ברגע הראשון חשבתי שנקלעתי למקום הלא נכון. עשרות אנשים ונשים ישבו בחדר מהודר במלון "הרודס", מחולקים לזוגות או שלשות, ודיברו בהתלהבות. השטיח שנמתח מקיר לקיר התקשה להתמודד עם האתגר האקוסטי.
בשלב מסוים המנחה ביקשה מכולם לעשות סיבוב עם כיוון השעון ולערוך היכרות עם בן או בת שיח חדשים. לא כולם צייתו לתרגיל הכי שחוק בספר של מדריכי תנועות הנוער. היו כאלה שהעדיפו לדבוק בישן ובמוכר, גם אם מדובר בהיכרות בת דקות ספורות.
זו לא הייתה תחילתו של ערב פנויים ופנויות סוער. בשעות אחר־הצוהריים של יום חמישי האחרון, על רקע המרבד התכול של ים סוף שהשתרע מבעד לחלון, יצאה לדרך אסיפת האזרחים של אילת. 38 מתושבי העיר בני כל הגילים, עם בולטות גדולה יותר לעשורים הוותיקים, התכנסו כדי לעצב את דרכי ההתמודדות של העיר עם שינוי האקלים.
באי האסיפה גילו את מה שהעולם יודע מאז ימי הדמוקרטיה האתונאית התוססת: כשלכל שלושה אנשים יש ארבע דעות, דמוקרטיה זה עסק לא פשוט
הם גילו את מה שהעולם יודע מאז ימי הדמוקרטיה האתונאית התוססת: כשלכל שלושה אנשים יש ארבע דעות, דמוקרטיה זה עסק לא פשוט. אפילו על השאלה האם באותו יום שררה בעיר טמפרטורה נעימה היה קשה לגייס הסכמה.
כשאחד המומחים שהגיעו כדי להעשיר את הדיון, ד"ר אור אלכסנדרוביץ', שיתף שאחרי כמה דקות הליכה בשמש היה לו חם מדי, תושבת זועפת הטיחה בו: "אתה לא יכול להשוות אותך אליי ואליו. כל אחד מרגיש אחרת". מה שנכון.
אסיפת האזרחים הראשונה בישראל התקיימה לפני שלוש שנים בטבעון. מדובר בפורמט שצובר תאוצה בשנים האחרונות במדינות רבות, במטרה להגביר את מעורבות התושבים בתהליכי קבלת ההחלטות, לעודד את הרשויות לגלות יותר שקיפות והקשבה לציבור, למגר את הפייק ניוז והקיטוב, ולהיאבק במצב שבו דמוקרטיה הפכה למשטר של "שגר ושכח" – הטלת פתק לקלפי אחת לכמה שנים ושכחה עד לבחירות הבאות.
באירלנד אסיפת האזרחים גרמה לממשלה לבטל את האיסור על הפלות, במדינות אחרות האספות עסקו בנושאים כמו שיטת המשטר, זכויות להט"בק ועוד. ורבות מהאספות, כמו זו באילת, עסקו בנושאי סביבה.
בישראל, קבוצה של תושבים בטבעון בעלי מודעות אזרחית וסביבתית מפותחת הקימו אסיפת אזרחים במטרה להשפיע על הטיפול בפסולת ביישוב, ואכן 80% מהמלצותיהם אומצו על ידי הרשות המקומית
בישראל, קבוצה של תושבים בטבעון בעלי מודעות אזרחית וסביבתית מפותחת הקימו אסיפת אזרחים במטרה להשפיע על הטיפול בפסולת ביישוב, ואכן 80% מהמלצותיהם אומצו על ידי הרשות המקומית שהעומד בראשה, עידו רינגלבלום, נאם באסיפת האזרחים כשבנו בן החודשיים תלוי על גופו במנשא.
האקטיביסטים מטבעון לוו על ידי "מרכז השל לקיימות", שבעקבות ההצלחה אימץ את הפורמט רשמית כאחד מאופני הפעולה שלו. מאז פועלת במסגרת המכון "המעבדה לדמוקרטיה 3.0". המהדורה הראשונה של הדמוקרטיה הייתה באתונה, השנייה הפציעה במערב ב־200 השנה האחרונות והשלישית היא דמוקרטיה עם מעורבות מוגברת של תושבים.
"בשנה שעברה, אחרי הבחירות ברשויות המקומיות, הוצאנו קול קורא לכל הרשויות בארץ לשלוח נציג להכשרה איך עושים אסיפת אזרחים", מספר עומר אור, רכז התוכן של המעבדה לאספות אזרחים, "יותר מ־80 רשויות ניגשו לקול הקורא ויותר מ־20 שלחו נציג להכשרה של כשלושה חודשים, כולן אגב נציגות".
אחרי ההכשרה הראשונית הגיע שלב הגמר: העפילו אליו שש רשויות שזכו בליווי המקצועי של אנשי המעבדה ו"מרכז השל" לטובת ביצוע בפועל של אסיפת אזרחים. בדרך לשדרוג הדמוקרטיה הישראלית הנציגים נסעו לראות אסיפת אזרחים ביוון. הרשויות שנבחרו הן כפר סבא, רעננה, אילת, ג'ת, המועצה האזורית בני שמעון ובית ג'ן.
"לא חייבים לעשות את זה בהרודס כמו שעיריית אילת בחרה, אבל צריך למצוא דרכים לגרום לתושבים להגיע. בעולם הגדול משלמים לאנשים, פה זה עדיין לא מקובל"
"זו בעצם קו־פרודוקציה", אומר אור, "אנחנו מביאים את הידע המקצועי, הליווי והמומחים, והעירייה מנהלת את זה מול התושבים ומממנת את האירוע. לא חייבים לעשות את זה בהרודס כמו שעיריית אילת בחרה, אבל צריך למצוא דרכים לגרום לתושבים להגיע. בעולם הגדול משלמים לאנשים, פה זה עדיין לא מקובל".
לשלם לתושבים בשביל להשתתף בדמוקרטיה?
"אתה דורש מהם הרבה. מדובר ב־40 שעות, שישה מפגשים ארוכים. אילת הכי מתקדמת בתהליך בין הערים בארץ, היום זה המפגש השני".
כמה שעות לפני התנעת האירוע בהרודס, במרכז "עוצמה" שבאגף לשירותים חברתיים של עיריית אילת התכונה הייתה בשיאה. "לפני כשנתיים קיבלנו הזמנה מהיחידה הסביבתית של העירייה לחבור אליהם ולשתף פעולה בהקמת אסיפת אזרחים על היערכות למשבר האקלים", מספרת איה פטרמן בר, מנהלת המרכז.
"החלטנו ללכת על זה מתוך מחשבה שמי שהולכת להיפגע הכי הרבה משינוי האקלים ומתופעות כמו הקצנה של גלי חום זו האוכלוסייה שאנחנו מטפלים בה ברווחה, אוכלוסיית הקצה של העיר. מתוך העבודה שלנו עם התושבים הבנו שיש משבר אמון גדול בין התושבים לרשות ומהצד של הרשות יש קושי גדול לעבוד עם התושבים. השינוי צריך לקרות משני הצדדים".
"העירייה התחייבה לאמץ 75% מההמלצות. אני מאוד מקווה שזה יהפוך לדרך עבודה בעיר גם בנושאים אחרים. הייתי רוצה שתהיה אסיפת אזרחים על זכויות אזרחים ותיקים"
המהלך יצא לדרך עם 300 תושבים שנרשמו. מתוכם עלו בהגרלה 70 שהצטמצמו ל־58, שהתחייבו ל־40 שעות התנדבות. בפועל, למפגש השני הגיעו 38. "הכוונה היא שבסוף ייצא מסמך המלצות של התושבים שהעירייה תיקח ותטמיע אותו בתוכניות העבודה שלה", אומרת פטרמן בר.
"העירייה התחייבה לאמץ 75% מההמלצות. אני מאוד מקווה שזה יהפוך לדרך עבודה בעיר גם בנושאים אחרים. הייתי רוצה שתהיה אסיפת אזרחים על זכויות אזרחים ותיקים, למשל".
הקבוצה שנבחרה, היא אומרת, מהווה מדגם מייצג של תושבי אילת. ניתוח המדגם נעשה על ידי מומחה שמלווה את התהליך. "יש פילוח לפי הפרופיל של העיר לפי דתיים וחילונים, נציגות של כל השכונות, נשים וגברים כמובן חצי חצי, בני 16 עד 70. הכוונה היא לייצר אילת בחדר אחד".
זו לא המהות של הבחירות לעירייה? התושבים מצביעים ומעמידים מועצה שמשקפת את עמדותיהם וחבריה פועלים בהתנדבות.
"ראש העירייה אמר לנו את זה במפגש הראשון, שבדמוקרטיה בוחרים מנהיגות והמנהיגות מקבלת החלטות. אבל אנחנו רוצים לשמוע תושבים ברזולוציה יותר גבוהה. בסוף אנשים מרגישים שייכים ומרגישים טוב כשהם מהווים חלק מתהליך קבלת ההחלטות.
המושג החמקמק "שיתוף ציבור" – שמועצת האזרחים היא הגרסה המשודרגת ביותר שלו – הוא אתגר מורכב בישראל, שתועלתו לא תמיד ברורה. לא פעם הפרה רוצה להניק יותר משהעגל רוצה לינוק
"אתה יכול לעשות דברים מדהימים, אבל אם אין לך קהילה טובה שתוביל את זה בסוף אתה נשאר לבד. המטרה שלנו היא לגרום להם לא רק להביע דעה אלא להבין את כל השיקולים ולהבין שזה לא פשוט. שיבינו את ההשלכות של כל החלטה.
"מדובר בסדרת מפגשים שבהם הם ישמעו מומחים, ילמדו איך לנסח המלצות מבוססות נתונים ויחליטו מה הם רוצים לדרוש מהעירייה. העירייה התחייבה לדון בהמלצות בתוך מסגרת זמן צפופה ולהודיע מה היא מכניסה לתוכניות העבודה. זה תהליך מאוד אינטנסיבי של חודשיים שאנחנו לא יודעים מה יהיה התוצר שלו".
אני שואל את אסף אדמון, מנהל היחידה הסביבתית אילת־אילות (משותפת לעירייה ולמועצה האזורית הסמוכה), מה יעשה אם יתברר שהאסיפה תחליט שאין משבר אקלים ותדרוש להמיר את כל הפארקים והעצים בעיר במגרשי חנייה ולפרק את הפאנלים הסולאריים? הוא מחייך. "אני יותר חושש מסיטואציה שבה הם יבואו עם משהו שעונה להגדרות הסביבתיות אבל לא תכננו ולא רצינו אותו. כולנו סקרנים לראות מה יקרה ואיך זה יעבוד".
שלב המינגלינג, ודגימה מהקפה והעוגיות בעמדת הכיבוד המושקעת, עומדים להסתיים. נציגי העירייה והמעבדה לאספות אזרחים מסתובבים בחדר, מפזרים חיוכים לעבר הדמוקרטים החדשים ומוודאים שכולם מרוצים.
לדבר עם אילתים על סכנות החום זה כמו למכור קרח לאסקימוסים, אבל עד מהרה מתברר מה באמת מפחיד אותם: האפשרות שאחוזי הלחות בעיר יעלו
המושג החמקמק "שיתוף ציבור" – שמועצת האזרחים היא הגרסה המשודרגת ביותר שלו – הוא אתגר מורכב בישראל, שתועלתו לא תמיד ברורה. לא פעם הפרה רוצה להניק יותר משהעגל רוצה לינוק, ונציגי הממסד מוצאים את עצמם באירוע בסגנון הקיץ של אביה. זה לא המקרה הפעם. אומנם לא כל הנרשמים הגיעו, אבל מי שהגיע בא מצויד באנרגיות ורצון אמיתי לשנות.
החלק התוכני של הערב נפתח בסדרת הרצאות ממומחים שהגיעו כדי להכניס את האילתים לתמונת משבר האקלים. ד"ר אורלי רונן מנחמת אותם: ההתחממות תורגש כאן פחות מבתל אביב, למשל, מפני שברוב חודשי השנה החום באילת ממילא בלתי נסבל, כך שעוד שתי מעלות לא יעשו הבדל.
