יזמים פרטיים, יצרני חשמל פרטיים, רשויות ממשלתיות, מומחים ומומחים מטעם, אומרים לנו שצריך, חייבים, להקים תחנות כוח חדשות השורפות גז, ומייד.  כך אישרה הוועדה לתשתיות לאומיות ב-5 בנובמבר 2019 תוכנית להקמת תחנת כוח פרטית חדשה שתופעל בגז בהספק של 1,300 מגוואט בדרום השרון.

אלא שההערכות והטיעונים של כל אלו נשענים על כרעי תרנגולת והנתונים עליהם הם מבססים את ההמלצות שלהם הם בגדר חצאי אמת. אין צורך בתחנות כוח חדשות שמייצרות חשמל משריפת גז.

הטעות הרווחת אצל מתכננים רבים ויזמי חשמל פרטיים היא התייחסות להספק המותקן כיום, ולייצור החשמל כיום בלי להתייחס למקדם הנצילות (Capacity Factor) הנוכחי הנמוך מאוד של תחנות הכוח, ובלי להתייחס לכושר הייצור של תחנות הכוח הקיימות, בפעולה במקדם נצילות מקובל.

בתמצית, הגישה היא: קצב הגידול בביקוש לחשמל הוא X, ההספק המותקן היום הוא Y, מכאן שההספק הנדרש בשנת 2030 הוא Z.

כך אנו מקבלים הערכות מוטעות על הצורך בהקמת תחנות כוח נוספות, בעוד שכיום יש די והותר תחנות כוח גזיות היכולות לענות לביקוש לחשמל ב-2030, לפי יעדי שר האנרגיה, עם רזרבה של כ- 23% -30% מעל הנדרש מהן.

כך אנו מקבלים הערכות מוטעות על הצורך בהקמת תחנות כוח נוספות, בעוד שכיום יש די והותר תחנות כוח גזיות היכולות לענות לביקוש לחשמל ב-2030, עם רזרבה של כ-23%-30% מעל הנדרש מהן

טעות נוספת היא בלבול בין הנצילות האנרגטית של תחנת הכוח, ומקדם הנצילות – מספר השעות בהן תחנת הכוח פועלת בשנה, ביחס לכל השעות בשנה.

הנצילות האנרגטית מציינת את כמות החשמל שניתן לייצר מהאנרגיה האצורה ביחידת גז בטכנולוגיה מוגדרת, ייצור חשמל במחזור פתוח כ-35%-40%, או במחזור משולב כ-58%-62%. בעוד שמקדם הנצילות הוא היחס בין מספר השעות בהן תחנת הכוח פועלת בשנה בהספק מלא, למספר השעות בשנה, והוא ניתן לשינוי ולהגדלה בקלות יחסית.

לדוגמא, אצטט את דברי אחד היזמים של תחנת הכוח קסם אנרגיה:

"בהתאם לנתונים של רשות החשמל, יש כיום בערך 12 אלף מגה וואט מותקנים שמייצרים אנרגיה על גז טבעי, זה נתון, והספק זה מייצר 43 טרה וואט- שעה בגז טבעי (אני לא אכנס עכשיו לנצילות….).  אם נגיע ל-65 טרה וואט-שעה ב-2025 , למעשה מדובר על תוספת של 50% ייצור בגז לעומת ההיקף היום. אז אני אומר, ככלל אצבע: הצריכה צריכה להגדיל את ההספק ב-50% לפחות."

אלא שאותם "בערך 12 אלף מגה וואט מותקנים שמייצרים אנרגיה על גז טבעי", פעלו במשך כ-3,600 שעות בשנה בלבד, מקדם נצילות של 41% בלבד. אותם 12 אלף מגה וואט מותקנים יכולים לייצר כ-83 מיליארד קוט"ש בשנה במקדם ניצולת של 80% (7,000 שעות פעולה בשנה). כמעט פי 2 ממה שהיזם ציין שהם ייצרו.

כלומר, כיום יש די והותר תחנות כוח גזיות היכולות לענות לביקוש לחשמל ב-2030, לפי יעדי שר האנרגיה,  עם רזרבה של כ-23%-30% מעל הנדרש מהן, ואין צורך בתחנות כוח חדשות שמייצרות חשמל משריפת גז.

הביקוש לחשמל ב-2018 עמד על כ-70 מיליארד קוט"ש וצפוי להגיע לכ-92 מיליארד קוט"ש ב-2030 (הגידול השנתי בצריכת החשמל נאמד בכ- 2.47% לשנה לפי דוח ועדת אדירי מדצמבר 2018).

שר האנרגיה הודיע ב-18 בנובמבר כי היעד הוא 30% מייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות ב-2030. היעד החדש של שר האנרגיה משמעותו כ-64 מיליארד קוט"ש מתחנות כוח השורפות גז,  וכ-28 מיליארד קוט"ש מאנרגיה סולארית, ב-2030.

כיום יש בארץ תחנות כוח גזיות בהספק מותקן של כ-11,800 מגוואט (בחברת החשמל כ-8,500 מגוואט, ואצל יצרני החשמל הפרטיים כ- 3,300 מגוואט).  תחנות הכוח הגזיות האלו בלבד, בלי התחנות הפחמיות, יכולות לייצר כ-83 מיליארד קוט"ש בשנה במקדם ניצולת של 80% (7,000 שעות פעולה בשנה).

כלומר, כבר היום יש די והותר תחנות כוח גזיות היכולות לענות לביקוש לחשמל ב-2030, לפי יעדי שר האנרגיה,  עם רזרבה של כ- 23% -30% מעל הנדרש מהן. 

המשמעות היא שאין צורך ואסור לאשר הקמת תחנות כוח השורפות גז נוספות, כמו תחנת הכוח השלום או קסם באזור השרון הדרומי, ובאזורים אחרים בארץ. 

כיום, תחנות כוח פועלות לפי הביקוש במדיניות של צמצום ההיצע curtailment ולכן תחנת כוח תפעל בלילה לייצור חשמל בהיקף נמוך מאוד מההספק הנקוב שלה. המשמעות היא שבונים תחנות כוח בהספק הרבה יותר גדול מזה הנדרש לפי ממוצע הביקוש לחשמל. התוצאה היא שכאשר בודקים את המספרים לפי ההספק וכמות החשמל שנוצרה מקבלים שתחנות הכוח פעלו פחות מחצי הזמן בשנה כ 3,600 שעות בשנה.

במקום לפעול בשיטה בזבזנית זו, שהייתה מקובלת/הכרחית עד היום, אפשר לאגור בסוללות את 'עודפי' החשמל המיוצרים בשעות הלילה ובשעות בהן הביקוש לחשמל נמוך. אגירת חשמל בסוללות היא הפתרון הנכון והכלכלי לענות לביקוש לחשמל בעת שיאי הביקוש, ול'שטח' את עקומת הביקוש במשך היום.  אגירת חלק מייצור החשמל בלילה לשימוש במשך היום ובעת שיאי הביקוש, תאפשר לחסוך סכומי עתק בכך שלא ידרשו עוד תחנות כוח לענות לשיאי הביקוש,  וזה אפשרי.

מערכת סוללות לאחסון חשמל הופכת להיות מוצר מדף.  אפשר להקים מערכת אחסון של מיליון קוט"ש בתוך 3 חודשים על 12 דונם. אפשר לבזר ולבנות מערכות אגירת חשמל במערכים של 10 יחידות (כל יחידה בקיבולת של 3,000 קוט"ש), בקיבולת של 30,000 קוט"ש למערך, על כ-3.6 דונם לכל מערכת.

הגיע הזמן לשינוי פרדיגמה בתהליכי ייצור החשמל.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.