ההתעלמות הרוסית מהתקיפה בדמשק מאששת, כי מוסקבה מוסיפה לאפשר לישראל מרחב פעולה בסוריה

רוסיה הרשמית התעלמה מניסיון ההתנקשות בדמשק בבכיר בג'יהאד האסלאמי, אכרם עג'ורי לפנות בוקר ב-12 בנובמבר בשכונת אלמזה בדמשק, במקביל לחיסולו של בהאא אבו אלעטא בעזה, ואימצה גישה ניטרלית סביב ההסלמה בעזה.

הדבר משקף הבנה של המושלים בכיפה בקרמלין לאתגרי ישראל, ונכונותם להכלה של חלק מפעילויותיה, גם אם אינן נוחות לרוסים. לא כל הפרת ריבונות סורית "מקפיצה" את מוסקבה, והימנעות מנטילת אחריות מסייעת לה "להכיל".

הדבר עלול להיות שונה בהינתן תקיפה נרחבת, שתיתפס ברוסיה כמסכנת את האינטרסים הרוסיים הרחבים בסוריה (יציבות, חיי חיילים, נכסים ועוד). העמדה הרוסית איננה טריוויאלית, ולכן נדרש שיח רציף מול מוסקבה כדי להבהיר את העמדות והאינטרסים של ישראל, אך גם כדי להבין את נקודת המבט הרוסית. בתוך כך, שוב הומחש, שלא כל ביקורת על ישראל בתקשורת הרוסית הינה בבחינת "תקשורת אסטרטגית מהקרמלין לרחוב בלפור".

*  *  *

אף דובר רוסי רשמי לא התייחס לתקיפה בדמשק, למרות שהיו להם הזדמנויות מובהקות לדבר על כך, ואילו ההתייחסויות הרוסיות לסבב הלחימה בעזה היו, ככלל, נייטרלית.

אף דובר רוסי רשמי לא התייחס לתקיפה בדמשק, למרות שהיו להם הזדמנויות מובהקות לדבר על כך, ואילו ההתייחסויות הרוסיות לסבב הלחימה בעזה היו, ככלל, נייטרלית

דוברו האישי של פוטין, פסקוב, קרא (ב-12 בנובמבר) לישראל ולפלסטינים לפעול להרגעה בדרכים דיפלומטיות. בהודעה (ב-12 בנובמבר) בתום הפגישה של סגן שר החוץ, בוגדנוב, עם ממלא מקום השגריר החדש של ישראל במוסקבה, יעקב לבנה, הוזכרה ההסלמה מול עזה ומורת הרוח הרוסית מהסגרת ההאקר הרוסי בורקוב לארה"ב, אך לא צוינו המאורעות דמשק.

גם דוברת משרד החוץ הרוסית, שנוהגת להתיש את שומעיה בהתייחסויות לכל סוגיה בעלת עניין למוסקבה ברחבי הגלובוס, בירכה בתדרוך השבועי שלה (ב-14 בנובמבר) על הפסקת אש בעזה, אך פסחה על התקיפה בדמשק.

התקשורת הרוסית עסקה בתקיפה בדמשק בצורה מוגבלת מאד, לצד עיסוק שוטף ומקיף ביחס להסלמה בעזה.

גם דוברת משרד החוץ הרוסית, שנוהגת להתיש את שומעיה בהתייחסויות לכל סוגיה בעלת עניין למוסקבה ברחבי הגלובוס, בירכה בתדרוכה השבועי על הפסקת אש בעזה, אך פסחה על התקיפה בדמשק

התקרית בדמשק תוארה מיידית (ב-12 בנובמבר, 05:52 בבוקר) על ידי אמצעי התקשורת הרוסיים כתקיפה ישראלית, אף כי ישראל נמנעה מליטול את האחריות לכך.

הכתבים הרוסיים בסוריה, מיהרו לתרום פרטים אודותיה – כמה מטוסים, מה שוגר, מאיפה, ומה היה היעד. עם זאת, לכל ערוץ תקשורת היו פרטים ופרשנויות שונים.

