צריך לשים סוף לשערורייה הזאת. האיש שהעלה את ישראל על המסלול לדיקטטורה, שהמיט עליה את השבעה באוקטובר 2023, שמשסה את חלקי העם אלה באלה, שהביא עליה מלחמה שאין לה קץ, שמונע ממנה להחזיר את החטופים, שחשוד באין סוף עברות, הוא ולשכתו – האיש הזה עדיין ראש ממשלה כאן. לא ייאמן. המצב הזה צריך להשתנות במהירות, לפני שיעזבו אותנו רבים מדי, מטובי נשינו ואנשינו, ויישארו כאן אלה שאין להם לאן ואיך ללכת.

לא ייאמן שהאיש הזה עדיין ראש ממשלה כאן. המצב הזה צריך להשתנות במהירות, לפני שיעזבו אותנו רבים מדי מטובי נשינו ואנשינו, ויישארו כאן רק אלה שאין להם לאן ואיך ללכת

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אנחנו כולנו מושקעים עמוק ב"מצב", מדברים, שומעים וכותבים עליו ללא הרף, יודעים ומנחשים. המציאות היא מזוויעה, ולמרות זאת בנימין נתניהו עומד עדיין בראש קואליציה, שאין בה כידוע אפילו אחד שיתנגד למצב החורבני ויביע אי-אמון במנהיג.

אי לכך המנהיג יכול להעביר כל חוק שהוא מבקש לעצמו. שיירת החוקים הארוכה עוברת, ואותה מנגינה נשארת. כיצד זה קורה? חלקו של העם היושב בציון, זה שרואה בעיניו הכלות את ההתרסקות, אינו מוכן לנקוט באמצעים יעילים יותר בכדי להציל את מדינתו היחידה, שלו ושל העם היהודי כולו. הוא התרגל להפגנות והרגיל בכך גם את השלטון. השלטון למד לא להיות מורתע מן המהלכים של המחאה או האופוזיציה הפוליטית. 68 אצבעות מאפשרות לו לעשות הכול מבלי לחשוש ממעמדו הנחלש מאוד של בית המשפט. אי לכך צריך לפנות להיערכות לבחירות.

אלא שהמועד הפורמלי לבחירות הוא לקראת סוף שנת 2026, אז שוב עולה התלבטות האם אנחנו יכולים ורשאים להוביל להקדמת המערכה הזאת, פעולה שתפגע לכאורה ב"דמוקרטיה".

אנחנו יכולים, אבל זה דורש התארגנות. זה דורש בניית קמפיין אדיר, שילחץ על הקואליציה להסכים לקביעת מועד מוקדם; מספיק מוקדם בכדי להספיק להציל את החטופים, שהקואליציה הנוכחית, כפי שנוכחנו, לא תחזיר. למה היא לא תחזיר? ראשית, כיוון שהנושא לא מעניין אותה, אפילו אם היא עושה לפעמים קולות רפים של אכפתיות. זה לא זה, ממש לא.

האם אנחנו יכולים ורשאים להוביל להקדמת המערכה הזאת, פעולה שתפגע לכאורה ב"דמוקרטיה"? אנחנו יכולים, אבל זה דורש התארגנות ובניית קמפיין אדיר, שילחץ על הקואליציה להסכים להקדמת המועד

הקואליציה הנוכחית מתעניינת בעיקר בעיקור הדמוקרטיה מחיינו, ולצורך זה היא זקוקה להמשך המלחמה, שתמנע את פירוק הקואליציה וכפועל יוצא גם את החזרת החטופים. המלחמה האיומה בת השנה וחצי לא משעממת אותה; להיפך, היא מלוא גאוותה.

ישנן היום ארבע מפלגות יהודיות שצריכות להוביל את מהלך הבחירות: הדמוקרטים, יש עתיד, ישראל ביתנו והמחנה הממלכתי. בניית קמפיין אדיר מחייבת איחוד זמני של כל ארבע המפלגות הללו – שתיעזרנה בתנועת המחאה – לצורך אכיפת מועד.

אני הצעתי ואני חוזר ומציע כאן, לכנות את ההתחברות הזאת "מפלגות עיט" (עיט הוא עוף מרשים ולוחמני, שיש לו גם ראשי תיבות שהן מה שנדרש לנו: "עושים ישראל טובה"). חודש לפני מועד הבחירות, שצריך להגדיר לו משך-זמן טנטטיבי של חודשים בודדים, מפלגות העיט תוכלנה לפרק את השותפות ביניהן ולהציג את הזהות הנפרדת של כל אחת במידה הרצויה להן.

המחאה תתמקד כולה בבחירות, בנוסף לסוגיית החטופים שהיא קבועה עד שיחזרו. היא תעזוב נושאים של חקיקה אנטי-דמוקרטית, בהם היא נכשלת כבר זמן רב; היא תעזוב גם את השחיתויות של ראש הממשלה, לשכת ראש הממשלה והממשלה כולה ותשאיר זאת לבתי המשפט, שיתחזקו גם הם מקמפיין הבחירות.

מפלגות עיט צריכות להתחיל להתארגן לבחירות כבר מעכשיו. אם זה יידחה הן לא תוכלנה לקדם "עושים ישראל טובה" ואנחנו נמשיך להיהרס. ההתארגנות צריכה לכלול אזרחים רבים שייקחו על עצמם אחריות לאזורים ספציפיים: ישוב, שכונה או רחוב. במסגרת האחריות הזאת הם יביאו לידיעת האנשים באזורם את דברן של "מפלגות עיט" בחוגי בית, הזמנת מרצים, חומרים כתובים, קבוצות ווטסאפ, מפגשי זום ובכל מה שמאפשרת התקופה שלנו.

4 מפלגות יהודיות צריכות להוביל את מהלך הבחירות: הדמוקרטים, יש עתיד, ישראל ביתנו והמחנה הממלכתי. בניית קמפיין אדיר מחייבת איחוד זמני של כולן, בסיוע תנועת המחאה – לצורך אכיפת מועד

ישנה עוד הסוגיה של המפלגות הערביות ומפלגת נפתלי בנט. את הערבים צריכות מפלגות עיט לקבל בברכה ובנכונות לשיתוף פעולה, אבל זה תלוי בעיקר בפוליטיקה הערבית. את בנט צריך לנסות לשכנע להצטרף אל המפלגות שהתאחדו. יש כאן מורכבות – בשל האיום של בנט על המפלגות הקיימות – אבל הוא חלק מן הסיכוי לשינוי, ואין לאיש פריווילגיה לומר שבנט אינו רצוי. הדברים כמובן תלויים באיש השומר עד כה על שתיקה. השתיקה תופר רק אם הקמפיין יהיה עוצמתי במידה שתפעיל לחץ גם עליו. אין לנו זמן; העשייה ל"ישראל טובה" קוראת לנו עכשיו.

ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.