ארנסט המינגווי כתב באחד מספריו על דו-שיח בו אחד שואל את רעהו כיצד פשט את הרגל. הלה השיבו בתשובה שתהפוך למטבע לשון: "בשתי דרכים. בהדרגה, ואז בפתאומיות". הוא אמנם התכוון לעניין כלכלי אבל זה יכול להתרחש, כמובן, בכל תחום אחר בחיי בני אדם ובטבע.

המתרחש במקומותינו בשנתיים האחרונות מתכתב עם התיאור הזה, לאחר שמרבית הבלמים שהיו נוהגים מאז ימים ימימה הלכו והתבלו, וזרעי הקרעים והשסעים שזרע בנימין נתניהו מאז עלה לשלטון ב-1997 הבשילו במשך השנים.

מכל הממשלות שהקים – הששית בהנהגתו היא ההשתקפות של פשיטת רגל במובנים של ערכים ומשילות לאומיים, לצד התנהלות אישית שהביאה אותו לעמוד לדין כנאשם בשלוש פרשות של שוחד, מרמה והפרת אמונים.

מכל הממשלות שהקים – הששית בהנהגתו היא השתקפות פשיטת רגל במובנים של ערכים ומשילות לאומיים, לצד התנהלות אישית שהביאה להעמדתו לדין כנאשם בשלוש פרשות של שוחד, מרמה והפרת אמונים

מאחר שהמחוקק מעולם לא העלה בדעתו כי ראש ממשלה מכהן יואשם בעבירות פליליות, נתניהו ניצל את הלקונה כדי לרקוד בו זמנית על שתי החתונות – ראשות הממשלה ובית המשפט.

נתניהו מעולם לא העלה בדעתו להתפטר או לצאת לנבצרות, בשל המלחמה או משפטו, כי לדידו האחיזה בהגה השלטון היא לא אופציה אלא אובססיה, המיושמת ברוח אמרתו של אריק שרון כי בפוליטיקה אתה פעם למעלה ופעם למטה אבל תמיד תשאף להישאר על הגלגל.

מבחינתו, סיומה של הקדנציה הראשונה ב-1999 הייתה תאונה, שאת לקחיה שינן היטב והיא תבוא לביטוי מרוכז כאשר יאחז בדפנות הגלגל בארבע מערכות בחירות רצופות בזמן, בשנים 2019-21, לתוכן גרר את המדינה במופע שלא היה כמוהו בישראל. זאת מכיוון שלא היה מוכן לזוז מההגה למרות כישלונו לזכות במנדט ברור להוביל.

בעקבות הניצחון במערכה החמישית, בסוף 2022, לאחר מסע ממוקד לקיצור חייה של ממשלת השינוי, מנוי וגמור היה עם נתניהו לאחוז בשור בשתי קרניו. מכאן הואץ קצב הגלישה מטה בהקמת ממשלה ימנית לאומנית, המתבססת על מפלגות חרדיות לא ציוניות, להן סדר יום סקטוריאלי מובהק.

כדי להשביע את תאבונם של שותפיו הקים נתניהו משרדים חדשים יש מאין ופיצל סמכויות ללא שום שיקול של צרכים ומחיר מול תועלת. גרירת הרגליים האין סופית בעניין גיוס החרדים שהייתה אמורה בממשלה כזו למצוא פתרון מידי בשעת מלחמה, הוכיחה כי תג הימין הלאומי שנתניהו מתהדר בו הוא למעשה סחורה משומשת.

ההפיכה המשפטית לפני 7 באוקטובר, ללא כל ניסיון להידברות מוקדמת, וחידושה המואץ כשהמלחמה עדיין לא הסתיימה ועשרות חטופים נמקים במנהרות עזה, הייתה שלב משמעותי במדרון הזה.

נתניהו מעולם לא העלה בדעתו להתפטר או לצאת לנבצרות, בשל המלחמה או משפטו. לדידו האחיזה בהגה השלטון היא לא אופציה אלא אובססיה, וסיום הקדנציה הראשונה שלו היה תאונה, שאת לקחיה שינן היטב

לא ניתן להבין התנהלות זו בלא להעריך כי בגילו ובכברת הדרך שעשה בשלטון, נתניהו הרבה פחות שקוע במחשבות מה גורמת מדיניותו למרקם הקרוע ממילא של החברה הישראלית, שתרומתו לו היא מכרעת. עוד פחות מזה הוא מוכן למהלכי פיוס עם יריביו הפוליטיים, שרק עלולים לקלקל את חיבורו עם בני בריתו הפוליטיים.

המלחמה הקשה העניקה לו את התימוכין – כי אם בשעה גורלית כזו חומת החסינות הפוליטית שלו לא נסדקה, אזי אם לא יתרחש אירוע בלתי צפוי שלא יהיה בשליטתו – האדמה לא תרעד תחתיו.

העבר היה כאן תמיד

נתניהו הגיע לצומת הנוכחית בקריירה הפוליטית הארוכה שלו באמצעות גלגול חוזר על שפתיו של שתי מלים: שמאל ותקשורת. ללא קשר לעניין שעל סדר היום הוא זכר תמיד לשלבם בנאומיו, כי מבחינתו היו דמונים חורשי רע קבועים.