כך, הפורטל AVIA.PRO, המסקר את ענייני התעופה והטילים (אך מצטייר כאפיק לוחמת מידע של הממסד הביטחוני הרוסי) התבלט בניסיון לתאר את התקיפה בדמשק כאירוע חמור:

• הוא קבע, "לפי הנתונים שברשותו" שישראל תקפה את השגרירות הלבנונית בדמשק (ולא את ביתו של פעיל טרור), ושמערכות ההגנה האווירית הסוריות, מתוצרת רוסית, "פאנציר" (סא22 עפ"י מינוח נאט"ו) – הצליחו ליירט שניים מתוך שלושה טילים שישראל שיגרה. "פרשן" (ללא ציון שם) טען, כי המדובר בהפרה בוטה של ישראל של ההבנות בינה לבין רוסיה, ושיהיו לכך השלכות חמורות – רוסיה תתיר לסוריה להפיל כלי טיס ישראליים ללא אזהרה. הדיווח של הפורטל עלה ב-20:00 בערב (כ-14 שעות אחרי הדיווח הראשון ברוסית על התקרית).
• במהלך הלילה של ה-13 בנובמבר הפורטל ציטט מקור סורי מפוקפק, כדי להוכיח, כי אכן יש מתח בין רוסיה לבין ישראל: לדבריו, הוזנקו ב-12.11 ב-05:30 בבוקר מטוסי קרב רוסיים מהבסיס הרוסי בסוריה בחמימים, כדי להניס את התקיפה הישראלית. העניין לא דווח בשום כלי תקשורת רוסי אחר.
• מאפייני הדיווח (פרטים מומצאים, מקורות מפוקפקים, פרשן ללא שם, שיהוי בפרסום, התיאורים הדרמטיים) – מחזקים את הפרשנות, כי מדובר באפיק "לוחמת מידע", שנועד לשרת אינטרסים של הממסד הביטחוני הרוסי.

מאפייני הדיווח (פרטים מומצאים, מקורות מפוקפקים, פרשן ללא שם, שיהוי בפרסום, התיאורים הדרמטיים) – מחזקים את הפרשנות, כי מדובר באפיק "לוחמת מידע", בשירות אינטרסים של הממסד הביטחוני הרוסי

• באופן דומה, הפורטל הזה חשף, כי רוסיה עושה "שחזור הנדסי" לנפל של טיל "שרביט הקסמים", שהגיע לידיה, וכן כי מערכת טילי קרקע אוויר רוסית מיושנת מסוג 8SA בלבנון, היא שהפילה את המל"ט הישראלי בלבנון לפני כמה שבועות.

מנגד, פרשן אחר, OLEG PONOMARYOV, הדגיש (ב-12 בנובמבר, דווקא בערוץ שאינו נמנה על אוהבי ישראל TSARGRAD), ביחס לתקרית בדמשק, שישראל תוקפת בסוריה יעדים איראניים, וכי תמשיך לתקוף אותם לאור חיזוק הנוכחות האיראנית במדינה.

כיסוי התקיפה בדמשק נעלם תוך יום מסדר היום של התקשורת הרוסית הכתובה. רק כ-15 פריטי מידע ברוסית פורסמו אודותיה בסך הכל. מנגד, פורסמו מאות רבות של כתבות ברוסית על המבצע בעזה, שלכאורה ביחס אליו רוסיה איננה בעלת אינטרס ישיר.

כיסוי התקיפה בדמשק נעלם תוך יום מסדר היום של התקשורת הרוסית הכתובה. רק כ-15 פריטי מידע ברוסית פורסמו אודותיה. מנגד, פורסמו מאות כתבות ברוסית על המבצע בעזה

במקביל, באותו פרק זמן, יותר מ-300 כתבות יוחדו להסגרה (12 בנובמבר) של ההאקר הרוסי בורקוב מישראל לארה"ב ולהשלכותיה על גורל נעמה יששכר.

מה ניתן ללמוד מכך?

1. בימים כאלה של ריבוי חזיתות חשוב להתבונן גם על חצי הכוס המלאה. רוסיה – קרי הנשיא פוטין – מגלה הבנה למורכבות האיומים האסטרטגיים שמולם ניצבת ישראל, מאפשרת לה מרחב פעולה, הן בסוריה והן בעזה; ומרסנת את ביקורתה.
2. לא כל הפרת ריבונות סורית על ידי ישראל נתפסת במוסקבה כאירוע חמור. זו מופרת באופן יום-יומי, בצורה רחבה ובוטה הן על ידי התורכים והו על ידי האמריקנים. רוסיה משלימה עם זה, כל עוד חייליה ואינטרסיה אינם מאוימים באורח חמור. הרוסים היו מעדיפים שלא יהיו תקיפות ישראליות, אך במציאות הנוכחית, תקיפות ישראליות נדירות ומוגבלות (כך על פי מקורות זרים) – לא הן שישנו את המציאות בסוריה. אין בקרמלין סנטימנטים, לא לגבי השלכות התקיפות על איכות החיים בדמשק, ולא לגבי חיי האיראנים, הסורים או פעילי הג'יהאד האסלאמי שמקפחים בהן את חייהם. רוסיה גם אינה מעוניינת ליטול על עצמה את תפקיד מגן הריבונות הסורית.
3. הימנעות ישראל מנטילת אחריות על התקיפות בדמשק מסייעת לרוסיה להכילן. מנגד, נטילת אחריות ע"י מישראל, "מסנדלת" את מוסקבה, ומחייבת אותה להצהרות פומביות נגד התקיפות (בשל טיב יחסיה עם אסד). זהו דפוס מובהק בנוגע לכל התקיפות המיוחסות לישראל – שנים לאחור.
4. מרחב ההכלה הרוסי אינו בלתי מוגבל – לרוסים אינטרסים שונים משל ישראל, והם מתעדפים אותם יותר גבוה. בתקיפות רחבות, מפתיעות או שיש בהן כדי להביא להסלמה משמעותית בין ישראל לבין איראן בשטח סוריה או לסכן אינטרסים רוסיים ישירים (חיי חיילים, נכסים או יציבות משטר אסד) – הרוסים עלולים להיות ביקורתיים יותר.
5. סדר היום הישראלי-רוסי רחב יותר מאשר פעילות ישראל בסוריה. ישנם בעלי עניין שונים ברוסיה ביחס לישראל, המשדרים מסרים שונים באמצעות כלי התקשורת. מתבלט, כי חלק מהמסרים באמצעי התקשורת הרוסית המסקרת את האירועים בסוריה נועדו לשרת קמפיינים מתמשכים במסגרת לוחמת מידע, המופעלים על ידי שירותי הביטחון שלה (הפורטל PRO קשור לכך). פרסומים כאלה מבקשים לנסות ולהעלות את קרנו של הנשק הרוסי, ולפגוע במוניטין של הנשק המערבי או הישראלי המאתגר אותו או מתחרה בו; או לנסות ולהרתיע את ישראל מפני פעילות בסוריה. הדבר אינו מפתיע – אף צבא אינו אוהב כשמבצעים תקיפות "מעל ראשו", ותעשיה חפצת חיים חייבת להגן על המוניטין של תוצרתה. מסרים כאלה, אומנם נועדו להשפיע גם על הבנת תמונת המציאות וקבלת ההחלטות בישראל, אך אינם משקפים תקשורת אסטרטגית מ"הקרמלין לרחוב בלפור" הרלבנטית לעיתוי הנוכחי.

ניגודי האינטרסים במרחב הסורי בין רוסיה, ישראל, איראן, ארה"ב ואחרים – אינם צפויים להיעלם בעתיד הנראה לעין. על כן, הפתרון לצמצום המתיחויות מול מוסקבה הוא שיח שוטף, הסברת עמדותיה של ישראל, והבנת המניעים של השחקנים האחרים. זה "אפור" ולא "הרואי", ולפעמים נראה כשיח חסר תכלית, ולא מבטיח שלא יהיו משברים אחרים, אך הוא חיוני כדי לייצר לישראל מרחב מדיני ומבצעי.

סא"ל (מיל.) דניאל ראקוב הצטרף למכון למחקרי ביטחון לאומי בשנת 2019. שרת בצה"ל 21 שנים, מרביתן באגף המודיעין. עסק במחקר מודיעיני ועבודת מטה, במיקוד על האתגרים האסטרטגיים והאופרטיביים הבולטים של צה"ל וממשלת ישראל, בזירות גיאוגרפיות מגוונות. מתמחה במעורבות המעצמות במזרח התיכון, בדגש על האסטרטגיה הרוסית באזור ויחסי רוסיה עם ישראל.

בשבוע שעבר צפינו בערוץ "כאן 11" בסרטו של יאיר קדר "הפרק האחרון של א.ב יהושע". הסופר, בן 83, מזכיר בסרט את נכדתו גאיה. לדבריו, גאיה אומרת שבכל העיתונים סבא מדבר על כך שהוא הולך למות, אבל לדבריה היא רואה "שהוא מסתובב, מבלה לו יפה מאוד".

גאיה צודקת. גופו של סבה כבר בוגד בו קשות, האלמנות מכאיבה, אבל הוא חיוני ושופע חום וחיות. לא מנסה להתכחש לידיעה שימיו אולי ספורים. מתכונן לפרידה הסופית, הולך ונפרד מהעולם. ומנסה, כנראה, למצות כל יום נוסף של חיים.

גאיה צודקת. גופו של סבה בוגד בו קשות, האלמנות מכאיבה, אבל הוא חיוני ושופע חום וחיות. לא מנסה התכחש לידיעה שימיו אולי ספורים. מתכונן לפרידה הסופית מהעולם ומנסה, כנראה, למצות כל יום נוסף של חיים

ובדומה לו הזקן ב"שירי סוף הדרך" של לאה גולדברג. זה הזקן שחולק, כנראה, על תפיסתו של קוהלת. מערער על הקביעה "אין חדש תחת השמש":

"והנה אתה בא בימים וזקנת ושבת.
וימיך ספורים ויקר מניינם שבעתיים.
ותדע: כל יום אחרון תחת השמש,
ותדע: חדש כל יום תחת השמש".

ועוד על אותה סוגיה מורבידית שרודפת את כולנו. את המפוכחים המתמודדים איתה וגם את המכחישנים. לאה גולדברג ביטאה בשירתה גם את הקושי להכיר בסופיותם של חיינו, במעבר הצפוי אך בלתי נתפס אל לילה נצחי.

כי איך אפשר להסתלק מהעולם ביום ככל הימים, יום שבו "פורסים את הלחם/ ואוספים את הפרי אל הטנא", כנאמר בשיר "ביום זה". מוני אמריליו הלחין את השיר, המוכר לציבור בעיקר בביצועיהם של יוסי בנאי ואורה זיטנר.
המשוררת תהתה:

"איכה תמותי נפשי ביום הזה
שהוא יפה ומלא, שהוא גדוש ופשוט
שהוא אור, שהוא יום ככל הימים?".

ואכן, אנשים רבים, חלקם משכילים ונאורים, מנסים להדוף כל מחשבה על סופיותם הצפויה.

ועוד על אותה סוגיה מורבידית שרודפת את כולנו. את המפוכחים המתמודדים איתה וגם את המכחישנים. לאה גולדברג ביטאה בשירתה גם את הקושי להכיר בסופיותם של חיינו, במעבר הצפוי אך בלתי נתפס אל לילה נצחי

היצירה היא מעין נעורים, כלשון הקלישאה. גם קלישאות מבטאות לעתים אמיתות עמוקות. "אני עברתי איזה מחסום כתיבה", מעיד א.ב יהושע על עצמו. "וחזרתי לכתוב. אני כל היום משייף. אמרתי: 'זה לא רע בכלל וקיבלתי אומץ להתחיל'". והבמאי, יאיר קדר, אמר בראיון אשר פורסם ב"הארץ" ש"היצירה מחזקת אותו (את יהושע). נותנת לו עוצמה פנימית…הוא תאב חיים וגם מתכונן להיפרד מהם".

על כוחה של כתיבה בישורת האחרונה של החיים כתבה בהיותה בת 85 גם רות בונדי המופלאה, שהייתה עיתונאית מחוננת, סופרת ומתרגמת. היא כתבה שהכמיהה לחידוש בגילה המופלג מתרכזת בכתיבה. כתיבה מאפשרת לה שלא לעשות רק עוד מאותו דבר. בתה של בונדי, העיתונאית לשעבר טל בשן, פרסמה ביום השנה למות אימה (בגיל 94!) רשימה גנוזה של האם שכותרתה: "שיגרה היא סתם פיהוק, עד שמגיעים לזיקנה".

ואז, כדברי רות בונדי:

"השגרה היא משענת, ביטחון, ידידה בשעה שחורה… לא מאהבה אני נאחזת בה, אלא מתוך פחד משיבושים…הכמיהה לחידוש מתרכזת בכתיבה. רק לא לחזור על עצמי. לא לכתוב תמיד אותו דבר, במילים אחרות. עלי לחפש נושאים שלא כתבתי עליהם עדיין".

