המזרח התיכון הוא מרחב דינמי של התרחשויות בלתי פוסקות. לצד יציבות ומסורת, ישנה תנועה של שינוי והתחדשות. מדינות ועמים מתרחקים ומתקרבים על פי האינטרסים שלהם, בעיקר בתחומים של יציבות המשטר, ביטחון וצמיחה ושגשוג כלכלי.

בשנים האחרונות הרבה מהתנועה הדינמית הזו קשורה לציר האיראני-ג'יהאדיסטי, שמאיים על יציבות המשטר, הביטחון והשגשוג הכלכלי במדינות רבות במזרח התיכון (כולל, ירדן, מצרים, סעודיה, האמירויות, עיראק ועוד).

בשנים האחרונות הרבה מהתנועה הדינמית במזה"ת קשורה לציר האיראני-ג'יהאדיסטי, שמאיים על יציבות המשטר, הביטחון והשגשוג הכלכלי במדינות רבות באזור (כולל, ירדן, מצרים, סעודיה, האמירויות, עיראק ועוד)

מדינות אלו מתמודדות עם איומים אלו על ידי התקרבות למדינות אחרות, שמאוימות על ידי הציר האיראני-ג'יהאדיסטי או נאבקות בו (כמו ישראל, ארה"ב וחלק ממדינות אירופה) ולעיתים גם על ידי נסיונות התקרבות לאיראן עצמה.

בעוד שתנועה מהסוג הראשון משרתת את האינטרס הישראלי, ויכולה להוביל, אם ישראל תפעל נכון, להקמת ברית ביטחון אזורית נגד האיום האיראני, תנועה מהסוג השני מסוכנת מאוד לישראל. לכן יש לבחון כל פעולה (או הימנעות מפעולה) של ישראל, דרך השפעותיה על תנועות מסוג זה ולבצע הערכה מתמשכת של שאלת התחזקות או היחלשות הציר האיראני-ג'יהאדיסטי.

ה-7.10 הציב בפני ישראל הזדמנות היסטורית לחיזוק הציר המתון. אך למרות הפגיעה הקשה של צה"ל בחמאס, הציר האיראני-ג'יהאדיסטי הולך ומתחזק.

במישור הצבאי, חזבאללה מוסיף ומגביר את היקף ההתקפות על ישראל, הן בהיקפי התקיפות והן בעומקן; רצועת ארץ בצפון מדינת ישראל מפונה מעשרות אלפי תושבים כבר כמעט שנה. בנוסף, החות'ים ומיליציות פרו-איראניות תוקפים מפעם לפעם את ישראל, בדרך כלל ללא תגובה ישראלית, ואף איראן העזה לתקוף לראשונה את ישראל באפריל ומאיימת לעשות זאת שוב.

בנוסף, הכלכלה הישראלית נפגעה קשות, צה"ל מתמודד עם משבר בכוח אדם, המעמד הבינלאומי של ישראל נפגע קשות והמשברים הפנימיים בחברה הישראלית מעמיקים.

בעוד שהתקרבות למדינות שמאוימות מהציר הג'יהאדיסטי משרתת את האינטרס הישראלי, ויכולה להוביל, אם ישראל תפעל נכון, להקמת ברית ביטחון אזורית נגד האיום האיראני, תנועה מהסוג השני מסוכנת מאוד לישראל

ההתפתחויות האחרונות במצרים

להתחזקות הציר האיראני-גי'האדיסטי השלכות לא רק על מדינת ישראל. נתבונן לצורך הדוגמה בהתפתחויות אחרונות במצרים:

• מצרים רואה בהתחזקות הציר האיראני-ג'יהאדיסטי באזור סיכון לביטחונה, וכדי למצב את עצמה מחדש לאור התחזקות זו היא מתקרבת לטורקיה ובוחנת מחדש את יחסיה עם איראן. כך, לאחר נתק של 11 שנים, הגיע נשיא מצרים א-סיסי לביקור ממלכתי בטורקיה וקשר עמה הסכמים אסטרטגיים. בנוסף, איראן ממשיכה ללחוץ על מצרים לחדש את יחסיהן הדיפלומטיים.
• הפעילות ההתקפית המתגברת של הציר האיראני-ג'יהאדיסטי, ובעיקר הפגיעה הקשה של החות'ים בתנועה בים האדום, פוגעת קשות בכלכלת מצרים בגלל השפעתה על מעבר ספינות בתעלת סואץ. העצמה של הקונפליקט האזורי והימשכות ההפרעות לתעבורה בים האדום מסכנת את פוטנציאל הצמיחה וההכנסות ממסים ומייצרת סיכונים למשיכת השקעות.
• ההצהרות של בנימין נתניהו בימים האחרונים לגבי השארות ישראל בציר פילדלפי לצד צעדים שמרמזים על כוונת ישראל לכבוש ולשלוט ברצועת עזה (למשל, מינוי קצין בכיר לטיפול בצרכים ההומניטריים ברצועה), מהווים מבחינת מצרים איום בהפרה של הסכם השלום בין ישראל למצרים ולכן סכנה ממשית ליציבותה המשטרית, שכן העוינות הציבורית כנגד כיבוש הרצועה והפגיעה בכבוד מצרים מסכנת את משטרו של א-סיסי.

