יש לי בבית שני מחשבי-ברך טובים.
"מחשבי-ברך" הוא השם המקורי של מה שמוכר גם בתור "לפ-טופ", או בשמו הנוסף "מחשב נייד". השם מחשב-ברך בא לציין שבמקורו נועד המחשב האמור לשמש את בעליו בכל מקום שבו יתחשק לו לפתוח אותו ולעשות בו שימוש, אפילו אם אין לידו שולחן. במקרה כזה, יכול המחשב להיות מונח על הברכיים של בעליו, שיפתח אותו בתנוחה הבלתי-נוחה בעליל הזו ויתחיל לרשום בו את הגיגיו, או לנהל את חשבון הבנק שלו.
מה שמפתחי המוצר הזה לא לקחו בחשבון הוא מה יעשה מישהו שנהנה מתזונה שופעת, כמוני למשל, שהחליט לפתע לשבת על ספסל בגינה ולעבוד איתו – הוא מניח את הלפטופ על ברכיו, פותח אותו, ואז מסתבר לו שהבטן מסתירה לו את המקלדת שמתחתיה, ואין הוא רואה מה הוא מקליד בו.
מה שמפתחי הלפטופ לא לקחו בחשבון הוא מה יעשה מי שנהנה מתזונה שופעת, כמוני, שהחליט לפתע לשבת על ספסל בגינה ולעבוד איתו – הוא מניחו על ברכיו, פותח אותו, ואז מסתבר לו שהבטן מסתירה לו את המקלדת
היה בשנות השבעים משהו שנקרא "קורס הקלדה עיוורת במכונת כתיבה", שנועד לפקידים ופקידות, אבל לא למצב שלי עם הלפטופ התכוונו, אני מניח. כי הבעיה היא לא רק איך לראות את המקלדת, אלא גם איך להגיע אליה.
על כן, בשביל להקליד על מחשב-ברך אני חייב שיהיה לידי שולחן. מה שהופך אותו, אם אני מבין נכון את הקונספט, ל"מחשב-ברך-שולחני".
יש לי בבית שניים כאלו, אחד של 14 אינץ' על שולחן חדר העבודה שלי, ואחד של 11 אינץ' על שולחן האוכל, עליו אני כותב את הטור הזה, ושני אלו משמשים אותי בנאמנות ומתאימים למרבית צרכיי וגם מספקים כמעט את כולם בנאמנות רבה. הגם שיש לחזור ולהדגיש – *כמעט* את כל צרכיי.
כי יש שימוש אחד שאינני עושה במחשבי הברך השולחניים שלי: גלישה באתרי פורנו.
* * *
לא שאינני חובב של אתרים כאלו. אדרבא – אני חובב נלהב, ואפילו גולש בהם בחיבה רבה, ואני מכיר את האתרים הידועים והמוכרים לכל חובב פורנו בעולם.
כמו שלגולשים על גלים מוכרים אתרי הגלים הטובים בעולם, והם חולקים ביניהם את המידע, כך העניין גם עם אתרי פורנו והגולשים עליהם. או בהם.
אבל לעולם אינני עושה זאת באמצעות המחשבים שלי.
הבעיה היא לא רק איך לראות את המקלדת, אלא גם איך להגיע אליה. על כן, בשביל להקליד על מחשב-ברך אני חייב שיהיה לידי שולחן. מה שהופך אותו, אם אני מבין נכון את הקונספט, ל"מחשב-ברך-שולחני"
מצד אחד, ישנו תמיד החשש שהאתרים הללו יחדירו למחשב רוגלות או תוכנות זדוניות מהסוג שאינו חביב על אף בעלים של מחשב בעולם, אבל לא פחות חשוב מזה – במחשבים שלי יש לי חשבונות ידועים ומוכרים בגוגל ובפייסבוק ובכל מיני אתרים שבהם יש לי זהות ובהם אני מוכר, ואין לי כל חשק שגוגל יידעו שאלכסנדרה סנואו מועדפת עלי על פני מריאנה קווין, או על פני פרינסס ג'ינג'ר או ג'ואנה האריסון – אף אחד מהשמות הללו לא אמיתי, אני מנחש. כולם אני מניח שמות מסחריים שככל שאני נתקל בעוד ועוד מהם, אין לי כל ספק שהשמות המקצועיים של כוכבות הפורנו הומצאו על ידי אותו מחשב צה"לי שממציא שמות למבצעים הצבאיים – עמוד ענן, צוק איתן, חרבות ברזל, אלכסנדרה סנואו, ג'ואנה האריסון, לוסיה קורטז וכן הלאה.
כל השמות המומצאים הללו נשמעים לי אותו דבר, ולא אתפלא אם יום אחד אגלוש באתר הפורנו החביב עלי ואתקל במישהי ברוכת-חזה ששמה יהיה PRINCESS KIPPAT BARZEL, כי למה לא.
כך או כך, הואיל ואני רוצה לשמור על אנונימיות מסוימת בגוגל ובאתרים הללו, יש לי לצורך הגלישה באתרי הפורנו טאבלט פשוט, שאינו מצריך הרבה יותר מאשר להדליק אותו ולהתחיל לגלוש בו בלי להזדהות, וכך עשיתי במשך עשר שנים ויותר, עד שהטאבלט ששימש אותי לצרכים אלה נעשה כבר מבוגר, ואיטי, ומגיב בכבדות.
כמעט כמו בעליו.
והחלטתי שהגיע הזמן לרכוש טאבלט חדש.
כשבדקתי בגוגל ובאתרים רלוונטיים הבנתי שניתן למצוא כיום באינטרנט בהזמנה כולל משלוח טאבלט סביר במחירים שנעים בסביבות 600 שקלים, שנראה לי מחיר סביר מאוד ושווה את המאמץ. אבל מאחר שאני קצר רוח ומתקשה לדחות סיפוקים – משפט שמקבל בהקשר זה משמעויות שלא התכוונתי אליהן – החלטתי לתת קפיצה לעיר המחוז שלנו קלנסווה ולבדוק מה ניתן להשיג שם.
ניסיוני בקינגסטור-אל-משהאדאווי בקלנסווה הוא שהירקות והפירות אצלם תמיד זולים משמעותית מכל מקום אחר, על כן ציפיתי שזה מה שיקרה גם עם הטאבלט.
לא לקחתי בחשבון שאת הטאבלט לא קונים בשטחים, ולכן לא משקים אותו במי ביוב גולמיים שמוזילים את מחירו.
ניסיוני בקינגסטור-אל-משהאדאווי בקלנסווה הוא שהירקות והפירות אצלם תמיד זולים משמעותית. לא לקחתי בחשבון שאת הטאבלט לא קונים בשטחים, ולכן לא משקים אותו במי ביוב גולמיים שמוזילים את מחירו
ומכאן ארעה האפיזודה הבאה:
נכנסתי לחנות הסלולר בקלנסווה ושאלתי את המוכר אם יש לו טאבלט הכי פשוט וזול שמצוי בשוק.
"יודע כמה ג'יגה?" שאל המוכר. "ולאיזה שימוש? אם תגיד לי לאיזה שימוש אגיד לך כמה ג'יגה יתאים לך".
לאיזה שימוש?! איך אתה מסביר לו שהטאבלט מיועד רק לפורנו, ושהטאבלט הישן של ACER כבר נשחק מרוב שימוש? שלא לדבר על זה שהוא כבר משופשף לגמרי – הטאבלט, כלומר.
חיפשתי תשובה הולמת ומהוגנת. "זה בשביל הנכדים", אמרתי. "שיהיה להם במה לשחק כשהם באים לבקר אצלי". עם השיער המכסיף שלי והמראה הסולידי זה נראה לי משכנע לומר זאת.
"אה, בשביל שהנכדים ישחקו" הוא אמר. "משחקים זה דבר כבד, ואם תעמיס על הטאבלט כמה משחקים הם בכלל לא יזוזו. אתה צריך מינימום 120 ג'יגה! יש לי בשבילך משהו ממש טוב ב-1200 שקלים".
דמיינתי את אלכסנדרה סנואו מתפשטת ב-120 ג'יגה ו-1200 שקלים ונעשה לי לא טוב. "אולי בכל זאת 32 ג'יגה יספיקו?" שאלתי בהיסוס.
הוא נעץ בי מבט נוקב ועיניו אמרו: "רבאק! אלו הנכדים שלך, יא קמצן".
דמיינתי את אלכסנדרה סנואו מתפשטת ב-120 ג'יגה ו-1200 שקלים ונעשה לי לא טוב. "אולי בכל זאת 32 ג'יגה יספיקו?" שאלתי בהיסוס. הוא נעץ בי מבט נוקב ועיניו אמרו: "רבאק! אלו הנכדים שלך, יא קמצן"
"תאמין לי", הוא אמר. "גם אבא שלי קנה טאבלט בשביל שיהיה לנכדים שלו, הילדים של אח שלי הגדול, במה לשחק. שכנעתי גם אותו לקחת 120 ג'יגה וטוב שהוא השתכנע, כי אחרת זה לא היה עובד טוב".
דמיינתי את אבא שלו חורש אתרי פורנו בטאבלט של 120 ג'יגה ומקלל את הבן שלו שתקע לו טאבלט יקר כל כך בשביל פורנו, והחלטתי לבדוק עוד אפשרויות.
"אני צריך לחשוב על זה" אמרתי את המשפט הקלאסי של מי שלא מתכוון לקנות, ונפרדנו כידידים.
נכנסתי לסניף של KSP, רשת הידועה במחיריה הידידותיים למשתמש. שני בחורים צעירים וסימפטיים שהו בסניף באותה עת. אחד מהם פנה אלי בחיוך אדיב ושאל במה יוכל לעזור.
"אני צריך טאבלט לא יקר, 10 אינץ'", אמרתי.
ואז הבחור הצעיר שאל את השאלה שכבר שמעתי כמוה וכבר הכרתי: "לאיזה צורך? לאיזה שימושים? רק כדי שאוכל להתאים לך את הדגם, לפי דרישות העבודה", כך הצעיר החביב.
החלטתי שלא אכפת לי לומר את האמת – אני יכול להיות סבא שלהם. אם מישהו מביננו צריך להרגיש לא נוח, שירגישו הם.
"גלישה באתרי פורנו", אמרתי.
הבחור שמר על הבעה רצינית. "אה, צפייה בתכנים", הוא אמר.
נהדר! איך לא חשבתי על זה?
"בדיוק", אמרתי. "צפייה בתכנים – אין יותר מדויק מזה!".
ואז הבחור הצעיר שאל את השאלה שכבר שמעתי כמוה וכבר הכרתי: "לאיזה צורך? לאיזה שימושים? "גלישה באתרי פורנו", אמרתי. הבחור שמר על הבעה רצינית. "אה, צפייה בתכנים", אמר
ומאז, אם קורה שבשעת לילה אני במיטתי, וחניה במקרה מתקשרת אלי בסלולרי מחדרה שבקומה השנייה ואומרת: "קראתי לך מקודם ולא ענית – מה אתה עושה?".
"אה, שום דבר", אני עונה לה. "סתם, צופה בתכנים".
וכהרגלי, אני אומר את האמת.
"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו