בנסיבות הרות-האסון שאנחנו שרויים בהן, יש חשיבות רבה מתמיד לחינוך. כאשר מדינה מבוֹססת זמן רב במלחמה שאין לה תכלית נראית לעין ובת-השגה, אבל יש לה מנהיגות מדינית ששום דבר רע אינו זר לה, הצורך בחינוך ראוי עולה מאה מונים.

במשך כל שנותיה נתונה ישראל בסוגים שונים וזירות שונות של מלחמה; אבל מעולם לא הייתה נתונה במצב כפי שהוא היום, שרבים מתארים שוב ושוב את חומרתו. משרד החינוך שלנו אינו שונה ממרכיבים אחרים של הממשלה, שמובילה את ההרס כאיש אחד.

כל שנותיה נתונה ישראל בזירות מלחמה שונות, אך מעולם לא הייתה נתונה במצב חמור כפי שהוא היום. משרד החינוך שלנו אינו שונה ממרכיבי הממשלה האחרים, שמובילים את ההרס כאיש אחד

בנסיבות הרות-האסון הללו, שלושה דברים חשובים למערכת החינוך: חינוך לערכים הומניסטיים, פיתוח חשיבה ביקורתית, והאומץ להוביל את אלה בבית הספר.

חינוך ערכי

מטרת הערכים ההומניסטיים היא להיטיב את האדם ולהעלותו לדרגה גבוהה יותר של אנושיות:

• לראות בזולת (מכל המינים) אדם, ולראות באדם את נזר הבריאה.
• לראות את מעלותיו ולסייע לו לטפחן.
• להיות שוחר שלום ברוח תהילים: "בקש שלום – ורדפהו".
• לקדם סולידריות חברתית ושוויון.
• להפוך אויב לאוהב.
• לחזק את הדמוקרטיה הליברלית, כמבנה משטרי שבא להיטיב עם כולם.
• לדעת להכיל את החלשים והשונים.

ערכים הפוכים מאלה – הסתה ושיסוי של אחד בזולתו, הרס הדמוקרטיה, הרס השוויון, עשייה לטובת השליטים ולא הנשלטים – סופם שמביאים חולשה לאומית לאורך זמן.

חשיבה ביקורתית

דווקא בעידן של משבר לאומי חמור ללא תקדים יש לטפח את החינוך הביקורתי. יש להביא אל שולחן הדיונים הכיתתי סוגיות רבות ולבחון אותן לעומקן. דוגמה לסוגיות כאלה הן שאלות כמו:

• האם הטיפול בנושא החטופות והחטופים הוא ראוי, ומה צריך היה לעשות אחרת – אם בכלל?
• האם מלחמת 11 החודשים מנוהלת נכון ומדוע היא צריכה להתארך כה?
• האם יש לנו מנגנון שלטוני מתאים לנהל את המלחמה הזאת?
• איך נפתור את בעיית המפונים או את בעיית אלה שסמוכים לגבול ואינם מפונים?
• כיצד תסתיים המלחמה, או שהיא מנת חלקנו לשנים ארוכות?
• איך נמנע מאנשים רבים להגר ממדינה שמפנה עורף לשלום – והיא קוראת את אנשיה להילחם שוב ושוב ובחזיתות שונות?
• האם אנחנו מקפידים לשמור על צלם אנוש בתוך המלחמה המתארכת?

ועוד שאלות קשות, שהעיסוק החיוני בהן מצריך זמן רב.

בנסיבות הרות-האסון הללו, 3 דברים חשובים למערכת החינוך: חינוך לערכים הומניסטיים, פיתוח חשיבה ביקורתית, והאומץ להוביל את אלה בביה"ס. ערכים הפוכים מאלה – סופם שמביאים חולשה לאומית

האומץ להאמין ולחשוב

במצב שנוצר, יש בתוך ישראל יותר ממדינה אחת. השסע החברתי הוא רחב מני ים, לאחר שהממשל הקיים הצמיח מחלוקת שאינה מאפשרת הידברות ממשית, ובעיקר חופש חינוכי להבעת דעות.

מנהלות ומנהלים נדרשים בזמן הזה לאומץ לב, ממש כך, כדי להוביל את החינוך הערכי שהוצג למעלה, אשר סותר את האג'נדה הממשלתית. אבל אם לא יגלו את אומץ-הלב הנדרש – יחטאו למשימתם.

מטרת החינוך לדעת "כל מחנך גדול – קונפוציוס, אפלטון, הלל הזקן, קיקרו, ארסמוס, ג'ון לוק, רוסו ג'פרסון, מריה מונטסורי, ג'ון דיואי – כל אחד ממחנכים גדולים אלה האמין, כי יש רעיון פוליטי, רוחני או חברתי שיש לקדמו בעזרת החינוך" (ניל פוסטמן). מחנכי ישראל נקראים בעת הזאת לשאוב השראה ועידוד מאנשי החינוך הנזכרים כאן ומעוד רבים אחרים.

חלוקת זמן

בצוק העיתים הנוכחי יש צורך בהשקעה רבה, כאמור, בערכים ובחשיבה ביקורתית. המחנכים נדרשים לעבור משעה שבועית לחינוך, שהוקדשה פעמים רבות לנושאים כיתתיים ופרוצדורליים – לשעה יומית, שתעסוק בענייני מהות. עניינים אחרים, חרף כל חשיבותם, ויש רבים כאלה בחינוך, יחכו לזמנים אחרים, מתאימים יותר.

מנהלות ומנהלים נדרשים בזמן הזה לאומץ לב, ממש כך, כדי להוביל את החינוך הערכי שהוצג למעלה, אשר סותר את האג'נדה הממשלתית. אבל אם לא יגלו את אומץ-הלב הנדרש – יחטאו למשימתם

תעודת בגרות

בימים אלה, שבהם חסרים בתי ספר לתלמידים רבים, חסרים מורים ראויים, יש חוסר הסכמות נרחב בין ארגון המורים לאוצר ולשר החינוך, יש חוסר הסכמות נרחב בקרב אנשי חינוך לגבי היעילות של תעודות הבגרות והצורך בהן – יש הכרח להפסיק את "ציר פילדלפי" של החינוך כל עוד מתקיימת מלחמה (ונראה שתתקיים עוד זמן רב). מוסדות ההשכלה הגבוהה יכינו תהליכי קבלה משלהם, ומערכת החינוך תניח לתלמידותיה ותלמידיה הבוגרים להתמקד בחיים.

ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.