בימים הראשונים שאחרי ה-7 לאוקטובר, כאשר גודל המחדל והזוועות החלו לנחות עלינו – זעקנו להבאת החטופים הביתה, ועכשיו. כבר אז, היו שקמו והתעקשו לשאול: "מה יותר חשוב – ניצחון במלחמה או החזרת החטופים", והיה גם מכון מכובד שהתעקש לערוך סקר עם השאלה הזאת בדיוק.

ברור לכל, כי בעצם השאלה הזו מצוי הפסול, כי אלו לא שני דברים הנוגדים זה את זה אלא דווקא המשלימים אחד את השני – לא יהיה ניצחון ללא החזרת החטופים.

היו שקמו מייד והתעקשו לשאול: "מה יותר חשוב – ניצחון במלחמה או החזרת החטופים", והיה גם מכון מכובד שערך סקר עם השאלה הזאת בדיוק. ברור כי בעצם השאלה הזו מצוי הפסול – לא יהיה ניצחון ללא החזרתם

ומי שמתעקש להיות דמגוג, מתעקש להציב שתיים ממטרות המלחמה זו מול זו. האדם בעל התפקיד הרם ביותר במדינת ישראל, שנמצא בפסגת קבלת ההחלטות – ראש הממשלה – אינו מסוגל לא לפלג או לייצר תמונה קוטבית, שממנה אי אפשר להתקדם. ומה שבטוח – הוא לא מוכן להתקדם, ובכך משאיר את גורל החטופים שלנו בידי רוצחי חמאס. הוא קורא לכך מנהיגות אחראית.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא אלוף ב"ניהול הסכסוך" – רק שהוא לא מנהל כלום, הוא מביא עלינו חורבן. הוא אחז בתורת "ניהול הסכסוך" מול עזה והפלסטינים, ואז הגיע ה-7 לאוקטובר, וגם היום – הוא ממשיך "לנהל" את הסכסוך מול עזה ותושביה.

במקביל, הוא "מנהל" את הסכסוך מול לבנון, "מנהל" את הסכסוך ביהודה ושומרון וכמובן, "מנהל" את הסכסוך במשא ומתן מול חמאס על חיי החטופות והחטופים. ברם אולם, שום דבר לא מנוהל – אנחנו תקועים בבוץ האין-מנהיגות ואין אחריות ומתחפרים עוד ועוד. זה מסכן את חיילנו וזו מכת מוות לחטופים.

כמובן, שלא הכל מצוי בשליטתנו, כי לא כך עובד העולם ובטח שהאויבים שלנו לא רוקדים לפי החליל שלנו. אבל על מה שכן מצוי בשליטתנו, אוי לנו אם נוותר. אוי לנו אם נמסמס, נטרפד, נתעדף ונשמוט את הסיכוי להחזיר חיים ליקיריהם ומתים לקבורתם.

בשולחן ערוך נכתב:

"כל רגע שמאחר לפדות השבויים, במקום בו אפשר להקדים, הוי כאילו שופך דמים".

אין ספק וחולק שחמאס הם אלו שרוצחים את חטופינו, אבל ריבונו של עולם  אנחנו אלו שצריכים להילחם על החיים שלהם, ואם לא נעשה זאת מה זה אומר על הסיפור שלנו? על מי שאנו היום? על מי שאנו הופכים להיות?

נתניהו אלוף ב"ניהול הסכסוך" – רק שאינו מנהל כלום אלא ממיט חורבן. הוא אחז בתורת "ניהול הסכסוך" מול עזה והפלסטינים ואז הגיע ה-7/10, וגם היום – "מנהל" את הסכסוך מול עזה, לבנון ויו"ש – וכלום לא מנוהל

הוויכוח הסוער ביותר בחברה הישראלית בשבועות האחרונים קורע אותנו עוד יותר, זו היא מחלוקת לשם שמיים בגלל שכולנו רוצים לראות את החטופים בבית. מה יהיה על המלחמה הזאת? מה יהיו המחירים? מה יהיה המחיר הנורא לדורות, של רציחת החטופים שלנו במנהרות עזה, בעוד יש בידינו לעשות על מנת להביא אותם הביתה?

לכל דבר יש פנים לכאן ולכאן ואפשר לדבר עד אין סוף, הבעיה היא שפשוט אין זמן.

הרב יואב אנדי הוא ראש המדרשה למנהיגות בחנתון, רב מסורתי (קונסרבטיבי) שמקדיש את פועלו לחינוך דור המנהיגות הבא של ישראל ופועל לחיבורים בין יהודים ליהודים, בין יהודים לערבים ובין האדם למקום.