את יריית הפתיחה במסע הארוך להשחרתם עשה ב-1997 בלחישה על אזנו של הרב יצחק כדורי כי השמאל שכח מה זה להיות יהודי. ערב הפסדו בקדנציה הראשונה ב-1999 שלהב את אוהדיו השרופים בקריאת קרב קצבית "הם מ-פ-ח-ד-י-ם", בהתכוונו לחששם של כלי התקשורת מפניו. כך נתניהו הצליח לגבש את הבייס ההמוני המשרת אותו בנאמנות ואותו הוא דואג לתחזק ולתדלק לפי צרכיו.

המלחמה הקשה העניקה לו את התימוכין – כי אם בשעה גורלית כזו חומת החסינות הפוליטית שלו לא נסדקה, אזי אם לא יתרחש אירוע בלתי צפוי שלא יהיה בשליטתו – האדמה לא תרעד תחתיו

בהקשר זה ראוי לצטט את אד קוץ', ראש העיר האגדי של ניו יורק: "אם אתה מסכים אתי על 9 מתוך 12 נושאים, תצביע עבורי. אם אתה מסכים אתי על 12 מתוך 12 נושאים, תראה פסיכיאטר". נתניהו לא רק שלא ראה באפשרות השנייה "בעיה רפואית", אלא פעל במרץ כדי להשיגה. במהלך השנים הפך את שרי ממשלתו, חברי מפלגתו ותומכיו בציבור הרחב לחיילים נאמנם הנוהים אחריו בלא היסוס באשר ילך.

לכן מפליא לראות את נתניהו ממשיך, גם ב-2025, בעידן התקשורת האלקטרונית והרשתות החברתיות, לנפנף בשמאל והתקשורת כפי שעשה בעידן של העט, הנייר והמחשב השולחני. שנים לפני כן הוא פעל להקים ערוצי תקשורת תומכים ואוהדים, ולמען מטרה זו אף מינה עצמו לשר התקשורת (לדבריו כדי לחזק את הדמוקרטיה הישראלית החלשה שנים אחרי שכבר כיהן כראש הממשלה), והיום מסריו מועברים מיידית בזמן אמת ברשתות החברתיות – אך כל זאת לא משביע את תאבונו השלטוני. ההסבר היחידי העולה על הדעת הוא שנתניהו מתקשה לקבל ביקורת לא מחמיאה או כזו שאינה תואמת את ציפיותיו ותכניותיו.

לפרק זמן של מספר חודשים במהלך המלחמה נעלמו מהשיח הציבורי צמד הדמונים של השמאל והתקשורת, ונתניהו הקפיד לשנן את המנטרות של "יחד ננצח" או "אחדות היא תנאי לניצחון". כך התנהל, עד שהתחיל למשוך את שמיכת ההצלחות בזירות הקרב רק לצדו. אז חלל האוויר התמלא עם כינוי חדש לדמון הישן: "ערוצי התרעלה".

מערכת אכיפת החוק והמשפט זכתה בכבוד המפוקפק להפוך לדמון השלישי רק אחרי הגשת כתבי האישום נגדו, וביתר שאת מאז פתיחת משפטו ותחילת עדותו:

"בשנים האחרונות מצאו פטנט חדש. גורמים במשטרה ופרקליטות חברו יחד לעיתוני השמאל כדי לתפור לי תיקים מופרכים והזויים, במטרה להפיל ראש ממשלה חזק מהימין".

נשכח מנתניהו המעמד כשהפליג לפני עידן החקירות בשבחי בית המשפט העליון, על היותו הקודקוד של משולש שלוש רשויות השלטון:

"ברגע שאתה נוגע בדבר הזה, כל יתר חלקי המשולש מתפרקים".

ואמנם, לאחר ששני השוקיים של המשולש התפרקו בשנות שלטונו, הגיע זמנו של הקודקוד. הבסטיליה האחרונה במערכת השלטון הישראלית הפכה יעד לכיבוש. ביטוייה המובהק היה כאשר לראשונה בתולדות המדינה ראש הממשלה החליט לא להכיר בבחירתו של נשיא בית המשפט העליון.

בראשית המלחמה נעלמו מהשיח הדמונים "השמאל" ו"התקשורת", ונתניהו שינן "יחד ננצח", עד שהדמון הישן חזר בכינוי "ערוצי התרעלה". מערכת החוק הפכה לדמון השלישי מאז הגשת כתבי האישום נגדו

מי שמופקדים על מערכת החינוך אמורים לברר לעצמם כיצד מיישבים את המציאות הזו עם הכתוב בספרי האזרחות של תלמידי ישראל, במערכת החינוך הממלכתית, אם צריך לדייק.

בנאומו האחרון יצחק רבין הזהיר מפני האלימות המכרסמת ביסודות הדמוקרטיה. בימי נתניהו זו התאווה לשלטון, כאשר האני האישי מועדף על פני האני הלאומי.

בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש גם באירועים היסטוריים כדי לדון ולנתח אירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם.