים במשרד שלו. מרחק חמישים מטר מהמשרד, נמצא רחוב מיסכי בטירה. הוא נשוי ויש לו שלושה ילדים. הבכור למד רפואת שיניים בגרמניה והיום הוא רופא שיניים בתל-מונד והבן השני משלים בימים אלה תואר שני בביולוגיה באוניברסיטת תל-אביב וצפוי להמשיך לדוקטורט.

הוא גר בבית מטופח עם חצר יפה, מוקף בבתים דומים, במה שמכונה האזור החדש של טירה. דרך הגישה ברחוב לא סלולה והתושבים מחכים שהעירייה תסלול שם כביש.

הסיפור הקטן הזה, האנקדוטיאלי, על רחוב קטן עם דרך גישה קטנה ולא סלולה, באזור החדש של טירה, הוא במידה רבה תמצית הסיפור כולו עבור החברה הלא-יהודית בארץ, לרבות זה של אזור השרון.

רבים מהם מדברים על הצורך להצמיח פה דור חדש של מנהיגים ערבים שלא רוצה לחזור אחורה. לא עוד נכבה; אלא דור חדש שתהיה לו תחושת חזון, אפשרות לחלום, שיהיה מה להגשים להגשים.

הם נולדו לדור שלקחו לו את האפשרות לקוות, שהטופ להגיע אליו הוא מורה. שצרבו בו את חוסר היכולת. בני הדור שלא חווה בעצמו את המלחמה ומה שקרה בעקבותיה, אבל גדל בתחושה של כשלון וחוסר סיכוי

הם נולדו לדור שלקחו לו את האפשרות לקוות, שהטופ להגיע אליו הוא מורה. שצרבו בו את חוסר היכולת. בני הדור שלא חווה בעצמו את המלחמה ומה שקרה בעקבותיה, אבל גדל בתחושה של חוסר סיכוי, של כישלון. מכאן הצורך לייצר שיח מעודכן.

עבד אל-חי אומר, "ההנהגה הערבית שגתה כשלא קיבלה את תוכנית החלוקה. התוכנית הציעה לנו ששים אחוז משטח הארץ וליהודים ארבעים. אמיל חביבי ביקש לשכנע את הציבור הערבי לקבל את התוכנית והאשימו אותו שהוא משתף-פעולה". התוצאה היתה המלחמה ואיתה מה שהוא מכנה "העונש". עד כאן החלק הערבי; מכאן החלק היהודי, שמתחיל עם הקמת המדינה.

*  *  *

"אפילו לא תוכנית בנייה אחת אושרה על-ידי הממשלות מקום המדינה בחברה הלא-יהודית", אומר עבד אל-חי. במקביל, נסגרת טירה מכל כיוון על-ידי היישובים היהודים סביבה, שהולכים ומתרחבים, בהתאם לתוכנית בנייה מאושרות, כמובן. עוד הרחבות בנייה, עוד הסבות של קרקע חקלאית למגורים.

עבד אל-חי מספר, איך אחרי המלחמה ובשנים הראשונות לקיומה של המדינה, נאסר על תושבי טירה לצאת מהכפר ללא רישיון מיוחד. היום הם אולי יכולים לצאת חופשי, אבל היתר לבנות ולהתפתח בהתאם לגידול האוכלוסייה לא ניתן. התוצאה היא בנייה בלתי חוקית בכפייה, שמובילה לא אחת להרס מבנים, כמו "מבצעי הראווה" ביישובים ערביים אחת לכמה זמן. שום ראווה אין כאן.

היתר לבנות ולהתפתח בהתאם לגידול האוכלוסייה לא ניתן. התוצאה היא בנייה בלתי חוקית בכפייה, שמובילה לא אחת להרס מבנים, כמו "מבצעי הראווה" ביישובים ערביים אחת לכמה זמן. שום ראווה אין כאן

"שנים כעסנו על תושבי טירה בגלל מה שקרה במלחמה. מצד שני, הם הגנו על עצמם. אבל מה הם עשו עם הנעדרים? הערבים חגגו עם הגופות בטול-כרם. שנים לא ביקרתי שם. אף-פעם לא היה לי חשק לדבר איתם על מה שהיה או לברר את מה שהיה", מספר יאיר, לוחם בקרב ההוא, ותושב כפר-הס.

"ביום 18 בחודש מאי נפלו 24 מבנינו בפעולה נגד הכפר טירה. ארבעה מבנינו נעדרים עד היום", כך נפתח מכתב ששלחו 24 הורים שכולים מכפר-הס למטה הכללי של צה"ל.

התאריך המתנוסס על המכתב הוא 13 ביוני, פחות מחודש מהקרב, והמכתב מסתיר מאחוריו דרמה גדולה; דרמה שמורכבת מהרבה דרמות גדולות אחרות. ארבעת הנעדרים המוזכרים במכתב ונעדר נוסף מהקרב – חמישה סך-הכול – נעדרים עד היום ונחשבים כמי שמקום קבורתם לא נודע.

"ביום 18 בחודש מאי נפלו 24 מבנינו בפעולה נגד הכפר טירה. ארבעה מבנינו נעדרים עד היום", כך נפתח מכתב ששלחו 24 הורים שכולים מכפר-הס למטה הכללי של צה"ל

למבצע לכיבוש השרון אין ולא היתה ההילה ששמורה לקרבות אחרים מאותה מלחמה. הוא גם לא נהנה ממעמד זהה בתודעה הכללית. "נראה שהן הערבים והן ממשלת ישראל לא ייחסו לאזור זה משקל כמו לאזורים אחרים", נכתב באחד המחקרים ההיסטוריים על התחושה הכללית בזמן אמת.

"ניתן לסכם ולומר שבעיתונות לא היה תיאור הולם לקרבות בהתייחס לחשיבותם. ככלות הכול, יכלו הערבים לנצח בגזרה זו, להמשיך במסע הניצחון ולקבוע גבולות אחרים מגבולות הקו הירוק שנקבעו, ובמקרה הגרוע, לבתר את הארץ לשני חלקים".

"עד תחילת החיכוך, היו היחסים בסדר", ממשיך יאיר, "הערבים היו מגיעים למכור ירקות וגמלים לפזר דשן בפרדסים. לא מדובר היה ביחסים של לבוא לשתות קפה זה אצל זה.

עם הקמת כפר-הס בשנת 1930, היתה הדרך למושב וממנו עוברת מזרחה בטירה ומשם לכפר-סבא. העימותים המזוינים של השנים 1937-1936 הביאו את הבריטים לסלול את מה שלימים ייקרא כביש 4. העניינים נרגעו, אבל כבר לא התנשקנו".

במאורעות 1939-1936 היה אזור השרון שקט יחסית. להוציא כמה יריות לכיוון כפר-יעבץ, לא נרשמו אירועים חריגים. "עד המאורעות היחסים היו סבירים. כשפרצו המאורעות, היו יורים לילה-לילה ואנחנו היינו צריכים להיכנס מתחת למיטות", זוכר אריה, אז מקיבוץ רמת-הכובש,  "האינטראקציה עם הערבים חזרה להיות טובה גם אחרי המאורעות, סביב 1939. אמא שלי היתה מכינה לכל הקיבוץ ריבות מקליפות תפוזים וזיתים כבושים מפירות שהערבים הביאו בבקרים על חמורים וגמלים".

באותם ימים עברה הדרך לקיבוץ רמת-הכובש בטירה, וממנה לקלקיליה ולכפר-סאבא הערבית. לרמת-הכובש היו מים בשפע הודות לבאר שנחצבה במקום וכל פרדסי הקיבוץ היו מושקים. לעומת זאת, בבארות טירה היו תקלות חוזרות ונשנות. אנשי הקיבוץ התקינו ברז על הדרך הראשית כדי שערבי האזור יוכלו לקחת מים.

