בינואר השנה התחילה העיתונות ביוון לספר על התעניינות מצדו של איש עסקים מולטי-מיליונר אמריקאי, ברכישת מפעל לייצור פלדה לא רחוק מסלוניקי.

זמן לא רב אחר-כך, בסוף חודש יוני, כבר השלים אותו איש עסקים את רכישתה של בעלת המפעל – חברת "הלניק סטיל", ענקית ייצור הפלדה שירדה מגדולתה אחרי שנחשבה שנים לחברת הפלדה מספר שתיים ביוון.

שם הרוכש של חברת "הלניק סטיל" הוא נתן מיליקובסקי, בן-דודו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. שם התאגיד שבבעלותו ושבאמצעותו בוצעה הרכישה הוא ג'ורדן אינטרנשיונל, עסק משפחתי רב בשנים.

ואכן, בשבוע שעבר חודשה פעילות הייצור במפעל החברה בטקס רשמי בהשתתפותו של ראש ממשלת יוון, קיריאקוס מיטסוטקיס, אחרי חמש שנות השבתה. "המפעל הסגור הוא עדות חיה לימי התיעוש השלילי של המדינה", אמר מיטסוטקיס במהלך הביקור באתר.

במשך קרוב לחמישים שנה, הייתה ל"הלניק סטיל" תרומה עצומה לכלכלת יוון והיא סיפקה כמעט את כל צורכי המדינה בתחום הפלדה. לאחר השלמת העסקה, הבטיחה ג'ורדן אינטרנשיונל להשקיע כמאה מיליון אירו בחברה. תפוקת המפעל צפויה לעמוד על כ-350 אלף טון בשנה.

מהפרויקטים הגדולים בתחום תשתיות הגז

במהלך חודש מרץ האחרון, פרסמה חברת נתיבי הגז הממשלתית הישראלית את תוצאותיה הכספיות לשנת 2018. הפרסומים לימדו שהחברה החלה ב"מגעים עם חברת IGI Poseidon".

פוסידון היא תאגיד בו מחזיקות בחלוקה שווה החברות אדיסון האיטלקית ודפה היוונית. עיקר עיסוקו של התאגיד בהקמת תשתיות הולכה לגז ונפט ברחבי אירופה.

המגעים בין פוסידון לחברת נתיבי הגז הממשלתית (נתג"ז) התרכזו בהקמת מערכת הולכה וייצוא גז למדינות אירופאיות – מהפרויקטים הגדולים בתחום תשתיות הגז והאנרגיה של ישראל, המוכר כפרויקט EastMed.

מדובר בחיבור צנרת גז בין המדינות ישראל-קפריסין-יוון-איטליה, בהתאם למזכר הבנות עליו חתמו המדינות.

"הצדדים החליטו לשתף מידע ביניהם על מנת שניתן יהיה לבחון אפשרויות לשיתוף פעולה בעתיד", מסרה נתג"ז בדיווח שלה לתקשורת הישראלית במרץ האחרון.

ההסכם בין ישראל לפוסידון נחתם כשלושה חודשים לפני רכישת "הלניק סטיל" בידי ג'ורדן אינטרנשיונל של מיליקובסקי.

נתניהו הוא מהדוחפים העיקריים לחתימת ההסכם בין ישראל, יוון וקפריסין על הקמת צינור הגז לאירופה. כניסת מיליקובסקי לעסקי הפלדה ביוון בדיוק כשמדינת ישראל בראשות בן-דודו מנהלת מגעים וחותמת הסכם בינלאומי בתחום הולכת וייצוא הגז שמספר מדינות, וביניהן יוון, מעורבות בו, ואיתן גם מיליארדים רבים – מעוררת תמיהה.

בנימין נתניהו עם אלכסיס ציפראס, שכיהן כראש ממשלת יוון עד יולי 2019 (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

עם צאתו לפסגת משותפת בניקוסיה לו ולראשי הממשלות יוון וקפריסין לפני כשנה וחצי, הצהיר נתניהו כי מטרת הפגישות לקדם, בין היתר, את פרויקט צינור הגז.

כמה חודשים מאוחר יותר, נפגשו השלושה באותו העניין. בין הפגישות התקופתיות, הקפיד נתניהו גם לשוחח טלפונית עם שני עמיתיו במטרה להוביל לחתימת ההסכם.

לאחרונה אף נוסד "פורום הגז של מזרח הים התיכון", בו עתידות לקחת חלק מצרים, קפריסין, יוון, ישראל, איטליה, ירדן והרשות הפלסטינית.

נתניהו הימר על יוון וקפריסין

"את סיפור צינור הגז צריך לראות במאקרו", אומר לזמן ישראל אדם המעורב ביחסי החוץ של ישראל, לרבות באזור. "הסיפור הוא על ישראל, טורקיה, יוון וקפריסין.

