אחרי שצפה בקנאה בגל הטיהורים הפוליטיים שביצע הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בקרב בכירי השירות הציבורי – שלדבריו לא היו נאמנים לו – בהם ראש המטות המשולבים, ראש ה־FBI ועשרות תובעים שהיו מעורבים בחקירות של תומכיו, החליט בנימין נתניהו שגם הוא רוצה.

הוא סימן מטרה: לפטר את היועצת המשפטית לממשלה ולהחליף את ראש שב"כ – בשני המקרים תוך חשש לניגוד עניינים. במקביל האיץ את המהפכה המשפטית שלו, תוך התעלמות מאזהרות בדבר פגיעה בכלכלה, ביציבות החברתית – ואף מהאפשרות שיוצא לנבצרות.

אבל נתניהו מגלה לאט־לאט שהשיטה האמריקאית לא בהכרח עובדת כאן – או שהיא עובדת באופן חלקי בלבד.

טראמפ, בניגוד לנתניהו, פעל בתבונה: לפני שיצא למהלכים השנויים במחלוקת, דאג לגייס לצידו את מוקדי הכוח המרכזיים במדינה – ההון הגדול, הכלכלה והתעשייה

טראמפ חיבק את המגזר העסקי, נתניהו הפנה לו גב

טראמפ, בניגוד לנתניהו, פעל בתבונה: לפני שיצא למהלכים השנויים במחלוקת, דאג לגייס לצידו את מוקדי הכוח המרכזיים במדינה – ההון הגדול, הכלכלה והתעשייה.

טראמפ עשה זאת בשיטת המקל והגזר. עם פתיחת כהונתו השנייה, הוא המשיך בקו כלכלי ברור: הורדת מיסים דרמטית לתאגידים, ביטול רגולציות מכבידות והטבות נדיבות לתעשיות הגדולות. זו הייתה עסקה משתלמת – שקט תעשייתי בתמורה לפוטנציאל רווח גבוה. במקביל, העביר מסר תקיף לחברות שלא יישרו קו עם מדיניותו או איימו לעזוב את ארה"ב – הן יספגו פגיעה קשה. האיום עבד.

מפגין לבוש בתחפושת של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מחזיק בובה של ראש הממשלה בנימין נתניהו כתינוק, במהלך מחאה מחוץ לקריה בתל אביב, 22 במרץ 2025 (צילום: Jack GUEZ / AFP)

נתניהו, לעומתו, בחר בדרך שונה. במקום לגייס את התעשיינים והיזמים לצידו, הוא בנה קואליציה צרה הנשענת על מגזרים שאינם יצרניים. קצבאות לאברכים, הטבות להתנחלויות ופטורים מלימודי ליבה גבו מהמדינה מחיר כבד.

כלכלנים בכירים הזהירו כי המדיניות הזו היא מתכון להתמוטטות כלכלית, אך נתניהו התעלם. הוא המשיך להזרים תקציבים סקטוריאליים מתוך כספי המגזר היצרני – והפך את השכבה החזקה במדינה לכספומט של הקואליציה שלו.

כבר בחודשים הראשונים של 2023 נרשמה ירידה של כ־70% בגיוסי ההון בענף ההייטק. משקיעים זרים וישראלים משכו מיליארדים מהבנקים המקומיים, על רקע החשש מפני קריסת הדמוקרטיה ואובדן יציבות

לא זאת בלבד, אלא שבמקביל קידם נתניהו חקיקה שנועדה להחליש את יכולת ההשפעה וההתנגדות של המגזר היצרני – הכול במטרה לחזק את הקואליציה שלו, גם במחיר של פגיעה ביסודות דמוקרטיים מרכזיים.

המהלכים הללו הובילו להתקוממות חסרת תקדים מצד אנשי העסקים וההייטק בישראל. כבר בחודשים הראשונים של 2023 נרשמה ירידה של כ־70% בגיוסי ההון בענף ההייטק. משקיעים זרים וישראלים משכו מיליארדים מהבנקים המקומיים, על רקע החשש מפני קריסת הדמוקרטיה ואובדן יציבות.

עובדי הייטק מפגינים נגד המהפכה המשפטית בתל אביב, 4 ביולי 2023 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

לאחרונה שב המגזר החזק לאיים על נתניהו בהשבתת המשק ובמרד מיסים – אם ינסה לפעול בניגוד להחלטות בג"ץ. מדובר באיום שכבר השפיע על הבורסה בתל אביב, ובפוטנציה גם עשוי לסכל לחלוטין מהלך כזה, אם אכן בכוונת נתניהו לממשו.

גודלה של ישראל לא מאפשר לנתניהו להפוך לטראמפ

סיבה מרכזית נוספת לכך שנתניהו לא יכול להיות טראמפ טמונה בהבדל המהותי בין המדינות שהם מנהיגים: נתניהו הוא ראש ממשלת ישראל הקטנה; טראמפ הוא נשיא הכלכלה הגדולה בעולם.

