נחום ברנע, בטור דעה פסימי למדי, קבע כי "המחאה איבדה את היכולת שלה ליצור סדר יום. לא נותר לה אלא לדפוק את הראש בקיר" (2.12.24, Ynet). באבחנתו של ברנע לא היה כל חדש. היא רווחת זה זמן רב, לרבות על במה זו. גם את ספת הפסיכולוגיה הציעו לפיענוחה.
אכן, זה זמן רב שתנועת המחאה נגד ההפיכה המשטרית ממחזרת ומשלהבת את עצמה בשלטי ענק שנונים, בקריאות-קרב ברשתות, בתוכניות מפורטות ל"יום פקודה", ובהפגנות כמובן. ללא תוחלת: ההמונים לא יוצאים מבתיהם, ומיליונים לא צרים על הכנסת.
בעלת דוקטורט בספרות עברית, בתחום השירה המזרחית, ותואר מוסמך במשפטים. בעבר כיהנה במגוון תפקידים בתחום קידום השוויון של אנשים עם מוגבלות.
חוט של חן וחסד משוך על "הבט אחורה בחיוך" (כרמל, 2023), ספרו של פרופ' יצחק גל-נור, איציק בפי חבריו. כשמאחוריו שובל ארוך של עשייה אקדמית וציבורית מעצבת (פרופסור למדע המדינה באוניברסיטה העברית, ועמית מחקר בכיר במכון ון ליר; לשעבר, נציב שירות המדינה בממשלת רבין; ממייסדי "שלום עכשיו" וממקימי "הקרן החדשה לישראל"; ועוד), גל-נור מפרסם, לראשונה, ספר אישי שהמתין לעת הנכונה לו. אציין שזכיתי לקחת חלק בעריכתו.
סיפורו של איזקיניו שנולד בברזיל, הפליג ב-1949 ארצה עם אמו ואחותו ("העלייה שלנו לא הניבה חומר ראוי לסרטי העפלה"), נבנה ובנה בה, והפך את שפתה מיריבה מרה לסיפור אהבה – הוא כתף להישען עליה בימים אלו.
בעלת דוקטורט בספרות עברית, בתחום השירה המזרחית, ותואר מוסמך במשפטים. בעבר כיהנה במגוון תפקידים בתחום קידום השוויון של אנשים עם מוגבלות.
בספר השיחות האוטוביוגרפי, "ג'ומס" (הקיבוץ המאוחד, 2023), מודה חיים אורון, יו"ר מרצ, הח"כ והשר לשעבר, באזני בן-שיחו רוביק רוזנטל, בכישלונה של מרצ להגיע למזרחים:
"אני מודה באי-יכולת שלנו, באי-יכולת שלי, להגיע לציבור המזרחי, למרות כל מה שעשינו… אין לי מפתח שיפצח את העניין הזה".
בעלת דוקטורט בספרות עברית, בתחום השירה המזרחית, ותואר מוסמך במשפטים. בעבר כיהנה במגוון תפקידים בתחום קידום השוויון של אנשים עם מוגבלות.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
נולדתי כחילוני בת"א ולמדתי בגימנסיה הרצליה. בגיל 24 חזרתי בתשובה כ-26 שנה. לא הצבעתי בבחירות לפני שחזרתי בתשובה ולא אחרי. את השקר של הפוליטיקה הבנתי בגיל 17 בשיעורי אזרחות. כמתבונן מהצד אני רואה שהאשכנזים לא הפנימו כלום ממה שעבר עליהם באירופה ונהפוכו אם הביאו איתם את הגזענות לארץ. לא ברור מדוע המזרחיים צריכים להתקרב אליכם ולא אתם אליהם. מה עושה אותכם יותר צודקים מאחרים. מדוע הדעה שליכם היא הנכונה וכל מי שחושב אחרת טועה. ולאן נעלמה "הדמוקרטיה" אם הרוב בחר אחרת מכם? האם חזרנו לגזע העליון? השמאל האשכנזי צריך לעשות חישוב מסלול מחדש ולרדת מהעץ שהוא טיפס עליו.