אבל תושבי היישובים הערבים כבר נערכו לבאות. בשבועות שקדמו למלחמת העצמאות, גאה המתח ואיתו האירועים. שדות כפר-הס הגובלים בטירה, נותרו עזובים, כיוון שיריות מכיוון טירה היו לדבר שבשגרה

בגיל בית-הספר היו ביקורים מאורגנים הדדיים של ילדי רמת-הכובש וטירה אלה אצל אלה. "התקבלנו בכבוד רב. הם היו ילדים עם משמעת, הכינו שיר לכבודנו. כשבאו לביקור גומלין הגשנו להם מלפפונים חמוצים ודג מלוח; לא היה עושר גדול אצלנו", מספר אריה.

אבל תושבי היישובים הערבים כבר נערכו לבאות. בשבועות שקדמו למלחמת העצמאות, גאה המתח ואיתו האירועים. שדות כפר-הס הגובלים בטירה, נותרו עזובים, כיוון שיריות מכיוון טירה היו לדבר שבשגרה.

חלקתו של יעקב זלצהנדלר הייתה הקיצונית בכפר-הס והסמוכה מכולן לטירה. שכנו מטירה – כך הוא כונה, "שכן" – אמר לו, "אתה יודע, יעקוב, אנחנו כבר דיברנו בטירה מה נעשה אתכם אחרי שננצח במלחמה. אנחנו נהרוג כמה יהודים ואז כל האחרים יברחו, ואנחנו ניקח את הבתים והאדמות שלכם. הבית שלך יהיה שלי. אבל אתה יעקוב, בן-אדם טוב, אז אני לא אתן להם להרוג אותך או לגרש אותך. אתה תגור ברפת ותעבוד בשבילי".

שכנו מטירה של יעקב זלצהנדלר מכפר-הס – אמר לו: "אתה יודע, יעקוב, אנחנו כבר דיברנו בטירה מה נעשה אתכם אחרי שננצח במלחמה. נהרוג כמה יהודים ואז האחרים יברחו, ואנחנו ניקח את הבתים והאדמות שלכם

העיתונאי חביב עיסא מהעיתון הלבנוני "אלהודא" ("המנוחה") דיווח, כי מזכיר הליגה הערבית הבטיח לעמי ערב בדצמבר 1947 "שכיבוש ארץ-ישראל ותל-אביב בכלל זה, יהיה פשוט וקל כטיול צבאי וכי כל המיליונים שהוציאו היהודים על פיתוח ורכישת קרקעות יהיו ביזה קלה. אין היהודים צריכים אדמות ופיתוח כלכלי מאחר ומדינות ערב מתכוננות לזרוק את כל היהודים לים-התיכון". זאת היתה רוח הימים שקדמו ל"מבצע מדינה".

עם הנטישה של הכפרים הערביים, מספר אריה, נתגלה "מחזה מרטיט לב של אנשים עם צרורות דלים וחמורים עוזבים בית". לאה, אשתו, מספרת: "בערב, כשהוא חזר הביתה, הוא סיפר לי שבא לו לבכות ואמר שהמראות האלה מזכירים לו את השואה".

"זאת היתה מלחמה לחיים ולמוות", אומר אריה, "מושב משמרת שעלה על הקרקע בשנת 1948 קיבל את קרקעות מיסכי, שתושביו עברו לטירה". הזוג שומר עד היום אלבום תמונות שנוקב מכדורים מאותם ימים.

עם נטישת הכפרים הערביים, מספר אריה, נתגלה "מחזה מרטיט לב של אנשים עם צרורות דלים וחמורים עוזבים בית". לאה, אשתו, מספרת: "כשחזר בערב הביתה, סיפר לי שבא לו לבכות ושהמראות האלה מזכירים לו את השואה"

יאיר הגיע עם משפחתו לכפר-הס מזכרון-יעקב כשהיה בן שנתיים. הוריו הקימו צריף ברחוב הראשון, שם התגוררו באופן זמני כל מייסדי כפר הס. לאחר כשנה עברו למגרש הקבע, אליו העביר אביו את הצריף והחל בבניית המשק. "את הלול בנה אבא מבטון, עוד לפני שבנה את בית המגורים למשפחה. היו בלול כמה עשרות עופות שסיפקו ביצים למשפחה וגם קצת למכירה".

הרדיו הראשון הגיע לכפר-הס בשנת 1936. הפרדסים הראשונים ניטעו בשנתיים שקדמו. גם הבאר הראשונה ואחריה השנייה. בזכרונות מהימים ההם, כותבים תושבי כפר הס איך מרגע מסוים הבארות כבר לא הספיקו, וכיצד היה היישוב לאחד הראשונים בארץ שקדח באר לעומק כארבע-מאות מטרים וזו סיפקה ארבע-מאות קוב לשעה.

"את הפרות הראשונות הבאנו מהולנד. זה היה בשנת 1937. כשהמליטה הפרה הראשונה היתה שמחה גדולה והיא גדלה כפליים, כשבורלק הרפתן המנוסה אמר שזו עגלה. למחרת בא גם הווטרינר דוקטור ברשט ואמר שזאת בכלל לא עגלה, זה עגל. פיתחנו את ענף הירקות, בייחוד תפו"א ובוטנים. ההוצאה היתה בקילשון ואחר-כך על-ידי סוס ומחרשה".

על הקרב עצמו אין מה להרחיב יותר מדי את הדיבור. הוא כולל את הסיפורים המוכרים עד לזרא, על פיקוד עליון ששולח נערים באור יום להילחם בשטח חשוף, ומוצא עצמו מכותר בידי כח רב, מגובה בחיילים ובטנק מצבא עיראק

אחרי מלחמת העולם השנייה נקלטה ביישוב קבוצת ילדים ניצולי שואה מרומניה. עד היום משמרים בכפר-הס את הבאר הראשונה, הסליק, החורשה ממנה יצאו הלוחמים לקרב והרפת. בלילות תשרור מסביב עלטה גדולה ורק נביחות כלבים רחוקים ויללות תנים יישמעו.

יאיר מספר, איך "אחרי כ"ט בנובמבר: לצד ההתרגשות, האווירה כבר היתה קשה בארץ; העימות עמד באוויר. את מהומות אפריל יזמו הערבים. היו מקומות שתושביהם נאלצו לעזוב, כמו בני עטרות ובארות יצחק. באפריל הגיע נשק בהסתר מצ'כיה והדבר אפשר התארגנות יותר מסודרת. היינו עשרה אנשים בכיתה של כפר-הס. כמות דומה ביישובים אחרים. מתאמנים בבקרים ושומרים בלילות".

על הקרב עצמו אין מה להרחיב יותר מדי את הדיבור. הוא כולל את הסיפורים המוכרים עד זרא, על פיקוד עליון ששולח נערים באור יום להילחם בשטח חשוף ומוצא עצמו מכותר בידי כח רב, מגובה בחיילים ובטנק מצבא עיראק, על בריחה, הרג ונעדרים, ועל הורים שמבקשים מראשי המדינה הטרייה להקים ועדת חקירה לחקר הקרב ומות בניהם. דרישתם תידחה.

שמעתי ממנו ש'טירה נקייה מאנשים…'. בדיעבד, זאת היתה מלכודת מוות. עד היום אני לא יודע איפה היתה בעיית התיאום, אבל לקחו אותנו כצאן לטבח. לצאת ביום?! ועוד לעמק?! זה צייד ברווזים"

"היתה אי-הבנה", אומר יאיר היום על נסיבות היציאה לקרב, "הכוח שלנו הקדים לצאת. מפקד הכוח נתן את ההוראה לצאת לדרך. שמעתי ממנו ש'טירה נקייה מאנשים…'. בדיעבד, זאת היתה מלכודת מוות. אין מודיעין, לא בודקים מידע. אני עצמי ראיתי חיילים במדים מנומרים בכוחות טירה. עד היום אני לא יודע איפה היתה בעיית התיאום, אבל לקחו אותנו כצאן לטבח. לצאת ביום?! ועוד לעמק?! זה צייד ברווזים".

