אמש (ראשון), אלו שמוקירים את הדמוקרטיה הישראלית חגגו לכאורה ניצחון: השופט יצחק עמית נבחר סוף-סוף לנשיא בית המשפט העליון, לאחר חודשים של דחיות וחמסימות מצד שר המשפטים יריב לוין. התערבות בג"ץ שברה את המבוי הסתום ואילצה הצבעה שלוין סירב לקיים במשך יותר משנה.
אך בזמן שחגגנו את הניצחון הסמלי הזה, עלינו להתעמת עם המציאות: בסירובו להכיר בנשיאותו של עמית, לוין הבהיר שהמאבק הזה אינו עוסק בפסיקות או במינויים ספציפיים. מדובר בפירוק מוחלט של הלגיטימיות של הרשות השופטת. וככזה, אנחנו מפסידים את המלחמה על הדמוקרטיה הישראלית משום שאנו נלחמים בקרב שונה מזה שלוין וראש הממשלה בנימין נתניהו מנהלים.
המטרה שלהם אינה רק להחליש את בית המשפט העליון, וסירובו של לוין להכיר בעמית אינו גחמני או נואש. האסטרטגיה שלו היא מכוונת ושיטתית להחריד. מדובר בחלק מתוכנית מחושבת לשחיקת האמון הציבורי ברשות השופטת, כהכנה למהלך שבו הממשלה תוכל לדחות את סמכותה לחלוטין.
האסטרטגיה של לוין היא מכוונת ושיטתית להחריד. מדובר בחלק מתוכנית מחושבת לשחיקת האמון הציבורי ברשות השופטת, כהכנה למהלך שבו הממשלה תוכל לדחות את סמכותה לחלוטין
הסירוב לקיים הצבעה על מועמדותו של עמית דחק את בג"ץ למצב שבו לא הייתה לו ברירה אלא לפעול. כשהוא עשה זאת, לוין ניצל את ההזדמנות לגנות את בית המשפט כקבוצה לא דמוקרטית שמתערבת בענייני הממשלה.
אותה אסטרטגיה הייתה ברורה גם במקרה של עילת הסבירות, כאשר לוין וממשלת נתניהו דחפו חקיקה שפגעה קשות ביכולת הפיקוח השיפוטי, מתוך ידיעה שבית המשפט ייאלץ לפסול אותה.
וכשבג"ץ פסל את התיקון לחוק יסוד השפיטה אשר ביטל את עילת הסבירות, לוין וחברי הקואליציה השתמשו בפסיקה כדי להגביר את חוסר האמון ברשות השופטת, כשהם מציגים אותה כגוף מתנשא שמעדיף את סמכותו על פני רצון הציבור.
לכן, המאמצים החקיקתיים של לוין ונתניהו אינם המטרה הסופית. למעשה, הם מסך עשן. המטרה האמיתית היא להפוך את הרשות השופטת לכל כך מפוקפקת, בלתי אמינה וחסרת לגיטימציה עד שניתן יהיה לדחות את סמכותה לחלוטין.
המאמצים החקיקתיים של לוין ונתניהו אינם המטרה הסופית. למעשה, הם מסך עשן. המטרה האמיתית היא להפוך את הרשות השופטת לכל כך מפוקפקת וחסרת לגיטימציה עד שניתן יהיה לדחות את סמכותה לחלוטין
ברגע שמסה קריטית של הציבור תראה בבית המשפט מוסד לא לגיטימי, פירוקו לא יצריך שימוש בכוח. זה פשוט ייראה כהתפתחות טבעית. באמצעות יצירת נרטיב שבו הרשות השופטת מוצגת כמכשול לשלטון, הם מכשירים את הקרקע לקריסתה הבלתי נמנעת.
ספר ההדרכה שלהם מוכר ומצמרר.
בהונגריה, ויקטור אורבן הציג את הרשות השופטת כמחסום לדמוקרטיה כדי להצדיק את חיסול עצמאותה. הוא הוריד את גיל הפרישה לשופטים, ובכך אילץ את פרישתם של שופטים עצמאיים והחליף אותם בנאמניו.
אורבן הקים בית משפט חוקתי שהיה מסונף למפלגתו וריכז את המינויים השיפוטיים תחת שליטה פוליטית. מה שהוצג כרפורמות דמוקרטיות היה בפועל חיסול שיטתי של עצמאות הרשות השופטת, שאיפשר לאורבן לרכז כוח ולדכא אופוזיציה.
בטורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן השתמש ברטוריקה דומה כדי לרכז סמכויות ולחסל את המתנגדים. לאחר ניסיון ההפיכה ב-2016, הוא ביצע טיהורים המוניים של שופטים והרחיב את השליטה המבצעית על מינויי שופטים. בתי המשפט הפכו לכלי של המשטר, ששימש לדיכוי אופוזיציה פוליטית תחת מסווה של הגנה על הדמוקרטיה ומאבק באויבי המדינה.
בטורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן השתמש ברטוריקה דומה כדי לרכז סמכויות ולחסל את המתנגדים. לאחר ניסיון ההפיכה ב-2016, הוא ביצע טיהורים המוניים של שופטים והרחיב את השליטה המבצעית על מינויי שופטים
בספרם החשוב "איך דמוקרטיות מתות", סטיבן לויצקי ודניאל זיבלט מדגישים כי נסיגת דמוקרטיות מתחילה לעיתים קרובות בשחיקת האמון במוסדות, במיוחד ברשות השופטת. הם מצביעים על כך שמנהיגים בעלי נטיות אוטוריטריות מנצלים שסעים ומשתמשים ברטוריקה פופוליסטית כדי להציג מוסדות עצמאיים כאויבי הציבור.
ההתפוררות של הלגיטימיות השיפוטית היא זו שאיפשרה, הן בהונגריה והן בטורקיה, את התנאים להתרכזות כוח אוטוריטרית. ומטריד ככל שזה יהיה, ישראל נמצאת על מסלול דומה באופן מדאיג.
בעוד מגני הדמוקרטיה הישראלית נלחמים באומץ, הם עלולים שלא במתכוון לסייע לאסטרטגיה הרחבה יותר של לוין ונתניהו. ניצחונות נקודתיים, כמו מינויו של עמית, מנוצלים לחיזוק הנרטיב של התערבות שיפוטית.
בעוד מגני הדמוקרטיה נלחמים באומץ, הם עלולים שלא במתכוון לסייע לאסטרטגיה הרחבה יותר של לוין ונתניהו. ניצחונות נקודתיים, כמו מינויו של עמית, מנוצלים לחיזוק הנרטיב של התערבות שיפוטית
כל התערבות של בית המשפט, ללא קשר לצדקתה, מוצגת כהוכחה לכך שמדובר במוסד אליטיסטי המנוגד לרצון הציבור. בזמן שאנו מתמקדים בזכייה בקרבות פרטניים, הם מנצחים במלחמה על דעת הקהל.
לכן, יש לפרש את סירובו של לוין להכיר בעמית כמו מה שהוא באמת: צעד מחושב במסגרת אסטרטגיה רחבה יותר לערעור אמינות הרשות השופטת.
התמרונים החקיקתיים של הממשלה אינם אלא הקדמה לסכנה האמיתית: הדה-לגיטימציה המוחלטת ולבסוף – חורבנה של הרשות השופטת. אם לא נפעל בנחישות כעת, ההשלכות יהיו בלתי הפיכות.
הדמוקרטיה הישראלית, נשמת אפנו הלאומית, נמצאת תחת איום חמור. מגיניה חייבים להתעורר לממדי הסכנה.
אם נמשיך להילחם בקרבות מקומיים תוך התעלמות מהאסטרטגיה הכוללת, נתעורר יום אחד ונגלה שהדמוקרטיה הישראלית התפרקה, שלב אחר שלב, בזמן שהיינו עסוקים מדי כדי לעצור זאת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מה שלא נאמר
זה שיש מי שאחראים
לשמור על הסף
ואם הוא נחצה והדמוקרטיה בסכנה
האם אמורים לפעול בנחישות, עכשיו.
ואם לא,
הקריסות יבואו עוד לפני השלמת ההפיכה
כי מדינה קטנה לא יכולה לשרוד
בלי קבלת החלטות רציונלית מיטבית
והתחדשות מתוך למידה ביקורתית מבוססת אמת
ומוסדות מקצועיים מבוססי השכלה של יתרון איכותי
וערבות הדדית והנהגת מופת.
קונספציה