"ביבי הימר על יוון וקפריסין, אחרי ששנים חימם היטב את הכיסא עם טורקיה. מישהו מישראל היה מגיע בכל שבוע לארמון באנקרה, והיה יושב עם הטורקים ונותן להם תקווה בהקשר הגז בכלל וצינור הגז בפרט".

לדבריו, "המטרה של ארדואן הייתה להיות סוג של מתווך הגז לאירופה. זה היה ממצב אותו מעמדית ופוליטית במקום אחר.

"כל מה שארדואן עושה היום, כולל 3 מיליון הפליטים ואנשי דעא"ש שהוא מתחיל לשלוח טיפין-טיפין לאירופה לאות אזהרה, זה לומר לאירופאים שאם הם לא מתנהגים יפה ומתחילים לדבר על מה שהוא עושה בסוריה ועוד מקומות, הוא יכה בכם. הגז יוצר תלות, שזה מה שארדואן בסופו של דבר רוצה.

"אבל ברגע מסוים הייתה נקודת מפנה, כשגם נובל אנרג'י וגם ביבי הימרו על יוון וקפריסין. בטורקיה עלתה הרטוריקה האנטי-ישראלית סביב זה".

צירוף מקרים גם בפרשת הצוללות

הרכישה של חברה מתחום האנרגיה בידי מיליקובסקי סמוך לתקופה שבה חותמת ישראל הסכמים בינלאומיים המשיקים לאותו תחום אנרגיה, ממש בעת שנתניהו מכהן כראש ממשלה, מזכירה צירוף מקרים דומה אשר נחשף בפרשת רכישת הצוללות וכלי השייט בידי ישראל מגרמניה – פרשה המוכרת כ"פרשת 3000", ונסובה סביב מכירת צוללות גרמניות לצבא מצרים. גם במקרה הזה, הזרוע המבצעת את העסקה היא ג'ורדן אינטרנשיונל.

נתן מיליקובסקי (צילום: Drew Altizer Photography)

ג'ורדן אינטרנשיונל עוסקת במסחר בינלאומי בפלדה והיא בבעלות האחים נתן ודני מיליקובסקי, שירשו אותה מאביהם. בשנים 2005-2003, תקופה בה החזיק נתניהו במניות החברה, רכשו האחים מיליקובסקי שתי חברות: SeaDrift ו-C/G Electrodes, הראשונה עוסקת בייצור חומרים החיוניים לייצור פלדה והשנייה בייצור רכיבים למפעלי פלדה.

שתי החברות נרכשו בכמה מיליוני דולרים בודדים. ועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה חשפה לפני כשנה כי נתניהו החזיק במניות חברה בתחום "תוספי הפלדה", בצוותא עם בן-דודו, מבלי לציין את שם החברה.

בשנים 2010-2008, מיזגו בני המשפחה את העסק הזה לחברה הציבורית גראפטק אינטרנשיונל שנסחרה באותה העת בנאסד"ק.

בקבוצה המצומצמת של "לקוחות המפתח" של גראפטק, הופיע גם התאגיד הגרמני טיסנקרופ. גראפטק הייתה ספקית תוספי פלדה לטיסנקרופ. באותם ימים ממש, טיסנקרופ ניהלה מו"מ למכירת שלוש צוללות וארבעה כלי שיט לישראל.

בשנים 2010-2009 קידם נתניהו עסקה לרכישת צוללת של טיסנקרופ בשווי של כ-400 מיליון אירו. תחקיר "כלכליסט" ממרץ השנה, חשף כי במקביל לקידום העסקה, החזיק נתניהו בשרשור מניות (בהיקף 1.6%) ששוויו כ-16 מיליון שקל בגראפטק של בן-דודו נתן, שבבעלותה ספקית תוספי פלדה בשם SeaDrift – שמצידה מוכרת לטיסנקרופ.

נתניהו מכר את המניות שלו בנובמבר 2010 במסגרת הסכם מיזוג בין SeaDrift של מיליקובסקי, לגראפטק. מיליקובסקי המשיך להחזיק בחברת SeaDrift עוד חמש שנים אחר כך.

בנימין נתניהו מרים את דגל ישראל ב-23 בספטמבר 2014, בעת טקס קבלת הצוללת אח"י תנין, אחת מהצוללות שנרכשו מתיסנקרופ בגרמניה (צילום: AP Photo/Amir Cohen)

במסמכים רשמיים של גראפטק, הוגדרה טיסנקרופ כ"לקוח מהותי", בצוותא עם שלוש חברות נוספות בלבד. הדוחות הכספיים של גראפטק מלמדים, כי בשנת 2015 – השנה בה חתמה ישראל על העסקה לרכישת ספינות מטיסנקרופ – רשמה החברה ירידה חדה של 45% במכירות והפסדים של למעלה מ-20 מיליון דולר בשנה. היא נזקקה בדחיפות לעסקות חדשות שיזרימו לה כסף.

באוגוסט אותה שנה, גראפטק נמכרה לקרן ברוקפילד, תמורת כ-800 מיליון דולר. עד אז, הוארך פעמיים מועד פקיעת הצעת הרכש. ההצעות לא היו מספקות. הצעת הרכישה הסופית הוגשה במאי, סמוך לחתימה של ישראל על ההסכם לרכישת ספינות המשמר מטיסנקרופ.

וכך, אחרי משא ומתן ממושך ומגעים שנמתחו על-פני 8 שנים, חתמה ישראל על מזכרי הבנות לרכישת ארבע צוללות מסוג דולפין מהתאגיד הגרמני טיסנקרופ. בנוסף, חתמה ישראל בשנת 2015 על הסכם לרכישת ארבע ספינות משמר לאסדות הגז. העלות הכוללת של עסקאות אלה היא 1.6 מיליארד אירו.

באותה תקופה, החזיק נתן מיליקובסקי ב-11% מגראפטק. המשמעות היא שמדינת ישראל רכשה ספינות וצוללות עשויות פלדה, בעוד שחברה בבעלות בן-דודו של ראש הממשלה מייצרת ציוד פלדה המשמש לייצור אותן ספינות וצוללות.

אלפי דולרים בשנה מגיל אפס

נתן מיליקובסקי הוא איננו "עוד" בן משפחה. מדובר בבן-דוד קרוב מאד: זהו אותו קרוב משפחה אשר נתניהו פנה לוועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה בבקשה שתתיר לו לממן את הוצאותיו המשפטיות של ראש הממשלה. ועדת ההיתרים הדגישה, כי לא ראוי שמיליקובסקי יממן את הוצאות המשפט של נתניהו, לאור הקשרים העסקיים ביניהם.

בעקבות ההחלטה, היועץ המשפטי לממשלה הורה על נתניהו להחזיר 300 אלף דולר שכבר קיבל ממיליקובסקי, עוד בטרם הכריעה ועדת ההיתרים בעניין.

ואם לא די בכך, תמלילים מחקירתו של נתניהו עצמו אשר פורסמו בחדשות 12 ביולי השנה, מעלים כי ראש הממשלה מקבל ממיליקובסקי "כמה אלפי דולרים בשנה", לדברי נתניהו, "מגיל אפס".

כעת, אותו נתניהו מקדם במרץ הסכם בינלאומי חובק מדינות ומיליארדים בתחום הגז, כשבן-דוד שלו קונה חברה המתמחה בייצור צינורות להולכת גז ומחדש את פעילותה באותה התקופה ממש.

בזמן הקנייה, "הלניק סטיל" היתה חברה חדלת פירעון שחצי שנה קודם הודיעו מפרקיה על פשיטת רגל והעמדתה למכירה. בתקשורת היוונית דווח שגם את חוב חשמל החברה איננה מסוגלת לכסות.

כל אלה אפשרו לג'ורדן אינטרנשיונל לרכוש אותה במחיר נמוך יחסית, בדומה למה שקרה לאחים מיליקובסקי במקרה של רכישת שני מפעלי הפלדה.

על הרקע הזה, נוכחותו של ראש ממשלת יוון בחנוכתו המחודשת של מפעל החברה מלמדת על החשיבות שמייחסים לו בממשלת יוון לשיקום כלכלת המדינה.

תגובת מיליקובסקי: נתניהו לא מעורב

"לראש ממשלת ישראל אין כל מידע על רכישת הלניק סטיל", כך הגיב נתן מיליקובסקי לזמן ישראל. "מעולם לא שוחחתי עמו על עסקה זו. בנוסף, אני לחלוטין בור בכל הקשור לפרויקט צינור הגז ואין לי כל מעורבות בו".

מיליקובסקי הדגיש עוד כי "הלניק סטיל עוסקת בייצור יריעות פלדה מגולוונות, קרות ומגולגלות. לחברה אין קשר כלל לייצור צינורות גז".

הוא חזר וציין כי לנתניהו "לא היה כל קשר לפרויקט הלניק סטיל".

טרם התקבלת תגובת משרד ראש הממשלה.

חיים שדמי הוא יוצר סרטים, סופר ועיתונאי, ובשנים האחרונות פעיל בהפגנות הקוראות לחקירתו והעמדתו לדין של בנימין נתניהו