שטויות מגובבות בצורה ספרותית וכאילו מלומדת.
יאיר גולן הוא אדם בזוי, שפל, ומסית.
עסוק בעיקר בלפלג וממש לא בחיבור.
הוא אשכנזי מתנשא שלא מבין כלום על מזרחיות, וכמוהו כותבת המאמר . וכנרא גם כותבי הספר.
תקראו קצת על ישראל הראשונה והשניה ותבינו כמה טעות יש פה.
אני מעולם לא הצבעתי ביבי למרות שגדלתי בפריפריה ואני מזרחי. הפעם בעזרת ה אצביע ביבי רק כדי לתקוע לכןלכם אצבע בעין.
אכן, מילים כדרבנות; הכרחי ודחוף לנו לשלב ידיים וכוחות של כל המגזרים והמגדרים; ואף לפעול להנמכת חומות שנבנו בבכוונת מכוון ובשוגג בינינו; אכן, נדרשת הכרה בעוול ונדרש פיוס בתוך פעולה (ולא רק מילים ריקות). ד"ר דן פולק, יצר ויצירה, טיפול מיני וטיפולבאמנות
חיבור כזה לא יקרה משום שההצבעה לימין מצד חלק מעדות המזרח, היא הצבעה הורית-זהותית: אני מצביע לארגון המחבלים של ביבים שקרניהו כי הורי, סבי וסבתי הצביע ליכוד וקודם חירות. אני מצביע לש"ס כי הורי הצביעו לש"ס. טיפוס ההצבעה ההורית מוכח בהמוני מחקרים, גם בארץ וגם בעולם. חוץ מזה – דור המדינה שהפלה והסליל את עדות המזרח כבר מת, ברובו. יאיר גולן ובני גנץ היו בכלל בצבא ולא הפלו והסלילו אף אחד. גדי אייזנקוט הוא מזרחי. יאיר לפיד היה עתונאי בן לאב גזען ושונא מזרחים אבל טומי לפיד היה איש ליכוד, אחרי המהפך ב-1977 הוא מונה בידי מנחם בגין למנכ"ל רשות השידור כמינוי ליכודניקי למהדרין. רק שהלך לפוליטיקה התמרכז ל"שינוי". אביגדור ליברמן הוא עולה ישן ממולדובה שעלה לארץ בשנות השבעים, הרבה אחרי האפלייה הממוסדת "האשכנזית" נגד המזרחים. הוא לא גזען ולא הפלה והסליל אף אחד. לגבי נפתלי בנט שיחזור לפוליטיקה – הוא טעה טעות חמורה ביותר כשלא הכניס לרשימת הבית היהודי את אלי אוחנה בשל מוצאו העדתי. בנט מודה בכך וטוען שהרבנים האשכנזים הם שכפו עליו לעשות זאת.
מדינת ישראל ניצבת בפני רגע גורלי. זהו צומת קריטי בו ייקבע עתידנו: התדרדרות למדינת יהודה או עצירת הטירוף והשבת הדמוקרטיה למסלולה.
בנימין נתניהו, איש מבוגר ותשוש, שולט בכל מנגנוני השלטון ומכך נובע כוחו המוחלט. ניסיונו הרב וכישוריו מאפשרים לו להפעיל את המערכות, אך שלטונו אינו נצחי. סופו יגיע – אם בדרך הטבע כמו כל אדם, או באמצעות שרידי שומרי הסף והמחאה הציבורית. השאלה המכרעת היא: מה יקרה אחריו?
ד"ר אורית יעל (Orit Yaal) חוקרת היסטוריה חברתית ומגדרית. היא משתמשת בתקשורת ההמונים של התקופה כמקור להבנת החברות הנחקרות. להנאתה לומדת כל החיים, לפרנסתה מרצה במכללה אקדמית כנרת, לשלמות נפשה מרצה אקטיביסטית במסגרות אזרחיות (פורום מיכל סלה, מכינות קד"צ), פובליציסטית בעיתונות החופשית ונואמת בכיכרות. בחייה הפרטיים קיבוצניקית, פמיניסטית נשואה ואם לארבעה. מאמינה בשוויון חברתי, כלכלי ופוליטי, כי רוב בני האדם טובים צריך רק ללתת להם את הכלים להראות את הטוב הזה.
"להיות עם חופשי בארצנו" כתב נפתלי הרץ אימבר בטקסט שהפך להיות המנון המדינה, "התקווה". שאיפה שלא הושלמה מעולם, אבל התערערה משמעותית לאחרונה. השנתיים האחרונות הבהירו עד כמה המשפט הזה איננו מובן מאליו, עד כמה החופש שלנו מאוים – מבפנים ומבחוץ. למרות האמור לעיל אסור לאבד את התקווה ואת העשייה שהם תכלית הציונות.
בשנה ה-77 לעצמאותנו, אנחנו נעשים פחות ופחות חופשיים – להביע דעה, למחות, לחיות בהתאם לערכינו ואמונותינו. זה לא קרה במקרה – במלאת 77 שנות עצמאות ישראל, שבשנים הראשונות כללה ממשל צבאי על ערביי ישראל ומאז מלחמת ששת הימים, 58 שנים של שליטה בעם זר מחוץ לגבולותינו, הכיבוש הולך ומשתלט על העצמאות. כמו ענן שחור וגדול, הוא מכסה את מלוא שטחה של הארץ ולוקח מאתנו את החופש, את הפריווילגיה להיות בני חורין במקום שבו אחרים אינם חופשיים כמונו.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
ההיסטוריון פרופ' מוטי גולני, שנהרג עקב קריסת עץ עליו בעת טיול בנחל השופט, נולד וגדל בקיבוץ גבעת ברנר. בן 71 הוא היה במותו. יומן נעורים שהוא כתב לעצמו בסוף שנות הששים של המאה הקודמת, נועד להיות בעתיד, כדבריו, ספר הנצחה לזכרו.
דבריו מתקשרים עכשיו ליום הזיכרון. קטעים מאותו יומן כלולים בספרו של ההיסטוריון ד"ר שאול פז "פנינו אל השמש העולה". הנושא המרכזי של הספר (שערכתי): הקיבוצים ותנועות הנוער החלוציות בתקופה שבין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
זוכרים את חרפת ה-11:0? בג"ץ המפוחד והמורתע לא ייכנס לבריכה הטובענית כדי לבדוק עובדתית מי צודק בתצהירו – רונן בר או ראש ארגון המחבלים, הדיקטטור, הצורר ורוצח החטופים ביבים שקרניהו. השלישיה המובילה אך המובלת תבקש מבר את תאריך הפרישה שלו, תקבל את התאריך, תפסוק שעם קבלת התאריך והפרישה המתקרבת העתירות מתייתרות, אין צורך לתת פסק דין מנומק, ואין צו להוצאות לאף אחד מהצדדים. וזהו. המבצר כבר נפל לפני חמש שנים. מה שנשאר ממנו הם 12 פחדנים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הכותבת מערבבת דברים. הרוב המוחלט של המפגינים נגד ההפיכה המשטרית ו/או בעד החטופים הם אנשים המתעבים הפגנות ולא יצאו להפגין לפני כן מימיהם (והם ממש לא צעירים).
היה צריך איום על הדמוקרטיה עצמה, או כשלון מונומנטלי כדי להוציא אותם לרחובות.
על דו"ח שאף אחד מהם לא שמע עליו באורך 150 עמוד עם כותרת לא מובנת באורך 16 מילים, הם בוודאי לא יצאו להפגין. לכידות חברתית רחבה מתגלה רק בעיתות משבר ענק אשר נוגע ליסודות החברה – לא לעוול ספציפי זה או אחר.
לכידות חברתית יום יומית מתרחשת רק בסקלות קטנות של קהיליות, כולל עבור "אלו הרואים עצמם דמוקרטים, ליברלים, סולידריים". תחסכי מאיתנו את ההטפות הצדקניות.