צמרת מערכת הביטחון המומה מהחרב שמנחית עליה ראש הממשלה ומתלבטת
כיצד להגיב. עליה להפנות מבט צפונה וללמוד ממה שקרה לצבא בטורקיה.
* * *
עד כמה שזה עשוי להיראות מוזר, יש דמיון רב בין שתי המדינות, ישראל וטורקיה. שתיהן שוכנות בשולי אירופה הדמוקרטית ובשתיהן כוננה דמוקרטיה בעקבות מהפכה חברתית שבה היה שותף הצבא.
בטורקיה היה זה אטאטורק, גנרל שנעשה מנהיג אזרחי, שהוביל את המהפכה והקים את הרפובליקה הטורקית ב-1923. בישראל – דוד בן גוריון, המנהיג הפוליטי-צבאי של המהפכה, עשרים שנה לאחר מכן.
בטורקיה היה זה אטאטורק, גנרל שנעשה מנהיג אזרחי, שהוביל את המהפכה והקים את הרפובליקה הטורקית ב-1923. בישראל – דוד בן גוריון, המנהיג הפוליטי-צבאי של המהפכה, עשרים שנה לאחר מכן
שניהם רצו לבטל את השליטה של הדת בחברה המסורתית, להפוך את החברה החדשה למערבית, חילונית, מודרנית ודמוקרטית. יש כמובן הבדלים רבים בשני מקרים היסטוריים אלה, אבל המשותף הזה היה בולט במיוחד.
אולם היה הבדל עמוק ביחס של השניים לתפקידו של הצבא במדינה החדשה. בישראל נוצר "מודל כפול". כלפי חוץ, לכאורה, הצבא נתון באופן מוחלט למרותו של הדרג המדיני. בפועל זה לא בדיוק כך, והצבא שותף להנהגה המדינית במודל שכיניתי "מודל השותפות".
בטורקיה נבנה מודל מורכב יותר. לכאורה הייתה זו דמוקרטיה מלאה, רב מפלגתית, עם בחירות חופשיות, פרלמנט והפרדת רשויות. אבל הצבא קיבל שם תפקיד כפול: לא רק לשמור על ביטחון המדינה, אלא גם לפקח על כך שיישמרו שני עקרונות היסוד של המהפכה הכאמליסטית. החוקה הטורקית הטילה על הצבא להתערב ישירות בפוליטיקה ולהפיל את השליטים כל אימת שנראה לו, שהם פוגעים באופייה החילוני ו/או הדמוקרטי של המדינה.
ואכן בארבעה מקרים מאז כוננה הרפובליקה, זה מה שקרה. ובכל המקרים הגנרלים הבהירו, כי כשיחזור הסדר הדמוקרטי על כנו יסוגו החיילים ומפקדיהם לקסרקטינים. והם עמדו במילתם. בפעם האחרונה ב-1983.
אבל מאז עלה רג'פ טאיפ ארדואן לשלטון חל מפנה בתולדות המדינה. הוא נבחר לראשות הממשלה ב-2002 בבחירות דמוקרטיות, אך כשנבחר לתקופת כהונה שניה החל לנקוט עמדות אסלאמיסטיות קיצוניות.
החוקה הטורקית הטילה על הצבא להתערב ישירות בפוליטיקה ולהפיל את השליטים כשנראה לו כי הם פוגעים באופייה החילוני ו/או הדמוקרטי של המדינה. ואכן בארבעה מקרים מאז כוננה הרפובליקה, זה מה שקרה
ארדואן החזיר את אנשי הדת למעמדם ולתפקידם המסורתי, צימק את חופש העיתונות ופגע בחופש הביטוי. החוק אסר על "השמצת המדינה, מוסדותיה ואישיה". עשרות עיתונאים הוחזקו בבתי כלא, ובשיא הרדיפות, ב-2020 עמד מספרם על לא פחות מ- 200, מה שהציב את טורקיה כשיאנית עולמית בתחום זה. הוא החליש את מערכת המשפט, פיטר רבים מאוד מהשופטים ומינה אחרים מטעם הממשלה. טורקיה נעשתה מדינה אי-ליברלית.