לדבר עם אילתים על סכנות החום זה כמו למכור קרח לאסקימוסים, אבל עד מהרה מתברר מה באמת מפחיד אותם: האפשרות שאחוזי הלחות בעיר יעלו. כל עוד יבש, הם אומרים, אנחנו מסתדרים עם החום. אבל אם הלחות תעלה מ־15%–20% ל־35%, זו כבר תהיה צרה צרורה.
בשלב הבא המשתתפים מתחלקים לחמש קבוצות קטנות בהן מתקיימים מעגלי שיח עם המומחים. התושבים הגיעו טעונים. לרגעים נדמה שיותר חשוב להם לפרוק מטענים מאשר לשמוע את המרצים.
אישה מבוגרת, בהירת עור ושיער, מספרת שהעובדה שיש כל כך מעט צל ועצים בעיר גורמת לה להסתגר בביתה ברוב שעות היום ולצאת רק בערב
אישה מבוגרת, בהירת עור ושיער, מספרת שהעובדה שיש כל כך מעט צל ועצים בעיר גורמת לה להסתגר בביתה ברוב שעות היום ולצאת רק בערב. זה מאוד קשה לה, היא מרגישה כלואה. יש בחדר הנהוני הסכמה.
אחד המשתתפים שואל איך זה שאין שום הרצאה המוקדשת לים. רבים מסכימים ונראה שמתלקח מרד אזרחי קטן. המנחה מהסה את הנוכחים ומפצירה בהם לאפשר למרצה להשיב, ואחד המשתתפים מטיח בה את ההאשמה החמורה ביותר שאפשר להטיח באירוע שמקדש את הדמוקרטיה: "אנחנו לא מרגישים שותפים. יש פה יותר מדי גבולות".
כשפרופסור אראל אבינרי ממכללת אפקה מדבר על המצב העגום של התחבורה הציבורית באילת, אישה מבוגרת עם כיסוי ראש משתפת: "עברתי לאילת מחיפה לפני שלוש שנים. שם הייתה תחבורה ציבורית נהדרת, פה זה נורא".
בין הנוכחים נרקמת קואליציה רחבה: בלי מכונית קשה מאוד להגיע מנקודה לנקודה בעיר. התחבורה הציבורית גרועה, וללכת ברגל כמעט בלתי אפשרי בהיעדר עצים וצל. "הקניונים הגדולים מעודדים את כולם להגיע ברכב פרטי ולהעמיס קניות", אומר מישהו וגורף הסכמה.
אילת, על הדרגים המקצועיים שלה ובגיבוי ראש העירייה, השקיעה הרבה מאמץ ורצון טוב בתהליך הזה, אבל האתגר האמיתי יתחיל ברגע שחברי האסיפה יגישו את מסמך ההמלצות
אסף אדמון מהיחידה הסביבתית מצליח להחדיר קצת גאווה בפטריוטים האילתים. הם שמחים לשמוע ממנו שעירם היא היחידה בארץ שבמהלך שעות היום מספקת לעצמה 100% מצריכת האנרגיה מאנרגיית שמש. בשאיפה, באמצעות טכנולוגיות האגירה שמתקדמות, בשנים הקרובות תצליח לספק גם את הצריכה של הלילה, ובכך להגיע ל־100% עצמאות אנרגטית.
מישהו מספר שבעיר מסתובבת שמועה עיקשת שהפחים הכתומים והכחולים הם פייק וכל הפסולת נשלחת למקום אחד. אדמון מנצל את ההזדמנות כדי להזים את השמועות ומפציר בנוכחים לא ללכת שבי אחרי אמירות לא מבוססות.
כבר בשבוע הבא יתקיים המפגש השלישי של אסיפת האזרחים. עיריית אילת, על הדרגים המקצועיים שלה ובגיבוי ראש העירייה אלי לנקרי, השקיעה הרבה מאמץ ורצון טוב בתהליך הזה, אבל האתגר האמיתי יתחיל ברגע שחברי האסיפה יגישו את מסמך ההמלצות. או אז העירייה תצטרך להוכיח ששיתוף ציבור זו לא סתם מילה, אלא תוכנית עבודה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו