כיבוי שרפות פוליטיות, התמודדות עם פרשיות משפטיות ושימור הקואליציה – אלה הגורמים שזוללים את רוב משאביו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בחודשים האחרונים. המחיר אינו נגבה רק בחיי חיילים וחטופים בעזה, אלא עלול לבוא לידי ביטוי גם בהפסד כלכלי כבד בעתיד.
הזדמנות כלכלית היסטורית – זו שטמונה בנורמליזציה עם ערב הסעודית – עומדת לחמוק מבין האצבעות. לא מדובר בעוד הסכם שלום סמלי עם מדינה קטנה, אלא בפוטנציאל כלכלי משמעותי מול מעצמה אזורית. מנוע צמיחה של ממש, שיכול לדחוף את כלכלת ישראל קדימה בעשורים הבאים.
אך במקום למנף את הרגע, נראה שנתניהו, כהרגלו, מעדיף שיקולי הישרדות פוליטית קצרת טווח על פני טובתה הכלכלית ארוכת הטווח של ישראל.
במקום למנף את הרגע, נראה שנתניהו, כהרגלו, מעדיף שיקולי הישרדות פוליטית קצרת טווח על פני טובתה הכלכלית ארוכת הטווח של ישראל
לפי ההערכות, היקף הסחר הפוטנציאלי בין ישראל לערב הסעודית במצב של נורמליזציה עשוי להגיע למיליארדי דולרים בשנה – עוד לפני שמחשבים את האפקט המצטבר של פתיחת השוק הסעודי למסלולים ישירים או עקיפים אל יתר שווקי המפרץ.
על פי אחד המודלים, בשנים הראשונות להסכם כזה צפוי היקף הסחורות והשירותים בין המדינות להגיע לכ־2.7–2.9 מיליארד דולר בשנה, ולטפס אף לרמה של 3.7–4 מיליארד דולר אם ייחתם הסכם סחר חופשי מלא. לשם השוואה, מדובר בהיקפים דומים לאלה שנרשמו בין ערב הסעודית לטורקיה בשנת 2021.
אחת התועלות המשמעותיות ביותר – שאולי קשה לתפוס את מלוא עוצמתה – היא הפיכתה של ישראל ל"גשר יבשתי" אסטרטגי. דמיינו רכבות משא מהירות שיוצאות מנמלי המפרץ הפרסי, עוברות דרך ערב הסעודית וירדן, חוצות את ישראל ומגיעות לנמלי חיפה ואשדוד.
סחורות מאסיה לאירופה ומאירופה לאסיה יזרמו דרך ישראל, תוך עקיפת צווארי בקבוק כמו תעלת סואץ. מדובר בקיצור דרמטי של זמני הובלה ובהפחתה ניכרת של עלויות לוגיסטיות.
גם אם רק 5% מהסחר בין אסיה לאירופה – בהיקף של מאות מיליארדי דולרים – יעבור בנתיב זה, מדובר בעשרות מיליוני טונות מטען בשנה שיחצו את ישראל
במסגרת נורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית, שתי המדינות צפויות להפוך לאבני הפינה של הפרויקט: ערב הסעודית כציר חיבור למפרץ, וישראל כנתיב יציאה לים התיכון.
עלות הפרויקט מוערכת בעשרות מיליארדי דולרים – מרביתם יושקעו בבניית מסילות רכבת בערב הסעודית ובשדרוג התשתיות בירדן ובישראל. התמורה: פוטנציאל הובלת מטענים בהיקף עצום. גם אם רק 5% מהסחר בין אסיה לאירופה – בהיקף של מאות מיליארדי דולרים – יעבור בנתיב זה, מדובר בעשרות מיליוני טונות מטען בשנה שיחצו את ישראל.
המשמעות לכלכלת ישראל מרחיקת לכת: לא תחנת מעבר פסיבית, אלא צומת לוגיסטי מרכזי. אלפי מקומות עבודה צפויים להיווצר בתחומי התחבורה, הלוגיסטיקה, השירותים הנלווים והתעשייה. הכנסות המדינה מאגרות מעבר, השכרת שטחי אחסון ותפעול המערך עשויות להגיע למאות מיליוני דולרים בשנה.
נוסף על כך, מעמדה הגאו־כלכלי של ישראל צפוי להתחזק משמעותית בתרחיש של נורמליזציה עם ערב הסעודית. האפשרות להפוך לשחקן מרכזי בשרשרת האספקה העולמית תחזק את קשריה של ישראל עם מעצמות הסחר הגדולות, ותשפר את יכולתה להבטיח יציבות לוגיסטית – בין השאר על רקע אירועים ביטחוניים כמו אלו שחווינו בשנה וחצי האחרונות מצד החות'ים.
המצער הוא שבעוד מדינות אחרות באזור מזהות את הפוטנציאל ומתקדמות בצעדי ענק לשיתופי פעולה כלכליים, ישראל – תחת הנהגת נתניהו – נותרת מאחור
לצד מהפכת הגשר היבשתי, גם הפוטנציאל לסחר ישיר עם הכלכלה הסעודית עצום: שוק של עשרות מיליוני צרכנים עם כוח קנייה גבוה במיוחד.
עבור תעשיות ישראליות – מטכנולוגיות מים וחקלאות מדברית, דרך אנרגיה מתחדשת, סייבר, פינטק ובריאות – מדובר בהזדמנות לגישה לשוק חדש, שבו כסף הוא לא הבעיה. פתיחת השוק הזה צפויה להניב צמיחה בהכנסות, הרחבת קווי ייצור ויצירת מקומות עבודה.
גם קרנות העושר הסעודיות, שמחפשות יעדי השקעה מבטיחים, עשויות לגלות עניין גובר בשוק הישראלי – מהייטק ונדל"ן ועד תשתיות ומיזמים משותפים. זרם כזה של הון זר יכול לממן מחקר ופיתוח, לחזק את החברות הישראליות ולאפשר להן להתחרות בזירה הגלובלית.
המצער הוא שבעוד מדינות אחרות באזור מזהות את הפוטנציאל ומתקדמות בצעדי ענק לשיתופי פעולה כלכליים, ישראל – תחת הנהגת נתניהו – נותרת מאחור, שבויה בקונספציות מיושנות ובשיקולים פוליטיים ואישיים שמשתקים את קבלת ההחלטות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנול- Ofir Kupiec, את זה אמרו גם על סינגפור.
איפה? מה? אולי הפוטנציאל גדול, אבל איפה יכנסו רכבות ואוניות משא חדשות במדינה צפופה כל כך? הנמלים יעמדו בעומס? אחסון סחורה? איפה בדיוק?
חשוב לזכור, אם תרצו, אין זו אגדה או משאלת לב משיחית. את זה אמרו גם על חזונו של הרצל ועל כל מחשבי הקיצין ביחס לכמות האנשים שהמדינה יכולה לשאת.