ככל שהצליח יותר, כך גברה עוד יותר תאוותו לכוח חסר מעצורים. הוא שינה פעם נוספת את החוקה וזו החליפה את תפקידו מראש ממשלה לנשיא עם טווח שלטוני רב יותר. ממדינה לא-ליברלית טורקיה נעשתה מדינה בעלת שלטון אוטוריטרי. בשלב זה היה ברור לו, כי לאחר שחיסל את כל שומרי הסף האזרחיים נשאר מולו רק יריב פוטנציאלי אחד, מגן הדמוקרטיה והחילוניות: הצבא.
ב-2016 טפל ארדואן על פתוללה גילן, יריב שלו המתגורר שנים רבות בארה"ב שהוא זמם הפיכה צבאית, וניצל את הדבר כדי לפגוע בראש וראשונה בצבא, אך גם ברבים מאוד ממתנגדיו הפוליטיים.
הוא פיטר ואף אסר מאות קצינים, במקומם הציב אחרים הנאמנים לו. הוא הכניס אלפים מן המינהל הציבורי למעצר ולבתי כלא, החליף שופטים, מורים, ואנשים בתפקידים ציבוריים בכירים שהעזו לבקר אותו ואת המימשל שהקים. החליש את מערכות הבלמים והאיזונים במדינה, כולל הפרלמנט, בתי המשפט והתקשורת, לצורך לחיסול של מתנגדיו הפוליטיים. החיסול של תומכי האופוזיציה אף כלל מעשי רצח ממש.
ארדואן החליש את התקשורת ואת מערכת המשפט והפך את טורקיה לאי-ליברלית. תאוותו לכוח חסר מעצורים גברה. בשינוי חוקתי נוסף הפך מרה"מ לנשיא, והשלטון הפך מלא-ליברלי לאוטוריטרי
אבל המשימה העיקרית שלו הייתה טיהור הצבא. הוא החליף את המפקדים והחליש את מעמדו החוקי והמעשי. והוא הצליח בגדול (אגב, השבוע הוא השתמש שוב בנימוקים חוקיים לכאורה כדי למנוע מיריבו הנוכחי ראש עיריית איסטנבול, אקרם אימאמאולו, להתמודד נגדו בבחירות הבאות לנשיאות, תוך ביטול תאריו האקדמיים, ואף דאג למעצרו). המהפכה הכאמליסטית חוסלה, קמה טורקיה של ארדואן.
כמו הצבא הטורקי, גם צה"ל קיבל תפקיד במהפכה הציונית. בראש וראשונה לשמור על ביטחון המדינה, אך גם לסייע בבניית האומה החדשה. אחרת, מדוע הוא אפילו עסק בחקלאות בשנות החמישים של המאה הקודמת, סייע בהתיישבות (גרעיני הנח"ל) או בחינוכם של "ילדי רפול" בשנות התשעים? אבל צה"ל לא קיבל תפקיד לשמור על החילוניות של החברה ולא על הדמוקרטיה.
בשנתיים האחרונות, מאז החל בנימין נתניהו את המהפכה המשטרית שלו, גבר החשש בצמרת צה"ל ובמוסדות הביטחון האחרים, המוסד והשב"כ, שהמהלך הזה מביא גם לפגיעה ביכולת הצבאית של ישראל. וזו לא הייתה פנטזיה מופרעת של "הדיפ סטייט", כפי שטענה מכונת הרעל של השלטון הביביסטי.
אמ"ן, שעקב אחר האופן שבו פירשו ארגוני המוקאוומה (ההתנגדות) ומדינות העימות ובראשן איראן את מצבה של ישראל, הבהיר במפורש – כי הם משוכנעים שהחברה הישראלית מתפוררת, שיכולת העמידה שלה נחלשה, ושזו העת לתקוף.
נציגי צה"ל התאמצו להיפגש עם נתניהו ברגע קריטי בתהליך המהפכה החוקתית ולהציג בפניו את הדברים, אך הוא לא הסכים לקבלם.
אשמתו של צה"ל במחדל המלחמה, שבלשון חמאס נקראה "שיטפון אל-אקצא" , אינה זקוקה להוכחה. אבל חשוב גם לזכור, שלמרות שצה"ל לא העריך נכונה את עוצמת הסכנה – הוא ביקש להתריע עליה בפני הדרג המדיני האטום.
אמ"ן, שעקב אחר פרשנות ארגוני המוקאוומה ומדינות העימות, ובראשן איראן, את מצב ישראל – הבהיר כי הן שוכנעו שעמידת ישראל נחלשה. מאמצי נציגי צה"ל להיפגש עם נתניהו ולהתריע ברגע קריטי – כשלו
לבנימין נתניהו חשוב היה הרבה יותר באותם ימים להחליש את בית המשפט העליון מאשר להתארגן להגנת המולדת. ומאז, למרות השבר הלאומי שלא היה כדוגמתו מאז השואה, לא נרתע נתניהו מלהמשיך בשלו, תוך שהוא מגובה על ידי מפלגות בעלות חזון משיחי, קנאות לאומנית, תפישה גזענית של יהודי עליון ותוכניות טרנספר, וכן – גם על ידי אינטרס נדל"ני.
זו הסיבה שמשה בוגי יעלון, איש ישר והגון, שקול ורחוק מלהיות "סמולני", הצהיר פומבית שהממשלה גוררת אותנו לסיפוח, לטיהור אתני ברצועת עזה וליישובה ביהודים, והוסיף כי הוא מצפה "שישראל לא תשלח את חייליה להרוג תינוקות בעזה". זו גם הסיבה מדוע ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן אמר את מה שאמר, ויעקב פרי הזהיר מפני "התערבות מסוכנת של פוליטיקאים בארגון המקצועי שפועל להגנת המדינה".
זו הסיבה שעמי איילון קבע ש"הממשלה הזו היא ממשלה מורדת" וקרא לאזרחים "לצאת לרחובות ולהגיד מה שיש להם להגיד". וזו גם הסיבה שמאות אנשים מצמרת מערכת הביטחון לשעבר מזהירים, כי המשך המהפכה השלטונית תפגע בביטחון המדינה.
מכונת הרעל עטה כמובן על ההתבטאויות האלה. מבחינתה, אלה מהווים אות ועדות לקיומה של חונטה, קאבל, דיפ סטייט. יש גם שרואים בהם פשוט בוגדים הראויים להוצאה להורג. רוחו של נתניהו, שהשתמש תמיד במתקפה כדרך הטובה ביותר להגנה, מרחפת על המכונה. וזה נעשה בהצלחה לא מבוטלת.
לנתניהו חשוב היה הרבה יותר בימי המהפכה החוקתית להחליש את בית המשפט העליון מאשר להתארגן להגנת המולדת. ומאז, למרות השבר הלאומי שלא היה כדוגמתו מאז השואה, לא נרתע נתניהו מלהמשיך בשלו
הצמרת הביטחונית מבינה היטב, כי הפגיעה בדמוקרטיה הישראלית והכניעה למשיחיים תביא אמנם לפגיעה בדמוקרטיה, אבל כאנשי מקצוע הם חושבים בראש וראשונה על הסכנה הקרובה והמיידית לביטחון. לכן הם הרשו לעצמם להביע את דעתם.
אבל מה הם צריכים לעשות? הפיכה צבאית, כמו בטורקיה? זה, כמובן, אסור שיבוא בחשבון. אבל יש דרכים אחרות, חוקיות, לפעולה אזרחית אפקטיבית.
ראשית, האליטה הביטחונית שכבר פשטה את מדיה חייבת לצאת במסע ציבורי נרחב ולהבהיר עד כמה ביטחון ישראל היום רעוע, ומה הכרחי לעשות כדי לחזקו. למשל להרחיב את בסיס הגיוס לכל האוכלוסייה. חבריה צריכים להדריך גם ארגונים יהודיים בעולם לפעולה. עליהם לחזק את ההכרה הציבורית במשמעותה של פקודה בלתי חוקית שחובה לסרב לבצעה, מכיוון ש"שדגל שחור מתנוסס עליה".
חברי האליטה הביטחונית המקצועית צריכים לעודד חיילים הרואים מעשים בלתי חוקיים להתלונן על כך בפני התקשורת וארגוני החברה האזרחית, כמו "יש גבול", "בצלם", או "שוברים שתיקה". ומכיוון שרבים מהם ממלאים תפקידי מפתח בתעשייה ובכלכלה – עליהם לרתום את הארגונים, החברות והמפעלים האלה להפגין באופן רצוף נגד הפגיעה בביטחון המדינה. הם חייבים לשבש את החיים הנורמליים, לא לאפשר להם להמשיך להתקיים.
