מי זה הפרופסור הזה.. הם מוזמנים לעבור לירדן אם הם יושבים בתוך הארץ שלנו גבולות שלנו מכל הכיוונים שלהם איך בדיוק נתנתק מהם – לצאת לחול להעביר סחורה לשמור על כל כך הרבה גבול עם עוינים ומחבלים נמאס לנו שיועברו לירדן היא גדולה ושם לא אכפת לתושבים מהטבע. הפלסטינים שורפים זבל ומשחיתים את הטבע אם הם היו נורמליים היו תאזרחים אבל הם לא אז שילכו נמאס מפיגועים, מהאכזריים האלו, ומימי שתומך באכזריים האלו.

אז יהיו בחירות בישראל ויש קואליציה שיכולה לנצח עם המצע הזה?
וגם לפרק את הפשיזם המושחת הלאומני של כיבוש?
ויש בצד הפלסטיני מישהו שירושת אבו מאזן תאפשר לו להיבחר בבחירות ולייצב פוליטית וממסדית יכולות להוביל תהליך רגיש ומסובך וארוך מאוד של שינוי לדו קיום?
ויש רוב ישראלי ורוב פלסטיני שיודעים לעצור את המיעוטים הפונדמנטליסטים האלימים בתוכם, ולדרוש הנהגות אמיצות?
ואירן רוסיה וסין בעד הסדרה אזורית שנותנת לישראל מקום ומחזקת את מדינות האזור שתומכות בארהב ובפטרודולר?
מישהו יודע איך לשקם את הפליטים במקומותיהם? מנהיגי הפלסטינים מוכנים לוותר על עכו חיפה יפו? מה לגבי ליפתא ובניינים ברחביה בירושלים? יש להם מנגנוני ביטחון מאוחדים שמוכנים לאכוף הסכם בנחישות? וליהודה יש מנגנונים כאלו?
אתגרים קלילים

יום לפני הטבח היית שואל על מדינה פלסטינית הייתי אומר לך – רעיון סביר, כמובן עם תנאים להשארת איזורי התיישבות גדולים והסכמה לפינוי גבעות וחוות ביהודה ושומרון.

אחרי הטבח אין על מה לדבר – כל מחשבה שניתן לחיות איתם כל עוד אונר"א, הרש"פ וחמאס שולטים בחינוך שלהם אין לשני העמים עתיד בשלום. מאז הטבח דגלתי בתוכנית שמצריכה הקרבה והמשכה לכאורה של הסטטוס קוו תוך כדי סיפוח של גוש עציון ועוד מרכזיי יישוב גדולים אך עם זאת להתחיל לגשת לחינוך הפלסטיני מטעם ישראל, לא ללמדם שנאה אלא הגיון. מדעי המדינה אינם עוזרים כאן אלא השקפה הסטורית רחבה, שמתבססת על בסיס שדווקא כן משותף לשלושת הצדדים – הרצון לחיות בשלום בארץ הזאת. לתת לחברה של ברברים מדינה, כשסביר להניח שלמחרת הקמת תפתח כנגדנו במלחמה, בין אם רשמית ובין אם לאו היא הצעה של כסיל.
בטח ובטח אחרי הטבח, להשלים עם דבריך תהיה אמירה כוללת ועולמית שאומרת שאם אתה תרצח הרבה אזרחים תזכה בכל אשר תחפוץ כל עוד תתעקש ושלא נדבר על חטיפת אזרחים זרים והרעבת אזרחיך שלך.

ראינו איך נסיגה עם הסכם (אוסלו) עבד, ואיך ההתנתקות עבדה. לא מדברים איתם על הסכמים ונסיגות, צריך לדבר על אינטרסים וכשהאינטרס שלהם מתבטא ברצח ישראלים, יהודים ןערבים כאחד, אין פה על מה לדבר.

להגיד גם שהטקטיקה הצבאית נכשלה בשביעי תהיה הפגנת בורות מרשימה לפרופ' שכן ידוע שצה"ל (אשר הדיווחים על המתקפה לא הגיעו ברובם לדרגים הגבוהים בעלי ההשפעה) לא היה ארוך ורוב החיילים בעוטף באותה שבת היו מעטי מספר, ובמקומות אשר בהם היה חיל לוחם כבר עם תחילת המתקפה, שרדו "יפה". העניין הוא שדווקא בגלל חוסר מפגן של חוסן צבאי ובגלל ערועור היחסים התוך אזרחיים תוך כדי דיבורים על מלחמת אזרחים הודות לביבי, שותפיו, ויריביו (כן גם יאיר גולן שלך אשם במתקפה) קרה מצב שישראל בישלה דייסה, ערכה שולחן, הניחה את הסיר יצקה לקערות ומזגה יין לכוסות – כל מה שהיה חסר היה שיחיא האהוב יבוא ויקח ביס יפה מהדייסה ולגימה גדולה מהכוס. כל מי שלא היה עסוק בלהשמיץ את שכנו, היה יכול לראות מתקפה מתקרבת אך ההנהגה הפוליטית של המדינה בחרה לצמצם אופקים ולא לראות את האמת.

גם עכשיו המצב דומה, חמאס אינו מורתע כבר כי אין לו מה להפסיד, הוא יכול כבר רק להרוויח כי אנשים כמוך אומרים לישראל שהאינטרס שלה הוא מדינה פלסטינית תוך כדי התעלמות מכמה משתנים. אני בטוח שהפרופ' אדם חכם וידען בתחומו אבל יש מן דבריו שאסור שייתקבלו ברצנות רבה במוחותיהם של הח"כים במדינתינו שמא יפילו עליינו חורבן ויביאו עוד הרס רב וגלי אלימות דומה לכזאת אשר חווינו על בשרינו בעולם.
איני נהנה מההחזקה בשטחים פלסטינים אשר רואים בי כאוייבם הנצחי אך אין זה הזמן (לא עכשיו ולא בשנים לבוא) לתת להם את הפרס הזה בשם מדינה.
אם הפרופסור יראה התגובה ובחר לקראה אני מקווה שנתתי לו דגימה מן ההשקפה שלי על הסכסוך ושיידע שאין אני בא לזלזל בו אלא באתי לחלוק על עמדתו בעניין.

יש מי שמכנים את המצב בינינו לבין ערביי יו"ש סכסוך ישראלי פלסטיני. תנאי מוקדם לסכסוך שותפות מוקדמת. ומכוון שלא התקיים ולא קיים שותפות כל שהיא על הבעלות על הארץ. לא יכול להתקיים סכסוך. באו"ם שאלו את דוד בן גוריון מאיפה הזכות שלכם על הארץ והוא ענה בזכות התנ"ך. רק מי שיפתח ויקרא בתנ"ך יבין שאין לעם ישראל שותפים כל שהם על ריבונות בארץ ישראל.

את טועה, יעלה. עברנו כבר את נקודת האל-חזור. אולי במקום שאת עובדת, במקום שאת מתגוררת, עדיין לא רואים את זה אבל אין תקווה. בשלב זה איש איש לנפשו.
ואני הייתי מייעץ לשקמה: יש לך עתיד טוב, הרבה יותר טוב, עם כשרונותייך אלה, בכל מקום אחר. אל תעלי את עצמך קורבן על מזבח הציונות הישנה, כי מה שחלמו אבותינו הנהדרים שהקימו את המדינה הזו הפך לחלום דהוי. קומי ועשי לביתך ילדייך ומשפחתך. תודה באמת מקרב לב על כל מה שניסית לעשות.