ישראל בדרך לקריסה מוחלטת. נכון, אנחנו מדברים על כך כבר שנים. תמיד דיברנו על האפשרות הזו, עוד יותר במהלך חודשי ההפיכה המשטרית. אבל המצב הנוכחי הוא כזה שלא עמדנו בפניו מעולם.

רק כדי להבהיר כמה אנחנו מדברים על כך – בשנת 2017 הוציא רינו צרור את סרטו (המרתק) "יהודים פעם שלישית", בו נערך דיון באפשרות קריסת "הבית השלישי" – כלומר, ישראל של היום. אבל כרגע מתבהר כי אם ישראל ממשיכה בכיוון אליו היא הולכת – אנחנו קורסים. וכרגע, נראה שזה התרחיש הכי סביר.

ב-2017 הוציא רינו צרור את סרטו "יהודים פעם שלישית", שדן באפשרות קריסת "הבית השלישי" – ישראל של היום. אך כעת מתבהר כי אם ישראל תמשיך בכיוון אליו היא הולכת – נקרוס. וכרגע נראה שזה התרחיש הכי סביר

הניתוח הזה מתבסס על כמה הנחות די פשוטות.

1

ההנחה הראשונה היא כי הממשלה לא נופלת – הכניסה של גדעון סער משריינת את הקואליציה, ואין להתפלא אם העיסוק חסר האחריות של הממשלה עם איראן יכניס, שוב, את בני גנץ לממשלה. לכן, יש להניח כי הממשלה הזו תמלא ימיה ולא תיפול בהצבעות אי אמון או תקציב.

הבחירות לכנסת הבאה, העשרים ושש, צפויות להתקיים באוקטובר 2026, ואם הממשלה לא תיפול קודם – יש לממשלה זו עוד שנתיים עד אותן בחירות, ועוד לפחות כמה חודשים אחריהן (כי מצב שבו מכהנת ממשלת מעבר תוך סבבי בחירות אינסופיים כבר חווינו).

2

ההנחה השנייה היא שהמלחמה לא תעצור – הממשלה הזו מעוניינת במלחמת נצח, והאופוזיציה העלובה רק מעודדת אותה לכך. האופוזיציה מתחרה בעצמה בתמיכה במלחמה. יאיר גולן מכריז על תמיכה בפלישה ושליטה בדרום לבנון, יאיר לפיד מעניק עצות איפה עדיף לתקוף באיראן – כל זה במקום לומר בפשטות – כי את הלחימה יש להפסיק, ומייד.

3

ההנחה השלישית היא, כי המצב הכלכלי לא ישתפר. אנחנו אחרי שש הורדות דירוג אשראי של שלוש סוכנויות דירוג – כלומר שתי הורדות לכל סוכנות. ומכיוון שתגובת ממשלת ישראל הייתה התקפה מוזרה על אותן סוכנויות, ואפס לקיחת אחריות או כוונה לתיקון – אין להניח כי המצב ישתפר, אלא להניח כי ידרדר עוד.

ממש לפני יום כיפור נגיד בנק ישראל, אמיר ירון, יצא בהודעות פסימיות מאוד. הריבית לא יורדת, ויש להניח כי תעלה בקרוב. הגרעון הממשלתי עולה ותופח, התיקונים המתבקשים – מכניסת חרדים לשוק העבודה, ועד לסגירת משרדי ממשלה מיותרים – לא יקרו.

אנו אחרי 6 הורדות דירוג אשראי של 3 סוכנויות דירוג – 2 הורדות לכל סוכנות. ומכיוון שתגובת הממשלה הייתה התקפה מוזרה על אותן סוכנויות ואפס לקיחת אחריות או כוונה לתיקון – אין להניח שיפור אלא אף התדרדרות

4

ההנחה הרביעית היא שהמצב החברתי בישראל לא ישתפר. המשטרה תמשיך לשרת את איתמר בן-גביר ולרדוף מפגינים רגועים וערבים שלא עשו דבר, המתח בין חלקי החברה הישראלית לא ישכך – ומצב מלחמה ומצב כלכלי בעייתי רק יחמירו את הסדקים, השברים והמחלוקות.

