JavaScript is required for our website accessibility to work properly. ד"ר אריאלה אופיר: מצע של תקווה | זמן ישראל

מצע של תקווה

דון קיחוטה, איור מתוך הספר "הבט אחורה בחיוך" (צילום: איור: אפרת גל-נור)
איור: אפרת גל-נור
דון קיחוטה, איור מתוך הספר "הבט אחורה בחיוך"

חוט של חן וחסד משוך על "הבט אחורה בחיוך" (כרמל, 2023), ספרו של פרופ' יצחק גל-נור, איציק בפי חבריו. כשמאחוריו שובל ארוך של עשייה אקדמית וציבורית מעצבת (פרופסור למדע המדינה באוניברסיטה העברית, ועמית מחקר בכיר במכון ון ליר; לשעבר, נציב שירות המדינה בממשלת רבין; ממייסדי "שלום עכשיו" וממקימי "הקרן החדשה לישראל"; ועוד), גל-נור מפרסם, לראשונה, ספר אישי שהמתין לעת הנכונה לו. אציין שזכיתי לקחת חלק בעריכתו.

סיפורו של איזקיניו שנולד בברזיל, הפליג ב-1949 ארצה עם אמו ואחותו ("העלייה שלנו לא הניבה חומר ראוי לסרטי העפלה"), נבנה ובנה בה, והפך את שפתה מיריבה מרה לסיפור אהבה – הוא כתף להישען עליה בימים אלו.

סיפורו של איזקיניו שנולד בברזיל, הפליג ב-1949 ארצה עם אמו ואחותו ("העלייה שלנו לא הניבה חומר ראוי לסרטי העפלה"), נבנה ובנה בה, והפך את שפתה מיריבה מרה לסיפור אהבה – הוא כתף להישען עליה בימים אלו

הספר שופע הומניזם, הומור דק וחם, ומרחבי דעה ודעת. הוא פועם כרומן חניכה, וכולל, בכפיפה אחת, תמונות מרטיטות לב ואנקדוטות קורעות.

"לפי האגדה המשפחתית אצלנו, פעמון הכנסייה צלצל חצות, בלילה בין ה-5 ל-6 בדצמבר 1940, ובישר על בואי. נולדתי שנה ויותר לאחר שפרצה מלחמת העולם השנייה, פריז כבר נכבשה וההפצצות הגרמניות החריבו באותו יום את תחנת הרכבת 'ויקטוריה' בלונדון ופערו בה מכתש בעומק של שמונה מטרים. ברזיל הייתה רחוקה מהמלחמה באירופה. כעבור שנה, ב-7 בדצמבר, ארצות הברית תצטרף למלחמה בעקבות ההפצצה היפנית על פרל הרבור.

"…כשנולדתי, אבי וחבריו הברזילאים דנו בכובד ראש בסוגיה מה יהיה המספר שייכתב על חולצת הכדורגל שילבישו לתינוק. לפי מנהגי המקום, מדובר בהחלטה גורלית שעתידה לקבוע את דרכו של הבן אדם בעולם, שסובב כידוע כמו כדורגל. הם הביטו בעריסה וראו שמדובר בעולל קטן-גוף, שלא נועד למשימות הגנה, והלבישו אותי חולצה של "חלוץ" – שחקן התקפה בכנף שמאל שמספרו 11. כך נקבע אז גורלי – להיות גם קיצוני וגם שמאלי.

"…חייתי בנחת בברזיל עד גיל שמונה, ובראשית 1949 הועתקתי לפתע מסאו-פאולו לבני-ברק. מפטפטן גדול בפורטוגזית הפכתי דג אילם, שנאלץ לשחות במים זרים.

"…הדודים דיברו כל הזמן על המלחמה, והייתי מבוהל שהביאו אותי למקום כזה… לא אהבתי את המקום המפחיד שאליו נקלעתי. זרות השפה הציקה לי מאוד. התגעגעתי לבית הספר, למורים ולחברים שלי בברזיל… קיוויתי שנשוב לשם, אבל הזמן פעל לרעתי. אימא שלי הצטרפה אל היריב והתעקשה שלא לדבר איתי פורטוגזית, כדי שאלמד עברית, מה שרק חצץ עוד יותר ביני לבין המקום החדש. לימים אימא נהגה לספר שחצי שנה הייתי ברוגז עם העולם ולא דיברתי עברית עם אף אחד, עד שיום אחד התברר שאני מבין וגם מסוגל לדבר עברית, כאחד המקומיים.

."..אני חושב שדווקא הצליל הרך של הפורטוגזית סייע לי לבגוד בה – לוותר על השפה הנהדרת הזו ולאמץ את העברית הנוקשה שדיברו סביבי, עד כדי כך שלא נותר לי מבטא פורטוגזי, בניגוד לעמיתיי דוברי הספרדית, ששומרים יפה ובקנאות על המבטא הנפלא שלהם (בקשו מארגנטינאי שיגיד 'מרגרינה')".

"כשנולדתי, אבי וחבריו הברזילאים דנו בכובד ראש בסוגיה מה יהיה המספר שייכתב על חולצת הכדורגל שילבישו לתינוק. לפי מנהגי המקום, מדובר בהחלטה גורלית שעתידה לקבוע את דרכו של הבן אדם בעולם"

"הבט אחורה בחיוך" לא נענה לסיווגים. בפתח הספר גל-נור מקפיד לבדלו מ"אוטוביוגרפיה מסודרת", ואת פרקיו הוא מציע לראות כ"'חדרים' שמכילים כיסאות ושולחנות עם סמיכות כלשהי, ואני מקווה שהקירות בין החדרים לא ממש מפרידים ביניהם". בחדרי ספרו, חטיבות סיפורים קצרים וקצרצרים, הוא מסיר גם את המחיצות בין מציאות לבדיון.

עטיפת הספר "הבט אחורה בחיוך" של יצחק גל-נור
עטיפת הספר "הבט אחורה בחיוך" של יצחק גל-נור

בפואטיקה של כנות ומידתיות כמו-אידיאולוגיות, בנימה חומלת מחויכת, חפה מהפסיכולוגיזם השולט בספרות הישראלית, הוא מצייר תמונות שניתן לראות ולשמוע, סצנות בגוונים המזכירים, לא אחת, את "סינמה פרדיסו" הבלתי נשכח.

גל-נור שוזר עבר והווה, פסגות אושר וימי צער, פרקי חייו עם פרקים בתולדות המדינה, בחוטי איוריה של בתו, הציירת אפרת גל-נור. זיכרונות ילדות ונעורים; שירות צבאי ונישואין; חברויות אמיצות ואחווה קוסמופוליטית; ירושלים ואילת בשנות ה-60'; חייו באקדמיה וספר על בדיחות פוליטיות ("No Laughing Matter: A collection of Political Jokes", Routledge, 1985), שצמח מסמינר על הומור פוליטי שהעביר עם עמית באוקספורד; הערצת דון קיחוטה שהולידה אוסף המונה כ-300 ספרים מרחבי העולם על האביר ונושא כליו; אחורי הקלעים וגם החזית של תנועת "שלום עכשיו" ושל "הקרן החדשה לישראל"; משנה פוליטית והשקפת עולם חברתית; משתרגים אלו באלו למארג עלילתי ורעיוני שלם.

לא ניתן להקיף את מכמני הספר ברשימה קצרה. אציג מקצתם:

גל-נור מפליא לשרטט את דמויות הוריו, לתאר את ריקודיהם הנפרדים. אמו, פייקה-פנינה החיונית, רבת התושייה, "שהאמינה בי, שהמריצה אותי, וציפתה ממני לגדולות"; ואביו, אברהם (אברימ'ל) אובד הדרך, הנעדר, ש"ניסה בדרכו להיות אבא". סופם שהתגרשו, הוא חותם.

