נתניהו שלט בישראל, במצטבר, 23 שנים. 4 קדנציות, מתוכן 3 ברצף. הוא שבר שיאים רבים, כולל את שיא הכהונה הארוכה ביותר, שהחזיק האב המייסד בן-גוריון.

במרוצת כהונותיו הוא שבר שוב ושוב את כללי המשחק הפוליטי, במעין טור הנדסי של הסרת מעצורים – מנע קיום פריימריס בליכוד, ביצע סחר-מכר מושחת בכמעט כל כלי תקשורת במדינה, באופן שעיוות לחלוטין את סיקור ענייניו המשפטיים, ואף היטה את תוצאות הבחירות.

הוא הפעיל את המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, ואת צה"ל, באופן המעורר חשד עמוק לניגוד עניינים בינו לבין אזרחי המדינה, ונבלם ע"י מערכת המשפט בכוחותיה הכמעט-אחרונים.

הוא הפעיל את המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, ואת צה"ל, באופן המעורר חשד עמוק לניגוד עניינים בינו לבין אזרחי המדינה, ונבלם ע"י מערכת המשפט בכוחותיה הכמעט-אחרונים

בבחירות של אפריל 2019, ניצלה הדמוקרטיה הישראלית בעור שיניה – 1400 הקולות שחסרו ל"ימין החדש" – מקואליצייית חסינות-התגברות שהיתה משנה את פני המדינה. בבחירות של ספטמבר נעה המטוטלת מעט יותר בכיוון ההפוך מנתניהו.

*  *  *

אבל גם בערב המעודד של ליל אמש, לאחר שמערכת המשפט ואכיפת החוק מילאה את חובתה המקצועית, המוסרית והערכית, והגישה את 3 כתבי האישום נגד נתניהו, יש הלכה למעשה רוב פרלמנטרי תומך-שחיתות.

ליברמן שייך במובהק לגוש החסינות-התגברות, המונה על הנייר 63 חברי כנסת צייתנים וחפויי ראש. ראשי מפלגות הגוש – נתניהו, דרעי, ליצמן – הם מושחתי-עבר, מושחתי-הווה ו/או מורשעי-עתיד. כך גם שני שרים מן הליכוד (כץ ואמסלם), ועוד ח"כ בולט (ביטן).

פרקליט המדינה מסיים את תפקידו בחודש הקרוב, מפכ"ל משטרה אין, מבקר המדינה עוסק בטיהור קיני הביקורת במשרדו, ולפי פרסומים אף מעביר חומרים חסויים לידי המבוקר הראשי. נשיא המדינה מורתע ומבוהל

פרקליט המדינה מסיים את תפקידו בחודש הקרוב, מפכ"ל משטרה אין, מבקר המדינה עוסק בטיהור קיני הביקורת במשרדו, ולפי פרסומים אף מעביר חומרים חסויים לידי המבוקר הראשי. נשיא המדינה מורתע ומבוהל, ופועל בניגוד לאינטרס הציבורי למען "שקט תעשייתי", כמעט בכל מחיר.

כך שישראל הגיעה אל הצומת הזה לא בזכות מוסדותיה, אלא למרות כישלונם. היא הגיעה אליו בעיקר בזכות אזרחיה, אותו קומץ פטריוטים שהתקבץ באופן ספונטני, מן היקב ומן הגורן, אל כיכר גורן בפתח תקווה, ונאחז בה שלוש שנים תמימות, ערב ערב, "כל מוצ"ש אצל היועמ"ש", עם "חולצות ישעיהו" שיצר אורן סימון, ועליהן פסוק כ"ג מפרק א' –  "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם".

זו היתה מחאה בהנהגה נשית, עם הלביאה הזועמת עורכת הדין סיגלית קסלר, הלוחמת החברתית חני קים, והנמרה במגפיים ובמגפון אורלי בר לב. שואגות על הבמה קיץ, חורף, סתיו ואביב, לעיתים מול עשרות, לעיתים מול מאות, ובמספר נקודות קריטיות גם מול אלפים. והיה שם מני נפתלי, הלוחם, המאבטח, אב-הבית קשה העורף וזקוף הקומה, וגם לאלדד יניב, השנוי במחלוקת, מגיע קרדיט על חלקו החשוב במחאה, שצמחה בהובלתו לתהלוכות של עשרות אלפים בשדרות רוטשילד בואך כיכר הבימה.