וכמובן, ההנהגה החרדית לא מתכוונת לוותר כלל על פטור גורף לחרדים – והממשלה הנוכחית משתפת פעולה עם הפטור הזה. בפועל ובהמשך אולי גם בחקיקה.

*  *  *

מאמר זה חוזה קריסה, אבל למעשה הרבה מהקריסה כבר כאן, חוסר התפקוד כבר אתנו. הדשדוש בעזה, הורדות דירוג האשראי, המפונים המורחקים מבתיהם כבר שנה, החטופים שאינם כבר שנה, רצף הפיגועים, יישובי הצפון והדרום שנחרבו, תחבורה לא מתפקדת והרשימה האינסופית לא נגמרת.

הממשלה הזו לא הולכת להתפטר מבושה – כפי שהיו צריכים, גם לא ליפול. האופוזיציה מביכה ועלובה, ובה יאיר גולן מתחרה בבני גנץ מי יתמוך יותר במהלכי המלחמה המיותרת והכושלת הזו. החיזוק שהעניק גדעון סער לממשלה צפוי לאבטח אותה ולאפשר לה למלא ימיה – ולא ליפול בהצבעת התקציב.

הממשלה הזו לא הולכת להתפטר מבושה – כפי שהיו צריכים, גם לא ליפול. האופוזיציה מביכה ועלובה, ובה גולן מתחרה בגנץ מי יתמוך יותר במהלכי המלחמה הכושלת הזו. החיזוק שהעניק לה סער יאבטח אותה

המלחמה לא הולכת לשום מקום. זה שלא ננצח, זה ברור, זה שהפסדנו – גם. אבל לדשדוש הנוראי בעזה אנחנו מוסיפים את הדשדוש הצפוי בלבנון, ואת הניסיונות התמידיים להבעיר את הגדה המערבית, וגם את החברה הערבית בתוך גבולות הקו הירוק – בשאיפה לאינתיפאדה כוללת. ישראל הולכת להתעקש על תגובה מיותרת לאיראן, ואיראן תגיב והמעגל הנוראי יימשך.

בחסות המלחמה, ההפיכה המשטרית ממשיכה. ובעוצמה מוגברת. אלו לא רק התבטאויותיו של יריב לוין, או דרישת החרדים לחקיקה של חוק פטור, בכל מחיר, במהלך מלחמה. במהלך השנה האחרונה המשטרה הפכה לגוף אלים, המשרת את הימין. כשאני חטפתי מכות בהפגנה בירושלים – עמדו השוטרים בצד ולא עשו דבר. כשעשרות, כולל ח"כים, חדרו לשדה תימן – איש לא נעצר. אבל פיקניק בפארק ליד ביתו של ח"כ מהקואליציה – זו עילה למעצר. כך גם עצם היות אדם ערבי שמדבר בערבית. וכך, גם היותה של ישראל דמוקרטיה – הופכת להיות משאת לב או זיכרון רחוק.

עוד ועוד ישראלים עוזבים ויעזבו את ישראל. המספרים הגלויים מהממים ותקדימיים – ודי מטריד שהמספרים בכללם אפילו לא גלויים ויש תחושה שמנסים למנוע חשיפה של המצב האמיתי. לאחרונה נחשפו מספרי הישראלים שבחו"ל מעל שנה – זה הרבה, אבל רחוק מהתמונה המלאה – יש מעט מאוד ישראלים שלא חוזרים בכלל לישראל במשך שנה. התורים לקבלת דרכונים זרים מפוצצים, וכל מי שיכולים ויש להם מעט הון מעבירים חסכונות והשקעות לחו"ל – קונים בית ביוון או פורטוגל, או מוציאים השקעות החוצה. מה שהרסני למצב הכלכלי הגרוע גם כך.