מבחינת ישראל, התקרבותה של מצרים לטורקיה והתרחקותה מישראל הם סיכונים מהותיים לביטחון ישראל. לעומת זאת, חיזוק היחסים עם מצרים, שהיא מרכיב חשוב בציר המתון, חיוני להגשמת היעד האסטרטגי של ברית ביטחון אזורית.

ברוח זו, חשוב לשים לב להכרזתו של רג'פ טאיפ ארדואן על כך שהוא רוצה להקים ברית של מדינות אסלאמיות נגד ישראל (לאחר שהודיע שלישראל יש כוונות אימפריאליסטיות במרחב). אין לקחת את דבריו של ארדואן בקלות ראש. הוא מזהה שהמזרח התיכון מתעצב מחדש באמצעות בריתות. העדיפות העליונה של ישראל היא ניצול מפת האינטרסים הנוכחית במזרח התיכון לכינון ברית בטחון אזורית.

התקרבות מצרים לטורקיה והתרחקותה מישראל הם סיכונים מהותיים לביטחון ישראל. לעומת זאת, חיזוק היחסים עם מצרים, שהיא מרכיב חשוב בציר המתון, חיוני להגשמת היעד האסטרטגי של ברית ביטחון אזורית

חשוב להבין, הזמן לא עוצר לא רק עבור החטופים, שכל יום נוסף בשבי חמאס מסכן מאוד את חייהם, וגם לא רק עבור החיילים שמחרפים את נפשם ברצועת עזה, באיו"ש ובגבול הצפון. הזמן שעובר, בעוד ממשלת ישראל מתמקדת באיומים טקטיים נקודתיים ומפקירה את החזית האסטרטגית – מסכן את כולנו.

לכן, השאלה המרכזית היום היא כיצד הופכים את האסון הנורא של ה-7.10 לניצחון אסטרטגי לדורות על ידי קידום ברית ביטחון אזורית. כל הקלפים נמצאים על השולחן ולישראל יש יד מנצחת. אבל אם ממשלת ישראל לא תשחק נכון בקלפים, היא יכולה להפסיד את כל הקופה.

מה צריך לעשות עכשיו

על ישראל להכריז, בתיאום עם ארצות הברית, על ועידה אזורית-מערבית שתעסוק ב:

• קביעת מתווה לשלטון זמני ברצועת עזה, צעדים למניעת חזרה של חמאס, פרטי תוכנית השיקום והדה-רדיקליזציה של רצועת עזה והתנאים להעברה, בבוא העת, של השלטון ברצועת עזה לידי שלטון פלסטיני מתון, יציב ונקי משחיתות.
• הבטחת קיום החלטה 1701 בגבול הצפון.
• הנחת היסודות להקמת ברית ביטחון אזורית.

ד״ר רונית לוין שנור היא חברת סגל באוניברסיטת תל אביב, ממקימות ״פורום היום שאחרי המלחמה״ וממובילות תנועת ״האינטרס הישראלי – ברית ביטחון אזורית״. היא משפטנית, מתכננת עירונית, ומומחית בתחום הקניין והתכנון והבניה. ד״ר לוין-שנור מתעניינת במיוחד בחקירת ואמידת ההשפעות של רגולציה ומכשירים משפטיים אחרים על החלוקה החברתית-מרחבית של טובין ויתרונות חברתיים וכלכליים, ועל ההשפעה של מרכיבים כלכליים וחברתיים על תהליכי קבלת החלטות. בעבר שימשה כעוזרת היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון בתחום המקרקעין.

פרופ' דפנה יואל היא חברת סגל באוניברסיטת תל אביב, ממקימות ״פורום היום שאחרי המלחמה״ וממובילות תנועת ״האינטרס הישראלי – ברית ביטחון אזורית״.