כך שישראל הגיעה אל הצומת הזה לא בזכות מוסדותיה, אלא למרות כישלונם. היא הגיעה אליו בעיקר בזכות אזרחיה, אותו קומץ פטריוטים שהתקבץ באופן ספונטני, מן היקב ומן הגורן, אל כיכר גורן בפתח תקווה

בנוסף למוחים בכיכרות, העם הישראלי חייב חוב גדול לקומץ עיתונאי-מופת, ואלו שמותיהם: רביב דרוקר, גידי וייץ, בן כספית, גיא רולניק, גור מגידו, אביעד גליקמן, מוטי גילת. להם, לעורכיהם ולבעלים של כלי התקשורת שתמכו בהם למול מתקפות אדירות, ישירות ועקיפות, ששיגרו נתניהו וסייעניו.

נתניהו של מחר איננו נתניהו של היום. הוא פצוע אנוש, ומסוכן עוד יותר. ההסלמה שייצר במו ידיו מול איראן מאיימת לצאת משליטה, ולדרדר את ישראל לעימות קשה בתנאים של אי-וודאות פוליטית חסרת תקדים.

עם ראש ממשלה במאבק הישרדות ותחת שר ביטחון זמני, שמינויו ספק-חוקי, מי ששר הביטחון לשעבר יעלון כינה בזלזול "המ"פ האסטרטגי". בנט חותר מיומו הראשון בתפקיד ליצירת דימוי לוחמני, ולנטיעת הרושם שבמו ידיו גרם לצה"ל "להכות בראש הנחש", באיראן עצמה ולא רק בשלוחותיה.

נתניהו של מחר איננו נתניהו של היום. הוא פצוע אנוש, ומסוכן עוד יותר. ההסלמה שייצר במו ידיו מול איראן מאיימת לצאת משליטה, ולדרדר את ישראל לעימות קשה בתנאים של אי-וודאות פוליטית חסרת תקדים

מחריד לחשוב באילו נסיבות עלולה ישראל להגיע להתנגשות הסטורית עם המעצמה האזורית האיראנית, ולשלם מחירים חסרי תקדים.

אפשר אמנם להכין מראש את ועדת אגרנט 2, אבל מומלץ מאוד לשלישיית הגנרלים של כחולבן להתעשת ולמצות את סמכויותיהם הפורמליות כראשי המפלגה הגדולה בכנסת, מנצחת-הבחירות, ואת סמכויותיהם הבלתי פורמליות, המקצועיות-בטחוניות, כדי לחסום את יצר ההרפתקנות המופקר של השר הזוטר, ואת הנתיב האובדני שבו עלול לפסוע הנאשם הבכיר מבלפור.

המערכת הפוליטית גולשת בסללום פוליטי-משפטי חלקלק לעבר בחירות שלישיות בתוך שנה, מצב שכמוהו אירע רק פעמיים בתולדות העמים – ברפובליקת ויימר בשנות ה-30 של המאה ה-20, וביוון הקורסת כלכלית ופוליטית בשנת 2009. שישה אנשים ובג"ץ אחד יכולים עדיין לשנות את המסלול –

הנשיא ריבלין, ע"י קביעה נשיאותית כי לא יטיל את הרכבת הממשלה על נאשם בשוחד, מירמה והפרת אמונים. גדעון סער, ע"י אזירת אומץ וקריאת תיגר על נתניהו, איסוף 61 חתימות בתיאום עם גנץ, והקמת ממשלה.

המערכת הפוליטית גולשת בסללום פוליטי-משפטי חלקלק לבחירות שלישיות בתוך שנה, מצב שכמוהו אירע רק פעמיים בתולדות העמים – ברפובליקת ויימר בשנות ה-30 של המאה ה-20, וביוון הקורסת כלכלית ופוליטית בשנת 2009

מנדלבליט ושי ניצן, ע"י קביעה משפטית שתפסול מיידית כהונת ראש ממשלה תחת כתב אישום, ולמיצער תקבע כי הנאשם נתניהו לא יוכל לקבל מנדט מחודש בעקבות בחירות.

ליברמן, שיכול להודיע כי בנסיבות החדשות על נתניהו לצאת לנבצרות, כפי שהוא עצמו עשה כשהוגש כתב האישום נגדו.

גנץ, שיכול ללחוץ את נתניהו ליציאה לנבצרות מיידית, ע"י הצעות נדיבות ומתוחכמות לליכוד.

נתניהו וחסידיו סוברים בטעות כי חלק גדול מהעם ימשיך לתמוך בו במלחמתו במוסדות המדינה. אבל מה שהתחיל לפני שלוש שנים כקומץ בכיכר גורן, הפך כבר לרוב. הוא עדיין דומם, אבל לא יישאר כך לאורך זמן

ובג"ץ, שבמענה לעתירות שתוגשנה, עשוי להחיל את הלכת דרעי-פנחסי (המחייבת הפסקת כהונת שרים עם הגשת כתבי-אישום) גם על ראשי ממשלה, שהם כידוע שרים בממשלה, במעמד של "ראשון בין שווים".