הגירעון הולך ועולה, והורדות דירוג האשראי של ישראל היו ויהיו עוד. השקעות הון בישראל כבר מתמעטות במהלך השנה האחרונה, ורק ילכו וירדו. כל חברה בינלאומית ששוקלת היכן להוסיף עובדים או מרכז נוסף – תדלג על ישראל – בגלל המעמד הבינלאומי, דירוג האשראי הנוראי או פשוט העובדה שכל כך הרבה עובדים בכלל לא עובדים ונדרשים למאות ימי מילואים בשנה. כך גם לא מעט חברות שישקלו אם לעבוד עם ספק ישראלי או אחר.

כשאני חטפתי מכות בהפגנה בירושלים – עמדו השוטרים בצד ולא עשו דבר. כשעשרות, כולל ח"כים, חדרו לשדה תימן – איש לא נעצר. אבל פיקניק בפארק ליד ביתו של ח"כ מהקואליציה – זו עילה למעצר

מעמדה הבינלאומי של ישראל לא ישתפר, ורק יתדרדר. זה תוצר של המלחמה האכזרית המתמשכת ללא תכלית, של ההרג וההרס בעזה ובלבנון (למשל, למה אנחנו משמידים עכשיו את ג'בליה?). זה גם תוצר של ממשלת הימין הקיצוני שהתמודדותה עם ביקורת בינלאומית היא השמצת סוכנויות הדירוג הבינלאומיות, הכרזה על מזכ"ל האו"ם (מזכ"ל האו"ם!) כאישיות לא רצויה. וכמובן, המשך דרדור שירות החוץ של ישראל.

והוצאות המלחמה לא יירדו, והכספים הקואליציוניים לא יפחתו – כי הקואליציה הזו לא מסוגלת לתהליך קבלת החלטות אחראי, מסודר ורציני. קצבאות החרדים, פנסיות אנשי הקבע, משכורות חברי הכנסת, הוצאות על בתי ראש הממשלה השקעות בהתנחלויות – אלו לא ייפגעו. אבל תקציב הביטחון יעלה, עלויות שיכון המפונים יעלו.

ולכן – הגירעון ימשיך לתפוח. המיסים יעלו בלית ברירה, גיוסי אג"ח (אחד היה לאחרונה) ימשיכו – אבל לא ברור מי וכמה יקנו אותן, וברור שאת הבור התקציבי לא ימלאו.

ולכן אפשר לצפות כי במהלך השנה הקרובה נתוני האמת של האבטלה בישראל יצוצו ונראה אחוזי אבטלה הולכים ועולים – כי משרות לא ייפתחו, כי השקעות בישראל קפאו וירדו, ואנחנו לא רחוקים ממשיכת מרכזי פיתוח וסניפי חברות בינלאומיות מהארץ. אך גם כי תקציבים יירדו, כי ההשקעה הממשלתית במגזר שלישי – כולל בשירותים הניתנים דרך ובעזרת עמותות – כל אלו ייפגעו (מלבד עמותות מקורבות, כמובן). וכך, יהיו פחות ופחות מקומות עבודה והאבטלה תתנפח.

מעמדה הבינל' של ישראל לא ישתפר, ורק יתדרדר. בין השאר כתוצר של ממשלת הימין הקיצוני, שהתמודדותה עם ביקורת בינל' היא השמצת סוכנויות הדירוג הבינלאומיות, הכרזה על מזכ"ל האו"ם כאישיות לא רצויה ועוד

הניסיונות להתמודד עם המצב יימשכו. ניסיונות לגייס אג"ח, למשוך את חסכונות הציבור, לקצץ בכל מה שלא מקורב לקואליציה, להעלות עוד ועוד מיסים – מכל מי שלא מקורב לממשלה – כלומר – מעמד הביניים הישראלי (שכדאי כבר להפנים, כי מה שנקרא בטעות מעמד ביניים הוא מיליוני עניים).

ובהמשך – ממשלת ישראל תגיע אל הצעד הבלתי נמנע של כל ממשלה שכספה נגמר – הדפסת כסף חסרת אחריות שתביא את ישראל לסחרור של אינפלציה מטורפת. כזו שלעומתה משבר תחילת שנות השמונים יהיה כסף קטן (אינטנדד, כמובן).

אבל בשנות השמונים היו מפלגות, הליכוד והעבודה, שעם כל הבעיות שהיו אתן, אנשיהן וראשיהן היו אנשים אחראים ואכפתים, ויכלו, למשל לקיים ממשלת אחדות אמיתית.

זה לא המצב. השילוב של אינפלציה מטורפת, עם מלחמה אינסופית (כולל עם איראן), עם הנהגה מופקרת ועם משבר דיפלומטי מתגבר – אלו יגבירו את המשבר החמור גם כך – עוד אבטלה, מחירי הדירות יצנחו, השקעות לא יפחתו – כי הן פשוט ייעצרו, עזיבת הארץ תתגבר וצבא המילואים יהפוך להיות אפשרות כלכלית יחידה עבור יותר מדי אנשים – אבל לא בטוח שיהיה כסף לשלם להם.

ואז חברות, ובנקים, וחברות ביטוח יקרסו. וכך גם עמותות הנותנות שירותים חברתיים. חברות בינלאומיות – לא כולן, אבל מספיק מהן – ימשכו את מרכזיהן מישראל. מחירי הדירות יצנחו, אבל הבנקים שלמדו לקח ממשבר שנות השמונים – ישריינו את המשכנתאות שלא יקרסו.

הממשלה, שהיא הגוף שאמור לדאוג לחנינה קולקטיבית של משכנתאות – שמחירי הנכסים שהן תומכות בהם צנחו, ושלוקחיהן מובטלים – לא תתפקד כי היא לא מתפקדת. וממילא זו סוגיה שלא מעניינת כלל את השרים הרלוונטים – בצלאל סמוטריץ' ויצחק גולדקנופף, אבל גם אם הייתה מעניינת – הם לא היו מצליחים לעשות אתה מאומה.

וכך, נגיע לאתחול מוחלט של הכלכלה הישראלית. אתחול באמצע מלחמה שתתפרש על 3-6 זירות. ולכן – אתחול של מדינת ישראל.

השילוב של אינפלציה מטורפת, מלחמה אינסופית, הנהגה מופקרת ומשבר דיפלומטי מתגבר – יגבירו את המשבר החמור. עוד אבטלה, עצירת השקעות ועוד, עד אתחול מוחלט של הכלכלה באמצע מלחמה רב זירתית

זה עוד יכול להפוך להזדמנות – הזדמנות להפטר מכל מני חולאי עבר – פנסיות תקציביות, פנסיות אנשי קבע, תקציבי ישיבות, קצבאות אברכים ומשרדי ממשלה מיותרים. אבל מכיוון שהאופוזיציה לא מתפקדת, ואין לה כל תכניות עבודה לכל יום שאחרי, ומכיוון שבישראל בוחשים כבר שני עשורים לא מעט מיליארדרים ימנים (יצחק מירילשווילי, שלדון ומרים אדלסון, ארתור דנצ'יק ולב לבייב) שחלקם בנו תכניות עבודה מזעזעות – לא בטוח שתוצאת האתחול היא מדינה בת קיימא – שלא לדבר על מדינה שמישהו בכלל רוצה לגור בה.

וכל זה – תוך שנתיים שלוש.
ככה תיראה הקריסה. והחטופים, לא ישובו.

עמיר עקיבא סגל הוא סוציולוג ומשורר ישראלי, חי בברלין, פוסט דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה החופשית בברלין.