עם חיסול חסן נסראללה ומרבית ההנהגה הבכירה של חזבאללה, בנוסף לפגיעה הקשה ביכולות הצבאיות של הארגון ובאלפי לוחמיו ולזריעת הכאוס בשורות הארגון, הצליחה ישראל לייצר נקודת מפנה אסטרטגית מול חזבאללה.

את ההצלחה הצבאית המרשימה הזו חייבים למנף, באופן מיידי ומתוך המומנטום, לטובת מהלך אסטרטגי דרמטי: פירוק מלוא יכולותיו של חזבאללה לצד התכנסות להסכם שלום ונורמליזציה עם לבנון.

ד״ר רונית לוין שנור היא חברת סגל באוניברסיטת תל אביב, ממקימות ״פורום היום שאחרי המלחמה״ וממובילות תנועת ״האינטרס הישראלי – ברית ביטחון אזורית״. היא משפטנית, מתכננת עירונית, ומומחית בתחום הקניין והתכנון והבניה. ד״ר לוין-שנור מתעניינת במיוחד בחקירת ואמידת ההשפעות של רגולציה ומכשירים משפטיים אחרים על החלוקה החברתית-מרחבית של טובין ויתרונות חברתיים וכלכליים, ועל ההשפעה של מרכיבים כלכליים וחברתיים על תהליכי קבלת החלטות. בעבר שימשה כעוזרת היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון בתחום המקרקעין.

פרופ' דפנה יואל היא חברת סגל באוניברסיטת תל אביב, ממקימות ״פורום היום שאחרי המלחמה״ וממובילות תנועת ״האינטרס הישראלי – ברית ביטחון אזורית״.

המזרח התיכון הוא מרחב דינמי של התרחשויות בלתי פוסקות. לצד יציבות ומסורת, ישנה תנועה של שינוי והתחדשות. מדינות ועמים מתרחקים ומתקרבים על פי האינטרסים שלהם, בעיקר בתחומים של יציבות המשטר, ביטחון וצמיחה ושגשוג כלכלי.

בשנים האחרונות הרבה מהתנועה הדינמית הזו קשורה לציר האיראני-ג'יהאדיסטי, שמאיים על יציבות המשטר, הביטחון והשגשוג הכלכלי במדינות רבות במזרח התיכון (כולל, ירדן, מצרים, סעודיה, האמירויות, עיראק ועוד).

ד״ר רונית לוין שנור היא חברת סגל באוניברסיטת תל אביב, ממקימות ״פורום היום שאחרי המלחמה״ וממובילות תנועת ״האינטרס הישראלי – ברית ביטחון אזורית״. היא משפטנית, מתכננת עירונית, ומומחית בתחום הקניין והתכנון והבניה. ד״ר לוין-שנור מתעניינת במיוחד בחקירת ואמידת ההשפעות של רגולציה ומכשירים משפטיים אחרים על החלוקה החברתית-מרחבית של טובין ויתרונות חברתיים וכלכליים, ועל ההשפעה של מרכיבים כלכליים וחברתיים על תהליכי קבלת החלטות. בעבר שימשה כעוזרת היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון בתחום המקרקעין.

פרופ' דפנה יואל היא חברת סגל באוניברסיטת תל אביב, ממקימות ״פורום היום שאחרי המלחמה״ וממובילות תנועת ״האינטרס הישראלי – ברית ביטחון אזורית״.

ב-1950, שנתיים אחרי שתושבי הכפר הפלסטיני יבנא ברחו מבתיהם, הורה אלוף פיקוד דרום דאז משה דיין להרוס את המסגד של הכפר, שנבנה על גבי כנסייה צלבנית אי אז במאה ה-14.

הפיצוץ הרעיד את התל, אבל הצריח הממלוכי סירב לקרוס ונשאר על תלו. יותר מ-75 שנה לאחר מכן, הישראלים עדיין עסוקים במחיקת העבר המוסלמי של המקום.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".

זהו, החל הקרב: חוק התקשורת עבר, בג"ץ הקפיא את כניסתו לתוקף ולתומכי שני הצדדים לא נותר אלא לייחל שתפיסתם תנצח. מאחר שלי אין כל השפעה על ההמשך, ממקומי הצנוע אני בוחר להרהר בחיוניות חופש הביטוי לחברה הישראלית.

כדי לעשות זאת, עליי לחזור כחודש אחורה. בקוראי – לפעמים בהשתאות – את שפע הניתוחים שגדשו אז את התקשורת הישראלית לרגל ציון 250 שנה לעצמאות ארצות הברית (ב-4 ביולי), נזרקתי עשרות שנים בזמן לילדותי בניו יורק.

יהודה יעקב כיהן כדיפלומט מקצועי בין 1989-2025. במהלך הקריירה שירת כראש הנציגות הדיפלומטית בבוסטון, יצר שלוש יחידות חדשות – האחרונה למדיניות אימפקט חברתי – וזכה בפרס למצוינות מטעם משרד החוץ על מעורבותו במאבק נגד האיום האיראני. כמו-כן כיהן כחבר בוועד המנהל של שתי עמותות ישראליות העוסקות בקידום שוויון חברתי.

לפני זמן מה העלתה מכרה שלי אל דף הפייסבוק שלה צילום של ציורים מאת הצייר האמריקאי סיי טוומבלי (Cy Twombly) וכתבה:

"יצירות של האומן סיי טוומבלי, צייר ופסל אמריקאי 1928–2011. יצירותיו מוצגות במוזיאונים החשובים ביותר, וערכן עשוי להגיע לעשרות מיליוני דולרים. לפני מספר שנים שיתפתי בפייסבוק ציור של טוומבלי והבעתי פקפוק קל בגדולתו. אחד מחבריי נזף בי על בורותי וחוסר הבנתי, ומחק אותי מרשימת חבריו! ועדיין אני אומרת: WHAT THE FUCK?"

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.