כאשר עוקבים אחר התקשורת הלבנונית המדווחת על המלחמה, יש תופעה שיש לתת עליה את הדעת – ההתעלמות מן ההתפתחות המשמעותית באמת במציאות הלבנונית – תנועת הפליטות והעקירות של מיליוני בני אדם. תנועה שלא התחילה היום, אלא במלחמת האזרחים בסוריה, ואפשר להוסיף לה גם את מאות אלפי הפלסטינים ב-1948. תנועה אשר הפכה את לבנון, הלכה למעשה, למדינה סונית.

כפי שהלבנונים לא היו מוכנים אז להכיר במציאות של פליטות פלסטינית בקרבם, וכלאו את הפלסטינים במחנות סגורים, כך גם היום הם מסרבים להכיר במציאות של פליטים סורים בתוכם, וכעת בגל הבריחה השיעית מדרום לבנון צפונה אל ביירות.

כפי שהלבנונים לא היו מוכנים להכיר בפליטות הפלסטינית בקרבם, וכלאו את הפלסטינים במחנות סגורים, כך גם היום הם מסרבים להכיר בפליטות הסורית בתוכם, ובגל הבריחה השיעית מדרום לבנון צפונה לביירות

בכל המאמרים שקראתי בעיתונות הלבנונית או בשידורי הטלוויזיה, לא מצאתי התייחסות לשינוי הדמוגרפי המכריע הזה. ואם כבר מתייחסים אליו שם – זה בעיקר בהיבט של הפשיעה הגואה בקרב העקורים. מה שעוד שמתי לב אליו הוא שהפליטים הסורים הסונים לא רוצים לחזור לסוריה, ורוצים לקבוע את ביתם בלבנון.

בסופו של יום, יכול להיות שלטווח ארוך המציאות הדמוגרפית הזאת תעניק את הפתרון לבעיה של לבנון – שתשלים את המעגל שעברה לבנון, ממדינה נוצרית, למדינה שיעית, ובעתיד מדינה סונית.

למה זה יכול להיות טוב לישראל? מכיוון שאם ישראל תשכיל לחדש את תהליך ההשלמה שלה עם המרחב הסוני בהנהגת סעודיה, מדינות המפרץ ומצרים, הרי הסונה, שהיא "בעלת הבית" של הלבנט, היא לבדה חשה שיש לה מנדט לעשות שלום עם ישראל, והיא תוביל את לבנון לשלום.

ופה נעוצה טעותה של ישראל – ציפיותיה שמיעוט נוצרי בלבנון יעשה עמה שלום. כל מהלכי השלום של ישראל נעשו עם הסונים – מצרים, אש"ף, מרוקו וברית אברהם. גם שיחות השלום עם סוריה קרסו כי העלווים לא יכלו לעשות את השלום בניגוד לדעת הסונה.

ישראל טועה בציפייה שמיעוט נוצרי בלבנון יעשה עמה שלום. כל מהלכי השלום של ישראל נעשו עם הסונים – מצרים, אש"ף, מרוקו וברית אברהם. גם שיחות השלום עם סוריה קרסו כי העלווים יסכימו על שלום בניגוד לדעת הסונה

זה לטווח הארוך. אבל בטווח המיידי אפשר לומר כי עניין זכות השיבה הפלסטיני קרס במהלומות הסער הערבי – תחילה בחורבן מחנות הפליטים בסוריה, וכעת בזעזועים הדמוגרפיים העוברים על לבנון. זעזועים ההופכים את הפלסטינים "לסונים", שישתלבו בעתיד בשינוי פניה של לבנון. זה יכול לאפשר מהלכים אסטרטגיים בין ישראל לירדן, בלי פחד החרב המתהפכת של זכות שיבה לישראל או לירדן.

יש לזה גם משמעות על ירדן – שהפליטים הסורים והעיראקים סתמו את הגולל את היתכנות "מדינה פלסטינית חלופית בגדה המזרחית", אחרי שכבר ברור לכל שהפלסטינים בירדן בכלל לא מעוניינים להתעמת עם הבדואים כדי להקים מדינה בירדן, ואפילו בצלאל סמוטריץ' לא יכול לשכנע אותם לעשות זאת.

להיבט הדמוגרפי של השינויים העוברים על לבנון, יש משמעות מיידית בהתנהגות של בשאר אסד. חזבאללה חושש מן הנוכחות הסונית המתעצמת בלבנון, מה עוד שאלה פליטים שברחו מאימת השיעה, ולוחץ על אסד להחזיר את אזרחיו לסוריה.

אסד ביטל את אזרחותם, וסירב להחזירם, והדבר גרם למתיחות בין חזבאללה לאסד, שבאה לידי ביטוי כעת, כאשר אסד נשאר אדיש למשבר של חזבאללה, ודחה לחץ איראני לסייע לשיעים בלבנון. על פי מקורות במחתרת הסורית, איראן התחילה להכשיר את אחיו מאהר אל-אסד להיות יורשו, אבל ולדימיר פוטין עצר את המהלכים האיראניים, כדי לשמור על אסד. ניסיון החיסול של מאהר אל-אסד המיוחס לישראל, מחזק את החשד על הקשר ההדוק בינו לבין האיראנים.

אסד ביטל את אזרחות הפליטים שברחו מסוריה, וסירב להחזירם. הדבר גרם למתיחות בין חזבאללה לאסד, שבאה לידי ביטוי כעת, כשאסד נשאר אדיש למשבר של חזבאללה, ודחה לחץ איראני לסייע לשיעים בלבנון

אבל, יש עוד סיבה מדוע אסד נשאר אדיש. אין לו שום סיבה לבוא ולעזור לחמאס שבגדה בו במלחמת האזרחים. חאלד משעל, שאסד קבע את מקום הפוליטבירו שלו בדמשק, הקים מתחת לאפו במחנה ירמוכ את תאי המרד הסוני נגד המשטר העלווי, ואת הבגידה הזאת אסד לא שוכח.

התוצאה – מחנות הפליטים בסוריה נהרסו עד היסוד, ויש להניח שאסד עוקב בשביעות רצון אחר הרס המחנות בעזה ובגדה. מבחינתו הבגידה של יחיא סנוואר בבנימין נתניהו משולה לבגידה של משעל בו.

מול לחצי איראן, אסד מעמיק מהלך קודם שלו, להתפייס עם האמירויות – למרות שסעודיה מסויגת מן המהלך – ולבסס את שובו לליגה הערבית. יש להניח, עם כך, שאם סעודיה תחליט לחזור ללבנון, אסד לא יתנגד. בסופו של דבר חיסולו של רפיק חרירי, נציגה של סעודיה בלבנון, בידי חזבאללה יחד עם עושי דברו אסד, חזר אל אסד בריקושט קטלני, שהוא בקושי רב נחלץ ממנו.

אחרי שאסד ניתק את הקשר שלו עם עזה, מגיע תורה של לבנון לנתק את הקשר הזה, כולל אישים בכירים בחזבאללה, כמו חבר הפרלמנט חוסיין אל-חג' חסן, שהביע תמיכה, אבל חזר בו.

על פי דיווחי התקשורת הלבנונית, עניין זה היה במוקד חילוקי הדעות בין נשיא לבנון, נג'יב מיקאתי, לבין שר החוץ האיראני. אבל איראן לא מבקשת רשות מן מלבנון לקבוע את עמדתה, והיא כופה את הקשר הזה בפועל — בהפעלת חזבאללה למרות כל המכות שספג, להמשיך ולירות על ישראל, כולל ידיעות שהפיקוד על חזבאללה עבר לידיים איראניות.

תוצאת המרד הסוני בסוריה – מחנות הפליטים נהרסו עד היסוד, ויש להניח שאסד עוקב בסיפוק אחר הרס המחנות בעזה ובגדה. מבחינתו בגידת סנוואר בנתניהו משולה לבגידה של משעל בו

חוסר הנחת מן האסון שהקשר עם חמאס המיט על לבנון התחיל להציף קטעי מידע שיכולים לעניין את ישראל, על הרקע לפריצת הנוח'בות של חמאס לתוך העוטף.

על פי עדותו של העיתונאי הלבנוני\פלסטיני נידאל אל-סבע, סנוואר צלצל חצי שעה לפני הפשיטה על העוטף לסאלח עארורי ודרש ממנו ליידע את חסן נסראללה כי צה"ל נטש את הגבול עם עזה, שהוא עומד לפרוץ פנימה, וכי על נסראללה לפשוט על ישראל מצפון. מדוע שנסראללה יקבל הוראות מסנוואר?

מידע זה משלים מידע אחר על סבב התייעצויות שנערכו בביירות בין חזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלאמי למתקפה מתואמת עם ישראל, אלא שעל עיתוי ההתקפה החליט סנוואר בעצמו בגלל "ניצול הזדמנות", ואילו חבריו בציר הרשע לא רצו לקבל את מנהיגותו. בסופו של דבר, הייתה זאת רק איראן שתמכה בינוואר. חזבאללה נגרר בעל כורחו, ואחרי המכות האנושות שקיבל, היא ממשיך בלחימה בגלל שאיראן יושבת לו על הצוואר.

בכך מעמיק הפער בין איראן וחזבאללה מצד אחד, לבין המערכת הפוליטית הלבנונית מצד שני, כאשר גם בכירים בחיזבאללה מתחילים להרגיש חוסר נחת מן המכבש האיראני עליהם.

מעמיק הפער בין איראן וחזבאללה מצד אחד, לבין המערכת הפוליטית הלבנונית מצד שני, כאשר גם בכירים בחיזבאללה מתחילים להרגיש חוסר נחת מן המכבש האיראני עליהם

האם המתיחות המצטברת הזאת תפקע בהתפוצצות פנימית? איך זה ישפיע על סוריה, על המשך התמרון הקרקעי של ישראל, ועל החלטות מועצת הביטחון שבוודאי יגיעו? ימים יגידו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.