כאשר נרים את הראש מהמשבר הפנימי הקשה שעובר על מדינת ישראל, יתברר לנו שלא פחות מעוצמת הזעזוע במהלכו, תהיה עמוקה גם השפעתו אחרי שהסתיים. באופן טבעי, רוב העיסוק בעיצומו של משבר הוא בהיבטים מוחשיים וקונקרטיים שלו. שהם במקרה זה שלטוניים-פוליטיים, משפטיים-חוקתיים, כלכליים-תקציביים וכדומה.

היבטים אלה ניתנים להצגה ברורה וניתוח לוגי ולעתים גם למדידה. אולם לא פחות חשוב ומשפיע מהמוחשי והקונקרטי הוא הממד הרגשי-נפשי. אפקטים רגשיים הם בעלי צד סובייקטיבי ולכן יותר עמומים מטבעם, אך מבחינת השפעתם הם יכולים להיות עמוקים יותר מאלה המוחשיים. והם אף להישאר זמן ארוך יותר.

אפקטים רגשיים של משבר הם בעלי צד סובייקטיבי ולכן עמומים יותר מטבעם, אך מבחינת השפעתם הם יכולים להיות עמוקים יותר מהממדים הקונקרטיים והמוחשיים של המשבר, ואף להישאר זמן ארוך יותר

במשבר הפוליטי הנוכחי מדברים כל הזמן עניינית כשמנמקים את ההתנגדות העזה והרחבה. כמו, למשל, על חלוקת סמכויות בין הממשלה ובית המשפט, על הדמוקרטיה במדינה וגם על ההיבטים הכלכליים והתקציביים. אך כמעט בטוח שעבור רבים פה, מניע חשוב אף יותר למחאתם הוא זה הרגשי. תחושות של תסכול, אכזבה ומרירות ממה שהם רואים שנעשה למדינה הזו.

ישראל החלה דרכה לא רק כעוד מדינת מהגרים חדשה בעולם, אלא, לא פחות מכך, כסיפור הרגשי הגדול של "שיבת ציון". עם שחוזר למולדתו העתיקה ולמקומות המוזכרים בתנ"ך – שהוא גם ספר ההיסטוריה הקדום שלו.

בנוסף היה מאחורי המפעל הציוני הקונספט של הקמת מדינה ליהודים, בה הם לא יהיו עוד חשופים לאנטישמיות ממנה הם סבלו קשות מאות בשנים בארצות מושבם. מוטיבים אלו הקנו למפעל הציוני ממדים רגשיים עמוקים שבעמוקים.

ממדים רגשיים עמוקים אלה התבטאו בנכונות לתרום למפעל הציוני ללא גבול, נכונות לסבול קשיים, ואף ניכרים, ולעשות הקרבות אישיות למענו, לעתים אף במחיר החיים עצמם.

עבור אנשים פה, מעבר לתועלת המוחשית מהתפתחותה של המדינה, הרי עצם הסיפוק ביכולת לראות את המפעל הציוני מצליח היה בעל חשיבות מרכזית. מילא את ליבם שמחה וגאווה. היום, סוג קשר עמוק וייחודי זה נפגע מאוד. זה לא התחיל במשבר הנוכחי אך מה שקורה עתה הוא בחזקת המכה הקשה והחריפה ביותר שספג הקשר הזה.

עבור רבים, מעבר לתועלת המוחשית מהתפתחות המדינה, עצם הסיפוק בראיית המפעל הציוני מצליח – היה בעל חשיבות מרכזית ומילא את ליבם שמחה וגאווה. היום סוג קשר עמוק וייחודי זה נפגע מאוד

קמה פה ממשלה שהאינטרס השלטוני שלה הוא הפריזמה העיקרית דרכה היא רואה הכל. יחסה לבני-אדם פה, לא משנה מה וכמה הם עשו ופעלו לטובת המדינה ובאילו תפקידים בכירים הם כיהנו – מוכתב מכך. אם הממשלה מזהה בהם מכשול לאינטרסים השלטוניים שלה, היא תתנכל להם, תפגע בכבודם ותנסה להרחיקם מתפקידיהם, אף אם הם מצטיינים בהם.

הציבורים המובילים במדינה, אלה שהמדינה נשענת על תרומתם לה, הם הנפגעים העיקריים מאופן התייחסות זה של השלטון הנוכחי. במקום הערכה לתרומתם ומסירותם, הם זוכים לכינויי גנאי. בין היתר מכנים אותם דיפסטייט, דהיינו בעלי כוונות השתלטות על המדינה תוך גישה חתרנית.

הפגיעה הרגשית מיחס זה של השלטון הנוכחי היא קשה. זה עלבון אישי צורב לרבים וטובים בקרבנו, לצד החוויה המדכאת של לראות מה נעשה למדינתם האהובה. התחושה היא שעמלך מושחת והחזון היפהפה מחולל בראש חוצות.

אלה סיבות מרכזיות מאחורי פרץ המחאה העז פה – שמסרב להיעלם או אף להיחלש כבר מעל שנתיים. החוזה הבסיסי שאנשים אלה חשבו שיש להם עם מדינתם בעצם נשבר, וכפי שמתחולל בכל סיפור אהבה נכזב בין בני זוג, גם במקרה זה יש בכך נזק רב.

למשל, כבר עתה יש ירידה בנכונות להתנדבות לשירות צבאי כחיילי מילואים; יש בקרב אוכלוסיות מבוססות בארץ גידול בהגירה ממנה; וכללית יותר, נוצר אי-אמון בממשלה ועם זאת ספקנות לגבי מהלכיה גם בזירה הביטחונית. לדוגמה, שורר חשד שהיא לא עשתה די לטובת שחרור החטופים, מטעמים של שימור הקואליציה או שהיא ממשיכה במלחמה כדי להסיח את הדעת מהמשבר הפנימי.

במקום הערכה לתרומתם ומסירותם של ציבורים מובילים, שהמדינה נשענת על תרומתם – הם זוכים לכינויי גנאי. בין היתר מכנים אותם דיפסטייט, דהיינו בעלי כוונות השתלטות על המדינה מתוך גישה חתרנית

רק אחרי שממשלה חסרת אחריות ורגישויות בסיסיות זו תלך, ניתן יהיה להתחיל במלאכת השיקום של הפגיעות הרגשיות שנעשו ובתיקון הנזקים שנגרמו.

לכל עניין בחיים יש כמה צדדים, ולדברים רעים יכולים להיות גם צדדים מועילים. הקלישאה "אף פעם אל תחמיץ את ההזדמנות שמשבר רציני מספק", מתייחסת לאמיתה זאת.

אפשר להעריך כי הפגיעה הרגשית שהייתה תיתן דחיפה לתהליך ההשתלבות היהודי-ערבי במדינת ישראל. ישנם במדינה לא מעט יהודים, שחשבו שהם מכובדים וחשובים ושלדעותיהם על אופן התנהלות המדינה יש משקל אצל השלטון. עתה הם מוצאים עצמם לראשונה במצב שהערבים מורגלים אליו מכבר, דהיינו ההרגשה שדעתך לא נחשבת כלל.

ההפגנות והמחאות הקשות שהיו פה בתחילת הרפורמה המשפטית, בהשתתפותם של בכירים בתחומים שונים, זכו להתעלמות מצד אדריכלי ההפיכה המשפטית שמחה רוטמן, יריב לוין והממשלה. הם התייחסו לאנשים המוחים באופן שמזכיר את תדמית "האויב הפנימי" שהערבים פה חיים איתה כל הזמן.

עכשיו, כשגם יהודים טעמו את הטעם הסטריאוטיפי המר הזה – וזה כבר כך תקופה ממושכת ולכן הספיק לשקוע עמוק – אולי תהיה להם הבנה גדולה יותר למצבם של הערבים פה, מה שיכול להביא לחיזוק תהליך התקרבות בין יהודים וערבים פה, ואולי אף לקדם שוויוניות אמיתית בישראל בין כל אזרחיה.

משמעות הדבר היא התקדמות בתהליך הבסיסי והחשוב של ייצוב ונרמול מדינת ישראל עצמה. ככל שערבים פה ירגישו יותר שזו גם מדינתם, תתחזק אצלם גישה חיובית למדינה. הם אמנם שילמו מחירים על עצם הקמתה, ולאורך תקופות ארוכות היחסים בין היהודים וערבים במדינה לא היו טובים, אך אם ייושרו ההדורים בין העמים, יתחזק הפן החיובי מבחינתם בתמונה הכללית: העובדה שהם חיים במדינה מערבית מפותחת, הרבה יותר מרוב המדינות השכנות.

עכשיו, כשגם יהודים טעמו בהפגנות את הטעם המר של יחס סטריאוטיפי כמו ל"אויבים מבפנים", אולי תהיה להם הבנה גדולה יותר למצבם של הערבים פה, וזה יחזק תהליך התקרבות בין יהודים לערבים במדינה

להתקרבות יהודית-ערבית כזו יש גם ממד פוליטי, בפוטנציאל ליצירת קואליציות ממשלתיות. הצטרפות של ערבים לקואליציה עם המחנה היהודי הליברלי המתון פה, כפי שכבר היה בממשלת השינוי עם רע"ם, מחזק את הסיכוי לשינוי ממשלי פה, לטובת מדינת ישראל כולה.

מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.