תאונות הדרכים הן סרטן שתוקף את החברה הישראלית. הן הופכות בני אדם לפגועים בגוף ובנפש ואף הורגות אותם. מספר ההרוגים בדרכים הוא יותר גדול  ממספר החללים בכל מערכות ישראל.

גרוע מזה, המספר הזה נשאר עקבי ואף גדל קצת משנה לשנה בעקביות, ואנו בטוחים שלא נוכל לעשות משהו כדי לשנות את ההרס, האובדן, והכאב שמתלווה לחיי אלפי ישראלים בכל שנה בגין תאונות הדרכים.

בנוסף לאכיפת החוק והחמרת הפיקוח על הכבישים, עלינו להבין שרוב התאונות נגרמות על ידי "טעות אנוש". יש זלזול ב"ערך החיים" בארצנו, ודבר זה נוגד את הערכים של המסורת היהודית.

במסורת יש את "תפילת הדרך", שרבים שמים במכונית, תפילה לה' למנוע תקלות בדרך. אבל תפילה זו חוברה בזמן שרוב האנשים לא נסעו בכלל רחוק מביתם, ולא נהגו בעצמם, אלא נסעו בתוך רכב או ספינה שאחרים נהגו בהם

במסורת יש את "תפילת הדרך", שהרבה אנשים שמים במכונית, והיא תפילה לה' למנוע תקלות בדרך. אבל תפילה זו חוברה בזמן שרוב האנשים לא נסעו בכלל רחוק מביתם, ולא נהגו בעצמם, אלא נסעו בתוך רכב או ספינה שאחרים הנהיגו.

נסיעות ארוכות היו מסוכנות ורוב הסכנות בדרך לא היו בשליטה אנושית בכלל. ולכן, השפה והמוקד של התפילה הם בבחינת תחינות לה' להגן על הנוסע ממזיקים בדרך.

היום רוב הנסיעות שלנו הן ברכבים פרטיים, ואנו הנהגים. לכן חיברתי "תפילה לנהג". מטרת התפילה היא להגביר את המודעות שלנו לאחריות של הנהיגה ולערך החיים. אסור לנו להתנער מן האחריות האישית של הנהיגה. מי שמאמין/ה יכול/ה להמשיך ולהגיד תפילת הדרך, אבל כולנו, כולל חילוני, גם יכול להשתמש ב"תפילת הנהג".

נסיעות ארוכות היו מסוכנות ורוב הסכנות בדרך לא היו בשליטה אנושית בכלל. ולכן, השפה והמוקד של התפילה הם בבחינת תחינות לה' להגן על הנוסע ממזיקים בדרך

אנו זקוקים לעזרת ה', אבל בעיקר זקוקים לעזרה של עצמנו, כדי למנוע הקטל בדרכים. אנו בעצמנו אלו שצריכים "להיענות" לתפילה זו, ועל ידי היענות זו נגשים את בקשתנו. איך נוכל להתלונן שה' לא עונה לתפילות שלנו, כאשר אנו בעצמנו לא נענים להן?

התפילה מכוונת לשני כוונים, בכוון החוץ כלפי ה' ובכוון הפנים כלפי עצמנו. חילוני/ת יכול/ה להגיד את הקטע המודגש ולדלג על הקטע הלא מודגש, כ"כוונה" לפני הנהיגה.

אנו זקוקים לעזרת ה' במניעת ההרג בכבישים. ובנוסף לעזרתו, כל דבר שמגדיל את הערנות ומגדיל את תחושת האחריות האישית של הנהג רצוי. ואני מקווה שתפילתי, כוונתי, זו תורמת למשימה זו.

תְּפִלָּה לַנֶּהָג

אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי וְאִמּוֹתַי,

אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְשָׂרָה,

אֱלֹהֵי יִצְחָק וְרִבְקָה,

וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וְרָחֵל וְלֵאָה,

הַגִּיעֵנִי לְשָׁלוֹם לִמְחוֹז חֶפְצִי,

וְהַחֲזִירֵנִי לְשָׁלוֹם לְבֵיתִי.

תֵּן בְּלִבִּי לְהַשְׂכִּיל שֶׁכָּל אָדָם נִבְרָא בְּצַלְמְךָ,

וְשֶׁהַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא.

חָנֵּנִי בִינָה לְהָבִין שֶׁאֵין דָּבָר יָקָר מֵחַיֵּי אָדָם –

לֹא זְמַן וְלֹא כֶּסֶף, לֹא כָּבוֹד וְלֹא נְקָמָה.

עֲזֹר נָא לִי לִנְהֹג

בִּזְהִירוּת, לִשְׁמֹר מֶרְחָק;

בַּאֲדִיבוּת, לָתֵת זְכוּת קְדִימָה;

בְּעֵרָנוּת, לַעֲצֹר בַּזְּמַן.

תֵּן בִּי אֶת הַגְּבוּרָה לִשְׁלֹט בְּיִצְרִי,

בַּיֵּצֶר שֶׁל קִנְאָה וְתַחֲרוּת, שֶׁל שִׂנְאָה וְשֶׁל חַמְדָּנוּת.

אַל נָא תְהִי תַקָּלָה בִּגְלָלִי, וְלֹא אֶתָּקֵל בְּפֶגַע רָע.

לְמַעַן נַעֲבֹד אוֹתְךָ בֶּאֱמֶת,

וּלְמַעַן נַרְבֶּה אֶת קְדֻּשַּׁת הַחַיִּים בָּעוֹלָם.

וְכֵן יְהִי רָצוֹן, אָמֵן.

הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.