*  *  *

האגם ואיתו בעלי החיים חזרו בתחילת המילניום לעמק החולה אחרי מפעל שיקום מרשים. האקליפטוסים עדיין שם, אבל משוחררים ממשימות לאומיות. אלה שבשרון עדיין מגויסים. לפני כמה זמן נכרתה אחת החורשות האלה, כדי להקים בשטח שלה חממה לגידול חקלאי. האקליפטוס קרוב להשלמת תפקידו ההיסטורי כמשכיח, אפשר להיפטר גם ממנו.

עיסמאת אומר שללא התערבות אדם, הטבע יעשה את שלו וימוטט גם את קירות המסגד האחרונים העומדים על תלם בלב החורשה שטרם נכרתה. בינתיים הקיף מינהל מקרקעי ישראל – הגוף שיכול לסייע בשיקום ושיפוץ הבניין – את שרידי המסגד בגדר ותלה עליה שלט: "סכנה – מבנה מסוכן. הכניסה אסורה".

ואילו יאיר מספר ששנים מאז המלחמה לא ביקר בטירה. "אף-פעם לא היה לי חשק לדבר איתם על מה שהיה או לברר את מה שהיה. היום אני כבר מסתובב בטירה ויש לי מכרים שם", הוא אומר.

לפני כמה זמן נכרתה אחת מחורשות האקליפטוס, כדי להקים בשטחה חממה לגידול חקלאי. האקליפטוס קרוב להשלמת תפקידו ההיסטורי כמשכיח, אפשר להיפטר גם ממנו

לכמה מהרוגי הקרב ההוא, ישנם כבר בנים, נכדים ונינים שמתגוררים עד היום בכפר-הס, טירה, לרבות יוצאי מיסכי וכפר-סאבא, ברמת-הכובש, בעין-ורד ובתל-מונד. הגיע הזמן לסלול שביל-דרך מטופח בין טירה ליישובים היהודים שסביבו. לא כביש אספלט מכוער שלא משתלב בטבע. שביל גישה.

חיים שדמי עושה סרטים, כותב ספרים והרבה שנים שהוא עיתונאי (לרוב בפרינט או בכתובה, אבל גם בטלוויזיה). הוא פיראט מחבורת הקריים-מיניסטר גאנג ובסוף יפליג בנחת אל האופק, אבל עד אז – יש לו כמה עניינים לסדר

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 3,176 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום רביעי, 13 בנובמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

גול עצמי המתנחלים שהובילו לסימון המוצרים מהשטחים

סופית: מדינות אירופה יחויבו לסמן מוצרי מזון שמקורם בהתנחלויות, במזרח ירושלים ובגולן ● כך קבע אתמול בית הדין של האיחוד האירופי, בהחלטה שאינה ניתנת לערעור ● למרבה האירוניה, הפסיקה הדרמטית נולדה כתוצאה מפנייה של יקב בהתנחלות פסגות - שקיווה לתוצאה הפוכה ● גורמים מדיניים אומרים כי ניסו למנוע מאנשי היקב להתערב בנושא, ללא הצלחה

עוד 1,569 מילים

לכשכש באבו אל עטא

חילופי שלטון הינם הבסיס לדמוקרטיה מתפקדת. ללא האפשרות לבחירה בשלטון חדש, אחר, עלול להתקבע שלטון מושחת, או לא חוקי, שמנצל את חוקי המדינה לטובתו האישית, תוך השתלטות על מוקדי הכוח, ובסופו של דבר הוא עלול להשליט דיקטטורה על הדמוקרטיה.

כבר באוגוסט השנה נכתב כאן על הר הסימנים המעידים על כך ששלטון נתניהו לא יתן להחליפו. "אם יפסיד בבחירות הוא  כבר יסביר שהבחירה אינה לגיטימית, כי היא נשענת על קולות הערבים או השמאל" – זה בדיוק מה שעושה כיום נתניהו שהפסיד בבחירות ספטמבר לכחולבן ולגנץ. שלשום הוא צרח על גנץ "עם האנשים האלה אתה רוצה להקים ממשלה?" בכוונו לחברי הכנסת הערבים.

כבר באוגוסט השנה נכתב כאן על הר הסימנים המעידים על כך ששלטון נתניהו לא יתן להחליפו. "אם יפסיד בבחירות הוא  כבר יסביר שהבחירה אינה לגיטימית, כי היא נשענת על קולות הערבים או השמאל"

כתבנו כאן לפני 3 חודשים בלבד:

"הם יגייסו את היועמ"ש החלש, את המבקר החדש, את משרד המשפטים ואת הביטחון, את שופטיהם בעליון ואת לובשי המדים שגדלו אצלם והם יאמרו שיש סכנה לארץ ישראל לעם ישראל ולתורת ישראל וישללו את בחירת העם ממי שנחשבים בעיניהם לבוגדים".

הנה נתניהו מינה את אמיר אוחנה לשר המשפטים, את נפתלי בנט לשר הביטחון –  בהליך ספק חוקי שהיועמ"ש החלש מסיט את עיניו ממנו. הנה הוא מסית נגד השמאל והערבים כאילו הם מסכנים את ביטחון המדינה.

נבואה או פרשנות או הערכה מפוקחת? תחליטו אתם.

הנה מינה את אוחנה לשר המשפטים, את בנט לשר הביטחון – בהליך ספק חוקי, שהיועמ"ש החלש מסיט את עיניו ממנו. הנה הוא מסית נגד השמאל והערבים כאילו סיכנו את ביטחון המדינה. נבואה או פרשנות או הערכה מפוקחת? תחליטו אתם

בסרט המפורסם "לכשכש בכלב" יוצר הבמאי בארי לוינסון מציאות מדומה שבה מתרחשת מלחמה באלבניה שעלולה לסכן את ארה"ב. המציאות הזו מתרחשת רק באולפן הטלוויזיה ערב בחירות, שבהן הפופולריות של הנשיא המכהן נמצאת בשפל. כל הסקרים מנבאים לו הפסד צורב.

תשדיר הבחירות של הנשיא (שמשמש כמוטיב במשך הסרט) נושא את הסיסמה "לא מחליפים סוס באמצע הדרך", תשדיר שמתברר כעלוב למדי. המלחמה הפיקטיבית נועדה לצבור פופולריות ולעזור לנשיא המכהן לנצח בבחירות למרות מצבו הגרוע בסקרים.

בסרט "לכשכש בכלב" יוצר הבמאי בארי לוינסון מציאות מדומה שבה מלחמה באלבניה עלולה לסכן את ארה"ב. המציאות הזו מתרחשת רק באולפן הטלוויזיה, ערב בחירות שבהן הפופולריות של הנשיא המכהן נמצאת בשפל

והנה המציאות הישראלית – ראש ממשלה מכהן שכבר איבד את המנדט ליריבו, מסובך בפרשיות שוחד מרמה והפרת אמונים, עומד לקראת הכרעה פלילית משפטית בתיקיו, או הליכה לבחירות נוספות, אחרי שתי מערכות בחירות שנועדו לחלץ אותו מאימת הדין.

