זה בטח לא היה מה שהגנרלים הנאצים השבויים ציפו לו – או היו ראויים לו.

כפי שמתארת זאת ההיסטוריונית הלן פריי בספרה החדש, "אוזניים לכותל: מבצע המודיעין הגדול ביותר במלחמת העולם השנייה", פארק טרנט, האחוזה המפוארת בצפון לונדון שבה הוחזקו השבויים, דמה יותר למועדון ג'נטלמנים.

לגנרלים הבכירים יותר היו חדרי שינה משלהם, עם חדר אורחים צמוד. היה גם חדר שבו הם יכלו לשחק ביליארד, טניס שולחן או קלפים אחרי תה המנחה, ובערב חג המולד הוגשה להם ארוחה חגיגית.

נערכה להם אפילו קבלת פנים מכובדת: עם הגעתם, קיבל את פניהם של שבויי המלחמה לורד אברפלדי, אציל סקוטי נכבד ובן דוד שני של המלך. אברפלדי אמר לגנרלים שהוא קצין הרווחה שלהם, והרעיף עליהם תשומת לב.

הוא נסע פעמיים בשבוע לעיר כדי לקנות להם קרם גילוח, שוקולד וסיגריות; הוא הביא חייט שייקח את מידותיהם כדי לתפור להם בגדים חדשים; והוא אפילו הראה להם תמונות של הטירה שלו בסקוטלנד וביטא הערצה לפיהרר.

הגרמנים אף לא היו סגורים לגמרי במחנה השבויים היוקרתי הזה. קצינים בריטים בכירים לקחו אותם מפעם לפעם למסעדות יוקרה והזמינו אותם לתה בבתיהם. כפי שאמר אחד השבויים בני המזל לכאורה, לוטננט קולונל קורט קוהנקה: "המארחים הכפויים שלנו מתנהגים לגמרי כמו ג'נטלמנים".

אבל למעשה, שום דבר לא היה באמת כפי שהוא נראה. "לורד אברפלדי" היה המצאה של המודיעין הבריטי: לא היה אדם כזה במציאות. את התפקיד גילם באופן מושלם אחד מקציני המודיעין, איאן מונרו.

אם כן, כותבת פריי, מאחורי הפסדה של מועדון הג'נטלמנים בפארק טרנט, הבריטים ניהלו מבצע ריגול נרחב, יעיל ביותר, ובמונחי המאמץ המלחמתי – חיוני.

"הנאצים לא הבינו שבכל מקום שזה התאפשר, הותקן מכשיר האזנה – באביזרי התאורה, בתנורי האח, בעציצים, מאחורי הפנלים, תחת קורות הרצפה של חדרי השינה ואפילו על העצים בגן ותחת שולחן הביליארד"

מבלי שהקצינים הנאצים היו מודעים לכך, באחוזה הותקנו מכשירי האזנה. "הגנרלים לא הבינו שבכל מקום שזה התאפשר, הותקן מכשיר כזה – באביזרי התאורה, בתנורי האח, בעציצים, מאחורי הפנלים, תחת קורות הרצפה של חדרי השינה ואפילו על העצים בגן", אומרת פריי. אפילו תחת שולחן הביליארד.

האחוזה וסביבתה היו, לדבריה, "תפאורה של במת תאטרון". צבא מאזינים חשאיים – רבים מהם פליטים יהודים שהכירו את הדיאלקטים הגרמניים השונים – צותת להם. ההקלטות הועברו לחדר במרתף, תומללו, תורגמו ונבדקו בקפדנות לפני שנמסרו לחוקרים במקום, ואז נשלחו לסוכנויות מודיעין ולמשרדי ממשלה.

אחוזת פארק טרנט (צילום: (צילום: כריסטיאן מתיוס/אחוזת פארק טרנט/CC BY-SA 2.0)

רק חלק אחד מהמבצע

הספר של פריי מבוסס על אלפי תיקים, תמלילים ודוחות השמורים בארכיונים הלאומיים של בריטניה, שהותרו לפרסום בשנות ה-90 המאוחרות.

אולם פארק טרנט היה רק חלק אחד מהמבצע. בבית לאטימר ובפארק וילטון, שתי אחוזות בבקינגהמשייר, מצפון-מערב ללונדון, הופעלו מתקנים דומים בשנים הראשונות למלחמה. בעוד ש"האגפים המיוחדים" של פארק טרנט אכלסו בעת ניצחון בעלות הברית כמעט 100 קצינים גרמנים בכירים, במהלך המלחמה אוכסנו בסך הכול כ-10,000 שבויים בעלי דרגות נמוכות יותר בשלושת האתרים.

קולונל תומס קנדריק (צילום: באדיבות הלן פריי)

ההאזנות הניבו מידע מודיעיני עשיר: על תכניות הקרב של הגרמנים, על טכנולוגיות חדשות שפיתחו הנאצים עבור צוללות וכלי טיס ועל התקדמותה של תכנית הנשק הסודי של היטלר, שהולידה את טילי V-1 ו-V-2.

הן גם חשפו את הפילוג בין קצינים פרו-נאצים ואנטי-נאצים, ואת תגובותיהם ל"קשר העשרים ביולי", ניסיון ההתנקשות בהיטלר, ולתבוסתה הקרבה של ארצם.

והמטריד מכול, הן כללו תיאורים גרפיים מפי עדי ראייה למעשי הרצח ההמוני של יהודים במזרח – ולעתים מפי האנשים שביצעו אותם בעצמם.

שלא כמו הגנרלים, רבים משבויי המלחמה הזוטרים יותר בילו באותם מתקנים ימים ספורים בלבד, בעוד שיחותיהם מוקלטות ונאסף מהן מידע מודיעיני.

פריץ לוסטיג, אחד מ"מאזיני הסתר" היהודים: "התגובה שלהם לחקירות הניבה הרבה פעמים מודיעין טוב במיוחד. הם היו מספרים לשותפם לחדר על מה הם נשאלו, מה הם הצליחו להסתיר מהחוקר וכמה אנחנו כבר יודעים"

הם גם נחקרו שם, אבל לדברי פריי החקירות היו לפעמים "מזויפות ומבוימות כדי לגרום לשבויים לחשוב שהבריטים לא יודעים הרבה או שהם טיפשים".

כפי שסיפר מאוחר יותר פריץ לוסטיג, אחד מ"מאזיני הסתר" היהודים: "התגובה שלהם לחקירות הניבה הרבה פעמים מודיעין טוב במיוחד. הם היו מספרים לשותפם לחדר על מה הם נשאלו, מה הם הצליחו להסתיר מהחוקר וכמה אנחנו (הבריטים) כבר יודעים". רק לעתים רחוקות השבויים חשדו במשהו.

גנרלים גרמנים הולכים בשטח פארק טרנט (צילום: באדיבות הלן פריי)

המצודה הוכנה מראש

בימי ראשית המלחמה, שבויים גרמנים – מלחים שחולצו מצוללות שהוטבעו וטייסי הלופטוואפה הראשונים שהופלו מעל אנגליה – הוחזקו במצודת לונדון.

בתאי הכליאה במצודה הותקנו מכשירי האזנה כמה חודשים קודם לכן, בציפייה למלחמה. למצודה היה שימוש מוגבל – היא יכלה להכיל 120 שבויים בלבד – ועד תחילת השנה האזרחית החדשה אחוזת טרנט פארק כבר נכנסה לפעולה.

טרנט פארק, ביתו לשעבר של יהודי עיראקי אמיד בשם פיליפ ששון, צויד במכשירי האזנה בטכנולוגיה חדישה ביותר, שהגיעה מתאגיד הרדיו של אמריקה.

מי שפיקח על כל המבצע, שכונה בשם החלבי במכוון "מרכז השירותים המאוחדים לחקירות מפורטות", היה קולונל תומס קנדריק. "הקריירה הסוערת שלו", אומרת פריי, "התנהלה תחת סודיות מוחלטת, והייתה יכולה לשמש חומר לרומן בלשי".

קנדריק, קצין מודיעין ותיק, ניהל את רשתות הריגול של בריטניה במרכז אירופה בשנים שבין שתי המלחמות העולם. תפקיד הכיסוי שלו בשירות המודיעין היה קצין דרכונים בריטי שהוצב בווינה. בשליחות זו היה לו תפקיד מכריע בחילוץ יהודים ומתנגדים לנאצים מאוסטריה לאחר סיפוחה לרייך. לפי רישומי משרד החוץ הבריטי, קנדריק וצוותו הצילו כ-200 יהודים ביום, על ידי הנפקת ויזות.

פריי מכנה את קנדריק ה"אוסקר שינדלר של וינה", ומציינת כי הוא "זייף מסמכים כדי לאפשר ליהודי המדינה להגר ממנה, גם אם הם לא היו זכאים (לקבלת ויזה), ואישר את המסמכים שלהם, בכלל זאת בקשות אשרה לוקות בחסר".

קנדריק אפילו סגר עסקה עם אדולף אייכמן, שנשלח לאוסטריה כדי לטהר אותה מהיהודים החדשים שנוספו לרייך. במסגרת ההסכם, 1,000 יהודים קיבלו אשרות כניסה בלתי חוקיות לפלשתינה. מאוחר יותר ננזף קנדריק על ידי משרד החוץ של ארצו בשל מעשיו, שבוצעו מאחורי גבה של ממשלת בריטניה.

הלן פריי, מחברת הספר (צילום: Courtesy)

פחות מחצי שנה לאחר פלישת הגרמנים לווינה, קנדריק נעצר בידי הגסטפו לאחר שסוכן כפול בגד בו. בתום ארבעה ימים חקירה, הוא גורש מאוסטריה בעוון ריגול.

בשובו ללונדון, כשהמלחמה עם גרמניה כבר נתפסה כבלתי נמנעת, קנדריק מונה לפקד על המבצע שמטרתו הייתה לרגל אחר שבויי מלחמה שייפלו לידי בריטניה.

השיטות של קנדריק הניבו עד מהרה דיווידנדים גדולים. עם התקדמותה של המלחמה והעלייה במספרם של אנשי חיל האוויר וחיל הים הגרמנים שנפלו בשבי בריטניה, נאסף מידע מודיעיני רב חשיבות. המאזינים החשאיים למדו על אתרי נחיתה פוטנציאליים לפלישה המתוכננת של היטלר לבריטניה. הם גם אספו מידע על פעילות המחתרות בצרפת, בהולנד ובנורווגיה הכבושות; על פשיטות אוויריות נגד הממלכה המאוחדת; ועל תוצאות הפצצות חיל האוויר המלכותי על גרמניה.

בקרב על האוקיינוס האטלנטי, המאזינים גילו מידע על פעילות הצוללות הגרמניות, ועל מיקומם של בסיסי צוללות חדשים שנבנו בחשאי בחופי צרפת.

למבצע של קנדריק גם היה תפקיד במה שמכונה "מלחמת הקרניים", שבה מפציצי חיל האוויר הגרמני השתמשו במערכות ניווט רדיו מדויקות כשהפציצו את בריטניה בלילה, והממלכה המאוחדת הייתה צריכה לפתח אמצעי נגד משלה.

למבצע גם היה תפקיד ב"מלחמת הקרניים", שבה מפציצי חיל האוויר הגרמני השתמשו במערכות ניווט רדיו מדויקות כשהפציצו את בריטניה בלילה, והממלכה המאוחדת הייתה צריכה לפתח אמצעי נגד משלה

השבויים גם סיפקו מידע חיוני על טילי הטורפדו המגנטיים החדשים, שניתנים לשיגור מצוללות. מידע שאפשר לבריטים לנקוט אמצעי מנע על הספינות שלהם.

שיחות מעורפלות שניהלו השבויים על "הנשק הסודי" של היטלר הוקלטו כבר כחודשיים לאחר תחילת המלחמה. יותר משלוש שנים אחר כך, שיחה בין הגנרלים סייעה לבעלות הברית להבין את מטרתו האמיתית של האתר בפנמינדה שבצפון החוף הבלטי של גרמניה, ששימש לפיתוח טכנולוגיית טילים חדשה וקטלנית.

