היום (7 במאי) מלאו 80 שנה לכניעת גרמניה הנאצית ולסיום מלחמת העולם השנייה באירופה. החורבן שזרעה גרמניה הנאצית הצדיק מוסרית את דרישת בעלות הברית לכניעה ללא תנאי, שהובילה לגיבוש אירופה החדשה.

הסדר העולמי הוביל ליציבות, שלום ושיתוף פעולה, ולהקמת האיחוד האירופי המהווה ניצחון היסטורי. ואולם, ההסדר שגובש לאחר המלחמה מתערער בעשורים האחרונים ומאיים על השלום העולמי – וקשה לחזות בדיוק את השלכותיו.

הסדר העולמי שגובש לאחר מלחמת העולם ה-2 הוביל ליציבות, שלום ושיתוף פעולה ולניצחון היסטורי בהקמת האיחוד האירופי. אך ההסדר שגובש מתערער בעשורים האחרונים ומאיים על השלום העולמי

העולם מסוכן היום יותר מאי פעם. מאזן האימה שיצרו שתי המעצמות הגדולות וייצב את המערכת הבינלאומית מאז סיום מלחמת העולם השנייה השתחרר מכבליו. הבריתות העולמיות והמוסדות הבינלאומיים נחלשו. כל זה מזמין הליכה על הקצה, כניסה לחללים ריקים ויצירת בריתות המאיימות על עתיד העולם הנאור.

היעדרו של לוויתן עולמי שיכול לכפות פשרות בסכסוכים ברחבי העולם, מחריף את היחסים בין מדינות וגושים. הנשיא דונלד טראמפ מעלה את מפלס המתח הגלובלי עם קבלת תביעותיה הטריטוריאליות של רוסיה באוקראינה ומחליש את הנכונות להתייצב מולה.

כדי לשקם את היחסים עם רוסיה דרושה מדיניות לחיזוק אירופה ולא להחלשתה. אירופה זקוקה היום לאמריקה יותר משאמריקה זקוקה לאירופה, והיא מקבלת כתף קרה. נאט"ו היא עדיין המשענת החשובה לניצחון על התוקפנות של ולדימיר פוטין.

החוקר והעיתונאי אדוארד לוקאס מדגיש בספרו "המלחמה הקרה החדשה", שכדי לנצח את רוסיה המערב חייב להאמין בעצמו. עוצמתה של רוסיה נובעת מחולשת המערב. האינטרסים המשותפים של המערב והאחדות הנדרשת לשימורם יכולות לקפל את הקרמלין. המערב חייב להתחיל לנצח, כדי שההגמוניה המערבית לא תהפוך לנחלת העבר.

העולם מסוכן מאי פעם. מאזן האימה שיצרו שתי המעצמות הגדולות וייצב את המערכת הבינלאומית מאז סיום מלחמת העולם ה-2, השתחרר מכבליו. הבריתות העולמיות והמוסדות הבינלאומיים נחלשו

ואולם, תחת מדיניותו של טראמפ, הנעדרת ריאליזם מדיני, הצליח פוטין לזרוע פיצול בין אמריקה לאירופה. הפיצול הזה מאפשר לפוטין ליהנות מכל העולמות ולהחליש את המאבק של העולם החופשי.

רוסיה מחזיקה במאגר הנשק הגרעיני הגדול בעולם, ומכרה נשק למדינות רשע מוקצות כאיראן, צפון קוריאה, סוריה ועוד. על אף זאת, ראוי לנקוט במדיניות שתאפשר לרוסיה לחזור לשיתוף פעולה ולהעניק לה את המקום הראוי לה כמעצמה. זה יסייע למערב.

בינתיים, עפ"י דו"ח של מכון המחקר הבינלאומי בשטוקהולם, ההוצאות הצבאיות בעולם הגיעו בשנת 2024 לשיא של 2.72 טריליון דולר – הזינוק הגדול ביותר מאז סיום המלחמה הקרה. יותר ממאה מדינות הגדילו את היקף ההוצאות הביטחוניות שלהן. זה ישפיע על תקציבי הרווחה החינוך והבריאות.

מדינות הקשורות לארה"ב ומדינות מזרח אירופה יצטרכו ליצר הגנה על עצמן מפני תוקפנות של מדינות חזקות מהן ויגבירו בכך את מרוץ החימוש. זה יעלה את המתח ויערער את היציבות העולמית.

בעידן  בו מדינות תלויות במדינות אחרות בתחומי המדע, הידע הרפואי, הטכנולוגיה, התעופה, הבינה המלאכותית והסחר, אי אפשר לנהל מדיניות בדלנית וליצר אגואיזם מדינתי – באמצעות חומה בצורה ומכסים מטורפים המובילים לטלטלה של השווקים הפיננסים. בריתות בין מדינות הן הכרחיות לביטחונן, לשמירת האינטרסים המשותפים וכדי לפתח יחסים הוגנים ומועילים.

בינתיים, מדו"ח של מכון המחקר הבינלאומי בשטוקהולם עולה, כי ההוצאות הצבאיות בעולם הגיעו בשנת 2024 לשיא של 2.72 טריליון דולר – הזינוק הגדול ביותר מאז סיום המלחמה הקרה

מדיניותו של טראמפ להעניש את ידידיה הקרובים של אמריקה ולתמוך באויביה היא חרב פיפיות שתחליש את העולם החופשי. בספרה של קאטי מרטון "האישה החזקה בעולם", העוסק בקנצלרית לשעבר של גרמניה אנגלה מרקל, היא מצוטטת: "טראמפ אינו מתעניין בתוצאות מעשיו ומתמקד רק בניצחון".

חולשת הדמוקרטיה, ושלטון ההמון המובל על ידי התקשורת, הרשתות החברתיות והפייק ניוז – מכים ביציבות הפוליטית, פוגעים באמון החברות בממסד, מטפחים קיצוניות, בורות ופופוליזם מסוכן. זה מתכון לאנרכיה. במקביל, המלחמה שמנוהלת נגד ה"דיפ סטייט" נועדה לחזק ממשלים לאומניים וסמכותניים החוששים מעוצמתם של בעלי הידע, הטכנולוגיה והבינה המלאכותית.

כך צמחה לה מנהיגות פופוליסטית וחלולה המזלזלת בעקרונות היסוד של המדיניות הבינלאומית, שיצרה יציבות מאז מלחמת העולם השנייה. היא מפרקת בריתות ושיתופי פעולה שבנו את עוצמתו של המערב.

המגמות האנטי-גלובליסטיות והבדלניות יחרכו במעמד המערב דווקא בימים שדרוש שיתוף פעולה הדוק מול אתגרים קיומיים. אינטרסים גלובליים מתנגשים זה בזה והם יכולים לצאת משליטה. כך למשל, סכנה לחורף גרעיני בין הודו לפקיסטאן או מלחמה בטייוואן מבליטים את הצורך במסגרת בינלאומית חזקה ומרתיעה.

הנשיא טראמפ מצטייר כמי שרץ להשיג הסכם עם איראן, שאין בו כדי לפרק את יכולותיה הגרעיניות, והוא מסכן את עתיד האזור. הדבר יאיץ מדינות נוספות לחתור להשגת נשק להשמדה המונית.

אינטרסים גלובליים מתנגשים זה בזה והם יכולים לצאת משליטה. כך למשל, סכנה לחורף גרעיני בין הודו לפקיסטאן או מלחמה בטייוואן מבליטים את הצורך במסגרת בינלאומית חזקה ומרתיעה, אך זו התערערה

הנשיא טראמפ יסיים את תפקידו בעוד שלוש וחצי שנים, ובעוד כשנתיים ייחשב לברווז צולע. אורך הנשימה של אירופה הכרחי לתקוותו של המערב. אמריקה ואירופה צריכות לערוך תיקונים חברתיים וכלכליים ולהיות בעמדה משופרת כדי להתמודד עם איומי האסלאם הקיצוני, הטרור, זריעת דיסאינפורמציה ומלחמות סייבר, סיכוני הבינה המלכותית, איומי נשק קוטל המונים, פגעי טבע ומגפות, קריסה אקולוגית – ובמקביל להתמודד מול הכוחות החזקים הצומחים ממזרח.

דווקא בעידן בו זקוקות הדמוקרטיות הליברליות למנהיגות מייצבת בעלת ראייה גלובלית – הן צועדות לסחרור המסכן את ערכיהן ועוצמתן.

ישראל אינה יכולה לנהל מדיניות מבודלת. העולם חולה והמחלה אינה פוסחת עלינו. להבדיל ממדינות שאינן נתונות לאיומים קיומיים, איכות המנהיגות  הישראלית היא קריטית לקיומה במזרח התיכון. המנהיגות הישראלית נוהגת כמו בת יענה ואמרתו של בן גוריון "לא חשוב מה יאמרו הגויים העיקר מה יעשו היהודים" אינה עובדת יותר.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.