ב־6 בינואר, בשעה 11:00 בבוקר, ביצע גיל ארובס פיצוץ מבוקר במחצבת דרגות שבדרום. הוא נפצע קשה ממטח רגמות ונמצא תחת מחפר. כמה דקות לפני הפיצוץ, שוחח פעמיים עם אדם כלשהו, שניסה להתקשר אליו שוב לאחר האירוע אך לא זכה למענה. ייתכן שאותו אדם, שהיה האחרון ששוחח עם ארובס, יוכל לספק מידע שיסייע להבין את נסיבות התאונה, שעדיין אינן ברורות.

ארובס פונה באמבולנס לבית החולים סורוקה, ובמהלך הדרך הונשם ועבר החייאה. הרופאים תהו מדוע לא פונה במסוק, לנוכח פגיעת הראש הקריטית שספג. אשתו, אושרית, הגיעה לחדר המיון וראתה אותו יוצא ללא הכרה. לדבריה, היא הבינה מייד ש"זה הולך לכיוון לא טוב ושזו פגיעה שאי אפשר לצאת ממנה", כפי שתיארה השבוע בשיחה טלפונית.

איש רב־פעלים

באותם ימים ניסתה אושרית לתווך לחמשת ילדיהם – הקטנה כמעט בת שלוש, והגדול בן 16 וחצי – את הפרידה הבלתי נמנעת מאביהם. כעבור שבוע, גיל ארובס מת מפצעיו בגיל 42.

ארובס פונה באמבולנס לבית החולים סורוקה, ובמהלך הדרך הונשם ועבר החייאה. הרופאים תהו מדוע לא פונה במסוק, לנוכח פגיעת הראש הקריטית שספג

אושרית מתארת אותו כאיש רוח רב־פעלים, אוהב אדם ובעלי חיים, שניגן על בוזוקי ועוד – "על כל כלי נגינה שהגיע לידיים שלו". לדבריה, "כולם היו בהלם, הוא היה אדם שהתחבר לאנשים ועזר לכל מי שפנה אליו. זאת אבידה גדולה".

המשפחה כולה ניצלה בנס בשבעה באוקטובר. באותו בוקר, גיל הוקפץ ומייד עלה על מדים. כשהבין את גודל האירוע, הורה לילדיו לארוז בגדים לכמה ימים. בדרכם מהבית בכפר מימון לנתיבות, נעצרו על ידי המשטרה, שכמה רגעים קודם לכן סיכלה פיגוע ונטרלה מחבלים. באותו רגע, רכב נוסף ובו מחבלים התקרב לעברם – אך נסוג לאחור, אולי לאחר שהבחין בגיל במדים.

גיל ארובס ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)

גיל נחשב לאחד המומחים הבולטים בארץ בתחומו, עם חברות גדולות שחיפשו לעבוד איתו. גם כרב־סרן במילואים, הייתה לו המילה האחרונה בכל הנוגע לפיצוצים. הוא היה איש משפחה מסור, שלאחר יותר מעשור בעבודתו החליט לשנות כיוון והחל ללמוד משפטים במכללת ספיר. אך החלום נגדע באחת.

דבר לא יכול היה להכין את המשפחה לאסון הכבד, אך זמן קצר לאחר השבעה החלו לעלות סימני שאלה. ככל שהזמן חולף, מתברר שהתשובות לא יגיעו מעצמן – וחמור מכך, איש המקצוע שאמור היה לחקור את המקרה ומחזיק בפרטים מוכמנים על האירוע, מסתפק בזימון המעורבים לפגישה ידידותית להחלפת דעות מקצועיות, מהלך שעלול לסכל את גילוי האמת.

גיל נחשב לאחד המומחים הבולטים בארץ בתחומו, עם חברות גדולות שחיפשו לעבוד איתו. גם כרב־סרן במילואים, הייתה לו המילה האחרונה בכל הנוגע לפיצוצים

כנס עם הנחקרים

ביום חמישי האחרון הייתה אמורה להתקיים ישיבת ועדת חומרי נפץ במנהל הבטיחות של משרד העבודה. על פי מכתב הזימון, הוועדה נועדה לדון ב"פתרונות אפשריים למניעת הפגיעה בממונה על הפיצוצים, עוזריו, המשתתפים בפיצוץ וכל השוהים במחצבה, לנוכח האירועים האחרונים".

האירוע המרכזי שהוביל לזימון הוועדה הוא התאונה במחצבת דרגות, שבבעלות חברת "אבן וסיד" מקבוצת "רדימיקס", שבה עבד ארובס כקבלן פיצוצים עבור חברת "בלאק לוטוס". באופן תמוה, אליהו שמואל, האחראי על חומרי נפץ במנהל הבטיחות, הזמין לדיון את נציגי קבלן הפיצוצים ואת בעלי המחצבה.

