באחד מימי הקיץ של 2009, חודשים אחדים לפני שהתכנסה ועידת האקלים העולמית בקופנהגן, הזמינה שגרירת דנמרק בישראל ליסלוטה פלסנר את העיתונאים המקומיים למפגש במשרדי השגרירות בתל אביב. גם השר להגנת הסביבה גלעד ארדן הוזמן לאירוע, והשניים נצפו כשהם שותים משקה בצבע ירוק בוהק.
פלסנר ניצלה את המפגש כדי לקדם את מיתוגה של דנמרק כמעצמה ירוקה בהתהוות. העיתונאים הישראלים ניצלו את ההזדמנות, כמקובל, כדי לקושש ממנה חוות דעת על תל אביב וישראל בכל הנוגע לתחום הסביבתי. השגרירה השיבה בסיפור שהבהיר כמה עבודה עוד נדרשת כאן.
"כשעבדתי במטה משרד החוץ בקופנהגן", אמרה, "הייתי יוצאת מדי בוקר מביתי בפרבר שמרוחק כ־20 קילומטרים ממרכז העיר, עולה על שביל האופניים ורוכבת עד דלת המשרד. בישראל, ניסיתי פעם אחת לצאת מבית השגריר בהרצליה פיתוח ולדווש על כביש החוף למשרד בתל אביב. אני לא אחזור על החוויה הזו".
לפני מספר שבועות תל אביב והרצליה חוברו סוף־סוף, בשעה טובה ומאוחרת, בשביל אופניים שמאפשר דיווש רציף בין שתי הערים ומכונה "שביל החוף"
כמעט 16 שנים אחרי, אם השגרירה פלסנר הייתה עדיין מכהנת כאן היא הייתה יכולה לממש את תוכניתה: לפני מספר שבועות תל אביב והרצליה חוברו סוף־סוף, בשעה טובה ומאוחרת, בשביל אופניים שמאפשר דיווש רציף בין שתי הערים ומכונה "שביל החוף".
לשביל כזה יש כיום משמעות תחבורתית גדולה בהרבה מאשר ב־2009, בזכות האופניים החשמליים ואפילו הקורקינטים שנוספו מאז לארסנל הדו־גלגלי. מי שמתקשה לדווש את המרחק בין תל אביב להרצליה, או שסתם לא רוצה להזיע, יכול לצלוח אותו באמצעות אופניים עם מנוע. כך או כך, הוא ידלג על כל הפקקים.
ברכיבה ראשונה השביל החדש – שנסלל על ידי חברת נתיבי איילון בשיתוף פעולה עם שתי העיריות – מתגלה כתשתית נוחה ויעילה ששנים שיווענו לה. מהצד של תל אביב אפשר להתחבר אליו מדרך נמיר, או במסלול שאני העדפתי – שביל האופניים ברחוב לוי אשכול שליד שדה דב, המשך בכביש 2040 החדש שנמתח במקביל לחופים הצפוניים של תל אביב, ובקצהו פנייה ימינה לעבר כביש החוף.
בנקודת החבירה לכביש החוף מתחיל הקטע הבין־עירוני שאורכו כשני קילומטרים, שבסופו מגיעים אל מחלף הסירה ואל השלט "ברוכים הבאים להרצליה".
לפתע מתברר שהמרחב הזה של האוטוסטרדה, שבמשך שנים היה נדמה שיש בו רק אספלט, עשן וצפירות עצבניות, מכיל עוד התרחשויות, נופים ואנשים, שמתקיימים זה לצד זה
הקטע המקביל לכביש החוף פותח צוהר לאיך תשתיות תחבורה ראויות יכולות להיראות: לצד הכביש הרב נתיבי הסואן, שביל אופניים רחב (עם מסלול לכל כיוון), שלצידו מעין טיילת נוחה להולכי רגל. מעבר לשביל ההליכה – שדות חקלאיים ירוקים מלוא העין.
לפתע מתברר שהמרחב הזה של האוטוסטרדה, שבמשך שנים היה נדמה שיש בו רק אספלט, עשן וצפירות עצבניות, מכיל עוד התרחשויות, נופים ואנשים, שמתקיימים זה לצד זה.
עוד לפני הרצליה, בזכות שביל האופניים החדש אפשר להגיע בקלות מתל אביב (ומהרצליה), בלי מכונית, למתחם ביג גלילות החדש והמדובר ולסינמה סיטי. שביל האופניים חולף בצד הנגדי של כביש החוף. אפשר לקשור את האופניים למרגלות גשר הולכי הרגל ולחצות באמצעותו אל היעד המבוקש.
השביל גם חולף ליד האנדרטה הצנועה לזכר 35 נרצחי אוטובוס הדמים ב־78', שמאחוריה עץ אלון נהדר עם חופה נדיבה.
הגינון בצד השביל מותאם אקלים וחסכוני במים, ויש גם ספסלי ישיבה. בפרסומים הרשמיים נטען שהשביל מוצל וזו הגזמה גדולה, אבל בקטע הצפוני ביותר של תל אביב יש פרגולות למנוחה וגם מקבץ נאה של עצים.
בשורה התחתונה, להרצליינים שעובדים בתל אביב, וגם להפך, אין עוד שום סיבה לעבור את סיוט הפקקים מדי יום
בתוך הרצליה יש עוד מה לשפר ברשת השבילים, ויש לקוות שראש העירייה יריב פישר יקדם את זה במהירות. אבל כבר עכשיו אפשר להגיע ממחלף הסירה אל מתחם חברות ההייטק הסמוך ומערבה משם אל הים, ובחלק המזרחי של העיר אל תחנת הרכבת, קניון שבעת הכוכבים, אוניברסיטת רייכמן ועוד.
הרצליה נחשבת לעיר השנייה בישראל מבחינת איכות וכמות שבילי האופניים, אבל הפער בינה לבין הראשונה (תל אביב כמובן) גדול מדי. וחוץ מזה, למרבה הצער, התחרות דלה מאוד.
בשורה התחתונה, להרצליינים שעובדים בתל אביב, וגם להפך, אין עוד שום סיבה לעבור את סיוט הפקקים מדי יום.
באופניים הרעועים שלי, שבעל חנות האופניים כינה אותם השבוע "מותשים", הרכיבה ממרכז תל אביב לקניון שבעת הכוכבים בהרצליה ארכה 50 דקות. באופניים צעירים ורעננים יותר הדיווש ייקח 35–40 דקות, ובחשמליים 25 דקות לכל היותר. בלי הוצאות דלק, בלי חיפושי חניה, בלי עמידה בפקקים. החזון של פלסנר הוגשם. עכשיו הכדור, תרתי משמע, בידיים של הישראלים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהגשר שמחבר את השביל למתחם הסינימה סיטי הוא שערורייתי צריך לרדת מין האופניים ולסחוב אותן במעלה מדרגות תלולות וחלקות.וברור שעם אופניים חשמליות המשימה לחלוטין לא אפשרית.היה צריך מזמן לבנות שם גשר ידידותי לרוכבי האופניים
עשיתי הליכה שם לקראת ערב ביממה האחרונה (16.4), אזור מתחדש על שטח נרחב, בין אם בקצה הצפון מערבי של תל אביב, אזור הרצליה והאזור של רמת השרון שמצטלב (גלילות). אפשר גם לעשות הליכה נוחה אם המזג אוויר נוח לזה, כמעט בלי צורך לחצות כבישים, כי גם יש גשרים כנ"ל.
מכל בחינה בילאומית, כולל זו הדנית, הרצליה היא פשוט פרבר תל אביבי, שאכן היה מנותק מלב המטרופולין, והרצף העירוני לתל אביב עצמה היה למעשה בעיקר דרך רמת השרון.
כיום יש רצף גם באזור כביש החוף לא רק בגלל שבילי אופניים אלא גם בגלל הבנייה באזור הזה של השנים האחרונות