ספורט קבוצתי זה עסק גדול, עסק שמבוסס על אוהדים. אמנם לא כולנו חובבי ספורט, ולחלקנו זה נראה די מטופש להתלהב מ-11 אנשים הרודפים אחרי כדור, אבל אי אפשר להתכחש לאותו צורך נפשי שטבוע בנו לשיוך חברתי. מבנה הנפש האנושית מקיים בנו בור רגשי, הדורש מאיתנו למלאו בתוכן חברתי, ואהדה לקבוצת ספורט יודעת לעשות זאת. ומשהצליחה קבוצת הכדורגל למלא את הבור הזה היא קנתה אוהד.

מה שקבוצת כדורגל מעניקה לאוהד זו סביבה חברתית מעצימה. מסגרת שרואה אותו ומעריכה אותו, ונותנת לו את הסיפוק שבלהיות שייך. מה שהקבוצה מקבלת מהאוהד זה את המוצר החברתי היקר והנדיר של נאמנות.

מה שקבוצת כדורגל מעניקה לאוהד זו סביבה חברתית מעצימה ואת הסיפוק שבלהיות שייך. מסגרת שרואה אותו ומעריכה אותו. מה שהקבוצה מקבלת מהאוהד זה את המוצר החברתי היקר והנדיר של נאמנות

נאמנות של אוהד היא ערך אמורפי. האוהד נאמן לא לשחקנים שנרכשים ונמכרים כסחורה, לא לבעלים שבאים והולכים, ולא לשום רכיב בודד אחר מרכיבי המועדון, אלא ליישות האמורפית הנקראת "הקבוצה". ויותר מכך – אף שלהצלחת הקבוצה יש איזשהו ערך במשיכה הראשונית, נאמנות האוהד המושבע לא מושפעת גם מנצחונותיה או הפסדיה, או כפי שהעיד אריק איינשטיין על עצמו כאוהד בשירו "אמרו לו":

"גם כשהלך לכדורגל
הוא לא חיפש לו רק ניצחון
ועד היום הוא עם הדגל
ועם הצבע הלא נכון".

בספורט, נאמנות קבוצתית מתורגמת בסופו של יום לכסף. אם זה בצורה הישירה של מכירת כרטיסים, או במכירת זכויות שידור ושימוש בסמלים מסחריים, או בצורה עקיפה יותר – במכירת הנגישות לכוח הציבורי של קהל האוהדים.

זה נעשה, למשל, על ידי רוכשי הקבוצות שמשקיעים מהונם לא מטעמי רווח כספי, או מוסדות שלטון שמסבסדים תשתיות, שטחים נדל"ניים וכיוצא בזה לטובת אותן קבוצות. אבל נאמנות קבוצתית שכזו אפשר להשיג לא רק דרך ספורט, ולא רק לטובת תרגום כספי שלה.

חיברות אוסף פרטים לכדי קבוצת נאמנות יכולה להתבצע גם בצורה פרסונלית סביב אישיות כריזמטית. כך במוזיקה, יכול זמר כריזמטי כמו אלביס פרסלי, למשל, לייצר קבוצת אוהדים שתעניק לו נאמנות בלתי מותנית. נאמנות חברתית שגם היא מתורגמת כלכלית. או מצביא כריזמטי, כמו חניבעל, נניח, שמייצר נאמנות בלתי מותנית, עד-כדי נכונות להקרבת חיים, המתורגמת במקרה זה לכוח צבאי בשדה הקרב.

נאמנות של אוהד היא ערך אמורפי. האוהד נאמן לא לשחקנים שנרכשים ונמכרים כסחורה, לא לבעלים שבאים והולכים, ולא לשום רכיב בודד אחר מרכיבי המועדון, אלא ליישות האמורפית הנקראת "הקבוצה"

גם בפוליטיקה אנחנו רואים חיברות סביב אישיות כריזמטית. ניצול אותו בור נפשי שבתוכנו כדי למלאו בהערצה, וחיבור לקבוצת מעריצים. חיבור המקנה שייכות ומספק נאמנות. עם זאת, בניגוד לאוהדים בספורט, שיש תועלת כלכלית בנאמנותם, או במעריצי כריזמה אומנותית שאין בה נזק, הרי שבניית הערצה בפוליטיקה יכולה להוביל למקומות חשוכים ביותר. חיברות פוליטי, כשהמנהיג הוא "הקבוצה", מקנה לו נאמנות אמורפית, והשאלה היא: לטובת מה מופנית הנאמנות הזו?

הנאמנות שמעניקה קבוצת אוהדים לאישיות פוליטית כריזמטית מגיעה מאותו מקום ממנו מגיעה גם נאמנותו של אוהד הספורט, אבל היא הולכת לה למקום אחר ומסוכן. זו נאמנות המגיעה כדף חלק של חוזה החתום בתחתיתו בידי האוהד, ושמצריך קונקרטיזציה ומיקוד – לטובת מה מופנית נאמנותנו? את זה מנהיגנו הנערץ חייב לייצר ולצייר עבורנו, ואת זה מנהיג סמכותני יפנה לטובת שאיבת כוח שלטוני אליו.

כמו שהוא תקף לשלל מועדוני המעריצים של יתר המנהיגים הסמכותניים שבאופנה כיום, הכלל האמור תקף גם עבור קבוצת הכדורגל "ביבי" של בנימין נתניהו. וכמו בכל קבוצת כדורגל, אתה נדרש לא רק לאהוד את קבוצתך, אלא גם לייצר שנאה כלפי מי שקבוצתך מסמנת כאויבת הנפש שלה. כך, מכבי דונלד טראמפ תשנא את הפועל ג'ו ביידן, הכוח ולדימיר פוטין ישנאו את אוקראינה עילית, וכמובן בית"ר ביבי ישנאו את הסמולנים.

עד כאן אין, או נכון יותר, לא הייתה, ייחודיות לתופעת ביבי כקבוצת כדורגל על פני תופעות מקבילות אצל מנהיגים סמכותניים אחרים הנפוצים להם כיום. אלא שקבוצת הכדורגל ביבי נמצאת כיום במצב אחר ומיוחד לה, וזאת משום שני הפסדים כואבים במיוחד שעלולים להורידה ליגה.

הנאמנות שמעניקה קבוצת אוהדים לאישיות פוליטית כריזמטית מגיעה מהמקום ממנו מגיעה גם נאמנות אוהד הספורט, אך הולכת למקום אחר ומסוכן. זו נאמנות המגיעה כדף חלק של חוזה, החתום בתחתיתו בידי האוהד

המכה הראשונה הייתה כתבי האישום שהוגשו נגדו. אמנם, כתבי האישום לא פגעו בנאמנותם של אוהדי הקבוצה, אלא להפך, הם רק יצרו לאוהדים אויב חדש "הפרקליטות", אויב מרושע שאפשר להתלכד כנגדו. עם זאת, עצם הגשתם קיצצה בצורה כואבת את יכולתו לשאוב כוח וסמכויות אליו כדי לבצר את מעמדו.

אבל ככל שמכת כתבי האישום הייתה כואבת, המכה המשמעותית באמת הייתה מכת הפתע הקשה של ה-7/10. מכה שניפצה את תדמיתו של מר ביטחון וניתקה בכך את אוהדי הקבוצה מהמאגר הגדול של פוטנציאל הגיוס – מאגר מחנה הימין.

טבח ה-7/10 גרר ימינה אוכלוסיות לא מבוטלות, אבל אוכלוסיות אלו דוחות את ביבי כמנהיג. מאגר הימין מחפש לו מנהיגים אחרים. ובכך ה-7/10 הקפיא למעשה את מאגר "הביביסטים" למצבתו הנוכחית, ללא שום אופק לצירוף אוהדים חדשים.

אז מהי הדינמיקה המנהלת כיום את קבוצת ביבי?

כאן, בניגוד לציפייה המתבקשת של התנהלות רציונלית לנוכח כישלון כל-כך חמור, והסרת התמיכה ממנהיג שהוכיח כי הוא עלול להוביל לאסון – הרי שבמציאות אנחנו מגלים כי מנטליות הנאמנות לקבוצה היא שגוברת, וכי דווקא אותו כישלון מייצר תחושה של מצור. תחושה המובילה את האוהדים לצופף את שורות הקבוצה, כשכל רמז לביקורת גורר תגובות משתלחות.

כך, מה שאנו צפויים לראות הוא, כי גם אם האפשרות להרחבת שורותיהם של אוהדי קבוצת ביבי נחסמה, הרי שגם אם הם ירדו ליגה ויאבדו את השלטון, הם לא עתידים להיעלם בקרוב, וכמו בכל קבוצת כדורגל צמרת המוצאת עצמה מועמדת לירידת ליגה, גם בקבוצת ביבי מתפתחות אשליות הנאחזות בקש על גורם פתע או איזושהי קונסטלציה מטורפת שתופיע מאי-שם ותהפוך את הקערה, והם נלחמים בשיניים עד לרגע האחרון.

בניגוד לציפייה להתנהלות רציונלית לנוכח כישלון כה חמור, ולהסרת התמיכה ממנהיג שהוביל לאסון – במציאות אנו מגלים כי מנטליות הנאמנות לקבוצה היא שגוברת, וכי דווקא הכישלון מייצר תחושת מצור

כך, אל לנו לצפות שגם אם הקבוצה תרד ליגה וכס השלטון יישמט תחתיו, קבוצת ביבי תיעלם, אלא, שעוד שנים קדימה, גרעין האוהדים הזה יישאר עמנו כדי לספר ולבכות את האמת האחרת שלו.

ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.