נתניהו וחסידיו סוברים בטעות כי חלק גדול מהעם ימשיך לתמוך בו במלחמתו במוסדות המדינה. אבל מה שהתחיל לפני שלוש שנים כקומץ בכיכר גורן, הפך כבר לרוב. הוא עדיין דומם, אבל לא יישאר כך לאורך זמן. גם אם לא תיווצר הקוניונקטורה הפוליטית להחלפתו של נתניהו ב-21 הימים הקרובים, העם יאמר את דברו ברחובות, בכיכרות ובקלפיות.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

בשבוע שעבר צפינו בערוץ "כאן 11" בסרטו של יאיר קדר "הפרק האחרון של א.ב יהושע". הסופר, בן 83, מזכיר בסרט את נכדתו גאיה. לדבריו, גאיה אומרת שבכל העיתונים סבא מדבר על כך שהוא הולך למות, אבל לדבריה היא רואה "שהוא מסתובב, מבלה לו יפה מאוד".

גאיה צודקת. גופו של סבה כבר בוגד בו קשות, האלמנות מכאיבה, אבל הוא חיוני ושופע חום וחיות. לא מנסה להתכחש לידיעה שימיו אולי ספורים. מתכונן לפרידה הסופית, הולך ונפרד מהעולם. ומנסה, כנראה, למצות כל יום נוסף של חיים.

גאיה צודקת. גופו של סבה בוגד בו קשות, האלמנות מכאיבה, אבל הוא חיוני ושופע חום וחיות. לא מנסה התכחש לידיעה שימיו אולי ספורים. מתכונן לפרידה הסופית מהעולם ומנסה, כנראה, למצות כל יום נוסף של חיים

ובדומה לו הזקן ב"שירי סוף הדרך" של לאה גולדברג. זה הזקן שחולק, כנראה, על תפיסתו של קוהלת. מערער על הקביעה "אין חדש תחת השמש":

"והנה אתה בא בימים וזקנת ושבת.
וימיך ספורים ויקר מניינם שבעתיים.
ותדע: כל יום אחרון תחת השמש,
ותדע: חדש כל יום תחת השמש".

ועוד על אותה סוגיה מורבידית שרודפת את כולנו. את המפוכחים המתמודדים איתה וגם את המכחישנים. לאה גולדברג ביטאה בשירתה גם את הקושי להכיר בסופיותם של חיינו, במעבר הצפוי אך בלתי נתפס אל לילה נצחי.

כי איך אפשר להסתלק מהעולם ביום ככל הימים, יום שבו "פורסים את הלחם/ ואוספים את הפרי אל הטנא", כנאמר בשיר "ביום זה". מוני אמריליו הלחין את השיר, המוכר לציבור בעיקר בביצועיהם של יוסי בנאי ואורה זיטנר.
המשוררת תהתה:

"איכה תמותי נפשי ביום הזה
שהוא יפה ומלא, שהוא גדוש ופשוט
שהוא אור, שהוא יום ככל הימים?".

ואכן, אנשים רבים, חלקם משכילים ונאורים, מנסים להדוף כל מחשבה על סופיותם הצפויה.

ועוד על אותה סוגיה מורבידית שרודפת את כולנו. את המפוכחים המתמודדים איתה וגם את המכחישנים. לאה גולדברג ביטאה בשירתה גם את הקושי להכיר בסופיותם של חיינו, במעבר הצפוי אך בלתי נתפס אל לילה נצחי

היצירה היא מעין נעורים, כלשון הקלישאה. גם קלישאות מבטאות לעתים אמיתות עמוקות. "אני עברתי איזה מחסום כתיבה", מעיד א.ב יהושע על עצמו. "וחזרתי לכתוב. אני כל היום משייף. אמרתי: 'זה לא רע בכלל וקיבלתי אומץ להתחיל'". והבמאי, יאיר קדר, אמר בראיון אשר פורסם ב"הארץ" ש"היצירה מחזקת אותו (את יהושע). נותנת לו עוצמה פנימית…הוא תאב חיים וגם מתכונן להיפרד מהם".

על כוחה של כתיבה בישורת האחרונה של החיים כתבה בהיותה בת 85 גם רות בונדי המופלאה, שהייתה עיתונאית מחוננת, סופרת ומתרגמת. היא כתבה שהכמיהה לחידוש בגילה המופלג מתרכזת בכתיבה. כתיבה מאפשרת לה שלא לעשות רק עוד מאותו דבר. בתה של בונדי, העיתונאית לשעבר טל בשן, פרסמה ביום השנה למות אימה (בגיל 94!) רשימה גנוזה של האם שכותרתה: "שיגרה היא סתם פיהוק, עד שמגיעים לזיקנה".

