אני מחפשת דיסוננס למציאות חיינו העגומה ומנסה למצוא אחיזה כלשהי בנוסטלגיה לנעורים. "האם נדע כמה תמימים היינו…האם נבין כמה שרופים היינו, כמה יפים היינו", נאמר בשירו של יעקב רוטבליט "השריקה של התנועה". מיקי גבריאלוב הלחין ואריק איינשטיין שר.

שבתי ונזכרתי בימים אלה בשיר האהוב עם מותו של חיים ברעם ז"ל ביום הולדתו ה-84. הוא היה איש שמאל נחוש ואקטיבי, סופר ומחבר מחונן של טורי דעה, אוהד גדול של כדורגל וגם בעל ייחוס משפחתי. אביו משה ואחיו עוזי היו שרים בממשלת ישראל. מוקיריו אומרים שאהדתו המיוחדת לקבוצת הפועל ירושלים ביטאה מאבק נגד לאומנות וגזענות.

נזכרתי בשיר האהוב "השריקה של התנועה" עם מות חיים ברעם, איש שמאל נחוש ואקטיבי, סופר ומחבר מחונן של טורי דעה. מוקיריו אומרים שאהדתו המיוחדת להפועל ירושלים ביטאה מאבק נגד לאומנות וגזענות

עם מותו נזכרתי מייד בדבריו המרגשים על ימיו בתנועה המאוחדת בירושלים בשנות החמישים של המאה שעברה. כך הוא סיפר על תחושותיו לקראת פגישת בני המחזור שלו שהתקיימה ב-1996, כמעט ארבעים שנה אחרי ימיו כחניך התנועה:

"ההתרגשות הייתה כה רבה עד כי עברו עלי לילות ללא שינה לפני הפגישה ואחריה. ומה שאולי סמלי עוד יותר – לא כתבתי אף מילה על הפגישה בטור השבועי שלי בעיתון (בטורו בן עשרות השנים במקומון הירושלמי "כל העיר"), לאכזבתם של חברים. מסתבר כי האינטימיות שנוצרה שם הייתה אישית מדי, ולא הייתי מסוגל לחלוק אותה עם קהל הקוראים שלא ידע את יוסף. אפילו הציניות, האכזבות הבלתי נמנעות, לא שינו את השמחה הפנימית, האמיתית, ולא את התחושה ש-50 הנשים והגברים בחדר הזה הם בעצם קבוצת ההתייחסות הבלתי מודעת שלי עד עצם היום הזה".

הדברים הללו ריגשו אותי במיוחד כאשר ערכתי את ספרו של ההיסטוריון ד"ר שאול פז "פנינו אל השמש העולה". נושאו העיקרי של הספר: הקיבוצים ותנועות הנוער החלוציות בעשרים השנים שבין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים. פז מצטט את סיפורו של ברעם אבל מציין גם שחיים ברעם היה אינדיבידואליסט מובהק והתקשה להסתגל לנוקשות ולהליכה בתלם שחייבה החברות בתנועה. הוא עזב את התנועה המאוחדת סביב גיל 16 וכתב על כך לשאול פז:

"המדריכים שלי בתנועה לא אהבו אינדיבידואליזם ובוודאי לא הבינו את טירוף הכדורגל שאחז בכל הברעמים. היה לי נחמד מאוד בתנועה. אבל אחרי כיתה י' הגעתי למסקנה כי היא כבר לא מתאימה יותר לאדם כמוני שאהב סרטים, ספרים, ג'אז, בלוז, כדורגל ובתי קפה ותיעב בכל ליבו ריקודי עם".

"המדריכים שלי בתנועה לא אהבו אינדיבידואליזם ולא הבינו את טירוף הכדורגל שאחז בכל הברעמים… היא כבר לא מתאימה לאדם כמוני שאהב סרטים, ספרים, ג'אז, בלוז, כדורגל ובתי קפה ותיעב בכל ליבו ריקודי עם"

וכל זאת הנעורים בתנועה היו לחוויה המכוננת של חייו. תחושה דומה מוכרת גם לרוב בוגריהן של תנועות הנוער החלוציות שהיו נערים בעשורים הראשונים לקיום המדינה.