גם כשמדיניותו של טראמפ יוצרת זעזועים או חוסר יציבות, חברות ענק לא ממהרות להתנתק משוק בגודל כזה ולעבור לארץ אחרת – אלא אם אין להן ברירה של ממש

השוק האמריקאי עצום. נכון למרץ 2025, התוצר המקומי הגולמי (GDP) של ארה"ב מוערך בכ־27 טריליון דולר. כוח הקנייה של 340 מיליון תושביה הוא מהחזקים בעולם. גם כשמדיניותו של טראמפ יוצרת זעזועים או חוסר יציבות, חברות ענק לא ממהרות להתנתק משוק בגודל כזה ולעבור לארץ אחרת – אלא אם אין להן ברירה של ממש.

עסקים שביקשו להעביר את מרכז פעילותם לחו"ל גילו במהרה שהממשל לא מתכוון לאפשר זאת בקלות. כשפורד, למשל, הודיעה על כוונתה להקים מפעל חדש במקסיקו, טראמפ איים עליה במכסים כבדים – והיא נסוגה. הוא הפעיל מדיניות סחר תקיפה ואיומי מכסים כדי להבטיח שהתעשייה תישאר בתחומי ארה"ב.

מדד הדאו ג'ונס בעת סגירת יום המסחר בבורסה לניירות ערך בניו יורק, 11 במרץ 2025 (צילום: Photo/Richard Drew)

בישראל, המצב שונה בתכלית. מדובר בכלכלה קטנה ופגיעה, המהווה פחות מ־2% מהכלכלה האמריקאית. יזמים וחברות הייטק אינם תלויים בשוק המקומי, ויכולים להעביר את פעילותם לחו"ל בקלות יחסית אם ירגישו מאוימים על ידי המשטר. בישראל, די בכמה חברות הייטק גדולות שיחליטו לעזוב כדי לגרום לטלטלה – תרחיש שכמעט בלתי אפשרי בשוק האמריקאי בשל גודלו והגיוון שבו.

בעוד שטראמפ נהנה מהעובדה שהמגזר העסקי האמריקאי כבול לשוק מקומי עצום ומפתה, נתניהו גילה – מאוחר מדי – שאין בידיו מנוף לחץ אפקטיבי על המגזר היצרני בישראל. ניסיונות להפעיל אמצעי הרתעה דומים, כמו הטלת מכסים או סנקציות, רק יפגעו עוד יותר בתעשייה המקומית.

בעוד שטראמפ נהנה מהעובדה שהמגזר העסקי האמריקאי כבול לשוק מקומי עצום ומפתה, נתניהו גילה – מאוחר מדי – שאין בידיו מנוף לחץ אפקטיבי על המגזר היצרני

יציבות משטרית מול תשתית שלטונית מתערערת

אבל הסיבה שנתניהו לא יוכל להיות טראמפ אינה נובעת רק מהבדלי הגודל והעוצמה בין המדינות – אלא גם מהבדלים מהותיים ביציבות המשטרית. אף שטראמפ נוקט לעיתים בצעדים קיצוניים ומעוררי ביקורת, ארצות הברית נשענת על חוקה ברורה, הפרדת רשויות מוצקה, ומערכת מוסדות חזקה ואמינה.

בישראל, לעומת זאת, אין חוקה, והפרדת הרשויות רעועה בהרבה. לכן, כל מהלך של נתניהו נגד שומרי סף או חוק שנוגע ליסודות המשטר – יוצר מייד תחושת חירום בשווקים ובקרב אנשי עסקים, שמפחדים כי מדובר בסוף הדרך של הדמוקרטיה. התגובה, בהתאם, קיצונית בהרבה מאשר בארה"ב.

הפגנה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, 18 ביוני 2024 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

כך יוצא שנתניהו, שבעבר נחשב לאחד משרי האוצר המוצלחים של ישראל, נכשל דווקא בתחום שבו פעם הצטיין: הוא הרס את האמון עם אנשי העסקים, ניתק את עצמו ממוקדי הכוח הכלכליים של המדינה, ויצר קרע עמוק עם מגזר ההייטק והתעשייה. טראמפ, לעומתו, הבין שכדי להבטיח לעצמו הישגים פוליטיים ארוכי טווח – הוא חייב לעבור קודם בכיס של ההון.

הלקח הפוליטי ברור: נתניהו אולי שואף להיות טראמפ הישראלי – אך גילה, ועוד יגלה בדרך הקשה, שבלי תמיכת המגזר הכלכלי, החלום הזה קשה בהרבה להשגה. וגם אם יצליח לממש אותו – ייתכן שהמחיר יהיה כבד יותר ממה שמדינת ישראל יכולה לשאת.