גל-נור מפליא לשרטט את דמויות הוריו. אמו, החיונית, רבת התושייה, "שהאמינה בי, שהמריצה אותי, וציפתה ממני לגדולות"; ואביו אובד הדרך, הנעדר, ש"ניסה בדרכו להיות אבא". סופם שהתגרשו, הוא חותם

הוא מצייר בחיות רבה מעברים פורמטיביים. למשל, את הפרידה מפלחת הלב מאמו ליד שער הכניסה לכפר הנוער הדסים. "אחותי ואני לא הצלחנו להרגיע אותה", הוא כותב, "ואז התיישבנו שלושתנו בוכים על מעקה האבן. לא הייתה לי שום אפשרות להתחנן שהיא תחזיר אותי הביתה ואמרתי לאימא שאני בסדר".

או את יומו הראשון באוניברסיטה: "ההתחלה שלי באוניברסיטה העברית הייתה צולעת. בסתיו 1959 עליתי לירושלים ברגל שמאל חבושה מפציעה בצבא, וביום הראשון ללימודים קיפצתי בגשם על קביים והחלקתי לתוך בריכת הנוי בכניסה לקמפוס בגבעת רם. הייתי עתודאי שרק כמה ימים קודם לכן סיים שלושה וחצי חודשי טירונות במחנה 80".

הוא מתאר גם את ההגעה בפעם הראשונה לאמריקה, ועוד. גל-נור צולח את המעברים, מפלס ומפסל את דרכו באופטימיות מבית אימא, והכוכבים, כתיאורו, שבים ונעים למסילותיהם.

"נשאלתי מהן זכויות אדם עבורי", הוא כותב; "בתמצית צרופה: בני אדם נולדים שווים". בין מריה, הגננת הקתולית שלו בברזיל, שלימדה אותו לשחק כדורגל, בסיפור הראשון בספר, למירי בת זמננו, שמבקשת לשכנע אותו להצטרף למאבק להצלת הדמוקרטיה, בסיפור החותם – לנשים שמור בטבעיות מקום של כבוד ושוויון.

בלב "הבט אחורה בחיוך" – סיפור על התפכחות. בנימה לא מחויכת בעיקרה, גל-נור מספר כיצד מצעיר ביטחוניסט, שש אלי קרבות ("למהגר כמוני, צה"ל היה כרטיס כניסה לחברה הישראלית"), היה ל"מחרחר שלום".

בלב "הבט אחורה בחיוך" – סיפור על התפכחות. בנימה לא מחויכת בעיקרה, גל-נור מספר כיצד מצעיר ביטחוניסט, שש אלי קרבות ("למהגר כמוני, צה"ל היה כרטיס כניסה לחברה הישראלית"), היה ל"מחרחר שלום"

התהליך היה ממושך:

"במבט מהורהר לאחור, אני מנסה להתחקות אחר תהליך ההתפכחות שלי מהצבאנות והביטחוניזם שלקיתי בהם כמו רבים מבני דורי. כנער ששאף להתערות בארץ ולהידמות לילידי המקום, ההתמכרות שלי לסיפור-המעשה שמשל בכיפה הייתה מוחלטת – "אין ברירה", "אין עם מי לדבר", "כוחנו בצבאנו". היא הייתה מלווה באימוץ סממנים של גבריות נוקשה שחונכנו עליה. לא היו לי ספקות: הוא הלך בשדות, שירי גבורה, פעולות התגמול, מלחמת סיני – הכול היה אפוף הילה של הערצה, בעיקר לפלמ"ח ולצה"ל. נוספו לכך הפחדים של דור שורדי השואה, שריחפו מאימים ונטמעו בנו… הייתי נער ביקורתי – סבוטז'ניק, כינה אותי מנהל הדסים – אבל לא היו לי כלים להבחין בין הגרעין הצודק של המפעל הציוני לבין העיוותים והסילופים שצמחו ממנו… בדרך להיחלצותי מבית הסוהר המיליטריסטי שלי, חזרתי פעמיים ארצה מחו"ל כדי להציל את המולדת, השתתפתי בשלוש מלחמות, ונחשפתי להשחתה הממארת של הכיבוש.