*  *  *

החוקים ודפוסי ההתנהלות ששלטו בתנועת הנוער השמאלנית "השומר הצעיר" היו יותר נוקשים וחמורים מאלו שאפיינו את תנועות הנוער שהשתייכו למפא"י. ההליכה בסך הייתה מחייבת וכן גם הגינונים השונים והדבקות ב"קולקטיביות הרעיונית" – באמונות המשותפות שחייבו את כל אנשי הקיבוצים ואת בני הנוער חניכי השומר הצעיר.

אותה קשיחות נוקשה מהדהדת בזיכרונותיו של אברהם שרון מקיבוץ רשפים השמוצניקי שבעמק המעיינות. הנה קטע מרשימתו שפורסמה לפני ימים אחדים בקבוצת הפייסבוק ההמונית "דברים שקיבוצניקים יודעים". כותרת הרשימה: "גילוי נאות".

"במפקדי התנועה השונים היו שני מנחים קבועים לעמידת דום ועמידת נוח…רבים נותרו לעמוד ברישול. הקיבוצניקים שנולדו וגדלו על ערכי וברכי הציות והמשמעת האולטימטיבית, היו מורגלים בעמידת דום. זה היה מנח הגוף הטבעי לרבים. וגם מצב נפשי. כבוד, משמעת, סדר, ציות. עד היום בכל פעם שאני נוכח במפקדים שבהם ניתנות ההוראות – עמוד דום, עמוד נוח, אני מחייך בגלוי ומגחך בהיחבא ושואל עצמי לדעת, ללא קול – מה זה השטויות האלה".

החוקים ודפוסי ההתנהלות ששלטו ב"השומר הצעיר" היו יותר נוקשים וחמורים מאלו שאפיינו את תנועות הנוער שהשתייכו למפא"י. ההליכה בסך הייתה מחייבת וכן גם הגינונים השונים והדבקות ב"קולקטיביות הרעיונית"

ואני הגבתי בטוקבק על אותה רשימה. כתבתי:

"הלבוש המחייב ממפקדי התנועה בזמננו היה כמובן חולצה שומרית עם שרוך לבן ומכנסיים קצרים. תמיד קצרים, בקיץ וגם בחורף הקר. נער חדש שנקלט בקבוצתנו התייצב למפקד בחורף במכנסיים ארוכים. הוא הגיע אלינו מאוסטריה, ראה עצמו כאיש העולם והפגין זלזול כלשהו בנוהגינו הקשוחים. בגין חטאו זה הקדשנו לו בטיפשותנו שיחת בירור מיוחדת. כבר איני זוכרת האם הוחלט להעניש את הנער הסורר".

איזו טיפשות נעורים מקסימה! כל כך נוקשים ואטומים היינו אבל גם כל כך תמימים. רובנו מתגעגעים אל התום שאבד. יעקב רוטבליט מחבר השיר "השריקה של התנועה" היה חניך ב"השומר הצעיר" בשנות החמישים והששים של המאה שעברה. גם אריק איינשטיין היה שמוצניק. באחד מקיני תל אביב. וכך הוא שר בקולו ממיס הלב:

"השריקה של התנועה
מזכירה לי מדורה
זאת הייתה תקופה יפה נורא
כמה שרופים היינו
לחכות לכל פעולה
בשביל הקן.
כמה שרופים היינו,
כמה תמימים היינו
שרוך לבן חולצה כחולה
השריקה של התנועה
מזכירה לי מדורה.
השומר הצעיר, השומר הצעיר,
השומר הצעיר יש לו חוט בהיר.

השריקה של התנועה,
מחנה העבודה
וטיול ארוך למצדה,
האם נדע
כמה תמימים היינו.
זאת הייתה תקופה יפה נורא.
האם נבין
כמה שרופים היינו,
כמה יפים היינו.
השריקה של התנועה
מזכירה לי מדורה.
השומר הצעיר, השומר הצעיר,
יש לו חוט בהיר".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.