הממשל החדש בלבנון ניצב בפני שורה ארוכה של אתגרים קשים. אחד המורכבים בהם, שבמידה רבה ישפיע מאוד על יציבותה והמשכה של הפסקת האש בלבנון, נוגע לפירוק הנשק מידי חזבאללה.

הדילמה שניצבת בפני הנשיא ג'וזף עאון, שכזכור כיהן לפני כן כמפקד הצבא, נוגעת לדרך בה ברצונו ליישם זאת, קרי: כיצד ניתן לפרק את הנשק ולהותירו בידי המדינה מבלי להידרדר למלחמת אזרחים. זו, כידוע, נתפסת בלבנון כטראומה, שאף שחקן לבנוני איננו רוצה לחזור אליה ומבקש בכל מאודו להימנע מגלישה אליה.

הדילמה שניצבת בפני הנשיא הלבנוני עאון, שכזכור כיהן לפני כן כמפקד הצבא, היא – כיצד ניתן לפרק את נשקו של חזבאללה ולהותירו בידי המדינה מבלי להידרדר למלחמת אזרחים, הנתפסת בלבנון כטראומה

אשר על כן, הנשיא עאון מעדיף לעשות זאת באמצעות דיאלוג עם חזבאללה, שתכליתו להגיע להסכמות לגבי האופן בו פירוק הנשק ייעשה. הנשיא מגייס לצורך כך:

• את היחלשותו המשמעותית מאוד של הארגון.
• את הרצון של כלל החברה הלבנונית לפעול לשיקום הכלכלה והבטחת אי-חזרתה של המלחמה.
• את הלחצים הכבדים מצידה של ארה"ב.
• את התייצבותן לצדו של מספר מדינות מפרציות ובראשן סעודיה.
• וכמובן את הלחץ מצידה של ישראל, שטרם נסוגה משטחה של המדינה (מה שמביך את הממשל, ולא בטוח שיש בכך הכרח), ומוסיפה לתקוף יעדים של חזבאללה, כולל בעומק המדינה.

השאלה המרכזית: האם יהא בכך די כדי לשכנע את חזבאללה (להתחיל) להתפרק מנשקו? מותר להיות סקפטיים, אולם מותר גם להעניק אשראי, לפחות בטווח הזמן הקרוב, לניסיונותיו של הנשיא להימנע מ"אלטלנה" נוסח לבנון.

קדימון מעניין מאוד וחשוב ביותר, בא לידי ביטוי סביב ביקורו של אבו מאזן בלבנון בשבוע שעבר. יעדו העיקרי נגע לפירוק הנשק במחנות הפליטים הפלסטיניים במדינה. גם בהקשר זה שני הצדדים מבקשים להימנע מפעולה כוחנית, ועל-כן הגיעו להסכמות עקרוניות ביחס לפירוק הנשק במחנות.

הנשיא עאון מעדיף לעשות זאת באמצעות דיאלוג עם חזבאללה, שתכליתו להגיע להסכמות לגבי האופן בו פירוק הנשק ייעשה. האם יהא בכך די כדי לשכנע את חזבאללה (להתחיל) להתפרק מנשקו?

אבו מאזן נפגש במהלך הביקור עם הנשיא עאון, עם ראש הממשלה נוואף סלאם ויו"ר הפרלמנט נביה ברי, שלמעשה מדבר בשם חזבאללה. בהודעה משותפת, שפורסמה במהלך הביקור, שני הצדדים הדגישו את מחויבותם ליישם את פירוק הנשק ולרכזו בידי המדינה, ודיווחו על הקמת ועדה משותפת שתקדם זאת במישור המעשי.

הצד הפלסטיני הבטיח "לא להשתמש בטריטוריה הלבנונית כבסיס לפעולות צבאיות" והדגיש גם כי הפליטים הפלסטינים הינם "אורחים בלבנון" עד הקמת המדינה הפלסטינית. מדובר בנעימות מאוד רצויות לאוזן הלבנונית, שסבלה קשות במהלך השנים בהן אש"ף פעל בלבנון עד שהוצא ממנה במלחמת לבנון הראשונה, ב-1982.

במישור המעשי הוסכם על לוח זמנים קונקרטי ומיידי: איסוף הנשק מהמחנות באזור ביירות יתבצע עד ה-16 ביוני; במחנות בצפון ובאזור הבקאע בתחילת חודש יולי, ואלו שבדרום עד מחצית יולי. דא עקא, שהרשות הפלסטינית (רש"פ) איננה שולטת בחלק לא מבוטל מן המחנות. בחלקם השליטה נמצאת בידי גורמים סוררים שאינם סרים למרותה של הרשות, ובחלקם נוכחות חמושה של פעילי חמאס.

במילים אחרות: ההסכמה הפוליטית בין ממשלת לבנון והרשות הפלסטינית בהחלט חשובה, ומבחינות רבות הינה תנאי מוקדם, אולם לא מספיק, ליישום ההסכמות בין שני הצדדים.

בהודעה משותפת של אבו מאזן, עאון, סאלם וברי, שפורסמה במהלך הביקור, הצדדים הדגישו את מחויבותם ליישום פירוק הנשק וריכוזו בידי המדינה, ודיווחו על הקמת ועדה משותפת שתקדם זאת מעשית

ממשלת לבנון תצטרך, ככל הנראה, להפשיל שרוולים ולקדם את פירוק הנשק במחנות, אם ברצונה להמחיש את כוונותיה ויכולותיה. היא נהנית כעת מלגיטימציה פלסטינית לעשות זאת, מן ההנהגה הלגיטימית הפלסטינית (הרשות הפלסטינית), ואין זה דבר של מה בכך.

אולם, מבחינות רבות ההבנות הלבנוניות-פלסטיניות הינן בבחינת מסר ברור לחזבאללה. אם תרצו, שלב נוסף וחשוב בלחץ המופעל עליה על-ידי הממשל הלבנוני. תחילת הדרך בפירוק הנשק הפלסטיני אמורה להגביר את הלחץ על חזבאללה להצטרף גם-כן לתהליך זה.

כך או כך, הממשל הלבנוני חייב יהיה לפעול מול אנשי חמאס. הסכמתו של אבו מאזן איננה מחייבת אותם, כמובן, להיפך למעשה. אולם עמדת חזבאללה בהקשרם (אם יאפשר לממשלה, ולו בהסכם שבשתיקה, לנקוט בצעדים תקיפים יותר מולם) תהא חשובה ביותר ואינדיקטיבית להמשך הדרך.

בחמאס חוששים שבכוונת ממשלת לבנון, בלחץ אמריקאי-ישראלי-רש"פי, למנוע נוכחות כלשהי של הארגון, מדינית וצבאית, בלבנון. פירוקם מנשקם יכול להיות צעד (בונה אמון) ראשון מצד חזבאללה, שאולי גם יאפשר לחמאס לשמור על נוכחותו המדינית בלבד במדינה.

בחמאס חוששים שממשלת לבנון, בלחץ אמריקאי-ישראלי-רש"פי, תנסה למנוע נוכחות מדינית וצבאית שלו בלבנון. פירוקו מנשקו יכול להיות צעד (בונה אמון) של חזבאללה, שאולי גם יאפשר לחמאס לשמור על נוכחות מדינית

כדאי וחשוב לשים לב לדרך הפוליטית בה פועלים ממשלת לבנון ואבו מאזן בהקשר זה. אבו מאזן קיבל, במהלך ביקורו במדינה, את פרס "עושה השלום" על שמו של האני אלפחץ, אינטלקטואל וחכם דת שיעי, יליד ותושב נבטיה, שקרא ופעל במהלך חייו (נפטר ב-2014) לדיאלוג בין הדתות. היה חבר במועצה האסלאמית השיעית העליונה, במהלך פעילותו הפוליטית נמנה על הפת"ח, ושימש בזמנו איש קשר בין יאסר ערפאת להנהגה האיראנית בתקופת האייתוללה רוחאללה ח'ומייני.

בנאומו עם קבלת הפרס, חזר אבו מאזן על המסרים ביחס להותרת הנשק בידי המדינה בלבד, על היותם של הפלסטינים על תקן אורחים בלבנון עד להקמת המדינה הפלסטינית, ועל חתירתו להשיב את שליטת הרשות על עזה בדרך לכינון פלסטין בגבולות 67'.

אגב, במהלך ביקורו בלבנון שבה ופורסמה בתקשורת הלבנונית בדיחה "ותיקה" על אבו מאזן, שממחישה את דבקותו בתהליך מדיני והתנגדותו למאבק מזויין לאורך כל שנות פעילותו: "מייד כשנורתה הירייה הראשונה על-ידי הפת"ח בשעת הקמתו ב-1/1/1965 נזעק אבו מאזן להשיבה למחסנית".

כאמור, מדובר בדרך חתחתים רצופת מכשולים, שתכליתה הסופית השבת הנשק בלבנון לידי המדינה. בעינם עומדים סימני שאלה לא מעטים ביחס ליכולתו ולרצונו של הממשל הלבנוני לדבוק במלאכה ולהשלימה.

הרבה תלוי גם בצעדיו הראשונים של הממשל הלבנוני ביחס לכלכלה ולהשבת האמון במוסדות המדינה – בין היתר השלמתן של הבחירות המקומיות, שנעשתה בשבועות האחרונים חיונית, שכן יש בה כדי לאותת על "חזרה לשגרה".

מדובר בדרך חתחתים רצופת מכשולים, שתכליתה הסופית השבת הנשק בלבנון לידי המדינה. בעינם עומדים סימני שאלה לא מעטים ביחס ליכולתו ולרצונו של הממשל הלבנוני לדבוק במלאכה ולהשלימה

המשך הלחץ האמריקאי-סעודי-ישראלי על הממשל הלבנוני נחוץ, אולם כדאי שזה יתבצע עם עין פתוחה (מאוד) לתהליך הפוליטי במדינה. מדובר בזמירות וצעדים שישראל שיוועה להם מצד ממשל לבנוני לאורך השנים. ראוי לתת להם קרדיט מושכל.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/