"…הייתי ועודני פטריוט ישראלי. אני גם ציוני, כי אני דוגל בזכות היהודים למולדת משלהם. אולם אני לא לאומן ולא ארכי-ציוני שסוגד לדגל או לעצים ואבנים. יש מקום להגדרה עצמית של שני העמים בארץ הקודש. אני מתעב את חוק הלאום הגזעני… למהגר כמוני קשה לומר זאת, אולם נאמנותי למדינה היא כעת על-תנאי: לא ארצה לחיות בישראל שמספחת את השטחים והופכת למדינת אפרטהייד מסואבת, או למדינה לא דמוקרטית. אנחנו קרובים לשם. כיום אני א.ש.ש. – כך אמרתי וצוטטתי בפומבי – אזרח שובר שתיקה".

כתיבת "הבט אחורה בחיוך" הושלמה ברקע המחאה נגד ההפיכה המשטרית, והוא נחתם בקביעה נוסכת האופטימיות: "הספינה עוד לא טבעה". מאז הסדקים בספינה התרחבו מאוד.

כתיבת "הבט אחורה בחיוך" הושלמה ברקע המחאה נגד ההפיכה המשטרית, והוא נחתם בקביעה נוסכת האופטימיות: "הספינה עוד לא טבעה". מאז הסדקים בספינה התרחבו מאוד

אין לנו ברירת ייאוש. עבור אלו המבועתים/ות מהניסיונות הגוברים מבית להורסו ולהחריבו, ומהפקרת החטופים והחטופות בעזה, ספרו הנפלא של יצחק גל-נור הוא צו עשייה ומצע של תקווה.

בעלת דוקטורט בספרות עברית, בתחום השירה המזרחית, ותואר מוסמך במשפטים. בעבר כיהנה במגוון תפקידים בתחום קידום השוויון של אנשים עם מוגבלות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,219 מילים
כל הזמן // שבת, 30 במאי 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו

צללים, גלימות ואקסטזה קתולית

בגלריה הלאומית בלונדון עלתה החודש תערוכה של אחד מגדול ציירי תור הזהב הספרדי ● בין קדושים מעונים שמתלבשים כמו דוגמני צמרת ועד ללימונים הכי משכנעים בתולדות האומנות, פרצ'סקו דה סורבראן מתגלה כגאון שצייר את האמונה – אך הלב שלו היה בכלל באופנה

לכתבה המלאה עוד 1,476 מילים

בינה מלאכותית, רגשות אמיתיים

בימים האחרונים עורר ראש הממשלה בנימין נתניהו סערה ציבורית לאחר ששיתף סרטון תחת הכותרת "ביביסט, לא חצי בן אדם". הסרטון מציג סצנה משפחתית הבנויה כפרודיה על "יציאה מהארון": בן צעיר מתיישב מול הוריו, והם מבטיחים לו שיאהבו אותו בכל מקרה. אלא שהגילוי הדרמטי אינו נטייה מינית אלא זהות פוליטית: "אני ימני. אני ביביסט".

מכאן מתגלגלת הסצנה לתגובה מבוהלת של המשפחה הליברלית כביכול, שמתקשה ליישב בין דמותו של הבן המשכיל, עובד ההייטק וקורא הספרים, לבין האפשרות שהוא תומך בנתניהו. הסרטון הפוליטי והבוטה טוען, שבישראל קיימים "ביביסטים בארון", אנשים שמסתירים את עמדתם מפני סביבה חברתית, מקצועית ותרבותית שמביטה בהם בבוז.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,259 מילים

השבוע התברר סופית שאף אחת ממטרות המלחמה לא הושגה

שלושה חודשים למלחמת איראן השנייה, ואף אחת מהמטרות שהוצבו בתחילתה לא הושגה במלואה ● חזבאללה קורא להפלת הממשלה הלבנונית, הלחימה בדרום לבנון הולכת ומתגברת ● ארדואן מרסק את האופוזיציה ומעצב אותה מחדש ● והשבוע ב-1946: ירדן הופכת למדינה עצמאית ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזה"ת

לכתבה המלאה עוד 1,186 מילים
אמיר בן-דוד

סיפור לשבת דו-קרב

ב-1971 יצא למסכים סרט מינורי של במאי צעיר ולא מוכר, שזה היה סרטו העלילתי הראשון. שמו של הבמאי היה סטיבן שפילברג. ככל שהסרט, שצולם בשלושה עשר יום בלבד, נחשב מינורי, עדיין הוא צבר מוניטין ונעשה מוכר וידוע. 

עד כדי כך היה הסרט מוצלח, עד שמבקרי קולנוע היללו את הבמאי הצעיר שהפך סרט בתקציב זעום לאחד מסרטי האקשן המותחים של תקופתו. אני לא ממש זוכר אם מישהו מהמבקרים ניבא לבמאי הסרט הזה עתיד גדול.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,133 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
בֶּן גְּבִיר 303

הגיע הזמן שפוליטיקאים יפסיקו להישאל אם הם מתחייבים לא להיכנס לממשלה עם המפלגות הערביות ויעומתו עם השאלה הקיומית החשובה באמת: האם הם מתחייבים לא להיכנס לממשלה עם איתמר בן גביר

לכתבה המלאה עוד 835 מילים

למקרה שפיספסת

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

מלחמת האזרחים של גולי איראן

קונגרס חירות איראן (IFC) התכנס לאחרונה בלונדון במטרה ליצור חזית אחידה נגד ממשל האייתוללות, אך נתקל באלימות מצד תומכי השאה לשעבר שהולכים ומקצינים ● כעת, חברי הארגון מנסים לנווט בין פלגים מסוכסכים, להקים "ממשלה" חלופית, לשמור על מרחק בטוח מישראל ולזכות באמונו של העם האיראני בדרך להפלת המשטר

לכתבה המלאה עוד 2,328 מילים

התסבוכת הפלילית של רומן גופמן

מסמך הראיות שהגישה היועמ"שית לבג"ץ מוכיח מעבר לכל ספק כי המועמד לראשות המוסד שיקר בפרשת הפעלתו של אורי אלמקייס - ומניח תשתית מספקת לחקירה פלילית על שיבוש מהלכי משפט ● הנזק שגופמן גרם חמור לא פחות - ואולי אף יותר - מהנזק שגרמה הפצ"רית לשעבר ● גורלו לא צריך להיות לא שונה מגורלה ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 936 מילים ו-1 תגובות

תגובות אחרונות

נתניהו רוצה ניצחון מוחלט על רשימת הליכוד לכנסת

הפחד מנציגי המחוזות העלה אצל נתניהו רעיון ישן של הקמת ועדה מסדרת שתקבע את הרכב הרשימה לכנסת ● בפגישה בלשכתו הוא עשה "כיפה אדומה" לשרים הבכירים כשהביא ראשי ערים שדרשו להעניק לו שליטה כמעט מוחלטת באמצעות שריונים ● הבכירים שחוששים לאבד את כוחם מתנגדים בתוקף, אבל נראה שבסוף ראש הממשלה יכופף שוב את המפלגה ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 774 מילים
סקר זמן ישראל
הסקר השבועי
YT
של יוסי טאטיקה

רוב המצביעים - ואפילו בגוש הקואליציה - מתנגדים לישיבה עם המפלגות החרדיות

גם מצביעי הימין מאבדים סבלנות כלפי השותפות עם ש"ס ויהדות התורה, כאשר רוב בוחרי עוצמה יהודית והציונות הדתית מתנגדים לקואליציה איתן - כך עולה מסקר חדש שערך יוסי טאטיקה ● במקביל, מגמת ההתחזקות של איזנקוט נמשכת ומפלגת ישר מזנקת לשיא של 18 מנדטים ● ואילו איחוד אפשרי של המפלגות הערביות עלול לטרוף שוב את הקלפים

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 503 מילים ו-2 תגובות

עיניים עצומות לרווחה

ריאיון טענה מפוקפקת של תקיפה מינית באמצעות כלב אפשרה לישראלים לפטור בשאט נפש את תחקיר "הניו יורק טיימס" על אלימות מינית נגד אסירים פלסטינים ● עו"ד שרי בשי, מנכ"לית הוועד נגד עינויים - ומי שסיפקה לכתב העיתון חלק מהעדויות - עומדת מאחורי הטענות הקשות ומסבירה מה קרה לנו מאז השבעה באוקטובר ● "אין תרבות שמענה, יש כוח שמענה. וכשנותנים לאנשים כוח בלתי מרוסן, הם תמיד ינצלו אותו לרעה"

לכתבה המלאה עוד 4,124 מילים

גפני גילה את הפמיניזם כשצריך להציל את הפטור מגיוס

חוק המעונות הוא לא מאבק על נשים חרדיות אלא עוד פרק במלחמת ההתשה של המפלגות החרדיות נגד שירות ושוויון ● גפני עטף את פטור הגיוס באריזה פמיניסטית, יהדות התורה השתמשה בוועדת חקירה ממלכתית כקלף מיקוח, והליכוד שוב הוכיח שאין לו קו אדום כשמדובר בהישרדות הקואליציה ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 688 מילים

מלכודת הדבש האיראנית

המשטר באיראן לא נפל ולא השתנה: הוא נותר כוחני ותאב נקם ● חילופי האש במפרץ בוחנים את גבולות הפסקת האש, אבל המטרה המיידית של טהרן היא כסף: לנצל את רצונו של טראמפ בשקט עד אחרי המונדיאל כדי לשחרר מיליארדים מוקפאים ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 693 מילים ו-1 תגובות
הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

שנ"צ במושב האחורי לא יפיל את נתניהו

תיעוד הקמפיין של גדי איזנקוט ב"עובדה" היה ההפך מסרט מלחמה: שיוט אגבי ונינוח ברכב ממפגש למפגש, והירדמות קצרה בתווך, במושב האחורי ● הכריזמה הדובית של איזנקוט מוסמסה לגמרי ● אולי זה מספיק כדי להפוך לראש ממשלה, אבל הרושם הוא שחסר כאן קרב: חזרה מיוזעת מיום ארוך של התחככות, צרידות חרוכה ממאמץ בלתי פוסק לשכנע אנשים, תחושה שמישהו נלחם על זה באמת ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 858 מילים

המל"ל כיבה את נורת האזהרה הירוקה

פרישת המל"ל מעיסוק במשבר האקלים מחזירה את ישראל לימים שבהם העיסוק בנושא נתפס כפריבילגיה של מחבקי עצים ● זה לא רק מיושן, אלא מנותק מהמציאות שבה מתקיים קשר הדוק בין שינויי האקלים לביטחון הלאומי ● הפתאומיות והשרירותיות של המהלך מעוררות חשש שמדובר בחלק מרוח התקופה: הרוח הטראמפיסטית המנשבת במסדרונות הממשל הישראלי ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 1,262 מילים

בג"ץ נתן לוועדת גרוניס סולם, והיא בחרה להישאר על העץ

המערכה על מינויו של אלוף רומן גופמן לראשות המוסד כבר אינה מתנהלת רק בין העותרים לנתניהו, אלא בין שופטי בג"ץ לוועדת גרוניס עצמה ● אחרי שהוועדה התבצרה בעמדתה וזיכתה את גופמן מכל דופי, שופטי בג"ץ יתקשו להימנע מהכרעה ישירה בשאלת טוהר המידות שלו ובגורל המינוי ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 936 מילים
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • העמוד שלך בזמן ישראל יציג את כל התגובות שפרסמת באתר
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק לקביעת סיסמה חדשה מחכה לך בתיבה
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.