במאמרי הקודם הגדרתי את זוועות חמאס ביישובי הנגב המערבי כעונים לרוב ההגדרות של רצח עם לפי האמנות הבינלאומיות. אולם, כיצד הגענו למצב בו יכול ארגון טרור קטן יחסית לפלוש לשטח ישראל, להשתלט על חלקים מהמדינה ולבצע בהם זוועות כה קשות?

מה גרם לליקוי המאורות הזה אשר פגם בצורה חמורה בתשתיתו המעשית והמוסרית של המפעל הציוני, שהבטיח "לעולם לא עוד"? נקודת המבט והניתוח אותה אני מציע הפעם היא דרך התפיסה הביטחונית של ישראל והשינויים שחלו בה בעשור וחצי האחרונים.

מה גרם לליקוי המאורות שפגם בצורה חמורה בתשתיתו המעשית והמוסרית של המפעל הציוני, שהבטיח "לעולם לא עוד"? אנתח זאת דרך התפיסה הביטחונית של ישראל והשינויים שחלו בה בעשור וחצי האחרונים

הדוקטרינה ששלטה בכיפה הביטחונית בישראל במשך עשורים רבים היא "דוקטרינת בגין". את הדוקטרינה הביטחונית שלו עיצב מנחם בגין לאורך עשורים רבים, והיא התבססה על לקחים שהפיק מהשואה. בראשם, הגישה לפיה אם אויב של מדינת ישראל מצהיר שהוא מתכנן להשמידה.

לדבריו, על מדינת היהודים לעשות הכול כדי למנוע מאויב זה להשיג את הכלים והיכולות להשמיד או לפגוע קשות באזרחי מדינת ישראל:

"והלקח הוא פשוט. יש להילחם לפני שהאויב השלים את ההסגר עלינו. יש להתקיף כדי להגן על האומה; ולא להתגונן… ההתקפה העברית, כל התקפה עברית… היא פרי רצון החיים של אומה משועבדת ומושמדת".

בגין הקפיד להדגיש, כלקח מרכזי מהשואה, שיש להאמין לאיומי ההשמדה של אויבי ישראל ולהתייחס אליהם ברצינות. הוא נהג להזכיר כיצד מנהיגי העולם זלזלו באדולף היטלר ומה הייתה התוצאה שנבעה מכך.

לפי תפיסתו, מדינת ישראל מתמודדת עם אויבים לא רציונליים ולכן אסור בתכלית האיסור לאפשר להם להתחזק ולסכן את קיום מדינת ישראל ואזרחיה.

ישנם חוקרים הטוענים שדוקטרינת בגין מתייחסת רק לאיום הנובע מנשק להשמדה המונית. ואכן האירועים הבולטים המוזכרים בהקשר לדוקטרינה זו הם חיסול הכור האטומי בעירק ביוני 1981 על ידי ממשלת בגין וחיסול הכור הסורי בשנת 2007 על ידי ממשלת אולמרט. אולם בכתביו הדגיש בגין כי יש לעצור ולנטרל כל אויב המתעצם על גבולות מדינת ישראל ומאיים בהשמדתה או בפגיעה קשה ורצחנית באזרחיה.

בגין הקפיד להדגיש, כלקח מרכזי מהשואה, שיש להאמין לאיומי ההשמדה של אויבי ישראל ולהתייחס אליהם ברצינות. הוא נהג להזכיר כיצד מנהיגי העולם זלזלו באדולף היטלר ומה הייתה התוצאה שנבעה מכך

הדוגמה המרכזית למימוש אידיאולוגיה זו בשדה המציאות הפוליטית-מדינית-ביטחונית הייתה החלטת בגין לצאת למלחמת לבנון הראשונה. ללא קשר לתוצאותיה של המלחמה יש להבין, כי יציאת בגין למלחמה זו נבעה מבסיס אידאולוגי מוצק. סילוק וריסוק ארגון אש"ף, אשר ישב על גבול ישראל ואיים על חיי אזרחיה, נבע מאותה דוקטרינה ביטחונית. כפי שכתב בגין בשנת 1982:

"אין זו שום מצווה לנהל מלחמה רק אם היא מתנהלת מתוך חוסר ברירה. אין שום צו מוסרי שאומה חייבת או זכאית להילחם רק כשגבה אל הים או אלי תהום. מלחמה כזאת עלולה להמיט אסון, אם לא שואה, על כל עם, והיא גורמת לו אבדות נוראות בנפש".

את גישתו הביטחונית ההתקפית הגדיר בגין כ"הגנה לאומית עצמית". לדבריו:

"העם היהודי יפעיל את זכותו להגנה לאומית עצמית המוכרת במשפט הבין-לאומי… התקפה על התוקפן אינה תוקפנות אלא הגנה לאומית עצמית".

ניסיונותיו הכושלים של בגין להוביל תהליך מדיני וחתימת הסכם שלום עם לבנון היה חלק נוסף מהדוקטרינה הבגיניסטית, לפיה יש לצאת למלחמה רק כאשר אתה מתכוון לממש את הישגיה בזירה המדינית. דוגמה לכך הייתה חתימת הסכם השלום עם מצרים, שהייתה ניצול ומימוש מדיני של תוצאות מלחמות יום כיפור וששת הימים.

בגין ראה ביציאה למלחמה ללא כל תכנית מדינית כשל אסטרטגי ומנהיגותי חמור. בדצמבר 1956, אחרי מבצע קדש, הוא קבע כי מלחמה איננה המטרה אלא השלום שאחריה. לדבריו, אם הייתה ישראל מחזיקה בחצי האי סיני, היא הייתה יכולה "להכריח את רודנה של מצרים לדבר שלום". בגין מימש מדיניות זו כאשר עלה לשלטון בשנת 1977.

לפי דוקטרינת בגין יש לצאת למלחמה רק עם כוונה לממש את הישגיה בזירה המדינית. בגין ראה ביציאה למלחמה ללא תכנית מדינית כשל אסטרטגי ומנהיגותי חמור, וקבע שמלחמה אינה המטרה – אלא השלום אחריה

בעוד בגין הציג ויישם דוקטרינה ביטחונית ומדינית התקפית, היושבת על מסד אידיאולוגי מוצק, ניתן לראות את בנימין נתניהו, לנוכח פעולותיו כראש הממשלה, ובעיקר בכהונותיו מאז חזר לשלטון בשנת 2009 – כמי שהחריב במו ידיו את דוקטרינת בגין. כמה פעולות שעשה נתניהו מדגימות זאת:

1. כישלונו בהרחקת איראן מייצור פצצת אטום.
2. אישור העברת מטוסי F35 לאיחוד האמירויות, והוויתור המשתמע מכך על העליונות הצבאית הישראלית
3. מתן אישור לכאורה למכירת צוללות מתקדמות ביותר למצרים ללא ידיעת ואישור מערכת הביטחון הישראלית, ומתוך כך מתן נשק השמדה שובר שוויון אסטרטגי, למדינה שכנה עם מערכת פוליטית לא יציבה.
4. התעלמות מהתחזקות והתעצמות חזבאללה בגבול הצפון, דבר שהוביל לסכנה אסטרטגית קיומית על מדינת ישראל.
5. גיבוש אסטרטגיה של תמיכה אקטיבית בהתעצמות והתחזקות חמאס ברצועת עזה, תוך ראיית ארגון הטרור הרצחני והאנטישמי כ"נכס מדיני" עבור מדינת ישראל. זאת מתוך גישה פשרנית, המאפשרת לארגון הטרור הדוגל ברצח עם כלפי העם היהודי להפוך לכוח צבאי חזק, מאומן, מיומן ומצויד, היכול לממש את מטרותיו הרצחניות והידועות.

בעוד זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין הגו את תיאוריית קיר הברזל ואת דוקטרינת בגין, שהפכו לחלק מהתפיסה המדינית והביטחונית של ישראל, עסק נתניהו בחמש עשרה שנות שלטונו האחרונות בניתוץ ושבירה של שתי תפיסות אלו. וזאת מבלי להציב במקומן כל גישה מדינית ביטחונית חלופית.

כאשר מצרפים לכך את מדיניותו המוצהרת של נתניהו לחזק את חמאס, להתעלם מהתחזקות מסיבית של חזבאללה ולא להציב כל תכנית מדינית חלופית, תוך יצירת פיצול בין הגדה לעזה – ניתן להסביר כיצד הוביל נתניהו את מדינת ישראל לרגע הקשה בתולדותיה.

על מנת לנתח את האופן בו קרסה תפיסת הביטחון הישראלית ב-7.10.2023, יש להבין את המדיניות שהובילה ממשלת ישראל בחמש עשרה השנים האחרונות ובעיקרה חיזוק וטיפוח ארגון הטרור בעל המטרות הג'נוסיידליות "חמאס".

כדי לנתח את האופן בו קרסה תפיסת הביטחון הישראלית ב-7.10, יש להבין את המדיניות שהובילה ממשלת ישראל ב-15 השנים האחרונות, בעיקרה חיזוק וטיפוח ארגון הטרור בעל המטרות הג'נוסיידליות "חמאס"

על מנת להשתקם ולייצר עתיד למדינת ישראל – על הממשלות העתידיות לחזור ולאחוז בעקרונות הביטחוניים הבסיסיים שהתווה בגין לפני עשרות שנים. לפיהם אין לתת לאויב להתעצם על גבולות המדינה ולסכן את קיומה ואת חיי אזרחיה, ולצד זאת יש לשאוף תמיד לשלום ולהישג והסדר מדיני בסופה של כל מלחמה ומערכה.

ד"ר אמיר פלג הוא חבר מועצת "יד ושם" ותושב מושב עין הבשור במועצה האזורית אשכול. עבודת הדוקטורט שלו עסקה באופן בו השפיעו לקחי השואה על גישתו המדינית והביטחונית של מנחם בגין. הכתוב על דעתו בלבד.