מחצבת דרגות (צילום: רשות מקרקעי ישראל)

לקראת הישיבה, בתגובה לשאלה מדוע הוזמנו גורמים המעורבים בתאונה, מסר מנהל הבטיחות: "זו פגישה מקצועית שגרתית המתקיימת אחת לרבעון, ובה נמסרים עדכונים מקצועיים למנהלי מחצבות, ממוני פיצוצים ועוד. נושא התאונה לא יעלה שם לדיון".

באותו זמן פנתה גם אושרית לאחראי על חומרי הנפץ במנהל הבטיחות, אלי שמואל, וביקשה להבין מדוע הוזמנו לישיבה המעסיק הישיר של בעלה, דוד גרבר מחברת "בלאק לוטוס", וכן עובדים מחברת "אבן וסיד".

אושרית לא הבינה מדוע לא עודכנה על קיומה של הישיבה, אף ששוחחה עם שמואל יום לפני שנשלח הזימון. היא תהתה מדוע מזומנים אליה אותם גורמים שאמורים להיחקר בפרשה וביקשה להגיע בעצמה

אושרית לא הבינה מדוע לא עודכנה על קיומה של הישיבה, אף ששוחחה עם שמואל יום לפני שנשלח הזימון. היא תהתה מדוע מזומנים אליה אותם גורמים שאמורים להיחקר בפרשה וביקשה להגיע בעצמה, שכן היה ברור לה שהדיון עוסק בתאונה שבה נהרג בעלה.

אלא שבשבוע שעבר בוטל הכנס מסיבה לא ידועה. בתגובה לשאלה מדוע, נמסר ממנהל הבטיחות: "הוועדה תתכנס לפי הצורך במסגרת תהליכים שנקבעו בחוק ההסדרה".

גיל ארובס ז"ל (צילום: לורין סויסה)

טיוח במקום חקירה?

אושרית הגיעה למשטרת ערערה כדי למסור עדות ולחתום על הפקדת נשקו האישי של בעלה, שנלקח מאתר התאונה. כמו כן, היא העבירה למשטרה חומרים מהטלפון הנייד שלו.

במשטרה נאמר לה שהתאונה נמצאת בחקירה, וכי חלק מהחומרים הועברו כבר למנהל הבטיחות, עוד בתקופה שבה ארובס נחשב לפצוע בלבד.

ממשטרת מרחב הנגב נמסר בתגובה לכתבה כי חקירת התאונה מתנהלת בתחנת משטרת ערד, ובהמשך יתקיים שיתוף פעולה עם מנהל הבטיחות, כשהחומר יועבר לבחינת הפרקליטות.

אלא שככל שהזמן חולף, גובר החשש כי החקירה אינה מתנהלת באופן מקצועי. ייתכן שאילו האלמנה לא הייתה מבקשת להשתתף בישיבה, מנהל הבטיחות והמעורבים בתאונה היו מקיימים את המפגש כמתוכנן

אלא שככל שהזמן חולף, גובר החשש כי החקירה אינה מתנהלת באופן מקצועי. ייתכן שאילו האלמנה לא הייתה מבקשת להשתתף בישיבה, מנהל הבטיחות והמעורבים בתאונה היו מקיימים את המפגש כמתוכנן – תוך הצגתו במהלך עניינים שגרתי. אושרית חוששת כי ללא מעורבותה, האירוע היה עלול להיות מטויח, או לכל הפחות שהחקירה הייתה נפגמת ומשתבשת.

היא מתכוונת להיאבק כדי להבטיח שתתנהל חקירה אמיתית, ואף שבאופן רשמי זה אינו תפקידה, היא מתחילה לנסח בעצמה שאלות קריטיות. בין היתר, היא מבקשת לדעת: מי קבע את מרחקי הבטיחות, ועל סמך אילו שיקולים? יתרה מכך, תקנות חומרי הנפץ לא עודכנו זה עשרות שנים, על אף שורת תאונות שאירעו בשנים האחרונות.

גיל ארובס ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)

"שאלתי את עצמי אם זה הגיוני שהוא נהרג סתם כך? זה קרה, אבל הוא היה כל כך מקצועי בתחום, חברות גדולות חיזרו אחריו. היה שם כשל שהם כנראה ידעו עליו ומנסים לטייח אותו וזה לא מקובל עליי. מהמשטרה לא קיבלתי תשובות חוץ מאשר 'זה בחקירה', בזמן שהם עדיין לא תחקרו את האנשים בשטח.

"מצאו אותו באזור הבאגר ולתחושתי הוא לא צפה את הפיצוץ, אחרת לא היה נמצא שם. רבע שעה לפני כן הוא דיבר עם מישהו, ואז דקה לפני האירוע ואחר כך לא היה מענה. משהו קרה והוא חזר אליו – האם אותו אדם נחקר? ואיפה המומחים לתחום ממשרד העבודה? הם קיבלו את החומר ואחר כך זימנו את אלה שצריך לחקור? ככה לא מגלים את האמת, ככה מטייחים. זה זלזול בחיי אדם".