ואז, כדברי רות בונדי:

"השגרה היא משענת, ביטחון, ידידה בשעה שחורה… לא מאהבה אני נאחזת בה, אלא מתוך פחד משיבושים…הכמיהה לחידוש מתרכזת בכתיבה. רק לא לחזור על עצמי. לא לכתוב תמיד אותו דבר, במילים אחרות. עלי לחפש נושאים שלא כתבתי עליהם עדיין".

ושוב אני חוזרת אל חכמת זקנים נוסח לאה גולדברג. אל פסוק השיר "ותדע: חדש כל יום תחת השמש". ציטטתי את השיר בקבוצת הפייסבוק "לא סופרים – מועדון הקריאה של הארץ". אחד הטוקבקיסטים המגיבים – ערן קרלינסקי – הוסיף הערה אופטימית. לדבריו, האמירה הזאת רלוונטית לכל גיל.

על כוחה של כתיבה בישורת האחרונה של החיים כתבה בהיותה בת 85 גם רות בונדי המופלאה, שהייתה עיתונאית מחוננת, סופרת ומתרגמת. היא כתבה שהכמיהה לחידוש בגילה המופלג מתרכזת בכתיבה

די להיזכר בתמונה החותמת את הסרט המיתולוגי "חלף עם הרוח". הגיבורה, סקרלט אוהרה (בגילומה של ויוויאן לי) כבר יודעת שכל עולמה חרב. ואז היא משמיעה את האמירה הנודעת, האלמותית: "ככלות הכול, מחר יפציע יום חדש".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

בעיראק נערכו בחירות כלליות, שהביאו לניצחון הכוחות הפוליטיים המתנגדים לאיראן. לפני שיוצאים במחולות וריקודים חייבים להוסיף כמה קריאות אזהרה והבהרה.

בעיראק נערכו בחירות כלליות, שהביאו לניצחון הכוחות הפוליטיים המתנגדים לאיראן. לפני שיוצאים במחולות וריקודים חייבים להוסיף כמה קריאות אזהרה והבהרה

עיראק היא לא מדינה דמוקרטית, ולתוצאות בחירות כאלה או אחרות אין ממש בקביעת המדיניות של המדינה, אם בכלל יש מדינה, ואם יש לה מדיניות.

כבר הבחירות הקודמות גרמו להקמת ממשלתו של מוסטפה אל-כאזימי שהייתה מסוייגת מאיראן. הוא דיבר כמו עיראקי עצמאי לכאורה, אבל חדירת איראן כל כך עמוקה במנגנון המדינה, במשטרה ובצבא, עד כי כאזימי אמר מה שבא לו, ואיראן המשיכה לעשות מה בראש שלה.

קודם כל, האם בכלל היו בחירות? מנהלת הבחירות הרשמית אמרה שכן, וגם פרסמה את הנתון של 41% השתתפות בהצבעה. אבל גורמים בתוך עיראק טוענים כי אחוז ההצבעה האמיתי היה רק בסביבות 15% – כלומר כשלון של המהלך כולו. אפילו המשקיפים האירופים, שהיו שמחים להודיע כי הבחירות התנהלו כסדרן, הטילו ספק במספרים הרשמיים וקבעו כי שיעור ההצבעה היה נמוך.

מדוע נמנעו העיראקים מלבוא לקלפיות? מי שעקב אחרי מערכת הבחירות יודע. כשאנו אומרים מערכת בחירות אנו מייד חושבים על ויכוחים, סיסמאות וכו'. בעיראק מערכת הבחירות התבטאה בחיסול מועמדים, סוג של פריימריס שלא ידוע במערב. השלב האחרון של הבחירות הוציא לרחובות עיראקים מתוסכלים שקראו לעצור את הרג המועמדים.

המאבק בעיראק הוא לא בין מפלגות פוליטיות, אלא בין מיליציות. על הבכורה מתמודדות שתי מיליציות – המיליציה של מוקתדא סדר שזכתה בבחירות, מול החשד א-שעבי – "ההתגייסות העממית" הפרו איראנית. אלה שתי מיליציות שיעיות וההבדל ביניהן הוא שסדר מעדיף את האופי הערבי של עיראק על צביונה השיעי, והחשד א-שעבי מעדיף את הצביון השיעי והוא חלק ממשמרות המהפכה האיראניות.

בעיראק מערכת הבחירות התבטאה בחיסול מועמדים, סוג של פריימריס שלא ידוע במערב. השלב האחרון של הבחירות הוציא לרחובות עיראקים מתוסכלים שקראו לעצור את הרג המועמדים

החשד א-שעבי כבר הודיע כי לא יכיר בתוצאות הבחירות, ויילחם בהם.

כלומר: מי שהלך לקלפיות בכל זאת, רצה לומר כי הוא רוצה להתנתק מאיראן. אבל זה לא מספיק. ההתנתקות מאיראן – אם היא אפשרית – תוכל להתממש רק במלחמת אזרחים פנים שיעית.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.