הוא מייצר יומיום תשדירי בחירות נגד יריביו ונגד אוכלוסיות שלמות וזוכה למטר של בוז. כל קריאותיו ליריביו להיכנס לממשלת אחדות "רחבה" תחת כנפיו נענו עד כה בשלילה וחשד. לכולם ברור שהוא לא משרת את האינטרסים של המדינה אלא את האינטרסים האישיים שלו – להימלט מכתב אישום.

הוא יוזם אם כן תודעה ציבורית תקשורתית כוזבת של מלחמה המאיימת על שלום המדינה. כל יום איום אחר – איראן, חיזבאללה, חמאס והיום ג'יהאד איסלאמי.

הוא יוזם אם כן תודעה ציבורית תקשורתית כוזבת של מלחמה המאיימת על שלום המדינה. כל יום איום אחר – איראן, חיזבאללה, חמאס והיום ג'יהאד איסלאמי

אפשר אמנם להאמין לראש השב"כ ולרמטכ"ל שהנסיבות המבצעיות ( "הכוכבים הסתדרו" אמר נדב ארגמן) הן שגרמו לתזמון החיסול של בכיר הג'יהאד. אבל באותה נשימה נודע שהמידע על אותו בכיר כבר נמצא שנה וחצי בידי השב"כ וצה"ל.

סיכולו של ה"פצצה המתקתקת" נמנע בתקופת שר הביטחון ליברמן, ולאורך זמן רב ישראל העבירה מזוודות כסף לחמאס ולא התנתה אותן בהפסקת פעילותו של אבו בהאא אל עטא. שם, שרק עם חיסולו, נודע לנו על קיומו ועל הסכנות הנובעות ממנו יומיום.

והנה "הכוכבים הסתדרו"!!! מי שמאמין בכוכבים ומזלות יאמין גם לתזמון הנוכחי. אין כאן טענה לראשי השב"כ וצה"ל. משימתם היא לחסל את ראשי הטרור, למנוע פיגועים, ליצור הרתעה ולהגן באמצעים שונים על תושבי הדרום. התזמון הפוליטי אינו אמור להיות שיקול בשיקוליהם. הוא כן אמור להיות שיקול משמעותי בהחלטות של שר הביטחון וראש הממשלה היוצא.

סיכול ה"פצצה המתקתקת" נמנע בתקופת שר הביטחון ליברמן, ולאורך זמן רב ישראל העבירה מזוודות כסף לחמאס ולא התנתה אותן בהפסקת פעילותו של אבו בהאא אל עטא. שם שרק עם חיסולו נודע לנו על קיומו

להר הסימנים התווספה אתמול עוד לבנה על פסגתו – נתניהו והליכוד לא יתנו להחליף אותם. השלטון מבחינתם קדוש יותר מהדמוקרטיה, חשוב יותר מחייהם של אזרחי המדינה ולכן המשחק הפוליטי יימשך גם במחיר מלחמה מיותרת שבה יכשכשו באבו אל עטא.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 680 מילים

לא תהיה ממשלת מיעוט. ספק אם תהיה אחדות

פרשנות הדיבור הרווח אתמול היה כי ההסלמה בדרום חיסלה את האפשרות של כחול-לבן להקים ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת ● בפועל, האופציה הזו מעולם לא היתה קיימת - כי ליברמן פסל אותה על הסף ● ולמרות שרוחות מלחמה כבר הובילו להקמת ממשלת אחדות בהיסטוריה של ישראל, הפעם הסיכויים שזה יקרה שוב נותרו קלושים ● מקורב לגנץ אומר לזמן ישראל: "זה או פירוק כחול-לבן, או בחירות"

עוד 517 מילים

הירי הפסיק והתחדש, וכך גם המשא ומתן

רקטות נורו הבוקר על אשקלון, עוטף עזה, שדרות, אזור רחובות וגזר, לטרון וחבל בנימין וצה"ל ממשיך בתקיפות בעזה● הבוקר אין לימודים ועבודה באזור השפלה והדרום, ובעוטף עזה אף הוצבו מחסומים לאכוף את הגבלות התנועה ● בצה"ל מעריכים שגם הירי למרכז יחודש ● כחול לבן וישראל ביתנו: המו"מ על ממשלת אחדות מתחדש ויימשך כרגיל

10:01 עריכה

אזעקות נשמעו לפני זמן קצר באשקלון, בשדרות וביישובים רבים בעוטף עזה.

10:00 עריכה

 

09:42 עריכה

אריה דרעי אינו מתחבר לטענות על עיתוי פוליטי של חיסול בהאא אבו אל-עטא:

09:40 עריכה

התקשורת הכריזה על המגעים להרכבת ממשלה צרה בראשות בני גנץ כחללים של סבב האלימות מול הרצועה, וגם בכחול לבן מנופפים הבוקר בשאיפתם העקבית לממשלת אחדות, אבל יו"ר המחנה הדמוקרטי ניצן הורוביץ עדיין קורא לבני גנץ לחבור לגוש השמאל:

09:33 עריכה

פרשנים פלסטינים בכירים הזהירו את הג'יהאד האיסלאמי כי הוא נמצא במטרות ההתנקשויות של ישראל. הוא סומן אצל כוחות הביטחון כבר במבצע צוק איתן". כך כותב הבוקר הכתב יאסר עוקבי מ"מעריב".

לפי עוקבי: "פרשנים פלסטינים בכירים, בהם העורך הראשי של סוכנות הידיעות 'מען', נאסר אל־לחאם, הזהירו לפני כמה ימים את הג'יהאד האסלאמי כי ישראל מתכננת להתנקש בחייו של מפקד פלוגות אל־קודס בצפון הרצועה, בהאא אבו אל־עטא (42), המכונה חאג' אבו סלים“.

בהאא אבו אל עטא (צילום: דובר צה״ל)
בהאא אבו אל עטא (צילום: דובר צה״ל)
09:20 עריכה

בעמותה לנפגעי טראומה על רקע לאומי (נט"ל) נמסר כי ביממה האחרונה התקבלו יותר מ-300 שיחות בשעה בממוצע. 40% מהשיחות התקבלו מתושבי גוש דן וסביבתו ו-60% מתושבי אשדוד ודרומה. מוקד הסיוע של נט"ל: 1800363363.

09:16 עריכה

תנועת הרכבות בין אשקלון לבאר שבע מושבתת היום. משרד הרישוי מודיע שהיום לא יתקיימו מבחני נהיגה בכל הערים שבין אשדוד לבאר שבע.

09:13 עריכה

השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, אמר בראיון ברשת ב': "אם חמאס ימשיך לשבת על הגדר, לא מן הנמנע שבנק המטרות שלנו יתרחב ויכלול גם יעדים של חמאס".

ארדן נשאל על הביקורת הציבורית שנשמעה אתמול על סגירת העסקים והלימודים בגוש דן, ואמר: "זאת הייתה החלטה נכונה של פיקוד העורף שהתחייבה מהמצב הביטחוני. זאת לא תמונת ניצחון של הג'יהאד האיסלאמי וגם הם לא רואים או מציגים את זה כתמונת ניצחון שלהם".

גלעד ארדן (צילום: פלאש90)
גלעד ארדן (צילום: פלאש90)
09:11 עריכה

עלה ל-12 מניין ההרוגים הפלסטינים בסבב האלימות הנוכחי. אחד משלושת הפלסטינים שנהרגי הבוקר הוא מחבל שהוגדר על ידי צה"ל כ"קצין בג'יהאד האיסלמי"

דובר צה"ל מדווח כי "לפני זמן קצר, כלי טיס של צה"ל תקף פעיל טרור של ארגון הטרור גא״פ בצפון רצועת עזה שעסק בהכנה לשיגור רקטות. זוהתה פגיעה".

הפלסטינים מדווחים כי צה"ל חידש את מדיניות "הקש בגג" מזמן צוק איתן. לפי דיווחי הפלסטינים, בית ברפיח נהרס לאחר שיושביו קיבלו התרעה לברוח ממנו.

 

08:57 עריכה

צה"ל הציב מחסומים בכבישים באזור עוטף עזה. זאת, במטרה לשפר את האכיפה על הגבלות התנועה המחמירות על תושבי העוטף.

מיגונית בעוטף עזה (צילום: Nati Shohat/Flash90)
מיגונית בעוטף עזה (צילום: Nati Shohat/Flash90)
08:53 עריכה

שר האנרגיה יובל שטייניץ, חבר הקבינט המדיני-ביטחוני, אמר הבוקר בראיון באולפן ynet: "אם חמאס לא יפעל להפסיק את ירי הרקטות של הג'יהאד האיסלאמי, ישראל תרחיב את התקיפות ברצועה. אם לא יהיה לזה סוף וחמאס ימשיך לשבת על הגדר והירי יימשך ימים, אנחנו נצטרך לתקוף בצורה הרבה יותר נרחבת".

יובל שטייניץ (צילום: פלאש 90)
יובל שטייניץ (צילום: פלאש 90)
08:43 עריכה

הפרשנים הכלכליים חלוקים ביניהם הבוקר על מידת הנזק הכלכלי שגורם סבב הלחימה הנוכחי. אתר דה-מארקר מציין תחת הכותרת "כך השבית ארגון טרור של 10,000 לוחמים מדינה של 10 מיליון איש", כי סבב הלחימה כבר עלה אתמול כמיליארד ורבע שקלים, כיוון שמרבית הפעילות הכלכלית בישראל מתקיימת בגוש דן שהושבת אתמול מעבודה למשך שעתיים ובאופן חלקי למשך כל היום

מנגד, אדריאן פילוט ב"כלכליסט" מצטט מחקרים שמראים שהמשק הישראלי מתאושש בקלות ובמהירות מסבבי לחימה. פילוט מצטט מחקר של בנק ישראל לפיו מלחמת לבנון השנייה, ששיתקה כרבע מכלכלת ישראל למשך חודש וחצי, גרמה לאובדן תוצר זעיר שנע בין 0.35% לבין 0.5% מכלל התוצר ב-2006, שהם בין 4.8 מיליארד שקל ל־6.85 מיליארד שקלים במונחי שנת 2015.

08:22 עריכה

לידיעת קוראינו במרכז ובצפון: בעוד שמצפון לעיר רחובות נשמר הבוקר שקט, באזור עוטף עזה והנגב המערבי נשמעות אזעקות בלתי פוסקות ובמהלך הבוקר נשמעו כמה וכמה אזעקות גם בשפלה הדרומית.

08:18 עריכה

עד כה נהרגו 10 פלסטינים במתקפות צה"ל על הרצועה, תשעה אתמול (כולל בהאא אבו אל-עטא ואשתו). הפלסטינים טוענים שבין ההרוגים יש אזרחים וילדים. לפני זמן קצר תקף צה"ל עמדות של הג'יהאד האיסלמי ברחבי הרצועה, בין השאר במערב העיר עזה ובדיר אל-בלח.

עשן מיתמר אחרי תקיפה ישראלית בעיר עזה (צילום: Hatem Moussa, AP)
עשן מיתמר אחרי תקיפה ישראלית בעיר עזה (צילום: Hatem Moussa, AP)
08:16 עריכה

על רקע הטענות המגיעות משמאל ומימין כאחד לפיהן סבב האלימות קטע את המגעים הקואליציוניים, אמר הבוקר עופר שלח בגלי צה"ל: "אנחנו נמשיך במאמצים להרכבת ממשלת אחדות. זאת ממילא הייתה האופציה העדיפה עלינו (ולא ממשלת שמאל צרה). השיחות הפוליטיות מתקיימות כפי שתוכנן".

כששלח נשאל כיצד דברים מתיישבים עם ביטול הפגישה בין גנץ לליברמן אתמול הוא ענה: "אז הנה, היא מתקיימת היום".

08:10 עריכה

גורמים בצה"ל שתדרכו את הכתב הצבאי של גל"צ, צחי דבוש, אמרו כי הם מעריכים שהג'יהאד לא יפסיק את הירי וכי הוא אף יגבר היום, כולל ירי על גוש דן. לדברי אותם גורמים בצה"ל, פעילי הג'יהאד האיסלאמי הפסיקו את הירי בלילה כיוון שחיל האוויר מזהה אותם בלילה טוב יותר מאשר ביום, בשל האור שגורמים השיגורים, והם חוששים לירות בלילה כדי שצה"ל לא ינצל את ההזדמנות לחסלם.

פגיעה ישירה בבית בשדרות. 12 בנובמבר 2019 (צילום: AP Photo/Tsafrir Abayov)
פגיעה ישירה בבית בשדרות. 12 בנובמבר 2019 (צילום: AP Photo/Tsafrir Abayov)
08:08 עריכה

בעקבות ירי הרקטות החריג על אזור לטרון הבוקר, לא נפתח יום הלימודים בכל יישובי מועצה האזורית מטה יהודה שממערב לירושלים עד השעה 10:00. מדובר בהחלטה מקומית של יו"ר המועצה, ניב ויזל, שהודיע כי יחליט עד 10:00 אם לפתוח את הלימודים בהתאם להתפתחויות.

פיקוד העורף הודיע אתמול שהלימודים לא יתקיימו היום בכל אזור המרכז, כולל גוש דן שבו לא התקיימו לימודים אתמול וכן, לראשונה מאז מלחמת יום הכיפורים – גם בירושלים.

ואולם, במהלך הלילה הוחלט לקיים את הלימודים במרכז ובבירה. זאת, למרות ההערכה שהירי על גוש דן עשוי להימשך היום. בצה"ל הסבירו שהם לא מעוניינים לאפשר לארגוני הטרור להשבית את השגרה בישראל. מנכ"ל משרד החינוך שמואל אבואב אמר הבוקר  בגלי צה"ל: "אנו פועלים לפי ההנחיות ונמתין להוראות".

בעוטף עזה, במערב לכיש, במערב הנגב, במרכז הנגב ובדרום השפלה לא יתקיימו היום לימודים וגם מקומות העבודה שאינם חיוניים באזורים הללו יישארו סגורים.

08:04 עריכה

הירי ממשיך: לפני מספר דקות נורו רקטות על שדרות ונחל עוז.

07:53 עריכה

דובר צה"ל מודיע הבוקר: "מאתמול, עם תחילת סבב ההסלמה בין ישראל לרצועת עזה, נורו לישראל כ-250 רקטות. הג'יהאד האיסלאמי מתאושש וחידש את הירי והוא צפוי לשגר גם היום רקטות. עיבינו את מערך כיפת ברזל במרכז".

עוד נמסר מדו"צ: "הארגון מתנהל בצורה מדודה, מנהל את משק הרקטות שלו למספר ימי קרב ושומר את כל האופציות של פתוחות, כולל אפשרות של רידוד הירי. הג'יהאד האיסלאמי היה מאוד מבולבל אתמול אחרי שפגענו לו בגורמי הפיקוד של הרקטות. אנו מניחים שנראה אותו יורה יותר אחרי שהתאושש קלות. מי שמנהל אותו כעת הם יתר המח"טים של הארגון ברצועה".

"חמאס לפי שעה אינו מעורב באירועים, אך מדובר במצב שברירי. עשרת ההרוגים עד כה אינם מחמאס, ורובם אנשי הג'יהאד האיסלאמי. ניהלנו מאז חודש יוני שני מהלכים מול הג'יהאד – ניסיון לגרום לו להפסיק את הטרור, ומנגד גם נערכנו לסכלו. רצינו 'לחנך' אותו, אך לבסוף הוחלט לסכלו".

