חצי יובל של 'פעולות חשאיות בעומק האויב', שבסופן אין חדש ועדיין אנחנו מסתערים על אותה מצודה שלא תקרוס לעולם. היא עשויה מאנשים שאין להם מה להפסיד, שמולידים עוד אנשים שאין להם מה להפסיד, וככה עד קץ הזמן. אולי שמעתם על אוזו ומוזו מכפר קקרוזו שאפילו הנכד שלי למד מהם שאין מוצא. בסוף נדבר.

צה"ל של היום הוא לא צה"ל שחשבנו. צבא מתקדם ו-9 צוללות ונשק הייטק במיליארדים, אבל אזרחים בדרום מסתתרים כמו לפני שבוע ולפני חודש ולפני שנה ועשור ויובל.

האויב אינו צבא אלא אזרחים שהתרגלנו לזלזל בהם והם מזנבים בנו, חלשים מאיתנו אבל נחושים ונואשים יותר. אז עוד 'בכיר' בן 20 חוסל ותחתיו יקום עוד 'בכיר' בן 20, וגם להם, התאמינו? יש אמא. ואצלנו עוד משפחה קרועה וחיילים הלומים

האויב אינו צבא אלא אזרחים שהתרגלנו לזלזל בהם והם מזנבים בנו, חלשים מאיתנו אבל נחושים ונואשים יותר. אז עוד 'בכיר' בן 20 חוסל ותחתיו יקום עוד 'בכיר' בן 20 ועוד אחד, וגם להם, התאמינו? יש אמא. ואצלנו עוד חייל הרוג ועוד משפחה קרועה וחיילים הלומים.
ואין שקט. ולא יהיה. שקט. צוללות."

כמו תלמיד גרוע עם מורה טיפש ממנו, אנחנו משלמים את מחיר הדילים הפוליטיים שנחרשים על גבנו השחוח. העיתוי תמיד יהיה חשוד אך מוכחש.

המדינה שוב במקלטים, עכשיו זמן ה'סבב'. השדרנים מברברים בארשת חשיבות, הכותרות רצות, יירוטים עפים לנו מעל לראש, עדים עוברים בסך ('ואז שמעתי בום'), חצי מדינה משותקת, וכרגיל, ממלאים את המסך מצביאים לשעבר, בהווה ובעתיד, זו מסורת ישראלית. כמו קידוש. ארסנל הקלישאות הלוחמני נשלף: פצצה מתקתקת, בן-מוות, ללמד לקח, להשטיח, לאבד ולהשמיד.

המדינה שוב במקלטים, עכשיו זמן ה'סבב'. השדרנים מברברים בארשת חשיבות, הכותרות רצות, יירוטים עפים לנו מעל לראש, עדים עוברים בסך ('ואז שמעתי בום'), חצי מדינה משותקת, וכרגיל, ממלאים את המסך מצביאים

ואיזה מזל שיש לנו מלא צוללות? כולן בדרך לעזה, אולי נשאיל עוד צוללת מהמצרים. נתניהו היה פיקח, הוא שם אצלם כמה, שלא יחסר. לא סתם הוא מר שלום וביטחון.

עכשיו הוא בארון. מחפש את היוניקלו. איזה באסה, ממש חם היום, מה זה הקיץ הזה באמצע החורף? מה נסגר עם אלוהים, הוא בצד של הג'יהאד? איך אפשר לשדר שליטה במצב כשאתה מזיע במעיל וגנץ על הגדר? את מי תפחיד ככה חוץ מאשר את ליברמן שהמושכות נפלו לו מהיד באמצע משחקי הרעב?

שקט, בוח.. כלומר יורים. לא מותחים ביקורת כשהתותחים רועמים, ולא לוקחים מפתח של חביתוש בלי רשות של רגע ודודלי. אולי אחרי ה'סבב', כשנחזור לשגרה, אנחנו מדינה קטנה מוקפת שושו.

עכשיו הוא בארון. מחפש את היוניקלו. איזה באסה, ממש חם היום, מה זה הקיץ הזה באמצע החורף? מה נסגר עם אלוהים, הוא בצד של הג'יהאד? איך אפשר לשדר שליטה במצב כשאתה מזיע במעיל וגנץ על הגדר?

יד לפה, האויב מאזין לגנץ. איזה מזל שלנתניהו אין טלפון. הוא תמיד צעד אחד לפני כולם, בשביל טלפון יש לו עוזרים, מלבישים, מתרפסים ומתרופפות…פים, ועם עמה, הוא עצמו מפציץ במצגת עם ציור של פצצה או ארונות עם קלסרים ריקים כתפאורה לנאומים לאומה. כזה מתוחכם הוא.

עוד מעט תהיה מסיבת עיתונאים. עכשיו הוא מצייר את השלט עם הפצצה. יצא נורא יפה. זה היה רעיון של יאיר. הגננת לימדה אותו.

איזה מלחמה יפה, נכון? כלומר סבב.
שקט, אל תענו. עכשיו יורים.