שוב ושוב, נשיא צרפת עמנואל מקרון מוכיח שמדיניותו כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני רצופה זגזוגים וספקולציות מסוכנות. לאחרונה הכריז מקרון, במהלך טיסה חזרה מביקור במצרים, כי "צרפת עשויה להכיר במדינה פלסטינית". הכרזה זו, שנאמרה כבדרך אגב, פתחה פתח למבול חילופי דברים בין צרפת לישראל והעלתה מחדש את השאלה: האם צרפת מתכוונת להעניק פרס לטרור?

מאז טבח 7 באוקטובר, מקרון מתנהל בצורה לא עקבית, לעיתים אף הפכפכה: מצד אחד, קריאה להשמדת חמאס, והקמת קואליציה בינלאומית, שהוכחשה מהר מאוד על ידי מקורביו; מצד שני, גינויים חריפים נגד ישראל, דרישות להחזרת הסיוע ההומניטרי לעזה ואפילו החרמת חברות ביטחוניות ישראליות מתערוכות בצרפת. מקרון אומנם מצהיר על מחויבות לביטחונה של ישראל ולשחרור החטופים, אך באותה נשימה מגנה את ישראל שוב ושוב.

מאז טבח 7 באוקטובר מקרון מתנהל באופן לא עקבי, לעיתים אף הפכפך: מצד אחד, קריאה להשמדת חמאס והקמת קואליציה בינלאומית, שהוכחשה מהר על ידי מקורביו; מצד שני, גינויים חריפים נגד ישראל

המגמה המסוכנת קיבלה חיזוק השבוע, כאשר מקרון אירח את נשיא ברזיל, לולה (לואיז אינסיו דה סילבה) בארמון האליזה. לולה, שבעברו הכיר במדינה פלסטינית (ברזיל הכירה במדינה פלסטינית כבר ב- 2010), האשים את ישראל ברצח עם – והכול בנוכחותו השותקת של מקרון.

בתגובה, איים מקרון שצרפת תשקול "להחמיר את עמדתה כלפי ישראל". בכך, הוא מתנער מהצהרות בכירים בממשלו, שביקרו לאחרונה בישראל והדגישו כי צרפת אינה שוקלת הכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית. שר החוץ הצרפתי ז'אן נואל בארו אמר: "למרות הלחצים, צרפת נחושה להכיר במדינה פלסטינית, אולם לא תעשה זאת לבדה, באופן חד צדדי".

צריך להבין: הכרה חד-צדדית של צרפת במדינה פלסטינית אינה צעד סמלי בלבד. לצרפת, חברה קבועה במועצת הביטחון ובעלת נשק גרעיני, יש השפעה הרסנית פוטנציאלית – לא רק על עמדת אירופה אלא גם על יציבות המזרח התיכון. הכרה כזו תחליש במידה משמעותית את מנופי ההשפעה המעטים שנותרו מול ישראל ותבלום את המאמצים לחדש את תהליך השלום.

במסגרת הוועידה שמתכננת צרפת ביוני, בשיתוף סעודיה בניו יורק, מקרון מבקש לקדם דינמיקה של הכרות הדדיות: הכרה במדינה פלסטינית לצד הכרה של מדינות ערב בישראל. כמו גם הכרה של מדינות אירופה במדינה פלסטינית. אלא שהמציאות בשטח מורכבת בהרבה: חמאס טרם פורק מנשקו, והרשות הפלסטינית לא ערכה רפורמות משמעותיות. למקרון פשוט אין את המנופים הדרושים כדי להבטיח שמהלך כזה לא יהפוך לפרס לטרור.

הכרה חד-צדדית של צרפת במדינה פלסטינית אינה צעד סמלי בלבד. לצרפת, חברה קבועה במועצת הביטחון ובעלת נשק גרעיני, יש השפעה הרסנית פוטנציאלית – לא רק על עמדת אירופה אלא גם על יציבות המזה"ת

מקרון מתעקש שהמטרה היא לייצר יציבות, אך בפועל הוא מוסיף שמן למדורת הסכסוך. במקום לקדם שלום, מדיניותו מעודדת את הקיצונים. הניסיון ליצור ועידה נוצצת שתביא פתרון קסם מתנפץ שוב ושוב – כפי שקרה בעבר עם יוזמות צרפתיות רבות שהחלו בקול תרועה והסתיימו בקול ענות חלושה.

המציאות ברורה: הכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית, בייחוד מצד מדינה משפיעה כמו צרפת, היא לא פחות ממתן פרס למחבלים. בזמן שמקרון מתהדר בנאומים ובוועידות נוצצות, ישראל מתמודדת עם איומים קיומיים ועם טרור קטלני. כל עידוד לפלסטינים בלי דרישה חד-משמעית לפירוק חמאס מנשקו הוא פרס לטרור – והוועידה הזו, על כל הברק התקשורתי שבה, מסכנת את ביטחונה של ישראל ומעודדת את האויבים שלה.

מרים רוסמן היא היסטוריונית, בעלת תואר דוקטור מאוניברסיטת הסורבון. מומחית ליחסי ישראל–צרפת. חברה בפורום דבורה. פרשנית בערוצי המדיה השונים הישראליים והצרפתיים בנושאי יחסי ישראל-צרפת ועוד. יועצת היסטוריונית לסרטים תיעודיים בתחום לטלוויזיה הצרפתית. מחברת הספר ״יחסי צרפת-ישראל, מקום המדינה עד לפרשיית ספינות שרבורג".