"אנו לא תוקפים את חמאס. מטרות הג'יהאד האיסלאמי שאנו תוקפים אינן בלב העיר עזה מאחר שאנו מבינים שאנחנו על חבל דק. יש לנו מאות מטרות אחרות שאנו יכולים לתקוף".

התקפת חיל האוויר ברצועת עזה, 13.11 (צילום: עבד רחים חטיב, פלאש 90)
התקפת חיל האוויר ברצועת עזה, 13.11 (צילום: עבד רחים חטיב, פלאש 90)

 

07:48 עריכה

אביגדור ליברמן קבע להיפגש אתמול עם בני גנץ אך הפגישה נדחתה בשל המצב הביטחוני. העיתון "מעריב" מדווח הבוקר כי פגישת ליברמן- גנץ תתקיים היום.

ליברמן הודיע בתחילת השבוע שיחליט למי לחבור לממשלה לפי אולטימטום שהציג לשני המועמדים: לנתניהו – לוותר על הבלוק החוסם "בלוק 55" שהרכיב עם המפלגות הדתיות, ולגנץ – לקבל את מתווה הנשיא, לפיו נתניהו ירכיב את הממשלה ראשון אבל יצטרך להסכים לפרוש עם הגשת כתב האישום נגדו.

ההערכה הרווחת במערכת הפוליטית היא שגנץ יקבל את מתווה הנשיא, אבל לפיד לא, ושנתניהו ממילא לא יוותר על בלוק 55.

ליברמן אמור להיפגש בהמשך היום גם עם הנשיא ראובן ריבלין, כדי לקבל ממנו הבהרות על משמעות ה"נבצרות" והתנאים שבה היא תופעל במתווה.

אביגדור ליברמן בישיבת סיעת ישראל ביתנו בכנסת, ב-28 באוקטובר 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
אביגדור ליברמן בישיבת סיעת ישראל ביתנו בכנסת, ב-28 באוקטובר 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
07:23 עריכה

הירי מרצועת עזה הפסיק לגמרי במהלך הלילה אבל התחדש הבוקר ב-5:54. מאז עלות השחר נשמעו התרעות צבע אדום בנתיבות במועצות האזוריות אשכול, שדות נגב וחוף אשקלון בדרום וכן, לראשונה, במועצת מטה יהודה קרוב ללטרון ובמועצת מטה בנימין בשטחים.

בדובר צה"ל מציינים כי כיפת ברזל הופעלה וכי לא נגרם נזק ולא נפגעו בני אדם.  לפי דיווחים פלסטיניים, צה"ל תקף בתגובה יעדים במערב העיר עזה ובעיר דיר אל-בלח מבלי לגרום לנפגעים.

יו"ר כחול לבן, בני גנץ, הודיע אתמול כי הוא תומך במדיניות הממשלה בסבב ההסלמה הנוכחי מול רצועת עזה, אבל אמר באותה נשימה כי לאירועים לא תהיה כל השפעה על המשא ומתן להרכבת הממשלה. זאת, למרות שכחול לבן נמצאה גם במגעים מתקדמים עם המחנה הדמוקרטי שמבקר את מדיניות הממשלה בעזה ובמגעים שבריריים עם הרשימה המשותפת, שתוקפת אותה בחריפות.

בניגוד ל"פשט" של הודעתו של גנץ, פרשן זמן ישראל שלום ירושלמי כותב הבוקר כי ההסלמה הביטחונית חיסלה את האופציה של ממשלת שמאל-מרכז צרה בתמיכת הרשימה המשותפת, "שמעולם לא באמת הייתה קיימת".

בני גנץ (צילום: Avshalom Sassoni/Flash90)
בני גנץ (צילום: Avshalom Sassoni/Flash90)
עוד 21 עדכונים

נשוב אחרי הפרסומות

כיף!!! התגעגעתי.
רבע לחמש בבוקר – קבלת התרעות בטלפון של כוננות וכניסה עם הילדים לממ"ד.
בירור קצר מגלה שהיה סיכול ממוקד בבכיר של הג'יהאד.
הערכות ל"סבב" הסלמה של כמה ימים.
אין לימודים – יום כיף.

מעירה את הילדים טרם הזריחה, מעבירה אותם לממ"ד.
הקטנה אומרת "רגע, לא סיימתי את החלום, זה היה חלום טוב".
ו"מה, דווקא ביום הכי כיפי בשבוע"?
היום היה אמור להיות "חג התנועות". סוף סוף ילדי כיתה ד' נכנסים לתנועת הנוער. דווקא היום?

מנסים להמשיך לישון. לא מצליחים. יאללה, כל אחד מתחבר לטלפון/ טאבלט/ עידכוני ווטסאפ. בת ה-9 ממשיכה לשאול – אבל רגע, נגמרה הפסקת האש? כי הפעם האחרונה הסתיימה בהפסקת אש

יום שהיה אמור להיות יום טיול של כל תנועות הנוער של מועצה אזורית אשכול, ובסיומו טקס חגיגי.
הודעת ביטול. נשארים בבית.
סה"כ שגרה. לא משהו יוצא דופן. באמת היה שקט יותר מדי זמן. התגעגענו.

היום לפני שנה, הסבב הקודם של נעמה כספי
היום לפני שנה, הסבב הקודם של נעמה כספי

* * *

מנסים להמשיך לישון. לא מצליחים. יאללה, כל אחד מתחבר לטלפון/ טאבלט/ עידכוני ווטסאפ.
בת ה-9 ממשיכה לשאול – אבל רגע, נגמרה הפסקת האש?
כי הפעם האחרונה הסתיימה בהפסקת אש.

* * *

טוב, ריצה מהירה לשירותים. פיפי של בוקר. ומהר חזרה לממ"ד.
מכינה שתי שניות פנקייק. טורפים הכל מהר.
חוזרים לממ"ד.
ברקע הדי הפיצוצים של כיפת ברזל אבל הרחק מכאן.
דיווחים על טילים למרכז. בינתיים אצלנו באופן מפתיע, הכי שקט. הציפורים, טרקטורים, משב רוח רענן.

* * *

יוצאת החוצה לבדוק את השמיים, והופ, הנה כיפת ברזל יצאה לפעולה – הפעם זה כבר יותר קרוב. בום רציני מרעיד נימים וקצוות עצבים.

יוצאת החוצה לבדוק את השמיים, והופ, הנה כיפת ברזל יצאה לפעולה – הפעם זה כבר יותר קרוב. בום רציני מרעיד נימים וקצוות עצבים

השכנים מתארגנים לטיול במכתש.
אולי גם אנחנו תכף נצא להתאוורר במדבר לכיוון ניצנה.

* * *

פייסבוק מתזכר שממש לפני שנה הייתי בראיון טלפוני בטלוויזיה עם גיא זוהר. באותו תאריך בדיוק.

הפעולה שהשתבשה בעזה. לאחריה מתקפת טילים מטורפת שגם בה נכחתי, שכובה על אספלט במרכז הקניות בשדרות – למחרת הייתי בדרך לראיון נוסף בטלוויזה. שהתבטל מן הסתם.

פייסבוק מתזכר שממש לפני שנה הייתי בראיון טלפוני בטלוויזיה עם גיא זוהר. באותו תאריך בדיוק. הפעולה שהשתבשה בעזה. לאחריה מתקפת טילים מטורפת שגם בה נכחתי, שכובה על אספלט במרכז הקניות בשדרות

כל זה טיימינג מקרי?
ועוד חוזר הניגון.
נשוב אחרי הפרסומות.