לדברי פריי, התקיפות האוויריות של בעלות הברית על האתר עיכבו את שיגור הטילים בחצי שנה. וכך, טיל ה-V-1 נחת לראשונה בלונדון רק שבוע לאחר הפלישה לנורמנדי. במהלך המלחמה, המבצע של קנדריק המשיך וסיפק מידע על אתרי שיגור ניידים של טילי V-1 ו- V-2 בצרפת ובהולנד, שהופצצו בעקבות זאת.

אנשי אס-אס, בהם היינריך הימלר, עורכים ביקור במחנה הריכוז מאוטהאוזן ב-1941 (צילום: CC-BY-SA-3.0-de/הארכיון הפדרלי הגרמני)

"תהיה העלות אשר תהיה"

המידע המודיעיני שנאסף בטרנט פארק נחשב כה יקר ערך, עד שכאשר הוחלט ב-1941 להרחיב את המבצע לבית לאטימר ולפארק וילטון, ראשי המודיעין סברו שיש לבצע זאת "מוקדם ככל האפשר, תהיה העלות אשר תהיה".

אבל ב-1943 קנדריק נתקל בבעיה אחרת. מספר שבויי המלחמה הלך וגדל עם הניצחונות הבריטיים בצפון אפריקה – שהביאו עימם את המספר המשמעותי הראשון של חיילים שבויים, בהם גנרלים ומפקדים – והיקף העבודה גדל. לאחר הפלישה לנורמנדי שוב נפל לידי בריטניה מספר רב של שבויים.

המאזינים גם התקשו להבין את השפה הטכנית והדיאלקטים השונים של הגרמנית. עד אז, האזנות הסתר בוצעו רק על ידי ילידי בריטניה דוברי גרמנית. לפיכך קנדריק נזקק לדוברי גרמנית ילידיים. הוא מצא את המענה בחיל החפרים הבריטי, שבו שירת מספר רב של פליטים גרמנים, רבים מהם יהודים.

כ-100 מהגרים, שרבים מהם נכלאו על ידי הממשלה הבריטית כ"אזרחי האויב" עם פרוץ המלחמה, גויסו בסופו של דבר. הם שמחו על ההזדמנות למלא תפקיד סודי כחלק מהמאמץ המלחמתי, לאחר שקודם לכן נשלחו לבצע רק עבודות לא מיומנות בחיל החפרים (בשלביה המוקדמים של המלחמה הייתה זו היחידה היחידה שבה יכלו לשרת אזרחי מדינות שבריטניה הייתה נתונה במלחמה איתן).

פריץ לוסטיג (צילום: באדיבות רובין לוסטיג ושטפן לוסטיג)

כפי שכותבת פריי, פריץ לוסטיג, שנמלט מגרמניה לאחר ליל הבדולח, היה מייצג טיפוסי של "מאזיני הסתר" החדשים של קנדריק. בקיץ 1940 הוא הוחזק כאזרח האויב באי מאן, ולאחר מכן שוחרר והצטרף לחיל החפרים. לאחר סדרה של ראיונות ב-1943 – שבעקבותיה הועלה מיד מדרגת טוראי לדרגת סמל – לוסטיג מצא את עצמו עובד עבור קנדריק. "לעבודה שלך כאן יש אותה מידה של חשיבות כמו ירי בנשק בקרב", אמר לו הבוס החדש שלו.

ללוסטיג עצמו לא היו נקיפות מצפון כשהחל לרגל אחר שבויים גרמנים. "הם כבר לא היו בני ארצנו", הוא אמר מאוחר יותר. מאזינים אחרים הביעו רגשות דומים. "מעולם לא הרגשתי שאני בוגד בגרמניה", אמר אחד מהם. "גרמניה בגדה בי".

ללוסטיג לא היו נקיפות מצפון כשהחל לרגל אחר גרמנים. "הם כבר לא היו בני ארצנו", הוא אמר מאוחר יותר. מאזינים אחרים הביעו רגשות דומים. "מעולם לא הרגשתי שאני בוגד בגרמניה", אמר אחד מהם. "גרמניה בגדה בי"

בין קנדריק ל"מאזיני הסתר" היה קשר חזק. הוא עזר בעבר למשפחתו של אחד מהם, ג'ורג' פוליי, להימלט מווינה. חבר אחר בצוות היהודי של קנדריק, ארנסט לדרר, שימש, על פי פריי, יותר ממאזין; לדרר, שמוצאו היה מחבל הסודטים, מילא גם תפקיד של מדובב. לבוש במדי קצין גרמני, לדרר היה אחד מכ-50 אנשים – רבים מהם פליטים גם הם – שהתחזו לשבויים ועזרו להתיר את לשונות השבויים.

בין הפליטים היהודים שהשתתפו במבצע היו גם נשים, כגון גרדה אנגל וסוזן כהן, שגויסו על ידי קנדריק לסייע בתרגום, במיון חומר מודיעיני ובעבודה פקידותית. לפעמים הרומנטיקה פרחה. חודש לאחר סיום המלחמה, לוסטיג וכהן נישאו.

קנדריק ו"מאזיני הסתר" שלו נחשפו לשיחות טעונות וכעוסות בין הגנרלים הפרו-נאצים לגנרלים האנטי-נאצים, שנתפסו בעיני הראשונים כתבוסתנים.

הם האזינו לתגובותיהם המבועתות על מעשי הנקמה של היטלר באלה שזממו להתנקש בו במבצע ולקירי ביולי 1944, והם שמעו כיצד הגנרלים לא הפגינו שום רגש כאשר קיבלו את החדשות על התאבדותו של הפיהרר, וכיצד, למרבה תדהמת הכפופים להם, הם השיקו כוסות יין ביום הניצחון של בעלות הברית.

אבל חלק מהדברים ששמעו "מאזיני הסתר" היו מעוררי אימה, בייחוד עבור אותם יהודים שמשפחותיהם היו עדיין לכודות באירופה. חלקם, דוגמת פטר גנץ, אכן גילו לאחר המלחמה שבני משפחתם נכחדו בשואה.

משפטי נירנברג (צילום: AP-Photo)

פרטים על זוועות השואה

אף על פי שמידע מודיעיני מסוים על פשעי המלחמה של הנאצים כבר התקבל לפני כן, רוב הפרטים על אותם פשעים החלו להיאסף ב-1943.

השיחות המוקלטות החלו לחשוף את גודל הזוועה. אחד השבויים דיבר על 300,000 אזרחים שנורו, אחר דיבר על 80,000 יהודים שנרצחו בלובלין, ושלישי הזכיר 5,000 שנרצחו ביום אחד בכפר באוקראינה, כשכולם מספקים פרטים גרפיים על מעשי הטבח שביצעו יחידות האיינזץ-קומנדו.

הוזכרו שמותי של מחנות שייוודעו לשמצה בהמשך – כמו אושוויץ, מאוטהאוזן וברגן-בלזן – וכמוהם משאיות גז, חיסול גטו ורשה ורציחתם של "לקויי הנפש". אבל אולי הדבר המדהים יותר מכול היה יחס השבויים לפשעי הנאצים.

ארנסט לדרר (צילום: באדיבות הלן לדרר)

אכן, נראה שחלקם הכירו את אופי הטרור שארצם הטילה על יהודי אירופה. מלח צעיר סיפר על מעשי טבח שהוא היה עד להם בליטא, והוסיף: "תאמין לי, אם היית רואה את זה, היית מתחלחל". טייס אחד סיפר שנקלע עם כמה חברים לאירוע של ירי המוני ליד לבוב. "אנחנו צריכים לשלם על זה", הוא אמר בקדרות.

בינם לבין עצמם, חלק מהגנרלים ביטאו תובנות דומות. "הדבר החייתי ביותר שראיתי מימיי", אמר אחד מהם, שהיה עד לתוצאותיהם של מעשי הרג ברוסיה.

לאחר שקנדריק הכריח את הגנרלים להתבונן בתמונות שצולמו במחנות ברגן-בלזן, בוכנוולד ודכאו עם שחרורם, אחד מהם אמר לעמיתו: "הקלון הזה ילווה אותנו לנצח. גם 1,000 שנים לא ימחקו את מה שעשינו".

לאחר שקנדריק הכריח את הגנרלים להתבונן בתמונות שצולמו במחנות ברגן-בלזן, בוכנוולד ודכאו עם שחרורם, אחד מהם אמר לעמיתו: "הקלון הזה ילווה אותנו לנצח. גם 1,000 שנים לא ימחקו את מה שעשינו"

אבל ההאזנות גם חשפו רגשות שהכילו הרבה פחות חרטה. חלק מהגנרלים תהו אם התמונות מזויפות. אחרים אמרו שהסבל שנגרם לגרמנים מידי הרוסים היה גרוע בהרבה. אחד הגנרלים אפילו טען שההתמקדות ביהודים מוגזמת. "הרבה יותר גרמנים מתו במלחמה הזאת מיהודים שמתו בתאי הגזים", הוא אמר.

אחר האמין שאת האשם בגורלה של גרמניה יש לתלות ביהודים – "המזיקים ממזרח" – עצמם. הועלתה גם הספקולציה שהבריטים והאמריקאים שמו להם למטרה להרוס את הצבא ואת האקדמיה של גרמניה.

מאזין חשאי מקשיב לשיחות של שבויי מלחמה גרמנים (צילום: באדיבות הלן פריי)

כמובן, היו גם ניסיונות להמעיט באשמתם של הכוחות החמושים של גרמניה, בטענה הכללית ש"רק כמה חיות אדם מהאס-אס" נושאים באשמה.

אבל כפי שהגנרלים ידעו, זה פשוט היה לא נכון. "השיחות הגלויות של הגנרלים חשפו בפני שירותי הביטחון את העובדה שלא זו בלבד שקציני הצבא הגרמני ידעו על פשעי המלחמה שבוצעו, אלא חלקם אף היו מעורבים בהם", כותבת פריי.

הגנרל דיטריך פון קולטיץ, ששירת במזרח לפני שהפך למושל הצבאי האחרון של פריז הכבושה, אמר, למשל, לאחד מעמיתיו: "התפקיד הגרוע ביותר שמילאתי בחיי – אף על פי שמילאתי אותו בשיטתיות – היה חיסול היהודים. ביצעתי את הפקודה הזאת עד הפרט האחרון".

"אוזניים לכותל", מאת הלן פריי (צילום: Courtesy)

קנדריק היה משוכנע שהמבצע שלו יוכל לעזור להביא לצדק את האחראים לפשעי המלחמה. למן ההתחלה הוא הורה למאזינים לשמור כל הקלטה רלוונטית ולסמן את אותם תקליטים באות A אדומה לציון המילה atrocity – זוועה.

אולם, בסופו של דבר לא נעשה שימוש בתמלילי ההקלטות במשפטי נירנברג, לאחר שהמודיעין הבריטי החליט שלא לחשוף בפומבי את שיטות ההאזנה שלו. ואכן, התיקים מחדר ההאזנות במרתף הותרו לפרסום רק בסיום המלחמה הקרה.

מעטה החשאיות שאפף את עבודתם של קנדריק ומאזיני הסתר היהודים שלו לא הוסר אם כן עוד במשך חצי מאה לאחר מכן. עד אז, רבים מהם כבר לא היו בחיים. לפיכך, רובם לא זכו להכרה ציבורית על תפקידם המכריע בתבוסת הנאציזם.

אבל עבור פריי, ההקלטות שהותרו לפרסום הן הרבה יותר מאשר עדויות היסטוריות. "תמלילי השיחות שהוקלטו הם בעלי חשיבות עמוקה ורלוונטיות להיום", אומרת פריי. "הם מהווים עדות בלתי תלויה ובלתי ניתנת להפרכה, שיכולה לשמש במאבק נגד הכחשת שואה ואנטישמיות. הייתי רוצה שהעדויות האלה ישמשו לחינוך על השואה ויזכו להכרה רחבה יותר בחברה שלנו".