הם צריכים לעודד את היוזמה להוציא את נתניהו לנבצרות. והם צריכים לנקוט גם במרי אזרחי חוקי. למזלם, פרופ' חמי בן נון פרסם לפני עשר שנים, בהוצאת רסלינג, ספר בשם זה, "מרי אזרחי". מוזמנים לקרוא אותו ולמצוא בו דרכים, שיטות, טכניקות, וטקטיקות כיצד מממשים מרי כזה. המרי האזרחי, טוען המחבר, אינו מהווה סכנה למדינה, אלא להיפך, הוא מציל אותה ומחזיר אותה לידי בעליה החוקיים – העם.
חמי בן נון פרסם לפני כעשור ספר בשם "מרי אזרחי", עם דרכים, שיטות, טכניקות, וטקטיקות למימוש מרי כזה. המרי האזרחי, לטענתו, אינו מהווה סכנה למדינה. להיפך, הוא מציל אותה ומחזירה לבעליה החוקיים – העם
בתחילת אוקטובר 2024 הזהיר אמ"ן את הדרג המדיני מכך שהמהפכה המשטרית עלולה לפגוע בביטחון המדינה. ראש הממשלה ושליחיו התעלמו מכך והמלחמה פרצה. מאז השתנה המאזן האזורי לטובתנו, חמאס הוכה, חזבאללה נחלש, סוריה רוסקה, לבנון עלתה על פסי ייצוב. אבל החברה הישראלית ממשיכה להימצא בתהליכי ריסוק ופירוק פנימיים שמדעני מדינה מתארים אותם כ-Implosion. אלה מהווים סכנה ביטחונית רבה יותר מכלי הנשק של האויבים מבחוץ. כדי למנוע סכנה כזו גם ארגוני הביטחון, ובוודאי אלה שכבר פרשו מהם, רשאים להשתמש במרי אזרחי חוקי לא אלים.
יורם פרי הוא פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת UMD בארה"ב. סוציולוג פוליטי, שפרסם עשרות מאמרים ושישה ספרים, בעיקר על יחסי חברה-צבא, צבא-פוליטיקה, תקשורת ודמוקרטיה. רבים מהם זכו בפרסים בינלאומיים בעלי יוקרה, בין השאר ספרו "רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל". בעבר הקים ועמד בראש מכון הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה באוניברסיטת תל-אביב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוההשוואה בין ישראל לתורכיה של אתאתורכ רצויה לנו. אך עם כל הכבוד לבן גוריון נראה לי קצת מופרך להשוותו לאתאתורכ, במיוחד עקב כניעתו לדתיים שהביאה עלינו את הפירוד האסוני באוכלוסייה הישראלית. אתאתורכ בגדולתו מנע את הפיכת הדת לכוח שלטוני, דבר שישראל משלימה אתו. היום, הגורם המדיני בישראל נשלט בידי מושחתים וגזענים בשם הדת, ולכן הוא אשם ללא ספק באסון השבעה באוקטובר. יחד עם זאת, לתפיסתי גם אם הייתה בישראל ממשלת בראשות בנט, לפיד גנץ או אפילו ברק ההתמוטטת הצבאית לא הייתה נמנעת. צה"ל ולא פחות השב"כ כשלו באופן מחפיר ללא קשר לגורם המדיני. הגורם הצבאי כשל כישלון מחפיר ללא קשר לממשלה המושחתת.
מתברר שצה"ל, השב"כ וגורמי המודיעין אינם מהווים אלטרנטיבה שפויה יותר לגורם המדיני. מטבע קיומם אלופי צה"ל מנציחים את ההשקפה המיליטריסטית של תפיסת הביטחון. הם נחפזו לפתוח במלחמה שכלל לא היו מוכנים לה משיקולים פופוליסטים אגואיסטיים, מנותקים מכל הגיון צבאי. היום כבעבר אף ראש ממשלה לא היה מעז להמרות את פיו של רמטכ"ל שהיה טוען בפניו שהצבא לא מוכן למלחמה. למרבה האירוניה גלנט והלוי לחצו לפתוח במלחמה למרות הססנותו של נתניהו.
אין מה להשוות גילית בורות עמוקה כאן יש בעייה שורשית שאוייבנו מבחוץ רבים הם ומטרתם ונסיונם רב להשמידינו "על פי דת". (לכן לעולם לא יהיה שלום איתם כחלומם של רבים בעם).
לכן גם אם נהפוך לדיקטטורה כחלומך, זה לא יחזיק מעמד. אוייבנו יחזירו לנו את הדמוקרטיה.