הדיון הציבורי על גיוס חרדים לא יורד מסדר היום, והחריף במיוחד בזמן המלחמה הנוכחית. יחד עם זאת, אין כיום הצעות מקוריות חדשות לפתרון הסוגיה, לבד מחזרה על הטפות שעניינן אי השוויון בנטל, ונימוקים רציונליים מוכרים שהציבור החרדי אינו רגיש אליהם. הפתרון שמוצע כיום הוא גיוס בכפייה, מה שעלול לעורר מהומות שהמדינה תתקשה להתמודד אתן.

אני מבקש כאן להציע גישה שונה, הרבה יותר פשוטה ליישום, שעשויה להתקבל על ידי רובו הגדול של הציבור ושהועלתה עד כה על-ידי מעטים בלבד ורק באופן חלקי. אני מציע להתנות זכויות במילוי חובת השרות הצבאי, לכלל האוכלוסייה.

אני מבקש להציע גישה שונה, פשוטה בהרבה ליישום, שעשויה להתקבל על ידי רוב הציבור והועלתה עד כה על-ידי מעטים בלבד ורק באופן חלקי. אני מציע להתנות זכויות במילוי חובת השרות הצבאי, לכלל האוכלוסייה

אילו זכויות אפשר להתנות? בראש ובראשונה את זכות ההצבעה לכנסת. אני מציע שזכות זאת תותנה באישור שגויסת, או שקיבלת פטור מסיבה מוצדקת. ואפשר להוסיף לכך גם פגיעה בזכויות אחדות בביטוח הלאומי.

האם חקיקה כזאת תעבור את המבחן המשפטי? נראה לי שכן. יש בעולם מקרים של התניית זכות ההצבעה במילוי חובות:

• בדרום קוריאה ובמספר קנטונים בשווייץ מותנית זכות הבחירה בשירות צבאי או בשירות לאומי.
• יש מדינות דמוקרטיות שמתנות את זכות ההצבעה בתשלום חובות המס.
• מדינות אחדות בארה"ב מתנות את זכות ההצבעה במילוי חובות אזרחיים, כמו מעורבות בשירותים קהילתיים או שירות אזרחי אחר (למשל בחבר מושבעים).
• מדינות אחרות בארה"ב שוללות את זכות הבחירה ממי שהורשע בעבירות מסוימות.
• יש מדינות בעולם שבהן חובה להירשם מראש על מנת להצביע, והזכות אינה ניתנן אוטומטית.
• מדינות אחדות בעבר התנו את זכות הבחירה באוריינות או במבחנים חינוכיים למיניהם.

כך שמערכות המשפט במדינות דמוקרטיות אינן פוסלות מראש את רעיון הגבלת זכות ההצבעה. ובמדינה כמו ישראל, הנמצאת למעשה במצב מלחמתי מתמיד, נראה לי שהרעיון יתקבל בהבנה.

איך הציבור החרדי יקבל הצעה כזאת? ברור שיהיו כאלה שימשיכו לא לשרת, אבל לפחות השפעתם על ניהול המדינה, לרבות ענייני מלחמה ושלום, תפחת. אך יש להניח גם יהיו כאלה שישתכנעו שעדיף להם להתגייס (אולי יותר מאלה שניתן לגייס בכפייה). יש לזכור, למשל, שטרם הקמתה של ש"ס, לפני כארבעים שנה, לא היתה לציבור הדתי הספרדי (חרדים ספרדים לא היו עד אז) שום בעיה עם שירות צבאי וגם לא עם עבודה.

תישאל כמובן שאלה לגבי חובותיו של הציבור הערבי. קודם כול, חלק ממנו, כידוע, משרת בצה"ל. הסיבה שלא הוטלה על הציבור הערבי חובת גיוס גורפת הייתה שילוב של שיקולים ביטחוניים ושל רצון המדינה למנוע התלבטויות של נאמנות כפולה. ניתן לדחות את סוגיית גיוס הערבים עד אחרי המועד שבו יושג שלום בינינו לבין הפלסטינים, אך בינתיים אפשר לחייב את האוכלוסייה הערבית בשירות לאומי. שירות כזה גם ייטיב עם המגזר וגם עשוי לתרום לפתרון בעיות אבטלה ופשיעה.

יש בעולם מקרים של התניית זכות ההצבעה במילוי חובות. מערכות המשפט במדינות דמוקרטיות אינן פוסלות מראש את הגבלת זכות ההצבעה. בישראל, הנמצאת במצב מלחמתי מתמיד, הרעיון יכול להתקבל בהבנה

ומה עם צורכי כוח האדם של צה"ל? כאמור חלק מהציבור החרדי עשוי לדעתי להשתכנע להתגייס. מעבר לכך, רצוי שישראל תתאים את שאיפותיה הצבאיות ליכולותיה, הן מבחינת כוח אדם והן מבחינה כלכלית. מודעות למגבלות צריכה תמיד לכוון את המדיניות.

רצוי שמדינה תתייחס ברצינות להצעה כזאת, ושמספר מפלגות יכללו אותה במצען.

אברהם ארביב נולד ב-1945, בטריפולי שבלוב. עלה לארץ ב-1971. בעל תואר דוקטור להנדסת אווירונאוטיקה וחלל מהטכניון. מדען אנרגיה והסביבה. בתפקידו האחרון - סגן המדען הראשי במשרד האנרגיה. מחבר הרומן הביוגרפיה "שמיים שחורים" (2018). נשוי לטובה, עם שלושה ילדים ושמונה נכדים. תושב נס ציונה.