בנימין נתניהו מתחיל להבין שאי אפשר אפקטיבית לשלוט כשהסתכסכת עם רוב רובם של הגופים המובילים והאנשים הבכירים, כולל אלה מהעבר, בחברה הישראלית. הניסיון להיעזר בפופוליזם – להציג עצמך כנציג העם שנלחם נגד האליטות – הוא מגוחך. למשל, איפה החרדים, שותפיו העיקריים, בתמונה הזו? ברור שהם חתך אוכלוסיה בפני עצמו עם אג'נדה ואורח חיים שמעשית נבדלים מהמסלול הציוני שנתניהו רואה עצמו כנציגו.

התקווה שהרוב (הקטן יחסית) בכנסת יענה על הכל – יאזן את ההתנגדות העזה לו ולממשלתו בחלקים חשובים ומרכזיים בחברה הישראלית – חייבת להיכזב. בישראל אין חוקה ולכן עקרונית אפשר בעזרת רוב בכנסת, כל רוב, לחוקק כל מה שעולה על דעתך, אבל בעולם המציאותי זה לא עובד ככה. לאלה ממולך, בייחוד כאלה עם מרכזיות ועמדות מפתח במדינה, יש כלים למרר לך את החיים.

וזה מה שאנו רואים קורה: נתניהו עובר ברצף ממשבר למשבר. זמנו עובר בלהתמודד איתם. ככה אי אפשר אפקטיבית למשול. תשועה לא יכולה לבוא מבני בריתו הפוליטיים העיקריים, החרדים – אלה אינם חלק מהקבוצות המובילות במדינה. בזירה הציבורית, בניגוד לזו הפרלמנטרית, אין להם כמעט משקל.

נתניהו עובר ברצף ממשבר למשבר. ככה אי אפשר אפקטיבית למשול. התקווה שהרוב (הקטן יחסית) בכנסת יאזן את ההתנגדות העזה לו ולממשלתו בחלקים חשובים ומרכזיים בחברה הישראלית עתידה להיכזב

להלן רשימה של התנגשויות, קשות בכל מובן, רק מהתקופה האחרונה:
נתניהו נמצא בעימות חזיתי חריף עם ראש השב"כ הנוכחי, כשהאחרון לא נענה לקריאתו להתפטר – במקום זאת שולח מכתבי-נגד מתריסים; השר לביטחון לאומי בממשלתו, קרא לו, לראש השב"כ, עבריין שראוי לשבת בבית הסוהר – שזו שפה בוטה מסוג שלא נשמע פה עד כה;

נתניהו נמצא בעימות עם היועמ"שית שאותה הוא גם חותר להדיח; שר המשפטים כינה אותה, שוב בשפה בוטה, "אות קלון" לתפקידה; נתניהו תבע במשטרה את ראש שב"כ הקודם על סחיטה באיומים; נתניהו פיטר, בהליך מכוער, את שר הביטחון הקודם שלו; נתניהו תבע שר ביטחון ורמטכ"ל לשעבר, משה יעלון, על הוצאת דיבה בעניין קטאר-גייט; שני אנשים בכירים מלשכתו נעצרו לחקירה ע"י המשטרה בעניין זה.

זו תמונה כללית המייצגת אנרכיה שלטונית. משהו מהותי ועמוק השתבש בממשל פה, או בלשונו של שייקספיר (בטרגדיה "המלט"), "משהו רקוב בממלכת דנמרק".

נזכור גם שברקע מתנהל כבר מזה תקופה ארוכה מאבק ממושך של נתניהו בשופטי בית המשפט העליון. שזה עוד מימד של שבר בממשל בישראל. שר המשפטים שלו ניסה לאורך שנה כמעט, בכל מיני תרגילים עקמומיים, למנוע את בחירתו של יצחק עמית לנשיא ביה"מ העליון וכשל בכך. כתוצאה הוא הצהיר שהוא "לא מכיר" בבחירת עמית והוא ורה"מ לא הגיעו לטקס בחירתו.

כשהמצב במדינה, בכל מדינה, מגיע לשפל כזה, הכאוס בפתח.

נתניהו מבין זאת וכמו מהמר כפייתי, כדי לשרוד בתפקידו ולהחזיר לידיו שליטה אפקטיבית, הוא החליט ללכת "על כל הקופה". מנתץ נורמות, גם כאלה שהוא עצמו האמין בהן בזמנים הטובים שלו. מתנהג כמי שאין לו כבר מה להפסיד. זה עכשיו מבחינתו הכל או לא כלום.

נתניהו מבין זאת וכמו מהמר כפייתי, כדי לשרוד בתפקידו, הוא החליט ללכת "על כל הקופה". מנתץ נורמות, גם כאלה שהוא עצמו האמין בהן. מתנהג כמי שאין לו כבר מה להפסיד. זה עכשיו מבחינתו הכל או לא כלום

אנו נמצאים עתה בסבב ההימורים האחרון שלו, שבמסגרתו הוא מתכנן שינויים קיצוניים בממשל במדינה. מתכוון להחליש מאוד את הדמוקרטיה בה. נתניהו והממשלה ישתלטו על ביה"מ העליון, יבחרו שופטים "נוחים" מבחינתם. גם ימשיכו להחליש את מעמדו וסמכותו והוא לא יוכל עוד להיות בלם לממשלה, שאז היא תוכל לפעול כראות עיניה.

להמשיך לחוקק כאוות נפשה עם הרוב שלה בכנסת, ללא שום התחשבות באחרים. גם תמשיך לחלק את כספי המדינה משיקולים פוליטיים ולא ענייניים. לתפקיד ראש השב"כ ימונה "איש מטעם" והארגון רב-הכוח הזה יצטרף למשטרה תחת בן-גביר ככלי אכיפה בידי הממשלה כנגד מתנגדיה (לפי טענת רונן בר נתניהו כבר ניסה ללכת בדרך הזו איתו).

בסה"כ, מדינת ישראל תשנה אז פניה לבלי הכר, כדי שנתניהו יוכל שוב להרגיש שהוא בשליטה.

אלה ממולו מנהלים מאבק, ככל יכולתם ובכל דרך אפשרית, בתוכנית לעיל. אם יצליחו ונתניהו יפסיד בהימור הגדול הזה שלו, אז נקבל תסריט בו הוא נכנס לתהליך שקיעה. ידמה לסוג דמות שוויליאם שייקספיר אהב לשרטט במחזותיו: שליט הנמצא בקטע השקיעה שלו ועסוק כל כולו באינטריגות, שגם עליהן הוא מאבד שליטה. הנסיך המלט מדנמרק והמלך ליר מבריטניה הם דוגמאות בולטות.

בקטע האחרון הזה שלו, נתניהו ישאר עם אחרוני נאמניו. יריב לוין, יד ימינו הקרוב ביותר והמוציא לפועל של המשימות הכי קריטיות עבורו, לא משנה עד כמה הן כרוכות ב"ללכלך את הידיים"; רון דרמר, החבר הנאמן ואולי היחידי שנתניהו מחשיב כ"בעל רמה" של ממש – לכן גם זיכה אותו במעמד שר במשרד הפיקטיבי (אחד מיני רבים מסוג זה בממשלתו הנוכחית) של "עניינים אסטרטגיים"; ישראל כ"ץ שבחר ללכת עם נתניהו וקיבל משרת שר במשרד הרגיש מאוד בימים אלו, הביטחון; יואב קיש במשרד החינוך נשאר צמוד לנתניהו ונלחם ככל יכולתו בראשי האוניברסיטאות והסגלים הבכירים שלהן, שביקורתיים בחריפות כלפי אופן התנהלותו של נתניהו.

בדרכו למטה יכול נתניהו להבחין בכוכב הפוליטי העולה של היום, נפתלי בנט, ולהיזכר בימים, כבר שניים-שלושה עשורים אחורה, שבהם הוא היה במצב הזה. היום הרוב כבר מייחלים ש"יעוף להם מהעיניים"

ויש כמובן את "בני הטיפוחים", כמו דודי אמסלם, מירי רגב ומאיר אוחנה, שחייבים לו את קידומם, וגם אלה שהציב ברשימת הליכוד לכנסת כמו גלית דיסטל וטלי גוטליב. מעבר למחנה שלו, גם יישארו לצידו שותפים אידיאולוגיים לגישת הימין הקיצוני שהוא מאמץ עתה כחלק מאקט ההימור הסופי שלו – כמו שלמה קרעי ובצלאל סמוטריץ'. וכמובן, גם ראשי המפלגות החרדיות, שעבורן הוא היה ונשאר האמצעי העיקרי להשגת מטרותיהם הקהילתיות.

בדרכו למטה יכול נתניהו להבחין במי שמסתמן ככוכב הפוליטי העולה של היום, נפתלי בנט, ולהיזכר בימים, כבר שניים-שלושה עשורים אחורה, שבהם הוא היה במצב הזה. השמש של הגלקסיה הפוליטית, שכולם חגים מסביבו, מחפשים את קרבתו ומייחלים לתשומת ליבו. מלך העולם. היום רוב העולם מסביב לוחמים בו בכל כוחם. מדברים בחריפות בגנותו, ללא שמץ של יחס-כבוד – מייחלים שכבר "יעוף להם מהעיניים".

על זה אמרו ברומא האימפריאלית של פעם:
Sic transit gloria mundi – כך חולפת תהילת עולם.

מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.