נעמה כספי היא אמא, גרה בעוטף עזה, צלמת ומהגגת הגיגים, בעיקר על מה שמפריע. ובין לבין גם על הנאות, אבל מזעריות. כשהבינה שהמצלמה היא כלי טיפולי להרגעת הנפש הסוערת - החלה לשאת אותה כמו תיק גב שסוחבים בו את המסמכים החשובים, כמו תעודת הזהות שלה. היא נפש חופשיה, טוטאלית, שבודקת קצוות, וחייבת לצאת מהפריים כדי להיות שלמה עם התוצאה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 330 מילים

למקרה שפיספסת

עודכן לפני שעתיים
גיא זהר גיא זהר
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

הלוויתו של בהאא אבו אל עטא בעזה. 12 בנובמבר 2019

אחרי חיסול איש הכספים בין איראן לעזה, נהרגו בישראל ארבעה אזרחים, בנוסף ל-138 פצועים ולא ברור אם העברת הכספים אכן נעצרה ● אל קעידה, לעומת זאת, לא התאושש מאז חיסול בן לאדן לפני שמונה שנים ● מומחים מסבירים מתי פעולת החיסול משתלמת - ומתי היא דווקא מסלימה את המצב

עוד 1,457 מילים

למרות הצבת מיגוניות, תושבי עתיקות באשקלון עדיין בסכנה

לפני חצי שנה נהרג מירי טילים תושב שכונת עתיקות באשקלון, אשר ל-60 אלף תושביה לא היו מיגוניות ● ביוני החלה העירייה להציב מיגוניות בשכונה, אבל התושבים אומרים שמדובר בפתרון לא פרקטי ● עיריית אשקלון: ״מיגוניות הן לא המדיניות אלא פתרון זמני בלבד״

בחצי השנה שעברה מאז סבב הלחימה שבו נהרג מירי טילים מרצועת עזה משה אגדי, תושב שכונת עתיקות באשקלון, פוזרו בשכונה מיגוניות בטון מטעם העירייה. כך נודע לזמן ישראל.

המדובר בשכונה ותיקה, שמרבית הבניינים בה אינם ממוגנים, כך שעד להצבת המיגוניות, לא הייתה ל-60 אלף תושביה כל דרך להתגונן מפני הטילים, פרט לחדרי מדרגות רעועים של בניינים ישנים.

הצבת המיגוניות החלה ביוני השנה, כחודש לאחר הפניה של זמן ישראל לעיריית אשקלון בנושא המיגון, וכשבועיים לאחר החשיפה של "כאן דרום" ולפיה המיגוניות היו ברשות העירייה עוד לפני ירי טילים שגבה את חייו של תושב השכונה. 19 מיגוניות תקניות עמדו בשטח מגודר של עיריית אשקלון, אך החלוקה שלהן נדחתה בשל ההסלמה במצב הביטחוני.

המיגוניות, מבנים קטנים שלא מאפשרים שהייה ממושכת, הוצבו בקיץ בין הבלוקים. התושבים מעידים כי מדובר בפתרון חלקי בלבד, שכן זמן ההתגוננות מפני טילים באשקלון, שעומד על 30 שניות, לא תמיד מספיק כדי להגיע למיגונית, בוודאי לא לתושבים הקשישים שמהווים את מרבית האוכלוסיה של השכונה.

ביתו של משה אגדי בן ה -58, שנהרג מפצעי רסיסים לאחר שביתו נפגע ישירות מרקטה שנורתה מרצועת עזה לאשקלון . מאי 2019 (צילום: Tomer Shunem Halevi/Flash90)
ביתו של משה אגדי בן ה -58, שנהרג מפצעי רסיסים לאחר שביתו נפגע ישירות מרקטה שנורתה מרצועת עזה לאשקלון . מאי 2019 (צילום: Tomer Shunem Halevi/Flash90)

"בתי בת ה-14 לבד בבית הבוקר כי אני בעבודה. אמרתי לה שלא תרוץ למיגונית, כי היא לא תספיק להגיע לשם בחצי דקה. אמרתי לה שתשב בחדר מדרגות, כי זה יותר בטוח", אומרת אנט ביטן, שמתגוררת ברחוב יפת בשכונה.

"מאוד שמחנו שסוף סוף הציבו לנו מיגוניות, וזה בטח עוזר לעוברי אורח ולמי שמתגורר ממש בקרבתן. אבל אני לא רואה איך המיגוניות עוזרות לאנשים מבוגרים וכאלה שהבית שלהם מרוחק אפילו בקצת".

עם זאת, שכונת עתיקות באשקלון היא היחידה שזכתה לקבל מיגוניות בתקופה זו, ואזורים נרחבים אחרים בעיר נותרו ללא מיגון, בהן השכונות מגדל, אפרידר ושיכונים.

"יש באזור שלי מיגונית ישנה אחת, ליד כיכר צפניה, אבל אין סיכוי שאני אצליח להגיע אליה בזמן", אומר יבגני דוברובסקי, תושב שכונת אפרידר בעיר. "אני מאוד חושש. כל היום אני שומע פיצוצים מעל הראש, אבל פרט לחדר מדרגות אין לי מה לעשות".

מעיריית אשקלון נמסר: "אנו מודעים לפערי המיגון המשמעותיים בין השכונות הוותיקות לשאר העיר, וראש העיר פועל מול משרד הממשלה ומול ראש הממשלה עצמו כדי לצמצם את הפערים האלה. מיגוניות הן לא המדיניות אלא פתרון זמני בלבד, כל פתרון רחוק טווח כרוך בתהליך, ואנו עומדים על קבלת מענה מהממשלה בהקדם האפשרי".

עוד 331 מילים

מומחי ביטחון: "זאת עלולה להיות תחילתו של אירוע לחימה רחב בהרבה"

מומחי ביטחון חלוקים ביניהם אם חיסול מנהיג הג׳יהאד האיסלמי יביא לאלימות קשה מזו שניסה למנוע, וחלקם אומרים: "תלוי מה יעשה חמאס" ● השיקול המכריע בחיסול היה מבצעי ולא פוליטי, לדעת המומחים, אבל יש גם טענות אחרות ● "מדינאים הם גם פוליטיקאים ולרוב יש להם יותר ממניע אחד, לא צריך להתעלם מהמצב הפוליטי של נתניהו"

עוד 1,516 מילים

דיזנגוף סנטר נסגר בהנחיית פיקוד העורף

הודעה מפתיעה חיכתה למי שהגיע הבוקר לדיזינגוף סנטר בתל אביב: "לאור המצב הביטחוני הסנטר סגור" ● מנהל ובעלי הסנטר דן פילץ מאשר לזמן ישראל: "לא היה מקרה כזה" ● "אנחנו מניחים שההנחיות ישתנו בקרוב" ● עדכון: הסנטר נפתח מחדש ב-12:30

הודעה מפתיעה חיכתה למי שהגיע הבוקר לדיזינגוף סנטר בתל אביב: "לאור המצב הביטחוני הסנטר סגור".

דן פילץ, מנהל ובעלים משותפים של דיזינגוף סנטר, זה כבר קרה בעבר? ניסיתי להיזכר ולא הצלחתי.
"זה לא מקרי שלא הצלחת להיזכר. גם אנחנו לא זוכרים מקרה כזה. כי לא היה מקרה כזה. זו הפעם הראשונה שאנחנו סוגרים בנסיבות כאלה".

גם במלחמות ובאירועים ביטחוניים חמורים בהרבה תמיד נשארתם פתוחים?
"כן. ביררתי קודם עם הקב"ט הראשי. מעולם לא קיבלנו הנחיות כאלה".

דן פילץ, מנכ״ל ובעלי דיזנגוף סנטר (צילום: אלכס קפלן)
דן פילץ, מנכ״ל ובעלי דיזנגוף סנטר (צילום: אלכס קפלן)

איזו השפעה תהיה להחלטה כזו?
"אנחנו מאמינים שלא תהיה לזה השפעה, כי זה יהיה עניין קצר מאוד. אנחנו מניחים שההנחיות ישתנו בקרוב".