ושוב אני חוזרת אל חכמת זקנים נוסח לאה גולדברג. אל פסוק השיר "ותדע: חדש כל יום תחת השמש". ציטטתי את השיר בקבוצת הפייסבוק "לא סופרים – מועדון הקריאה של הארץ". אחד הטוקבקיסטים המגיבים – ערן קרלינסקי – הוסיף הערה אופטימית. לדבריו, האמירה הזאת רלוונטית לכל גיל.

על כוחה של כתיבה בישורת האחרונה של החיים כתבה בהיותה בת 85 גם רות בונדי המופלאה, שהייתה עיתונאית מחוננת, סופרת ומתרגמת. היא כתבה שהכמיהה לחידוש בגילה המופלג מתרכזת בכתיבה

די להיזכר בתמונה החותמת את הסרט המיתולוגי "חלף עם הרוח". הגיבורה, סקרלט אוהרה (בגילומה של ויוויאן לי) כבר יודעת שכל עולמה חרב. ואז היא משמיעה את האמירה הנודעת, האלמותית: "ככלות הכול, מחר יפציע יום חדש".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

בעיראק נערכו בחירות כלליות, שהביאו לניצחון הכוחות הפוליטיים המתנגדים לאיראן. לפני שיוצאים במחולות וריקודים חייבים להוסיף כמה קריאות אזהרה והבהרה.

בעיראק נערכו בחירות כלליות, שהביאו לניצחון הכוחות הפוליטיים המתנגדים לאיראן. לפני שיוצאים במחולות וריקודים חייבים להוסיף כמה קריאות אזהרה והבהרה

עיראק היא לא מדינה דמוקרטית, ולתוצאות בחירות כאלה או אחרות אין ממש בקביעת המדיניות של המדינה, אם בכלל יש מדינה, ואם יש לה מדיניות.

כבר הבחירות הקודמות גרמו להקמת ממשלתו של מוסטפה אל-כאזימי שהייתה מסוייגת מאיראן. הוא דיבר כמו עיראקי עצמאי לכאורה, אבל חדירת איראן כל כך עמוקה במנגנון המדינה, במשטרה ובצבא, עד כי כאזימי אמר מה שבא לו, ואיראן המשיכה לעשות מה בראש שלה.

קודם כל, האם בכלל היו בחירות? מנהלת הבחירות הרשמית אמרה שכן, וגם פרסמה את הנתון של 41% השתתפות בהצבעה. אבל גורמים בתוך עיראק טוענים כי אחוז ההצבעה האמיתי היה רק בסביבות 15% – כלומר כשלון של המהלך כולו. אפילו המשקיפים האירופים, שהיו שמחים להודיע כי הבחירות התנהלו כסדרן, הטילו ספק במספרים הרשמיים וקבעו כי שיעור ההצבעה היה נמוך.

מדוע נמנעו העיראקים מלבוא לקלפיות? מי שעקב אחרי מערכת הבחירות יודע. כשאנו אומרים מערכת בחירות אנו מייד חושבים על ויכוחים, סיסמאות וכו'. בעיראק מערכת הבחירות התבטאה בחיסול מועמדים, סוג של פריימריס שלא ידוע במערב. השלב האחרון של הבחירות הוציא לרחובות עיראקים מתוסכלים שקראו לעצור את הרג המועמדים.

המאבק בעיראק הוא לא בין מפלגות פוליטיות, אלא בין מיליציות. על הבכורה מתמודדות שתי מיליציות – המיליציה של מוקתדא סדר שזכתה בבחירות, מול החשד א-שעבי – "ההתגייסות העממית" הפרו איראנית. אלה שתי מיליציות שיעיות וההבדל ביניהן הוא שסדר מעדיף את האופי הערבי של עיראק על צביונה השיעי, והחשד א-שעבי מעדיף את הצביון השיעי והוא חלק ממשמרות המהפכה האיראניות.

בעיראק מערכת הבחירות התבטאה בחיסול מועמדים, סוג של פריימריס שלא ידוע במערב. השלב האחרון של הבחירות הוציא לרחובות עיראקים מתוסכלים שקראו לעצור את הרג המועמדים

החשד א-שעבי כבר הודיע כי לא יכיר בתוצאות הבחירות, ויילחם בהם.

כלומר: מי שהלך לקלפיות בכל זאת, רצה לומר כי הוא רוצה להתנתק מאיראן. אבל זה לא מספיק. ההתנתקות מאיראן – אם היא אפשרית – תוכל להתממש רק במלחמת אזרחים פנים שיעית.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.