כמה מבקרים בדיזינגוף סנטר ביום?
"בין 30 ל-35 אלף איש. אל תשכח שלסנטר יש שבע כניסות ויש גם הרבה עסקים ברחובות מסביב"

מה הנזק הכלכלי של הנחיה כזו?
"פגיעה ביום מסחר אחד היא לא משמעותית. כמובן שזה פוגע בעסקים וכמובן שזה פוגע בלקוחות שעשו תוכניות ויצטרכו לשנות אותן. היום הזה השתבש. האם יש לזה ממש השלכות? לא. זה זניח".

עדכון: דיזנגוף סנטר נפתח מחדש ב-12:30.

עוד 151 מילים

כרוניקה של חיסול ידוע מראש

פעיל הג'יהאד האסלאמי שחוסל ברצועה פעל בחסות איראנית, תוך שהוא מתגרה במצרים - וגם בחמאס ● אף אחד ברצועת עזה לא יצטער על לכתו, אבל חמאס לא יוכל להרשות לעצמו שלא להגיב ● פרשנות

החיסול בעזה – המסר לטהרן. אם תרצו, זו השורה התחתונה של פעולת צה"ל לפנות בוקר, במהלכה חוסל בהא אבו אל עטא, בכיר הג’יהאד האיסלמי בעזה.

בישראל התאפקו הרבה מאד זמן בעינינו של עטה, שניהל מדיניות סמי-עצמאית בשנים האחרונות, כשהוא קשוב בעיקר למפעילים באיראן.

ישראל ניסתה בימים האחרונים להימנע עד כמה שאפשר מהחיסול הממוקד, והעבירה שורה של מסרים – בעיקר דרך המצרים – כדי לנסות ולהרגיע את הסורר מהג׳יהאד האיסלמי. ככל הנראה, המסרים הללו נתקלו בחומת סירוב ובמאמצים מתקדמים להוציא שורה של פיגועים בהוראת טהרן.

לא בכדי הדרג המדיני הדגיש בשבועות האחרונים כי איראן נחושה להגיב על שורת התקיפות והחיסולים שהיא מייחסת לישראל.

השיטה האיראנית לא הפתיעה: שוב שימוש בגורם שלישי מבלי שהאש תלחך את גלימתם של שלטון האייטולות. בתגובה דרך הג’יהאד האיסלמי, האירנים התכוונו להשיג שתי מטרות: גם נקמה בישראל וגם מבוכה לשלטונות במצרים שמנסים כל העת להרגיע את המתח ברצועה.

בישראל היו דרוכים וקשובים היטב למאמצים האיראניים. הדיווחים האחרונים על ניסיון חיסול של בכיר בג’יהאד האסלאמי בלב דמשק, בהחלט מסתדרים עם הגיון הפעולה הישראלי, אף שישראל הרשמית שותקת בעניין האירוע בסוריה.

המסר כאן הוא כפול: ישראל מזהה את המאמץ האיראני לפעול דרך שליח, וידה הארוכה יודעת להגיע למיטתו של הבכיר בעזה וגם לביתו של מי שחוסה בדמשק.

הכדור נמצא עכשיו בצד השני, בעזה. אלא ששם האינטרסים מתחת לפני השטח מנוגדים. כלפי חוץ, חמאס לא יכול שלא להגיב באופן פומבי הצהרתי על החיסול.

בפועל, חמאס אינו רוצה בהסלמה עם ישראל, ובטח לא מעוניין במבוכה מול המצרים שמחזיקים אותו בגרונו, עם הפתיחה והסגירה של מעבר רפיח.

מעבר לכך, עטא הביך בשבועות האחרונים לא מעט פעמים את חמאס, עם ירי רקטות לעבר ישראל. אז, חמאס הכיל את התגובה הישראלית שהופנתה לנכסים שלו מתוך הבנה שזהו אירוע חולף. נכון לרגע זה חמאס עדיין לא הצטרף לירי הנרחב לעבר גוש דן, אבל אף אחד לא יתפלא אם הארגון ייגרר להגיב.

כאן המקום להדגיש את חשיבותה של מצרים. מנוף הלחץ ומנגנון הסיום של כל סבב לחימה מול רצועת עזה עבר בקהיר. אין ספק שבעניין הזה האינטרס המצרי והישראלי זהים. גם שירותי הביטחון המצריים לא שבעו נחת מפעילותו של עטה, כך שגם במקרה הזה, אף אחד לא בקהיר לא ממש יצטער.

אחרי שאבק הקרבות הנוכחי ישקע תישאל השאלה האם ישראל שיקמה את יכולת ההרתעה שלה מול החמאס והג’יהאד האסלמי?

ללא ספק, ההצהרה הישראלית כי היא לא חוזרת למדיניות החיסולים אמורה להרגיע במשהו את האווירה. אבל זהו פיקדון קצר מועד שמפקידה ישראל בידי חמאס. אם התגובה של הריבון בעזה תהיה חסרת תקדים, לא מן הנמנע שישראל תעלה את רף התגובה.

עוד 391 מילים

מאז שעות הבוקר נורו כ-200 רקטות לישראל, עשרות יורטו

בנט הכריז על מצב חירום מיוחד בעורף, ביישובים שנמצאים 0-80 ק"מ מרצועת עזה ● 46 בני אדם נפצעו קל משעות הבוקר ● נתניהו וגנץ נפגשו לעדכון בטחוני יחד עם המזכיר הצבאי ● לא יתקיימו לימודים ומקומות עבודה יישארו סגורים בדרום ● בגוש דן יחזרו ללימודים לסדרם

עוד 85 עדכונים

נאום התפוזים של יאיר נתניהו בשבוע שעבר, איפשר לאביו ראש הממשלה להתפאר בהישגי היצוא בתקופתו ● אלא שכמו במקרים אחרים בעבר, נתניהו לא מקפיד על הצגת נתונים מלאים ומדויקים ● במציאות, ביצועיו הכלכליים רחוקים מלהיות מרשימים, וישראל עדיין משתרכת הרחק מאחורי מדינות ה-OECD ● פרשנות

עוד 1,178 מילים

פרשנות פסק דין שמעוני מזכה את ראש העיר אבל מרשיע את ראש הממשלה

פסק הדין העוסק בראש עיריית אשקלון לשעבר איתמר שמעוני ובמקורביו, כולל פרק המפרט שישה מבחנים לזיהוי סיקור תקשורתי המהווה טובת הנאה אסורה ושוחד ● בעוד ששמעוני לא עמד כמעט באף אחד מהמבחנים, בנימין נתניהו עומד בכולם

עוד 872 מילים

אוקראינה חידת זלנסקי

עבור יהודי אוקראינה, נשיא יהודי הוא מקור לגאווה, וגם לפחד ● חצי שנה אחרי הניצחון המפתיע בבחירות, וולדימיר זלנסקי נהנה מאחוזי תמיכה מרשימים וגם מכיסי התנגדות משמעותיים ● בקהילה היהודית חוששים כי כל כישלון שלו יתורגם לפגיעה ביהודים ● ודווקא מהסקנדל עם טראמפ אף אחד לא מתרגש שם

עוד 896 מילים

ירושלים מציגה: הרכבל הפוליטי הראשון

אישור פרויקט הרכבל לכותל, בתקציב של 220 מיליון שקל, נובע בעיקר ממוטיבציות פוליטיות ● בירושלים של מעלה ירחפו תיירים לכותל, ובירושלים של מטה ימשיכו התושבים להזדחל בתחבורה של עולם שלישי

עוד 619 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה